מדי כמה שניות מרעיד קול נפץ את האוויר. אנחנו אומנם נמצאים סמוך מאוד לגבול עם ירדן, אבל אין צורך לדאוג. זהו תותח הגז בבריכות הדגים של כפר רופין שנותן עבודה. הוא אוגר גז ואז משחרר אותו בבת אחת, מה שיוצר אפקט פיצוץ שאמור להרחיק את השקנאים המשחרים לארוחת בוקר.
אני שואל את נדב ישראלי, הצפר הבכיר של החברה להגנת הטבע באזור הצפון, אם זה באמת מפחיד את הציפורים. "זה יותר טיפול פסיכולוגי למגדלי הדגים", הוא משיב.
זה כנראה המקום היחיד בישראל שאפשר לשמוע בו כיום קולות ירי שלא מחולל שום נזק, אבל מתברר שגם כאן זה לא פשוט: "התקנו את התותחים לא מזמן", מספר ישראלי, "ולפני זה הודיעו לתושבים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם שהם עומדים לשמוע ירי ואין מה להיבהל".
מעט מזרחה משם, במאגר עמוד שמתחכך בקו הגבול, לא מנסים להבריח את השקנאים. כאן דווקא פורסים בפניהם שטיח אדום מטאפורי. במאגר הזה כבר לא מגדלים דגים. האגמון היפה הוא פרויקט החלוץ במיזם שבחברה להגנת הטבע מכנים "Rewild" (פֵּרוּא) – מה ששימש במשך שנים בריכה לגידול מסחרי של דגים, חזר להיות טבע.
יש פה סיפור גדול שמשלב כלכלה, תזונה וסביבה: גידול דגי המאכל בישראל הופך פחות ופחות רווחי, תוצאה של הורדת המכסים על ייבוא דגים זולים מחו"ל והתייקרות התשומות בארץ. המגדלים מחפשים דרכים לסגור את הבריכות ולעשות שימוש מועיל בשטח.
בתחילה כפר רופין הסב את הבריכה לשדה חיטה. בחברה להגנת הטבע זיהו הזדמנות: "באנו לקיבוץ ואמרנו – במקום לגדל חיטה, בואו נגדל טבע", אומר נדב ישראלי, "לשמחתנו הם זרמו".
כיום נותרו כ־5% (10,000 דונם) ממקווי המים המקוריים. רובם מרוכזים בעמק החולה (האגמון והשמורה), בעין אפק הסמוך לקריות ובעין פשחה שלחוף ים המלח
לפני מאה שנה היו בישראל 200 אלף דונם של מה שמכונה בעגה המקצועית "בתי גידול לחים": ביצות, אגמים קטנים ומקווי מים שהיו חלק מליבת הטבע הארץ ישראלי. בדיוק כשם שהאדם בונה ערים על גדות נהרות, כך בעלי החיים – ציפורים נודדות, דגים, דו־חיים, חרקים – זקוקים למקורות המים ונמשכים אליהם.
מאז עבר על הארץ מכבש של בנייה, פיתוח וחקלאות תעשייתית, וכיום נותרו כ־5% (10,000 דונם) ממקווי המים המקוריים. רובם מרוכזים בעמק החולה (האגמון והשמורה), בעין אפק הסמוך לקריות ובעין פשחה שלחוף ים המלח.
"בן גוריון אמר לייבש ביצות אז ייבשנו", אומר ישראלי, "אבל צריך לומר שאנחנו לא חריגים במרחב. בערך 90% מבתי הגידול הלחים באגן הים התיכון נעלמו. לעופות הנודדים המגיעים לכאן לפני או אחרי החצייה של הסהרה אלה אתרי עצירה ותדלוק חיוניים.
"אם אין להם איפה לעצור, או שהם מגיעים מאוחר מדי, כל 'סייקל' (מחזור) הקינון שלהם נדפק. אם מקווי המים קטנים מדי הם הופכים למלכודת דבש כי אז כל הטורפים מתיישבים ליד המים וזוללים אותם".
