ב־27 בספטמבר, ביום האחרון של עצרת האו"ם ואחרי נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו, התפרץ שר החוץ הירדני איימן א־ספדי למסיבת העיתונאים של מנהיגי מדינות ערב, נטל לעצמו את המיקרופון ואמר: "ראש ממשלת ישראל דיבר כאן היום וטען שישראל מוקפת במי שמבקשים להשמידה.

"אנו, הנציגים בוועידה הערבית־מוסלמית, שקיבלנו מנדט מ־57 מדינות ערביות ומוסלמיות, מצהירים כי כולנו מוכנים לערוב לביטחונה של ישראל – בתנאי שתסיים את הכיבוש ותאפשר הקמת מדינה פלסטינית".

ארבעה ימים לאחר דבריו של א־ספדי, ירדן הוכיחה זאת גם במעשים: במהלך מתקפת הטילים הבליסטיים שנורתה על ישראל מאיראן, השתתפה ירדן, לצד כוחות אמריקאיים ובריטיים, ביירוט כ־20 טילים מעל שטחה. וזו לא הייתה הפעם הראשונה. גם במתקפת הטילים הקודמת, ב־13 באפריל 2024, ירדן שיתפה פעולה בהגנה אקטיבית על ישראל.

"הוא [נתניהו] זה שיוצר את הסכנה לישראל, כי הוא אינו מעוניין בפתרון שתי המדינות. אם נתניהו דוחה את פתרון שתי המדינות, כדאי לשאול את נציגי ישראל מה המטרה שלהם – מלבד מלחמות חוזרות ונשנות"

בנאומו באו"ם, א־ספדי התבטא בבוטות כלפי נתניהו: "הוא זה שיוצר את הסכנה לישראל, כי הוא אינו מעוניין בפתרון שתי המדינות. אם נתניהו דוחה את פתרון שתי המדינות, כדאי לשאול את נציגי ישראל מה המטרה שלהם – מלבד מלחמות חוזרות ונשנות.

"אנחנו בעולם הערבי רוצים שלום שבו ישראל חיה בביטחון ונורמליזציה עם כל המדינות הערביות. כל הנזק שגרמה הממשלה הישראלית במכה אחת מחק 30 שנות מאמץ לשכנע כי השלום אפשרי. את הדה־הומניזציה, הכעס והמרירות – יידרשו דורות לנקות. לנו יש תוכנית לשלום, אבל אם תשאלו את נציגי ישראל מה התוכנית שלהם, תגלו שאין להם כלום".

דבריו של א־ספדי עשויים לגעת ללבם של ישראלים רבים, אך קשה להאמין כי היה משמיע אותם בערבית ברחובות עמאן.

במציאות הירדנית, דיבורים על נורמליזציה עם ישראל מתקבלים לעיתים קרובות בזעם וביקורת חריפה. הציבור הירדני יוצא להפגנות סוערות נגד ישראל, דורש לבטל את הסכמי המים והגז עימה, ומגיב בכעס כאשר חיל האוויר הירדני משתתף בהגנה על ישראל מפני מתקפות הטילים הבליסטיים.

גם ברחוב הישראלי האהדה לירדן אינה גבוהה. פוליטיקאים ישראלים מרבים לתקוף את ממלכת ירדן, ובשנים האחרונות, עם עליית כוחם הפוליטי של פעילי הר הבית, גוברות הקריאות לשנות באופן יסודי את מערכת היחסים בין המדינות.

אף שבישראל הפכו הסכמי אוסלו עם השנים לשם גנאי, בפועל המדינה ממשיכה לדבוק בהם, ולבסס את יחסיה הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים עם הרשות הפלסטינית על יסודות ההסכמים הללו

הסכם השלום עם ירדן מציין השבוע 30 שנה מאז נחתם, והוא לא היה מתאפשר ללא התשתית המדינית שהניח הסכם אוסלו, שנחתם שנה קודם לכן, בספטמבר 1993. אף שבישראל הפכו הסכמי אוסלו עם השנים לשם גנאי, בפועל המדינה ממשיכה לדבוק בהם, ולבסס את יחסיה הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים עם הרשות הפלסטינית על יסודות ההסכמים הללו.

הסכם השלום עם ירדן הוא נדבך אסטרטגי קריטי במעמדה של ישראל באזור. על אף היחסים הקרירים בין אזרחי שתי המדינות, ההסכם מהווה הגנה אפקטיבית על הגבול הארוך ביותר של ישראל – 310 קילומטר – וחסם נגד פלישות טרור ממזרח. ישראל אומנם חולשת אסטרטגית מגב ההר על בקעת הירדן, אך פעולות כוחות הביטחון הירדניים מאפשרות להימנע מהצבת כוחות מרובים לאורך הגבול.

גבול ישראל–ירדן (צילום: <em>מרק ישראל סלם</em>/POOL)

ב־8 בספטמבר 2024 חדר מחבל ירדני את מעבר אלנבי בעודו מסתיר אקדח במשאיתו, ורצח שלושה עובדי מעבר הגבול: יוחנן שחורי, יורי בירנבאום ואדריאן מרסלו פודסמסר. האירוע, שנדחק מעט בעקבות שטף הדיווחים והטרור על גבולות ישראל, אינו המקרה הראשון של פיגוע בגבול עם ירדן. עם זאת, בהשוואה למתרחש בגבולות לבנון, סוריה ועזה, מדובר באירוע חריג.

המשטר הירדני מנסה להסתיר את שיתוף הפעולה בין המדינות, אך היחס הציבורי לאירועים האלימים השתנה משמעותית עם הזמן. אם בעבר ירי של אזרח ירדני על ישראלים בגבול היה זוכה לביקורת פנימית קשה, הרי שברצח של שלושת עובדי מעבר הגבול בספטמבר 2024, נראו תהלוכות בהלוויית הרוצח בהשתתפות של דמויות בולטות בציבוריות הירדנית.

בגלל הרגישות בין המדינות, דיפלומטים בכירים במשרד החוץ נמנעים מלדון בפומבי על מצב היחסים עם ירדן. עם זאת, יש הסכמה שהסכם השלום עם ירדן נותר אחד הנכסים הביטחוניים החשובים ביותר של ישראל

בגלל הרגישות בין המדינות, דיפלומטים בכירים במשרד החוץ נמנעים מלדון בפומבי על מצב היחסים עם ירדן. עם זאת, יש הסכמה שהסכם השלום עם ירדן, גם כשהוא עומד על כרעי תרנגולת, נותר אחד הנכסים הביטחוניים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל.

הסכמי המים והגז מחזיקים את השלום

30 שנה אחרי חתימת הסכם השלום עם ירדן, החזון הכלכלי בין המדינות עדיין לא מומש. היחסים בין שני העמים נותרו קרים עד לא קיימים, והתיירות הישראלית לעקבה ואזור ואדי רם לא קיימת בעת הזו. תיירות ירדנית לאתרים קדושים בישראל לא התרחשה מעולם.

טקס חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן בערבה. 26 באוקטובר 1994 (צילום: AP Phto/Marcy Nighswander)

נכון לשנת 2022, הסחר ההדדי בין ישראל לירדן הסתכם בכ־136 מיליון דולר בשנה, לפי נתוני מכון הייצוא. מתוך סכום זה, 89 מיליון דולר הם ייבוא מירדן לישראל, ו־47 מיליון דולר הם ייצוא מישראל לירדן. בין הסחורות המיוצאות מישראל לירדן ניתן למצוא חלקי חילוף, ציוד מכני, מוצרי פלסטיק וכימיקלים. ישראל מייבאת מירדן מוצרי חקלאות, שמן זית, בדים, בגדים ומצעים.

בהתאם להסכם מכירת המים בין ישראל לירדן, סיפקה ישראל לירדן כמות שנתית של 50 מיליון קוב, שהוגדלה ל־100 מיליון קוב ב־2021. תוקף ההסכם פג במאי 2024, וכאשר ירדן ביקשה להאריך אותו בחמש שנים נוספות, ישראל הסכימה להארכה של חצי שנה בלבד. הסיבה לכך נבעה מהרצון הישראלי להחזיר את השגרירים ולנקוט צעדים להורדת המתיחות בין המדינות, אך זה לא קרה.

עם זאת, למרות התלות הכלכלית, נשמעות בירדן קריאות רבות לביטול ההסכם, כולל מצד יו"ר הפרלמנט, מתוך רצון שלא להסתמך על ישראל מבחינה כלכלית

הסכם הגז בין המדינות, שנחתם בשנת 2016, מתייחס לרכישת גז טבעי ממאגר לוויתן לתקופה של 15 שנה בסכום כולל של 10 מיליארד דולר. החיבור לירדן התבצע באמצעות צינור שהוקם בשיתוף חברת החשמל הירדנית, והגז מספק את רוב תצרוכת החשמל של ירדן.

עם זאת, למרות התלות הכלכלית, נשמעות בירדן קריאות רבות לביטול ההסכם, כולל מצד יו"ר הפרלמנט, מתוך רצון שלא להסתמך על ישראל מבחינה כלכלית.

בשנים האחרונות דעת הקהל בירדן מגבירה את הלחץ על השלטון לצמצם את הקשרים עם ישראל ככל הניתן. בעוד שהיחס כלפי ישראל היה עוין עוד לפני המלחמה, בשנה האחרונה התחזקו האנטגוניזם והביקורת הציבורית כלפיה.

הפגנה של "האחים המוסלמים" בעמאן, ירדן, נגד ישראל ובתמיכה בפלסטינים, 27 בינואר 2023 (צילום: Khalil MAZRAAWI / AFP)

השלטון הירדני מצדו מנסה להתמודד עם הביקורת באופן פתלתל: מצד אחד הוא שואף לנצל את היתרונות הכלכליים מהסכמי המים והגז, ומצד שני לשלם כמה שפחות בזירה הציבורית.

ד"ר איריס פרוכטר־רונן, ראשת החוג לאזרחות ולימודי דמוקרטיה במכללת אורנים ומומחית ליחסי ישראל–ירדן, מציינת כי השתתפותה של ירדן ביירוטים באפריל ובאוקטובר ממחישה את חשיבותו של הסכם השלום עם ירדן כנכס אסטרטגי לישראל. "האירועים הללו מסבירים מדוע צריך בריתות אזוריות, כמה זה נחוץ לנו".

לדבריה, בישראל מרבים לדבר על אי היציבות הפוליטית של ירדן בשל שיעור הפלסטינים הגבוה באוכלוסייתה, אך "ירדן ממשיכה לשמור על יציבות במשך 103 שנים. הסוד: הבריתות עם הסעודים, האמריקאים – וגם עם ישראל"

לדבריה, בישראל מרבים לדבר על אי היציבות הפוליטית של ירדן בשל שיעור הפלסטינים הגבוה באוכלוסייתה, אך "ירדן ממשיכה לשמור על יציבות במשך 103 שנים. הסוד שלהם הוא הבריתות עם הסעודים, האמריקאים – וגם עם ישראל. הם תמיד ידעו לנווט בתוך אוקיינוס של מדינות עוינות – וישראל סייעה להם בהשגת יציבות. הם גם הבטיחו את היציבות שלנו".

ד"ר איריס פרוכטר (צילום: באדיבות המצולמת)

עם זאת, פרוכטר־רונן מדגישה כי היחסים בין ישראל לירדן מדגימים את ההבדל שבין שלום לנורמליזציה. "הנושא של אי לוחמה מוכיח את עצמו, גם ביחסי ישראל–מצרים וגם ביחסי ישראל–ירדן. עם שתי המדינות אין נורמליזציה כי הסוגיה הפלסטינית מאוד מרכזית עבורם.

"גם בשנים שאחרי החתימה, עם ציפיות השלום, לא ראינו פה בישראל תייר ירדני אחד. זכור לי פרופסור ירדני, איש אקדמיה, שהגיע לישראל ללמד קורס בשנות ה־90 – ומייד לאחר שחזר לירדן פיטרו אותו מהעבודה. 80% מהציבור שם מתנגד לנורמליזציה עם ישראל".

בקרב הימין הישראלי עולות לעיתים קרובות טענות לפיהן "ירדן היא פלסטין", ונשמעות קריאות להקמת מדינה פלסטינית בשטחי ירדן ואף הצעות לטרנספר של הפלסטינים לשם.
"ירדן תמיד חששה מכך מאוד. עוד לפני הסכם השלום עם ישראל הממלכה ההאשמית חששה שישראל תבצע טרנספר לפלסטינים לתוך שטחם. מבחינתם זה היה תמריץ לחתימה על הסכם השלום, כדי להוריד את 'האופציה הירדנית' (לראות בירדן את פלסטין) מהשולחן".

"זכור לי פרופסור ירדני, איש אקדמיה, שהגיע לישראל ללמד קורס בשנות ה־90 – ומייד לאחר שחזר לירדן פיטרו אותו מהעבודה. 80% מהציבור שם מתנגד לנורמליזציה עם ישראל"

מה השתנה ביחסים בין המדינות בתקופת המלחמה?
"עוד בשנה שלפני המלחמה, הממשלה החדשה הייתה ימנית יותר, קיצונית יותר והובילה לאי יציבות – המהלכים בהר הבית, דיכוי האוכלוסייה הפלסטינית. הירדנים גם ככה ישבו על הקצה. היחסים בין המלך עבדאללה לראש הממשלה נתניהו היו גרועים [כבר אז].

"אבל מאז המלחמה, ההפגנות בירדן נגד ישראל הן קשות יותר, אלימות. העובדה שאין שום אופק לפתרון לבעיה הפלסטינית, ושהמדיניות הישראלית מבוססת רק על כוח – זה מתקבל שם באופן קשה מאוד.

חיילי צה"ל באזור הגבול בין ישראל, ירדן וסוריה, 12 במאי 2022 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

"זה די מדהים שלמרות כל העוינות, מתקיים עדיין תיאום בין הממסדים הביטחוניים משני צדי הגבול. מפחיד לחשוב איך הדברים היו יכולים להיראות בשנה הזו אם לא היה לנו שלום עם ירדן. אז נכון שזה לא שלום חם, אבל בטוח עדיף על זירה נוספת.

"מצד שני, שיתוף הפעולה הביטחוני הזה הוא רעיל עבור המשטר הירדני. הם חוטפים המון ביקורת פנימית וגם מודעים לכך שאיראן מנסה לערער להם את היציבות מבפנים, באמצעות הברחות נשק, הברחות סמים, החדרת גורמי טרור לתוך שטח ירדן".

"זה די מדהים שלמרות כל העוינות, מתקיים עדיין תיאום בין הממסדים הביטחוניים משני צדי הגבול. מפחיד לחשוב איך הדברים היו יכולים להיראות בשנה הזו אם לא היה לנו שלום עם ירדן"

אבל את מדברת על ביקורת פנימית במשטר מלוכני. הם יכולים להשתיק אותה אם הם רוצים.
"זו לא דמוקרטיה, אך גם לא דיקטטורה מוחלטת. מטפלים בבעלי טורים בכפפות משי. המשטר משחרר לבעלי הדעה מרחב מסוים. את לא תראי שם ביקורת קטלנית על בית המלוכה הסעודי, אבל בנוגע לישראל הם מתירים להם לשחרר קיטור.

"ברבות השנים ישראל הפכה לכל כך רעילה, עד שהמשטר מאפשר להם לכתוב מה שהם רוצים בנושא הזה, למעט ביקורת על כך שבני המלוכה עברו טיפולים רפואיים בישראל. על זה אסור להעביר ביקורת".

הנשיא יצחק הרצוג ומלך ירדן עבדאללה השני בארמון אל־חוסייני בעמאן, 30 במרץ 2022 (צילום: חיים צח, לע"מ)

מה קרה לשדה התעופה המשותף?

בהסכם השלום בין ישראל לירדן מ־1994 נכללו הבטחות רבות. בין הפרויקטים שהוצעו היה נמל תעופה משותף בעקבה ואילת, ביוזמת ראש הממשלה דאז יצחק רבין והמלך חוסיין. התוכנית כללה הקמת מרכז תעופה מסחרי שישרת את שתי המדינות. עם זאת, מייד לאחר החתימה, צצו בעיות ובירוקרטיה בצד הישראלי, והפרויקט נדחק ונדחה לאורך השנים.

בפרוטוקולי החלטות הממשלה ניתן למצוא תיעוד לדיון בשדה המשותף. ב־1997, ממשלת בנימין נתניהו הראשונה המשיכה לעבוד על הפרויקט: "מחליטים להטיל על משרד התחבורה אחריות לריכוז פרויקט שדה תעופה משותף ישראלי–ירדני, על כלל היבטיו ולתיאום בין כלל משרדי הממשלה לקידום הפרויקט".

"ברבות השנים ישראל הפכה לכל כך רעילה, עד שהמשטר מאפשר להם לכתוב מה שהם רוצים בנושא הזה, למעט ביקורת על כך שבני המלוכה עברו טיפולים רפואיים בישראל"

קשה להיזכר ולהאמין שזה היה אפשרי, אך אז מנהלי חברות התעופה אף שיבחו את הרעיון ודימו אותו לשדה התעופה של ז'נבה, המנוהל במודל צרפתי–שוויצרי, כשהשם המוצע לפרויקט היה "שלום–סאלאם".

"היו לנו הרבה מאוד פספוסים. לא ידענו לקיים הבטחות, להיות נדיבים. היינו מנוהלים על ידי הגנרלים – ולא פעלנו לבנייה אזרחית בין המדינות. חנקנו את התהליך בבירוקרטיות, גרירת רגלים ותקיעת עיזים", אמר לזמן ישראל גורם שהיה מעורב בפעילות המדינית באותה העת.

גבול ישראל–ירדן ב"אי השלום", מובלעת נהריים (צילום: באסל עווידאת/פלאש90)

כמה פרויקטים משותפים בין ישראל לירדן מעולם לא התממשו, ביניהם הקמת שדה התעופה המשותף, תעלת הימים ורשת מסילות ברזל משותפת. פרויקט תעלת הימים, למשל, תוכנן להזרים מים לים המלח כדי להעלות את מפלסו, תוך הקמת תחנת התפלה בעקבה שתספק מים לכל האזור.

אף שההסכמים נחתמו, רבים מהפרויקטים הללו הוקפאו או ננטשו לחלוטין. נוסף על כך, עם הכרזתה של ישראל על הקמת שדה התעופה רמון, התעלמותה מהסכם הקמת השדה המשותף עם ירדן גרמה לתחושות של הפרה מצד הירדנים.

כמה פרויקטים משותפים בין ישראל לירדן מעולם לא התממשו, ביניהם הקמת שדה התעופה המשותף, תעלת הימים ורשת מסילות ברזל משותפת

ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)  באוניברסיטת תל אביב, מציין כי בשני העשורים האחרונים יחסי ישראל–ירדן רחוקים מהחזון של אדריכלי השלום. לדבריו, "הנושא הפלסטיני נותר סלע מחלוקת מרכזי, שגורם לחיכוכים בין המדינות – ותחת ממשלת ישראל הנוכחית עוד יותר מאשר בעבר.

"בירדן יש חשש מפני שאיפות נסתרות – ולעיתים גם גלויות – של גורמי ימין בישראל לגרש אליה את הפלסטינים מהגדה המערבית ו'לפתור' את הבעיה הפלסטינית על חשבונה. ירדן גם עוקבת בדאגה אחרי השחיקה המתמשכת של הסטטוס קוו בהר הבית, ורואה בסירוב הישראלי לייצר אופק מדיני מול הפלסטינים איום פוטנציאלי מתמשך על יציבות ירדן".

ד"ר אופיר וינטר (צילום: חן גלילי)

וינטר מציין כי ירדן פגיעה יותר מכל מדינה ערבית להתרחשויות בזירה הפלסטינית. "כל מה שקורה בעזה – ועוד יותר בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – נתפס בירדן כאיום על הביטחון הלאומי שלה. זה כמובן קשור לתפקידים ההיסטוריים של ירדן, לכך שכמחצית מאוכלוסייתה היא ממוצא פלסטיני ולכך שנתח לא מבוטל בציבור הירדני תומך ב'אחים המוסלמים', ובעצם בחמאס".

"מאחר שהמלך עבדאללה מכיר בחשיבות האסטרטגית של השלום לביטחון הירדני, למשק המים והאנרגיה וליחסיה עם ארה"ב, עד כה הוא מסתפק בצעדים מתונים יותר כדי לפייס את דעת הקהל, להתיישר עם הלך הרוח הציבורי ולהפגין סולידריות עם עזה".

"מאחר שהמלך עבדאללה מכיר בחשיבות האסטרטגית של השלום לביטחון הירדני, למשק המים והאנרגיה וליחסיה עם ארה"ב, עד כה הוא מסתפק בצעדים מתונים יותר כדי לפייס את דעת הקהל"

באיזה צעדים הוא נוקט כדי להרגיע את דעת הקהל הירדנית?
"בנובמבר 2023, למשל, ירדן החזירה את השגריר בישראל להתייעצויות והודיעה על השעיית 'פרויקט פרוספריטי' (מים תמורת חשמל), שהיה אמור להיחתם בנובמבר 2023 בחסות איחוד האמירויות בוועידת האקלים בדובאי.

"במקביל אנחנו שומעים רטוריקה עוינת משר החוץ הירדני, שמאשים באופן קבוע את ישראל ברצח עם, או מהמלכה הירדנית, שהכחישה את טבח 7 באוקטובר. המלך עבדאללה השתתף באופן אישי בהטלת סיוע הומניטרי לעזה ממסוק ירדני. לאורך השנה האחרונה ערך חיל האוויר הירדני לא פחות מ־122 גיחות להצנחת סיוע הומניטרי בעזה, צעד שנעשה מן הסתם באישור ישראלי שקט".

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נפגש עם מלך ירדן עבדאללה השני בבית הלבן בוושינגטון, 12 בפברואר 2024 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

איך הם מגשרים על הפער בין השלטון לבין העם ביחס לישראל?
"ברגע האמת ירדן בוחרת את הקשרים האסטרטגיים עם ארה"ב וישראל על פני הגורמים הרדיקליים מבית ומחוץ. זו בחירה מתבקשת מצד מדינה שנהנית מסיוע אמריקאי שנתי בסך 1.45 מיליארד דולר – ורוכשת 100 מיליון מ"ק מים מישראל, נוסף על הגז האחראי על כ־80% מהצריכה של המשק הירדני.

"ירדן סייעה לקואליציה האמריקאית ליירט את המתקפה בליל הכטב"מים למרות האיומים מאיראן – וזה צעד שדרש תעוזה לא מבוטלת. היחסים בין ירדן לאיראן היו עלולים לגלוש לעימות, אך מאז נראה שהם דווקא שבים בהדרגה למסלולם.

"ברגע האמת ירדן בוחרת את הקשרים האסטרטגיים עם ארה"ב וישראל על פני הגורמים הרדיקליים מבית ומחוץ. זו בחירה מתבקשת מצד מדינה שנהנית מסיוע אמריקאי שנתי בסך 1.45 מיליארד דולר"

"צריך להבין את כיפופי הידיים הנוכחיים בין ירדן לאיראן גם בפרספקטיבה רחבה יותר. המלך עבדאללה הזהיר כבר לפני כשני עשורים מ'הסהר השיעי', ונראה שהחשש מתממש והאיום מתדפק על דלתו. איראן רואה בירדן יעד אפשרי להרחבת "טבעת החנק" של ההתנגדות סביב ישראל.

"לאורך המלחמה, איראן ושלוחיה משתמשים בתווך היבשתי והאווירי הירדני כדי לנסות לפגוע בישראל, תוך הפרת ריבונותה של הממלכה".

סיוע הומניטרי מוצנח לרצועת עזה; התמונה פורסמה על ידי חיל האוויר של ירדן ב־21 במרץ 2024 (צילום: Jordanian army / AFP)

באוקטובר 2024, 30 שנה לחתימת הסכם השלום, הפוקוס הישראלי לא מתמקד בנכסי השלום עם ירדן, אלא בהגנה על גבולות המדינה ובמאבק בארגוני הטרור הסובבים את ישראל, בהובלת איראן. למרות השלום הקר וההבטחות הכלכליות שלא התממשו, לישראל יש הרבה מה להפסיד אם הסכם השלום עם ירדן יתמוטט לחלוטין.