בישראל משווים את מתקפת חמאס על עוטף עזה למתקפה של דאעש או לפעולה נאצית. אבל בהקשר ההיסטורי של האסלאם אפשר להשוות זאת לאירוע המטלטל את האסלאם עד היום, טבח הצבא האומיי במשפחת הנביא בכרבלא, אירוע מחולל שיצר את הדת השיעית וקיבע את המלחמה בסונה עד עצם ימינו אלה.
הסכנה היא, שכשם שהסונה והשיעה נכנסו לעימות דתי-היסטורי חסר מרפא, כך יחסי ישראל והפלסטינים ייכנסו לאותו מסלול לדורות.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנלוגיה יפה. אין ספק שהציבור הדתי-לאומי המיוצג על ידי סמוטריץ' את בן גביר מפגין קהות חושים הולך ומקצין ואף עוינות כלפי הסבל של כל נפגעי המלחמה: חטופים, משפחותיהם, משפחות חללי צה"ל (אלה שלא מברכים את קב"ה על כך שנפל בחלקם להיות הורים ל"שהידים"), מפונים וכו'. האמירה קהת החושים של גולדקנוף "למי רע כאן" בשעה שכל כך הרבה סובלים ומתים ונמקים במנהרות אומרת דרשני. גם הדמוניזציה של המפגינים (לדמיין מטרה בדמות שקמה ברסלר או לכנות עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר "פושעת" מחריפה את הפילוג. בסונה ובשיעה זה הגיע לכך שכל צד מטיל ספק ב"מוסלמיותו" של הצד השני (רואפצ' ככינוי סוני לשיעים ונואצב ככינוי שיעי לסונים). כך גם הצד הדתי-לאומי ביהדות רואה בחילוני הליברלי "מי ששכחו מה זה להיות יהודים" ונטשו את גרסתא דינקותא של הרב קוק שראה בחילונים מי "ששואלים שאלות אמיתיות, שגדולי התורה נאלצים להתמודד איתן וכך להרחיב את התורה ולהגדיל אותה" ושל חז"ל ש"אף על פי שחטא — ישראל הוא". בתנאים אלה הקריאה לאחדות היא כמו "אחדות השורה" והקונסנסוס בעולם הערבי – התיישרות מתונים לפי תפישות הקיצוניים. חלק גדול מהציבור החילוני מאס בסיסמאות של "ביחד" ו"אחדות" וזהו שלב טרומי לפילוג סופי