בניסיון למצוא פתרונות החליטו בחברה להגנת הטבע לשנות קונספציה. "הגענו למסקנה שבמקום להתעסק רק בהגנה על מה שיש", אומר ישראלי, "צריך לעלות מהגנה להתקפה"
בניסיון למצוא פתרונות החליטו בחברה להגנת הטבע לשנות קונספציה. "הגענו למסקנה שבמקום להתעסק רק בהגנה על מה שיש", אומר ישראלי, "צריך לעלות מהגנה להתקפה ולשקם ולהחזיר לטבע דברים שהיו. כשאתה רק בהגנה כל הזמן גונבים לך עוד ועוד שטח והטבע הולך ומצטמצם. כשאתה מחזיר שטחים לטבע אתה יכול להגדיל אותו. המוטו הוא: אם קלקלת, אתה יכול גם לתקן".
הפיילוט, כאמור, הוכרז במאגר עמוד. מבריכה תעשייתית שבה מצטופפים רבבות דגים, על הפרשותיהם והאנטיביוטיקה שהם מקבלים, הוא הפך למקווה מים טבעי שמארח בעלי חיים ומשדרג את הנוף והמערכת האקולוגית.
נקודת התצפית המשקיפה על המאגר ממוקמת למרגלות מוצב צבאי נטוש. הנוכחות הצבאית הוחלפה במצלמות שתצפיתנית מיומנת בוודאי יושבת מצדן השני. הנוף מרהיב, הסביבה מאתגרת – במרחק עשרות מטרים מהמאגר חולף אפיק הירדן, שבאמצעו עובר רשמית הגבול בין שתי המדינות.
מצדו השני עמל חקלאי ירדני על כיסוח החלקה שלו. לתל שמשקיף על האזור קוראים "תל קפה", "כי כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה אמרתי שחייבים להציב עליו עגלת קפה", אומר ליאור סרבסטיין, רכז המשק ומנהל העסקים של כפר רופין.
מאז 7 באוקטובר האתגרים הם גם ביטחוניים. על הרכס ממול שוכן כפר ירדני/פלסטיני, וכמו בכל קווי התפר גם כאן הישראלים חוששים מתרחיש של פלישה
סרבסטיין מספר על האתגרים שמזמנים החיים באזור הקשוח שלקראת הקיץ הופך באופן מסורתי לתנור עוד לפני ההתחממות הגלובאלית. מאז 7 באוקטובר, האתגרים הם גם ביטחוניים. על הרכס ממול שוכן כפר ירדני/פלסטיני, וכמו בכל קווי התפר גם כאן הישראלים חוששים מתרחיש של פלישה בנוסח העוטף או ירי פצמ"רים בכינון ישיר.
התגבור של עוד כמה גדודים במרחב לא באמת מרגיע. "יש לנו חיבור מצוין עם הירדנים, גם עם הצבא שיושב על התל ממול", אומר סרבסטיין, "אבל המצב השתנה. בליל הכטב"מים היה לנו כאן מופע מדהים של יום העצמאות, הכול קרה בשמים של ירדן.
"מדינת ישראל אף פעם לא פיתחה את הצד המזרחי שלה, כפר רופין תמיד הסתכל על הגלבוע. סיכמנו עם הצבא שיהיה לנו מסלול טיול על הירדן בנוסח הקאסר אל־יהוד (אתר טבילה בירדן סמוך לים המלח המקודש לנצרות, א"ל), אבל אז בא 7 באוקטובר ושינה הכול".
כשסרבסטיין אומר שהכול השתנה הוא יודע על מה הוא מדבר. דודתו, אופליה רויטמן, נחטפה בשבת השחורה מקיבוצה ניר עוז ושוחררה במסגרת העסקה. בן דודו, פרננדו מרמן, נחטף מניר יצחק ושוחרר על ידי כוחותינו במבצע חילוץ יחד עם לואיס הר. ולמרות הכול, בכפר רופין בונים עכשיו שכונה חדשה שמשקיפה על הגבול.
"לגדל קרפיונים ובורים הפסיק להיות כלכלי", מספר סרבסטיין, "ומנגנון ה־Rewilding שנבנה עם החברה להגנת הטבע הוא חלק מהחזון העתידי של הקיבוץ"
"לגדל קרפיונים ובורים הפסיק להיות כלכלי", מספר סרבסטיין, "ומנגנון ה־Rewilding שנבנה עם החברה להגנת הטבע הוא חלק מהחזון העתידי של הקיבוץ. יש פה שילוב בין טבע לבין הרצון של כפר רופין לייצר בסיס תיירותי. יש לנו כבר צימרים ומרכז צפרות.
"אתה רואה את מטע התמרים שמשקיף על המאגר? החלום שלי הוא לבנות מלון בטבע עם הפנים למים. הבאנו לכאן את מעוז ינון מרשת 'אברהם הוסטל', חשבנו להקים אברהם וילג', הוא התלהב והתחלנו להתקדם אבל אז בא 7 באוקטובר וקרה לו מה שקרה (הוריו של ינון נרצחו במושב נתיב העשרה, א"ל) ואנחנו בסוג של הולד".
ובכל זאת, המאגר כבר מתחיל להניב רווחים, גם אם צנועים. "הפכנו את זה למקום היחיד בישראל שמוכר Carbon credit (אשראי פחמני)", אומר סרבסטיין. "זה מנגנון שמאפשר לקבל תגמול על שטח שבו בעבר היו הרבה פליטות והפחתת אותן – וגם הגדלת את קיבוע הפחמן.
"חברות גדולות חייבות לדווח על קיבוע פחמן, ומי שקנה מאיתנו את הקרדיט בשלוש השנים האחרונות זה בנק הפועלים ואמדוקס. בינתיים מדובר בסכום קטן של 15 אלף דולר בשנה, אבל יש בורסת פחמן בשווייץ שאני מקווה שבשנה הבאה נוכל להגיע אליה ואז זה כבר כסף יותר גדול".
ברגע שהגיעו להסכמות עם הקיבוץ, אנשי החברה להגנת הטבע התלבשו על המאגר והתחילו להחזיר אותו לחיים. המים מגיעים מנחל אבוקה שיורד מהגלבוע, מוסטים למאגר ומשם מוזרמים אל הירדן
ברגע שהגיעו להסכמות עם הקיבוץ, אנשי החברה להגנת הטבע התלבשו על המאגר והתחילו להחזיר אותו לחיים. המים מגיעים מנחל אבוקה שיורד מהגלבוע, מוסטים למאגר ומשם מוזרמים אל היעד המקורי שלהם – הירדן. הטבע מרוויח אותם פעמיים. על גדת המאגר נשתלו מיני צמחים מקומיים ממשתלה בקיבוץ הרדוף שמתמחה באיסוף זרעים וצמחייה של בתי גידול לחים.
אבל עיקר האתגר הוא ויסות מפלס המים במאגר. "אנחנו משחקים עם המפלסים, מעלים ומורידים, כדי להתאים לצרכים של העופות ובעלי החיים", אומר ישראלי. "אתה רואה את איי הבוץ האלה? יש עליהם עכשיו קינון של טמירונים – עוף שנראה כמו חסידה מיניאטורית. אם הייתה פה בריכת דגים עם מפלס גבוה כל הטמירונים לא היו פה.
"בשנה האחרונה עברו פה עשרות אלפי עופות ו־200–250 מינים שונים של ציפורים. צילמתי פה חתול ביצות. זה פיילוט ראשון. אנחנו מתגלחים ולומדים פה המון. עושים טעויות ומתקנים, אבל בכלום זמן, בפסיק אקולוגי, כבר רואים תוצאות בשטח. מבחינתי זו הגשמת חלום".
במרחק כמה מאות מטרים מהמאגר הגדול ממוקם מאגר נוסף שעבר הסבה. את דממת הדגים המיועדים למאכל החליפה קקפוניה של ציוצים וקרקורים הבוקעת מתוך סבך הצמחייה. "המאגר הזה התמלא מים רק לפני שלושה חודשים", אומר נדב ישראלי, "וכבר מדי לילה רואים כאן נחיתה של אלף שקנאים וחסידות שעוצרים ללינה".
"סימנו חמישה אזורים עם בריכות דגים שבהם יש פוטנציאל לשיקום", אומר ישראלי, "עמק זבולון, החולה, עמק המעיינות, חוף כרמל ועמק חרוד"
מעלינו חגה ציפור קטנה עם שם אקטואלי – לוחם, וגם "שרוני מזוין" שמוכר בשמו העממי סיקסק. בחברה להגנת הטבע אורבים לבריכות דגים נוספות שבעליהם יניפו דגל לבן. "סימנו חמישה אזורים עם בריכות דגים שבהם יש פוטנציאל לשיקום", אומר ישראלי, "עמק זבולון, החולה, עמק המעיינות, חוף כרמל ועמק חרוד. אם נצליח לשים רגל במקומות האלה נהיה מאוד מרוצים".
בשלב זה, חוץ מכפר רופין, כוללת רשימת היעדים שנכבשו את מעגן מיכאל. גם בקיבוץ המבוסס השוכן לחוף הכרמל הגיעו למסקנה שבריכות דגים הן לא תמיד ביזנס משתלם. שתיים מהן, שמשתרעות על כ־130 דונם, הוסבו למאגרים טבעיים.
כאן הפרויקט ממוסד יותר, תוצר של החלטת הממשלה להקים רשת מרכזי צפרות ברחבי הארץ. כן, היו ימים שבהם הממשלה עסקה בזוטות כמו זיהוי היתרונות היחסיים של ישראל בתחום התיירות והטבע. את עבודות התשתית מבצעת חברה ממשלתית, מה שאולי מסביר למה חלפו 10 שנים מאז שהפרויקט יצא לדרך והוא עדיין בעיצומו.
במעגן מיכאל מתוכנן אתר מסודר עם סיורים מודרכים בתשלום שבהם הקהל יקבל הסברים על החי והצומח ועל ההיסטוריה הארוכה של מקווי המים באזור. כבר לפני 9,000 שנה השפך של נחל תנינים וסביבתו היו ביצה אחת גדולה. ההשקה, בשאיפה, אמורה להתקיים במהלך אוקטובר השנה.
"ההגדרה של המקום כאן תהיה שונה", אומר אסף זנזורי, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע. "זה יהיה גן לאומי. אחת המטרות היא להוריד לחץ מהשטחים הפתוחים הטבעיים"
"ההגדרה של המקום כאן תהיה שונה", אומר אסף זנזורי, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע. "זה יהיה גן לאומי. חוץ משיקום שטחים והחזרתם לטבע, אחת המטרות שלנו היא להוריד לחץ מהשטחים הפתוחים הטבעיים.
"בזמני שגרה, שאנחנו מקווים שיחזרו מתישהו, עם ישראל מטייל ומטייל וכשאתה מגיע לטבע החוויה נפגעת כי מאוד צפוף. אנחנו עשרה מיליון שתקועים בביצה קטנה והעומס רק גדל. ככל שנחזיר יותר שטחים לטבע, כמו כאן, זה יעזור להקל על העומסים".
סמוך לקצה מתחם בריכות הדגים מתרומם מגדל תצפית עגול. ממרום המגדל מתגלה נוף נפלא של רצועת החוף הסמוכה, חול לבן וים טורקיז, שמשתרעת בין מעגל מיכאל לג'סר א־זרקא השכנה. רק בשביל המראה הזה שווה לקנות כרטיס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו