לאחר שברשומות הקודמות עמדתי על הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים התורמים לקשר השתיקה ועל ביטוייו המעשיים באלימות פיזית, אלימות ביורוקרטית וביחסי חיילים-מתנחלים, כעת אפנה את הזרקור למנגנונים המערכתיים המבטיחים את שימורו.

*  *  *

קשר השתיקה אינו תופעה מקרית, אלא נתמך ומוזן באופן אקטיבי על ידי גורמים מוסדיים רבים. ברשומה זו אבחן את תפקידם של הפיקוד הצבאי, מערך דובר צה"ל והממסד הפוליטי והמשפטי בחיזוק תרבות השתיקה. לאחר מכן, אדון בהשלכותיו ההרסניות של קשר זה על הצבא, על החיילים ועל החברה הישראלית בכללותה.

קשר השתיקה אינו תופעה מקרית. הוא נתמך ומוזן אקטיבית על ידי גורמים מוסדיים רבים. אבחן כאן את תפקידם של הפיקוד הצבאי, מערך דובר צה"ל והממסד הפוליטי והמשפטי בחיזוק תרבות השתיקה

מנגנונים המשמרים את קשר השתיקה

1

תפקיד הפיקוד בשימור קשר השתיקה:

לפיקוד הצבאי תפקיד מכריע בעיצוב נורמות השתיקה, גם ללא כוונת השתקה מפורשת. מפקדים מעבירים לחיילים מסרים סמויים וגלויים המעודדים שתיקה, כגון חשיבות "שמירת כבוד היחידה" או "לסגור עניינים בפנים". גישה זו, שנועדה לשמור על לכידות היחידה, מונעת לעיתים טיפול משפטי יסודי ותורמת להשתקה.

החיילים הפשוטים כמעט לעולם לא נחשפים להוראות שבפקודות שבכתב אלא לתדרוכים בעל-פה מהמפקדים בשטח. חששם של מפקדים מפגיעה בקריירה האישית או במוניטין היחידה עלול להוביל לטיוח, למזעור חומרת אירועים או לאי-דיווח למערכות הפיקוח הגבוהות.

האמון הבסיסי של חיילים צעירים במבוגרים ומנוסים בצה"ל, כולל מפקדים ואבות ששירתו בצבא, מחזק את קשר השתיקה. חיילים נוטים לסמוך על ניסיונם ושיקול דעתם של מפקדיהם הבוגרים והמנוסים יותר. אמון זה מתחזק כאשר מדובר בדמויות סמכותיות מהעבר, כמו אבות ששירתו גם הם בצבא או אנשי צבא לשעבר שנתפסים כמנוסים וכמביני עניין.

אם אותם מפקדים, במודע או שלא במודע, משדרים או מחזקים את קשר השתיקה – למשל, על ידי אמירות כמו "ככה זה בצבא", "אל תתלונן", או "תטפל בזה לבד" – זה משרה לגיטימציה להתנהגות זו ומקשה על החיילים לערער עליה. עבור רבים מהמבוגרים והמנוסים, הצבא הוא חלק בלתי נפרד מזהותם ומגאוותם הלאומית והאישית, ולכן הם עשויים לתרום לשתיקה כדי להגן על המערכת ועל הדימוי העצמי שלהם.

לפיקוד הצבאי תפקיד מכריע בעיצוב נורמות השתיקה, גם ללא כוונת השתקה מפורשת. מפקדים מעבירים לחיילים מסרים סמויים וגלויים המעודדים שתיקה, כמו חשיבות "שמירת כבוד היחידה" ו"לסגור עניינים בפנים"

דמויות אלו, המגיעות מתוך המערכת הצבאית או שהן בעלות ניסיון בה, עלולות לראות בהתנהגויות מסוימות, כולל אלימות או השתקה, חלק בלתי נפרד מ"ההוויה הצבאית" או "הכרח מבצעי", ובכך מנרמלות את המצב, כפי שתואר ברשומה הראשונה, ומפחיתות את תחושת הצורך לדווח או לפעול נגדו.

עבור רבים מאותם מבוגרים ומנוסים, הצבא הוא חלק בלתי נפרד מזהותם ומגאוותם הלאומית והאישית. חשיפת כשלים או אלימות עלולה להתפרש כפגיעה במוסד שהם חלק ממנו, ולכן הם עשויים לתרום לשתיקה מתוך רצון להגן על המערכת ועל הדימוי העצמי שלהם כמי ששירתו בצבא "מוסרי". האמון הטבוע במערכת ההיררכית והחברתית הופך לכלי תומך בקשר השתיקה.

2

תפקיד הצבא מול הציבור:

צה"ל משתמש במגוון דרכים, מודעות ופחות מודעות, כדי לשמר את קשר השתיקה מול הציבור. דובר צה"ל משמש כזרוע מרכזית לשליטה על המידע והנרטיב הציבורי.

במקרים רגישים, המסרים מנוסחים בקפידה כדי למזער נזק תדמיתי ולהבטיח שהציבור יקבל גרסה רשמית ומרוככת. הצבא מספק גישה מסוננת לעיתונאים תוך שימוש במונחים כמו "חשד לפעילות טרור" או "ניטרול" או "סיכולים מדויקים", ובכך הציבור צורך את החדשות דרך עדשת הצבא והאלימות נדחקת לשוליים או מוצגת כהכרחית.

הסתמכות על תחקירים פנימיים וחיסיון מגבילה את השקיפות ומאפשרת טשטוש אחריות. הגבלת גישה לזירות אירוע מקשה על גורמים חיצוניים לתעד אירועים בזמן אמת ומחזקת את התלות במידע הרשמי של הצבא.

הצבא מספק גישה מסוננת לעיתונאים תוך שימוש במונחים כמו "חשד לפעילות טרור" או "ניטרול" או "סיכולים מדויקים", ובכך הציבור צורך את החדשות דרך עדשת הצבא והאלימות נדחקת לשוליים או מוצגת כהכרחית

בנוסף, הצבא והממסד מטפחים באופן מתמשך את הנרטיב של "הצבא המוסרי ביותר בעולם", ובכך בונים "חומה" של אמון ציבורי שמקשה על קבלת ביקורת או דיווחים שליליים. כדי להסיט ביקורת, הדיון מופנה לעיתים קרובות לשאלת הנאמנות הלאומית, במה שמכונה "מלכודת פטריוטית".

3

תפקיד גורמי הממסד והאכיפה:

הממסד הפוליטי מעניק גיבוי נרחב לצה"ל, ומחזק את קשר השתיקה באמצעות הענקת לגיטימציה למעשי הצבא וחיזוק נרטיב "הצבא המוסרי". קיימים ניסיונות חקיקה מצד גורמים פוליטיים להגביל את היכולת לחקור חיילים, כמו "הצעת חוק חסינות כוחות הביטחון באירועים מבצעיים", שמטרתה המוצהרת היא להגן על חיילים מפני הליכים משפטיים.

כמו כן, נעשים ניסיונות לחוקק חוקים המטילים סנקציות על גורמים המבקרים את הצבא, דוגמת הצעת החוק של ח"כ אלמוג כהן לשלילת הטבות מבכירי מערכת הביטחון "שקראו לסרבנות". הממסד נוטה להתעלם ולהכפיש ביקורת מארגוני זכויות אדם, ולתייג אותם כ"אנטי-ישראליים" או "מוטים".

מערכת אכיפת החוק הצבאית סובלת מחוסר עצמאות מספקת, מה שעלול לפגוע ביכולתה לחקור באופן חופשי לחלוטין. מדיניות העמדה לדין של הפרקליטות הצבאית עלולה להשפיע על היקף האכיפה, וקיימת העדפה לטיפול משמעתי/פיקודי על פני הליך פלילי. סחבת בהליכים משפטיים והסדרי טיעון מקלים מפחיתים את חומרת הענישה ומונעים חשיפה ציבורית.

הממסד הפוליטי מגבה את צה"ל, ומחזק את קשר השתיקה דרך הענקת לגיטימציה למעשי הצבא וחיזוק נרטיב "הצבא המוסרי". מאמצי חקיקה של גורמים פוליטיים מנסים להגביל  את היכולת לחקור חיילים או לבקר את הצבא

השלכות קשר השתיקה

לקשר השתיקה השלכות שליליות ומרחיקות לכת על היבטים רבים:

• השלכות על הצבא ועל חייליו: קשר השתיקה מוביל לשחיקת ערכים ומוסר לחימה, פגיעה במשמעת ובתפקוד המבצעי, ופגיעה קשה באמון הציבור בצה"ל. לחיילים שמעורבים באלימות או עדים לה ישנן השלכות פסיכולוגיות קשות, כמו תחושות אשמה ודחק פוסט-טראומטי.
• סכנות משפטיות לחיילים היוצאים לחו"ל: קשר השתיקה חושף חיילים משוחררים לסיכונים משפטיים ואישיים משמעותיים כשהם יוצאים לחו"ל. עיקרון "הסמכות האוניברסלית" מאפשר למדינות רבות לעצור ולהעמיד לדין חשודים בפשעים חמורים גם אם בוצעו מחוץ לגבולותיהן. ארגוני זכויות אדם וגורמים פרו-פלסטיניים מנצלים את המידע החסר והכשלים באכיפה בישראל כדי לפעול נגד חיילי צה"ל בחו"ל, ולהגיש נגדם תלונות לרשויות. עצם הידיעה שקיים סיכון למעצר בחו"ל יוצרת חשש וחרדה בקרב חיילים משוחררים, ופוגעת בחופש התנועה והבחירה שלהם.

לסיכום

ברשומה זו ניתן לראות כיצד קשר השתיקה אינו מתקיים בחלל ריק, אלא משומר ומוזן באופן פעיל על ידי מנגנונים מערכתיים ומוסדיים. החל מתפקידם המעצב של מפקדים ועד להתערבות פוליטית ומשפטית. המערכת כולה תורמת להשתקה. השלכותיו של קשר זה אינן תיאורטיות: הן פוגעות בערכי הצבא, בנפש החיילים ואף בחופש התנועה שלהם לאחר השחרור.

קשר השתיקה אינו מתקיים בחלל ריק, אלא משומר ומוזן באופן פעיל על ידי מנגנונים מערכתיים ומוסדיים. החל מתפקידם המעצב של מפקדים ועד להתערבות פוליטית ומשפטית. המערכת כולה תורמת להשתקה

בחלק הבא, אבחן כיצד דיסוננס זה משתקף בנקודת מבט ייחודית – זו של האמהות – וכיצד הוא משפיע על תדמיתה הבינלאומית של ישראל.

המשך יבוא ברשומה הבאה: "מבט האמהות, והשלכות על תדמית ישראל בעולם".

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.