1. ההפגנות הן גם למען שחרור החטופים כחלק מגדרת מצב תוצאתי שניתן ליישם ולסיים התשה מדממת.
אבל, ההפגנות הן גם בגלל שאין ביטחון ואין ניצחון ויש רבבות נפגעים ועקורים. ההפגנות הן נגד גזל מליארדים, בגלל שיש פשע מאורגן ורצח ברחובות. ההפגנות הן בגלל הרס ההשכלה המדעית, החינוך והבריאות, ובגלל מדינה בפקק בלי מיקוד מקצועי לפתור אתגרים. המחאה היא בגלל שגזענים ומורשעים ונאשם אוחזים בהגה, והשמדת הערכיות מלווה ביוקר מחיה וקריסת התוצר והדירוג. המחאה היא בגלל עוד עשרות סממנים שהממשלה גם כושלת וגם משמידה ערך וגם יוצרת סכנות קיומיות.
2. מציאות בפוליטיקה היא דבר שמעוצב על ידי כוחות מערכתיים גדולים, אינטרסים של שחקנים מרכזיים ותפיסות ההמונים.
בהתאם, תהליכי שינוי הם לא לינאריים, והמסגרת שמחשקת אותם יכולה להתפרק תחת מסה קריטית של כשלים: מוסדיים, ביטחוניים, כלכליים, חברתיים ומוסריים.
מתי גלאנט יפרוש עם גנץ ויביא לדה לגיטימציה נרחבת ושביתה בגיבוי עשירי הארץ,
יחד עם מחאת עקורים ומרוששים ומילואימניקים שיתאוששו קצת ועוד?
מתי ארה"ב והקהילה הבינ"ל יפעילו לחץ,
כזה שיחשוף את מערומיו של "הקיסר" המושחת,
עד כדי קריסת השקל, אמברגו צבאי וכפיית החלטות מדיניות?
מתי מספיק חרדים וליכודניקים ועקורים ומובטלים ירגישו שאין יותר מה להפסיד, או שהמשיחיים החמושים וגזלני כככ הגזימו?
קשה לדעת מראש.
ההפגנות מחדדות את הנושאים הבוערים, עד כדי יצירת תנאים לשינוי.
ההספד מוקדם (מפוזיציה?)
2. ישראל חייבת לטפל בכמה אתגרים קיומיים במקביל. (הסדרה למיליוני ערבים ויהודים בין הנהר לים, ביטחון באזורי הגבולות, משטר אזורי יציב, איומים מצד מעצמה גרעינית וזרועותיה, ובעיקר שסעים פנימיים וניסיון להפיכה ניאו יהודית עבריינית).
"הנהגה" מושחתת, משיחית, משתמטת, לא מיטבית לא מסוגלת לפתור אתגרים כאלו.
הפתרונות שמוצעים על ידי "הנהגה" שרוצה למנוע שיוויון בנטל, שליטה בכוח וטרנספר, קידוש אבנים וריקוד על הדם, הרס המדע, שרים ומינויים של ביריונים בורים- הנהגה כזו מביאה חורבן .
הסכנה ברורה ומיידית.
שינוי אולי לא יתרחש בזמן.
אבל, בעלי עמדות השפעה וגם אזרחים שמודעים למצב לא צריכים לשבת בבית כשמדובר בעתיד ילדיהם והמפעל הלאומי שלהם.
מעשים.
לא רק ברגים קטנים וצאן.
תבוסתנות מתוך כמה חודשים של קושי אינה פתרון.
3. המחאה היא אינה מה שהפשיסטים מכנים אנרכיזם.
היא גם לא מה שגנץ והיושבים בבית נמנעים ממנו.
והמחאה היא גם לא הרבבות שבאים כל שבוע,
הנאומים שלא משודרים בערוצים המתקרנפים,
האלימות שמתועדת מהמשטרה ומפגינים בודדים,
או הדיונים במדיה ובבתי המשפט לגבי ההפגנות.
המחאה היא האנרגיה של האליטה ומעמד הביניים
של דמוקרטיה דינמית.
המחאה משקפת את מצפן הצדק, הערכים: זכויות אדם, טוהר מידות, הפרדת רשויות, שלטון החוק, אהבת חינם, והתנגדות לחטאי הטיית משפט, רדיפת שלמנים, נטילת שוחד, שנאת חינם וכו.
המחאה היא כמו תפילה למאמינים בדמוקרטיה.
המחאה היא קווים לחוקה וחזון ועם בחזית העשייה האנושית ותיקון עצמו אגב תיקון עולם.
מי שלא משתתף במחאה הוא בעצם שותף שקט להמשך ההפיכה, השחיתות והגזל, הגזענות, הפירומניה, ההשתקה, השליטה בכוח, וחוסר הרציונליות המסוכן באי קבלת החלטות או החלטות שחותרות תחת ריבונות, ממסד ואזרחים.
המחאה היא עתיד הילדים שלך.
צאו להפגין.

עתירה לבג"ץ? מצחיק מרוב שזה עצוב. "אין כבר בג"ץ. מבג"ץ נותרו רק שאריות" אמר גורם בכיר במערכת אכיפת החוק ביום חמישי האחרון לעתונאי גידי וייץ באתר "הארץ". פניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – רעיון מעניין, אבל ביומיים שלאחר הפניה ייעצרו בידי הדיקטטורה של ביבים שקרניהו חלק מהפונים להאג.