כן, זה נראה רע – אבל צריך להירגע. קלקולי הקואליציה היו חלק בלתי נמנע מהיערכות מחודשת בפוליטיקה הישראלית, שמתיישרת עם מה שקורה בשאר העולם. כרגע המשמעות היא שהקואליציה צריכה את הרשימה הערבית המשותפת.

זה נראה רע – אבל צריך להירגע. קלקולי הקואליציה היו חלק בלתי נמנע מהיערכות מחודשת בפוליטיקה הישראלית, שמתיישרת שאר העולם. כרגע המשמעות היא שהקואליציה צריכה את הרשימה המשותפת

אני חייב להזכיר לכולם את המתמטיקה: גם אם כל חברי ימינה יצטרפו לנתניהו למחנה שלו יהיו רק 59 מנדטים בכנסת הנוכחית. כדי להפיל את הממשלה האופוזיציה צריכה 61 קולות. כדי להחליף אותה – רוב כזה צריך להסכים על ראש ממשלה אחר.

זה אומר שזה לא משנה אם ניר אורבך, עמיחי שיקלי, עידית סילמן ואביר קרא כולם יתחילו להצביע נגד הממשלה. זה אפילו לא משנה אם מנהיג המפלגה שלהם כביכול, ראש הממשלה נפתלי בנט, יצטרף אליהם. אפשר בעצם להוסיף גם את ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ.

הדרך היחידה שהקואליציה הזו תיפול היא אם הרשימה הערבית המשותפת תצביע בעד החזרת נתניהו לשלטון. למרות כל הרעש שהם מפיקים שם קשה לראות את זה – ולו רק בגלל שהם יודעים שהם ייענשו בקלפי.

זה בהחלט משאיר את הממשלה במצב בעייתי, בו יהיה קשה להעביר חוקים. לא בלתי אפשרי – כל מקרה יהיה כרוך במשא ומתן עם הרשימה המשותפת ועוד כל מיני אופורטוניסטים – אבל קשה. עם זאת, היא תמשול. אולי, לעת עתה, יש לנו מספיק חוקים.

זה מצב מעצבן, אבל עדיף על בחירות חדשות שמסכנות את המדינה באפשרות שנתניהו יחזור לשלטון.

הדרך היחידה שהקואליציה הזו תיפול היא אם הרשימה הערבית המשותפת תצביע בעד החזרת נתניהו לשלטון. למרות כל הרעש שהם מפיקים שם קשה לראות את זה – ולו רק בגלל שהם יודעים שהם ייענשו בקלפי

נבחרי הציבור אמורים לזכור את מה שהניע אותם לפני שנה, במיוחד שלא הרבה השתנה. הם הבינו אז, כפי שהם צריכים לדעת גם היום, שנתניהו בשלטון זה אסון לישראל. זה אולי אסון קטלני עבור ישראל כמדינה דמוקרטית.

האיש הוא נאשם בפלילים חמורים, שפועל בצורה ברורה ויעילה מאוד להפוך את ישראל למשטר אוטוריטרי – כמו טורקיה, כמו הונגריה, במרחק צעד אחד מרוסיה. אסור לאפשר זאת.

מצד אחד, העובדה שכמחצית מהמדינה זורמת עם זה מהווה בושה לעם היהודי וכישלון חמור של החינוך בישראל. אבל מצד שני זה גם תואם את מה שקורה בחלק גדול משאר העולם הדמוקרטי (או ליתר דיוק, החלק של העולם שנלחם להישאר דמוקרטי).

בחלק גדול מהעולם, במאה השנים האחרונות בערך, הפוליטיקה התחלקה בין "שמאל", שרצה בדרגות שונות לחלק מחדש את העושר ולחפש עולם טוב יותר, מול "ימין" יותר שבטי ולאומני, פתוח יותר למסורות דתיות ומעוניין לשמר את הפריווילגיה הקיימת. שניהם הוכיחו פה ושם יכולת להטות לפשיזם, אם כי מונח זה מקושר בדרך כלל לימין.

בישראל, למרות שהדברים התחילו באופן דומה, בחצי המאה האחרונה התגלה ייחוד בכך שמה שהגדיר את השמאל והימין היה היחס לשטחים שנכבשו ב-1967: הימין רוצה לשמור עליהם ויהי מה, והשמאל היה מודע יותר לסכנות שהכיבוש טומן בחובו והרעות שדורש שימורו.

נבחרי הציבור אמורים לזכור מה הניע אותם לפני שנה, במיוחד שלא הרבה השתנה. הם הבינו אז, כפי שצריכים לדעת גם היום, שנתניהו בשלטון זה אסון לישראל. אולי אסון קטלני עבור ישראל כמדינה דמוקרטית

המאמצים לתקן את בעיית הכיבוש כשלו מסיבות ידועות. אולי זו לא טרגדיה לתת לזה לשבת בצד זמן מה, כל עוד לא יתווספו עוד מתנחלים לבלגן המשוגע בגדה המערבית.

זאת, כי למרות שהכיבוש נורא – בלי תוספת מתנחלים הוא לא קטלני. צמחה סכנה גדולה אפילו יותר, כאן כמו בכל שאר העולם: חלק גדול ממה שהיה פעם הימין איבד את זה לחלוטין. זה קרה בגלל המדיה חברתית, מורכבות מופרזת של הקיום המודרני, פגעי הגלובליזציה, גזענות הנגרמת על ידי הגירה, ושיגעונות שונים, מקומיים ועולמיים. אולי זה גם תוצר של גן פגום כלשהו באדם באשר הוא.

זה נשמע פשטני, אבל במאמר של 1,000 מילים אתה צריך לומר דברים בצורה ברורה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא שאחרי שהפסיד בבחירות ב-2020, דונלד טראמפ ממש שקל הפיכה, ונבלם רק על ידי הגנרלים שלו וקומץ אמיצים במפלגה הרפובליקאית.

במובנים שונים – מאמץ ההפיכה ממש יצא לדרך. והנה העניין: רוב ציבור הבוחרים שלו תמך בכך, וגם המפלגה הרפובליקאית בדיעבד תומכת בכך היום. כעת הם עובדים בקדחתנות כדי להכין תשתית לגניבת הבחירות של 2024 – על ידי מינוי פקידים מקומיים שיסכימו לבטל את הניצחונות הדמוקרטיים בתחבולות פרוצדורליות – והציבור שלהם תומך בזה.

זו מלחמה של הדמוקרטיה נגד – ואני מאוד מצטער להשתמש במילה לא מנומסת – פשיזם.

זו החלוקה החדשה גם בישראל. מצד אחד אויבי הדמוקרטיה – מחנה ביבי – ומצד שני יש ציונים מהאסכולה הישנה שהם, בגדול, דמוקרטים.

זו מלחמה של הדמוקרטיה נגד פשיזם. זו החלוקה החדשה גם בישראל. מצד אחד אויבי הדמוקרטיה – מחנה ביבי – ומצד שני יש ציונים מהאסכולה הישנה שהם, בגדול, דמוקרטים

הצד השני הזה יכלול כמה אנשי ימין לשעבר שרוצים לשמור על הדמוקרטיה, כמו בנט וגדעון סער. אליהם יצטרפו כמה מחברי ליכוד של ימינו בעתיד, והם המקבילים של מיט רומני וג'ון מקיין.

המחנה הדמוקרטי לא יכול לכלול כרגע את המפלגות החרדיות אשר רוצות לשמר את התהליך שמוביל את ישראל לאבדון תאוקרטי. הם יצטרכו להבין שאי אפשר עם אינסוף ילודה, התנגדות ללימודי ליבה, ומשכורות מטעם משלם המיסים לעשרות אלפי לומדי תורה כל החיים. כאשר יבינו, הם מוזמנים.

ולבסוף, וזה כנראה העיקר, מחנה זה יכלול את רוב הערבים; לא כולם, אבל רובם. הסיבה לכך היא שהערבים הם אויביו של מחנה ביבי שנשלט על ידי קיצונים לאומנים יהודים. גם יותר סביר שהמחנה הדמוקרטי יחזור לבחון יום אחד מחדש את הנושא הפלסטיני. על אף בנטיו ועל אף סעריו.

למחנה הדמוקרטי אין הרבה סיכוי בלי הערבים. הגיע הזמן להכיר בכך ולהזמין את הרשימה המשותפת לקואליציה באופן רשמי, כדי לסגור את הדיון על החזרת נתניהו לשלטון.

המחנה הדמוקרטי הוא יורשו של השמאל לשעבר והוא זקוק לערבים. זה תמיד היה כך. נכון שאף מפלגה ערבית לא הייתה בקואליציה לפני רע"ם, אבל הרוב של רבין היה גם תלוי בשתי המפלגות הערביות של אותם ימים.

המחנה הדמוקרטי הוא יורשו של השמאל לשעבר והוא זקוק לערבים. זה תמיד היה כך. נכון שאף מפלגה ערבית לא הייתה בקואליציה לפני רע"ם, אבל הרוב של רבין היה גם תלוי בשתי המפלגות הערביות של אותם ימים

אנשים מבוגרים מבינים את המציאות כפי שהיא. האם חברי הכנסת הם אנשים מבוגרים? אם מתעלמים מהתנהלותם בדרך כלל, אפשר להיות אופטימיים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan