זה היה סרט קצבי ודינמי יחסית לרוממה, ואד אוניל שיחק את השוטר הניו יורקי פופאי דויל. אישה יפה עם אוריינטציה מזרחית גמרה מחסנית של "עוזי" בחדר סגור ופופאי התחבר לסוכן מוסד ישראלי שנראה כמו ריצ'רד קליידרמן.

נוצרה ביניהם ידידות קסומה של קילרים עם רפרטואר רגשות של מתאבקי סומו. הפלסטיני חיסל את המוסדניק עם שישייה מ־0.45 באזור החזה והבטן, מה שהצדיק את הזלזול של פופאי בסוכן המוסד. פופאי קרא למוסד מוסקה.

הזלזול של פופאי אינו משקף את יראת הכבוד שחשים סופרים אמריקאים מז'אנר המותחנים הטרור־פוליטיים כלפי הסוכנים הנוסעים של המוסד הישראלי.

נכון שהערכתה של קהיליית הביון האמריקאית את שירותי הביון החשאיים של ישראל זהה בערך לחיבתה למהפכה האיראנית, אבל יש לזכור כי הסופר האמריקאי שמדפיס כסף במעבד התמלילים, אינו חייב לנסח עמדה כלפי פרשות פולארד ואיראנגייט.

בקולנוע יוצא המוסדניק דביל. ב"פרנטיק" נשלח אינדיאנה ג'ונס־פורד לפריז, אשתו נחטפת ואינדי נקלע לאינטריגות אלימות בין סוכנים ערביים לסוכני מוסד במגרש הבית הביטחוני של יצחק שמיר

בקולנוע יוצא המוסדניק דביל. ב"פרנטיק" נשלח אינדיאנה ג'ונס־פורד לפריז, אשתו נחטפת ואינדי נקלע לאינטריגות אלימות בין סוכנים ערביים לסוכני מוסד במגרש הבית הביטחוני של יצחק שמיר.

האריסון פורד בסרט "פרנטיק", 1988 (צילום: ScreenProd / Photononstop / Alamy)

מכיוון שגם ליהוק ב"פרנטיק" הוא עניין של הומור פרטי, הסוכן הערבי הראשי הוא מי שהיה ג'וזף גדי בקר ב"המתופפת הקטנה". פעילי המוסד הם גרסה ישראלית של השמן והרזה.

בזמן האחרון מתירים סרטים אמריקאים את הריגתם של סוכני מוסד. מבדיקה של כמה חנויות ספרים המציגות מבחר סביר של ספרי כיס מיובאים, התחושה היא שסטימצקי מתרגל בחשאי זן חדש של ציונות. אחוז הספרים שהמלה mossad מתנוססת על העטיפה האחורית שלהם גבוה במיוחד ביחס למותחנים מאזורים גיאוגרפיים אחרים.

התחושה היא שסטימצקי מתרגל בחשאי זן חדש של ציונות. אחוז הספרים שהמלה mossad מתנוססת על העטיפה האחורית שלהם גבוה במיוחד ביחס למותחנים מאזורים גיאוגרפיים אחרים

לכיסונים הצבעוניים של סטימצקי יש דרך מסוימת מאוד להכריז על עצמם; גרסה זו או אחרת של דגל ישראל היא אלמנט חובה גראפי בעיצוב העטיפה.

הדגל יהיה קשור לכאפייה בקשר אמיץ, הוא יתנופף ברוח, בצבעי אדום־שקיעה וישמש רקע לציור ריאליסטי־קיטשי של סוכן מוסד ואהובתו האירופאית; הוא יהיה מחורר כדורים, עם חורים ששוליהם מפויחים, הוא יתנוסס על כנפו של מטוס קרב בדרכו לכור העיראקי.

סוכן עם FBI עם עוזי במהלך ניסיון ההתנקשות בנשיא רונלד רייגן, 1981 (צילום: אתר ספריית רייגן)

האמת שז'אנר ספרי המוסד, שרובם מראים תוצאות של תחקירים מעמיקים ומדויקים, הוא תירוץ לסגוד לצעצוע החדש של עולם הפשע והטרור העולמי: תמ"ק העוזי לסוגיו. מהאקדח הדיזיינרי לארוך הקנה המרושע. אם תרצו, גיבור המוסד האמיתי הוא העוזי.

האמת שז'אנר ספרי המוסד, שרובם מראים תוצאות של תחקירים מעמיקים ומדויקים, הוא תירוץ לסגוד לצעצוע החדש של עולם הפשע והטרור העולמי: העוזי לסוגיו

לרוב ישכב העוזי בתחתיתה של העטיפה (לאחרונה אף נעשה שימוש בטכניקת הבלטה ולתמ"קים יש קווי מתאר של יציקת קרטון ואפשר למשש אותם); הוא יהיה דרוך, לשון אש אדומה תלחך את הקנה שלו ומבית הבליעה הפתוח ינתרו תרמילי נחושת ריקים.

מדובר בפק"ל גרפי המקשה על הקונה להבדיל בין הרכישה של השבוע שעבר לבין המשלוח החדש. בין "משחקים פטריוטיים" של טום קלנסי לבין "נערי התהילה" של ג'רלד סימור.

יחסית למק־10 הקופסתי והמכוער של אינגרם, תת־מקלע בקוטר 0.45, העוזי הוא דוגמן צמרת. השירות החשאי האמריקאי מעדיף את העוזי על פני האינגרם, אבל מי שראה את התצוגה המחפירה בעת ניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן, כולל הפוזות הדקורטיביות, מבין כי האף-בי-איי בחרו בעוזי מכיוון שהוא הולך טוב עם החליפות שלהם.

כריכת הספר "המתופפת הקטנה" (צילום: כריכת הספר)

העוזי מככב על עטיפת הספרים ובתוכם בגלל יתרונו כפי שהוגדר על ידי אחד ממקצועני הענף: "הדרך הטובה ביותר להשתמש בכלי הזה היא לקשור אותו בחבל, להעיף אותו דרך חלון וללחוץ על ההדק. הוא יפגע בכל הנמצאים בחדר".

כמה יכול לחטוא לאמת סופר מיומן החייב ללוש דמות של סוכן מוסד מהחומרים המוכרים של ניצול שואה, חבר הגנה, חבר קיבוץ, שליחות באירופה, שתי חליפות, אחת אפורה, אחת בניקוי יבש, ציונות גמישה ופרקטית ואיבה סבירה אל השטן הפלסטיני.

שומר החותם העובדתי ושר המפתחות המקומי הוא איסר הראל. להראל, 77, יש שיטה בדוקה. הוא פורס בתבונה מסחרית את שנותיו במוסד לספרים והוא מוציא אותם לאור נאמן לתזמון שלו. בעצם הגשתם לצנזורה מכתיב הראל את מכסת הגילויים העונתית.

כמה יכול לחטוא לאמת סופר מיומן החייב ללוש דמות של סוכן מוסד מהחומרים המוכרים של ניצול שואה, חבר הגנה, חבר קיבוץ, שתי חליפות, ציונות גמישה ופרקטית ואיבה סבירה אל השטן הפלסטיני?

כל עיתונאי מתחיל יודע שהצנזורה תפסול תשעים אחוז ותאשר עשרה. עד היום לא התמודד אף יוצא מוסד על תואר הביוגרף של הראל. פה ושם אספו אורי דן, אלי לנדאו, ישעיהו בן־פורת וחזי כרמל, עלילות מוסד פיקנטיות והוציאו אותן לאור במהדורות סופרמרקט.

מי שיקנה מחקרים תיעודיים זרים שנכתבו על המוסד, ימצא מאגרים של מידע מדויק שהצנזור הישראלי אינו מתיר את פרסומו עד היום.

כאשר פוצץ לאחרונה איסר הראל את "עסק הביש" השני וחזר לסכסוך ההיסטורי בינו ובין מאיר עמית, היו שלחשו בשקט, כולל בעיתון, את שם הקוד בן־ברקא. אך מי שהיה מגיש את סיפור פרשת בן־ברקא המלאה לצנזורה, בתקווה לעשות סדר בבלגן, היה מוזמן לחבטת גב יד מיצחק שני, הצנזור הראשי.

ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

"רבי המרגלים של ישראל" מספר בפרוטרוט את העווית המגלומנית שאחזה במוסד ובשירותי הביטחון המרוקאיים, כולל ועדת החקירה שהוקמה אחרי הפרשה, כולל מסקנותיה ושמות משתתפיה. אך לישראלים אסור לדעת. לפחות לא באופן מוסמך.

רוב מחבריהם של מותחני המוסד עשו זמן בישראל. ג'ון לה־קארה, למשל, מחבר "המתופפת הקטנה" שאינו אוהד מובהק של המפעל הציוני, מודה בהקדמה לספרו לפלסטינים ולישראלים שהגישו לו עזרה ו"חילצוני ממשגים חמורים שהייתי מעדיף לשכוח".

רוב מחבריהם של מותחני המוסד עשו זמן בישראל. ג'ון לה־קארה, למשל, מודה בהקדמה לספרו לפלסטינים ולישראלים שהגישו לו עזרה, ביניהם "קצינים ששירתו ועודם משרתים בקהיליית המודיעין"

ביניהם, קובע לה־קארה, "קצינים ששירתו ועודם משרתים בקהיליית המודיעין". לה־קארה וחבריו גיבורי הקהילה חוזרים לאותן כתובות בישראל, לאותם מומחים למיתוס, פולקלור ועובדות.

"תודה לידידי הטובים יובל אליצור איש 'מעריב' ורעייתו ג'ודי, שקראו את כתב היד," כותב לה־קארה. "תודה לאלוף שלמה גזית, ראש אמ"ן לשעבר. תודה לאלה שאת שמותיהם איני רשאי להזכיר".

מאיר עמית, ראש המוסד לשעבר, 1985 (צילום: AP Photo/Anat Givon)

הסופר ויליאם באייר, מחבר Pattern Crimes (שלוש צעירות נרצחות בירושלים והשוטר דוד בר־לב מגלה כי הרוצח הפסיכופט הוא איש השירותים לשעבר אפרים כהן שבגללו התאבד הטייס גדעון אחרי שכהן כפה עליו להפציץ מהאוויר את כיפת הסלע כדי לדפוק את הערבים), מודה בהקדמה לספר למנהל ולצוות "משכנות שאננים". לא רק פיליפ רות' וסול בלו האנינים מתארחים ב"משכנות", אלא גם באייר הסנסציוני.

גיי קורטר, מחבר היצירה האפית "צופן: עזרא", מתוודה בהקדמה: "בעת עבודתי בישראל נלקחתי לביתו של אחד מראשי המוסד לשעבר. שם הצלחתי לפשר בין המציאות לסיפורי. שאלתי אותו אם יש משהו שהדמויות בספר לא היו עושות או מנסות לבצע. 'לא, היינו מנסים הכול. השמיים היו הגבול'".

"נלקחתי לביתו של אחד מראשי המוסד לשעבר. שם הצלחתי לפשר בין המציאות לסיפורי. שאלתי אותו אם יש משהו שהדמויות בספר לא היו עושות או מנסות לבצע. 'לא, היינו מנסים הכול. השמיים היו הגבול'"

המלודרמה המוסדית מתחילה לרוב על הדש האחורי של הספר. "צופן: עזרא" למשל.

"אלי קצר הוא הסוכן החשוב ביותר ברשת הריגול הישראלית והצלחתו בעולם הצללים תלויה בשלישיה מבריקה של נשים שגייס ואימן. אבל כעת אחת מהן בגדה בו ובארצו, ואם לא יגלה מי היא, תוביל הבוגדנות הנוראה לאסון כבד.

כריכת הספר "צופן: עזרה" (צילום: כריכת הספר)

"אלי קצר נכנס למבוך חשאי הפרוש על פני אירופה ואמריקה… חזרה בזמן לאימה של השואה, קדימה בזמן אל סף אבדון גרעיני".

ב"צופן: עזרה" משמשים בערבוביה גדולה מרובע מיני פרברטי בין הסוכן קצר ושלוש נשותיו, רסיסי נוסטלגיה ישראלית בהטיה אמריקאית, כולל מילותיו של המנון הפלמ"ח בעברית כתובה באנגלית ובדלי מידע טריוויאלי על מיקומו של מטה המוסד בתל אביב. ארכיון המוסד נמצא על פי הספר ברחוב שאול המלך בכיוון דרך חיפה ובדרכו לשם חולף קצר על פני מוזיאון תל אביב, בית אסיה ובניין כור.

קורטר אף מכין סלט ישראלי קצוץ דק ובו מככבים אנשי מוסד היסטוריים כמו בוריס גוריאל, איסר הראל, מאיר עמית, ולצידם דמויות מפתח כמו אלכס נאור ואלי קצר. קורטר מספר על סכסוך עקרוני בין עמית להראל ומשייך אותו להיבט דמיוני לחלוטין של סיפורו.

לספרי המוסד, בלי יוצא מן הכלל, יש נבלים מושלמים בדמות החיות מאש"ף ומארגוני החבלה השונים. קשה לאמריקאים עם השמות הערביים, ולכן מסתובבים לוחמי החירות הפלסטינים עם שמות כמו רמזי מחמוד, פאוזי עוואד, פאזמי ראבאק, פואד כנאוותי, ועוד שיבושים סמנטיים אנגלוסקסיים.

לספרי המוסד, בלי יוצא מן הכלל, יש נבלים מושלמים בדמות החיות מאש"ף ומארגוני החבלה השונים. קשה לאמריקאים עם השמות הערביים, ולכן מסתובבים לוחמי החירות הפלסטינים עם שמות משובשים

מתוך זיקה לאירועים היסטוריים כמו טבח הספורטאים הישראלים במינכן, הפצצת הכור העיראקי, ספינות שרבורג, הפרשה במצרים, לבנון, אבו־נידאל וספטמבר השחור, מאפיינים המותחנים את המוטיבציה הגבוהה של סוכני המוסד שבאים להציל.

הסוכנים הבוגרים והבכירים יהיו לרוב ניצולי שואה מפוכחים המפעילים את הסוכנים הצעירים, הצברים, בעלי אצבע ההדק הקלה.

איסר הראל (משמאל) ובכירים ביטחוניים נוספים בביקור בחיל השריון בנגב, 1965 (צילום: משה מילנר/לע"מ)

בפרק הראשון מוצא אלי קצר את המדען הישראלי ד"ר אשר זאבי כשגרונו חתוך ואשכיו תחובים בפיו, "כרטיס הביקור של ערבי תאב נקמה".

אפיון סוכנות המוסד שקצר מנתר בין מיטות האפיריון שלהן, בסיסי ופרימיטיבי. "אביבה – צברית בעלת עור זית שנראית ומתנהגת כמו ערביה; לילי – יהודייה הולנדית ניצולת הנאצים שהיופי הבהיר והקר שלה לא ניזק בשואה ורק לבה מעוות משנאה ותאוות נקמה; ושרלוט – היורשת האמריקאית עם רקע וואספי שהיה כיסוי מושלם לנאמנותה לישראל".

"פצעי יציאה" של מייקל בולדווין אינו מתיימר להכיר את המוסד שעליו הוא מספר. המוסד חוטף מדען ידוע ומכובד בחשד שהוא קצין אס-אס נאצי בשם ארנסט הלדר והורג בטעות בחורה שאמורה הייתה להיות בתו, אך מתגלה כעוברת אורח חפה מפשע.

סוכני המוסד של בולדווין הם אפורים וענייניים מאוד, ולכן נשלח סוכן ביון בריטי להציל ולהבריק את הסיפור. העמדתם של אנשי המוסד מול סוכנים בריטים או אמריקאים היא השלב האחרון בהתפתחות הז'אנר המוסדי

סוכני המוסד של בולדווין הם אפורים וענייניים מאוד, ולכן נשלח סוכן ביון בריטי להציל ולהבריק את הסיפור. העמדתם של אנשי המוסד מול סוכנים בריטים או אמריקאים, תלוי בנתינות הסופר, היא השלב האחרון בהתפתחות הז'אנר המוסדי.

האמבוש של אלאמוט (צילום: כריכת הספר)

ב"אמבוש של אלאמוט" מאת אנתוני פריים, הגיבור הוא סוכן בריטי שחקירת פיצוץ מכונית בלונדון לוקחת אותו למזרח התיכון ולשיתוף פעולה מאולץ עם המוסד. דייוויד אדלי יוצא בעקבותיו של טרוריסט פלסטיני "שלעומתו נראה יאסר ערפאת כמו לורנס איש ערב".

מפת ישראל בוערת, עוזי טעון ותצלום של נאצר מחייך, עוזרים לשיווקו של הספר.

לעתים רחוקות ייפול הקורא על ספר מדויק ומעמיק המתגבר על מגבלות הז'אנר. "סוכני התום" של דיוויד איגנשיוס הוא ספר כזה. בוב וודוורד מ"הוושינגטון פוסט" מכריז עליו: "ספר מפחיד בדיוקו לגבי האופן בו מתנהל משחק המודיעין". וולף בליצר קובע: "מותחן מרתק על המזרח התיכון. אחד מהטובים שקראתי. הופתעתי מהאותנטיות שלו".

ביירות 1970. יעקב לוי הוא איש קטן וקפיצי עם תווי פנים כהים. סוכן עצבני עם קיבה חולה שלועס גלולות נגד צרבת. בביירות קוראים לו ז'אק בולייה והוא עוסק באימפורט־אקספורט. הפחד הוא חלק ממשי מחייו והוא נכנס לגופו וזורם בדמו. שלוש שנים בתחנה בביירות העמיסו את קווי המתח שלו.

תחנת המוסד בביירות היא אחד הסודות היחידים של העיר. אף אחד לא יודע על קיומה למרות שהוקמה בשנת 1951. הסוכנים במקום הם העיניים של ישראל בעולם הערבי.

תחנת המוסד בביירות היא אחד הסודות היחידים של העיר. אף אחד לא יודע על קיומה למרות שהוקמה בשנת 1951. הסוכנים במקום הם העיניים של ישראל בעולם הערבי

הם מחליפים מידע, מעבירים חומר, מאתרים סוכנים פוטנציאליים, מרגלים בשטח. את עבודת הגיוס הם משאירים לסוכני המוסד באירופה. לוי עוקב אחר תנועת האמריקאים באזור. לוי מתאים לתפקידו. הוא לא מאמין לאף מילה שנאמרת לו.

"סוכני התום" של דיוויד איגנשיוס

לוי מתעב פלסטינים. השנאה שלו אליהם מניעה אותו. לוי עוקב בעניין אחר הרגליהם המיניים. הזקן, ערפאת, אינו שוכב עם נשים. לוי רוצה להאמין כי הזקן שוכב עם קטינים. הוא מחפש הוכחות באופן נואש. הוא לא יכול להיכנס לפקהאני ולשאול ילדים קטנים אם גבר במדי גרילה תקף אותם מינית.

בצבא שירת בצנחנים. הוא היה חייל מצטיין וקודם ליחידה סודית מובחרת. אחר כך השתחרר, הלך ללמוד באוניברסיטה ואז הוזמן לתשאול בטחוני במוסד. הוא הצטיין בקורסים המתקדמים, קיבל משכורת ותנאים של סרן בצבא, למד על תקשורת חשאית, חבלה, נשק קל ופעילות באזורים עירוניים.

במבחן הסיום שלפו אותו מהמיטה באמצע הלילה, לקחו אותו לשדה התעופה, נתנו לו דרכון מזויף ועשרה דולר ושמו אותו על טיסה לפרנקפורט. נתנו לו כתובת בגרמניה והורו לו להתייצב בה כעבור עשרה ימים

במבחן הסיום שלפו אותו מהמיטה באמצע הלילה, לקחו אותו לשדה התעופה, נתנו לו דרכון מזויף ועשרה דולר ושמו אותו על טיסה לפרנקפורט. נתנו לו כתובת בגרמניה והורו לו להתייצב בה כעבור עשרה ימים. עד אז היה לבדו. לא דובר את השפה, עם עשרה דולר בלבד, גנב מכונית וטייל ברחבי גרמניה.

כעבור עשרה ימים הגיע לכתובת המדויקת כשהוא נוהג במרצדס, לבוש בגדים חדשים עם סימני ליפסטיק של חברתו הגרמניה על לחיו.

יאסר ערפאת באו"ם ב-1988 (צילום: AP Photo/Rudi Blaha)

לוי התחיל כבלדר מעבר למסך הברזל. ורשה, פראג, ליטא, קייב, מוסקבה. פגישות מתוזמנות בדייקנות ברכבת תחתית, מגעים קצרים. הוא זוכר את הפחד מכתים את גב חולצתו. אבל הוא היה אחד הטובים. לכן נשלח לביירות.

אנשינו פורמים את התפרים של העולם הערבי, אומר ללוי זאב שובל, מפקד התחנה. אנחנו לוחצים עד שהחבילה תתפרק. העם הערבי המאוחד הוא מיתוס. אין דבר כזה. המרקם העדין עומד להיקרע.

באביב 1970, במה שנראה לו כהפרה גסה של חוקי בטיחות, מוזמן לוי לביתו של שובל. הדירה מוגפת וסוכני מוסד רבים יושבים סביב לשולחן חג ערוך. שובל ואשתו עורכים סדר כהלכתו. לוי יושב ביניהם ודמעות זולגות מעיניו.

לוי הוא איש המוסד הראשון שחושד, כבר בתחילת שנות ה-70', כי האמריקאים מנהלים משא־ומתן עם אש"ף. לפני שהוא חוזר הביתה, למשרה נוחה ובטוחה מאחורי שולחן, נשלח לוי למשימה אחרונה לסוריה

לוי הוא איש המוסד הראשון שחושד, כבר בתחילת שנות ה-70', כי האמריקאים מנהלים משא־ומתן עם אש"ף. לפני שהוא חוזר הביתה, למשרה נוחה ובטוחה מאחורי שולחן, נשלח לוי למשימה אחרונה לסוריה.

השהות בסוריה היא המשימה הקשה ביותר לסוכן מוסד ולוי חושש ממנה. המוסד מבטיח ללוי את הירח. כאשר יחזור מסוריה יתמנה למשנה לראש "צומת", יחידת האיסוף ועיבוד הנתונים של המוסד. איגנשיוס, שלא כמו עמיתיו הסנסציוניים, הוא סופר שיודע משהו על החיים במחתרת.

גמליאל כהן ושמעון חורש בביירות, על עטיפת הספר "מסתערבים: אגדה ישראלית" (צילום: אתר הפלמ"ח)

כשהוא נוסע במכוניתו בכבישי סוריה מוצא לוי ברדיו את קול ישראל. מבלי לשים לב הוא מתחיל לשיר עם הרדיו את הג'ינגל של הבנק. בוא לגדול איתנו. הוא נבהל ומפסיק. בדש בגדו הוא נושא גלולת ציאניד. על כל מקרה.

החלון של לוי במטה המוסד בתל אביב משקיף על העיר. הבניין ממוקם ליד תחנת הרכבת לחיפה. הנה עוד סופר שיודע על מה הוא מדבר. בהתחלה, כשהוא חוזר מן הכפור, מתנהג לוי כמשוגע. הוא קונה בשוק חולצה ועליה הכתובת "שהערבים ילכו לעזאזל!" ולובש אותה לעבודה עד שאחד מידידיו מבקש ממנו להוריד אותה.

לוי מקובל על הגוורדיה הוותיקה של המוסד. הם מעריכים את פועלו. הצעירים הם מזן שלא ידע את יעקב. הם הוכיחו את עצמם ביחידות צבא נבחרות, רבים מהם ספרדים עם משפחות בבגדד, קזבלנקה וקהיר.

לוי מקובל על הגוורדיה הוותיקה של המוסד. הם מעריכים את פועלו. הצעירים הם מזן שלא ידע את יעקב. הם הוכיחו את עצמם ביחידות צבא נבחרות, רבים מהם ספרדים עם משפחות בבגדד, קזבלנקה וקהיר

ימי התהילה של המוסד חלפו. נשארה העבודה השחורה. אייכמן נתפס. הרשת היהודית בברית המועצות, זו שעזרה למוסד להשיג את טיוטת הנאום הסודי של חרושצ'וב בוועידה של המפלגה ב־1956, פורקה.

אדולף אייכמן בתא הזכוכית שלו בעת הקראת האישומים נגדו במהלך משפטו בבניין בית העם בירושלים, 12 באפריל 1961 (צילום: AP Photo/Str)

הצעירים חידדו את שיניהם במבצעים אזוריים. צניחות לכורדיסטן כדי לעזור לשאה האיראני להציק לעיראק, עזרה לצבא המרוקאי להכניע את הגרילה. יחידה 8200 של אמ"ן אוספת, יחידה 269 מבצעת פעולות מיוחדות. לק"ם עוסקת במדע.

בעבודת נמלים אמיתית של איסוף נתונים ועיבודם מצליח לוי לשכנע את נתן פורת, ראש המוסד ואברהם סגנו, כי האמריקאים מקיימים מגע רצוף עם אש"ף וכי האיש המקורב ביותר לערפאת הוא סוכן אמריקאי. בעקבות המידע שאוסף לוי, נהרגים הסוכן הפלסטיני ומפעילו האמריקאי.

ימי התהילה של המוסד חלפו. נשארה העבודה השחורה. אייכמן נתפס. הרשת היהודית בברית המועצות פורקה. נותרו מבצעיים אזוריים. צניחות לכורדיסטן במלחמת איראן-עיראק, עזרה לצבא המרוקאי להכניע את הגרילה

ב"קליעים לפלסטין" מאת הווארד קפלן, פועל שי שחם, סוכן מוסד צעיר מהזן הפזיז והפריך. באין ברירה אחרת, חובר שחם לפלסטיני בכיר כאשר שניהם מעוניינים בחיסולו של אבו־נידאל. במסגרת המבצע המשותף מציל שחם את ערפאת ממוות.

כמו בכל ז'אנר פופולרי עם רבדים מיתולוגיים ונגיעה במציאות, מכסים מותחני המוסד במעשיות רבות ולא סבירות על מעט עובדות. אלה לפחות, אינם מבקשים נובל או פרס ישראל.

פורסם לראשונה ב"חדשות" 1989