זהו סיפור של אומץ והתנגדות, אבל גם של בגידה ואכזריות.
ספרו החדש של הסופר והעיתונאי הבריטי ג'ונתן פרידלנד, "מעגל הבוגדים", מגולל את סיפורם של קבוצת מתנגדים גרמנים בני המעמד הגבוה בתקופת שלטונו של אדולף היטלר, שתיעבו את הנאצים, הצילו יהודים ושאפו לסיים את שלטון המשטר שהביך את ארצם וגרר את אירופה למלחמה.
רוזנות, דיפלומטים, בכירים לשעבר – אנשי ציבור שהיוו את "מעגל זולף" צמחו מתוך עולם של פנימיות יוקרתיות, אחוזות רחבות ידיים ונשפי ערב נוצצים.
"הם מתלבטים, הם לא עקביים, הם פגומים, והם מקבלים החלטות שאנחנו כקוראים אולי [חושבים שלא] יצליחו לעולם", אומר פרידלנד בריאיון לזמן ישראל. "אבל הם מגששים את דרכם… וברמה האנושית, מצאתי את עצמי מאוד אמפתי כלפיהם ומעריץ אותם בשל האופי האנושי, המאולתר, של התנגדותם".
!["מעגל הבוגדים", ספרו של ג'ונתן פרידלנד שיצא בספטמבר 2025](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/09/the-traitors-circle.jpg ""מעגל הבוגדים", ספרו של ג'ונתן פרידלנד שיצא בספטמבר 2025")
לאחר שחדרו לשורותיהם ובגדו בהם, רבים מצאו עצמם בחדרי עינויים של הגסטפו, במחנות ריכוז ידועים לשמצה ועל גרדום התלייה.
פרידלנד אומר שהספר משלים את "האמן הבריחה", ספרו עטור הפרסים מ-2022 על רודולף ורבה, שנמלט מאושוויץ וסייע לחשוף את האמת על השואה.
"הם ספרי מראה. זהו ספר משלים וזהו גם נוגדן. 'האמן הבריחה' חייב אותי להביט עמוק לתוך החושך המוחלט – אושוויץ-בירקנאו, אתר הפשע הגדול ביותר של המאה ה-20", אומר פרידלנד. "לעומת זאת, ב'מעגל הבוגדים' נמשכתי אל האור, אל אנשים שעשו טוב, ובעיקר טוב מיותר.
"אלה היו אנשים בטופ של החברה הגרמנית, והם עשו דברים שכל כך נגדו את האינטרסים שלהם, שיכלו להביא להם רק סיכון, ובכל זאת הם עשו אותם. וזה בעיניי דבר יוצא דופן, ובבירור גם מעורר השראה".
"אלה היו אנשים בטופ של החברה הגרמנית, והם עשו דברים שכל כך נגדו את האינטרסים שלהם, שיכלו להביא להם רק סיכון, ובכל זאת הם עשו אותם. וזה בעיניי דבר יוצא דופן, ובבירור גם מעורר השראה"
פנים של התנגדות
בין הדמויות שהרבו לפקוד את הסלון הפוליטי של מעגל זולף היו ד"ר ריכרד קונצר, בכיר לשעבר במשרד החוץ שהיה מעורב בתכנון קשר של גנרלים גרמנים להדיח את היטלר ב-1938; ד"ר הרברט מומ פון שוורצנשטיין, דיפלומט הומוסקסואל שפוטר על ידי הנאצים;
ניקולאוס פון האלם, תעשיין צעיר שהצטרף מאוחר יותר לניסיונות להתנקש בהיטלר; והרוזן אלברכט פון ברנשטרוף, שאולץ לעזוב את שירות החוץ בשל התנגדותו להיטלר וניצל קריירה חדשה בבנקאות כדי לסייע ליהודים להעביר את נכסיהם מחוץ לגרמניה.
אבל במרכז תיאורו של פרידלנד עומדות ארבע דמויות שמגלמות את אומץ הלב – ואת המורכבות – של ההתנגדות הגרמנית לנאצים.
האנה זולף, שאירחה את המפגשים הלא רשמיים שבהם התכנסו מתנגדי הנאצים מקרב המעמד הגבוה, הייתה, כמו רבים מאורחיה, מורדת בלתי צפויה.
אלמנתו של וילהלם זולף, מושל קולוניאלי לשעבר ושר החוץ האחרון של גרמניה הקיסרית, היא הייתה גם אחת הנשים המקושרות ביותר בברלין. פנקס הכתובות שלה כלל אצילים, דיפלומטים, קציני צבא, אנשי רוח ופוליטיקאים מימי ויימאר.
בביקורים כמעט יומיומיים בשגרירויות ובקונסוליות בברלין, זולף הפעילה קשרים כדי להשיג ליהודים את הוויזות ותעודות ההגירה שנדרשו כדי לצאת מהמדינה. וגם כשלא הצליחה להשיג מסמכים אמיתיים, לא נרתעה מלהשיג ויזות מזויפות וניירות אריים.
זולף הייתה גאה בכך שבמפגשיה השתתפו באופן קבוע גם דיפלומטים זרים, שאפשרו למתנגדי הנאצים להתחכך בחופשיות עם שגרירים, שרים וממלאי מקום מארה"ב ומאירופה שהוצבו בגרמניה.
ככל שמצוקתם של יהודי גרמניה החריפה, רבים מאלה שלא הצליחו לעזוב את הרייך ירדו למחתרת ונודעו כ"צוללות". בתה של זולף, לאגי – שבעלה, האציל הסילזי הרוזן הוברטוס פון בלסטרם, היה גם הוא מתנגד נחוש לנאצים – לקחה אז את הסיכון האולטימטיבי והחלה להסתיר יהודים בביתה.
זולף הייתה גאה בכך שבמפגשיה השתתפו באופן קבוע גם דיפלומטים זרים, שאפשרו למתנגדי הנאצים להתחכך בחופשיות עם שגרירים, שרים וממלאי מקום מארה"ב ומאירופה שהוצבו בגרמניה
בניגוד למשפחת זולף, אליזבת פון טאדן, בתם השמרנית של אצילים פרוטסטנטים בעלי אחוזות, לא הייתה בתחילה עוינת כלפי הנאציזם. למעשה, כמנהלת בית ספר חלוצי לבנות, אף לקחה קבוצת תלמידות לשמוע את היטלר נואם.
אבל האנטישמיות של הנאצים ונחישותם לסרס את הנצרות הגרמנית הביאו אותה במהרה להסתייג מהמשטר.
נחושה להגן על בית ספרה, שמשך תלמידות ממשפחות נכבדות, היא נמנעה מעימות ישיר עם הנאצים תוך שניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להתריס מולם. היא החלה לקלוט בחשאי תלמידות "לא-אריות" לבית הספר הנוצרי המוצהר, ובכך העניקה מקום בטוח לבנות בזמן שהוריהן תכננו כיצד לעזוב את גרמניה.
בסופו של דבר, ב-1941, אזלה מזלה של פון טאדן. לאחר שהורה אחד הלשין עליה על "חוסר נאמנות אידיאולוגית", נשלח פקח גסטפו לבית הספר. בדוח שלו נקבע כי הלאומיות הסוציאליסטית לא הייתה "מוצהרת" בבית הספר אלא למעשה "בוטלה" על ידי המנהלת חסרת הנאמנות. פון טאדן סולקה במהרה. "אני יותר לא צריכה להכביד על מצפוני בשקרים", סיכמה.
תגובתו של הדיפלומט אוטו קיפ, שישב בניו יורק, לעליית הנאצים לשלטון הייתה הרבה פחות עדינה מזו של פון טאדן. שבועות ספורים לאחר שהיטלר מונה לקנצלר בינואר 1933, קיפ החליט להשתתף באירוע התרמה משותף של האוניברסיטה העברית וסוכנות הידיעות היהודית במלון "וולדרוף אסטוריה", שם נשא נאום שבו שיבח את אורח הכבוד: אלברט איינשטיין.
שבועות ספורים לאחר שהיטלר מונה לקנצלר בינואר 1933, קיפ החליט להשתתף באירוע התרמה משותף של האוניברסיטה העברית וסוכנות הידיעות היהודית, שם נשא נאום שבו שיבח את אורח הכבוד: אלברט איינשטיין
באופן כמעט פלאי, אף שזומן בחזרה לברלין וננזף על ידי משרד החוץ, קיפ לא פוטר. אמנם הוא התפטר מתפקידו כאשר בקיץ ההוא ביטלו הנאצים את כל המפלגות הפוליטיות האחרות, אך ביקש לשמור על השפעה במערכת, הוביל משלחות סחר לחו"ל ואף הצטרף למפלגה הנאצית ב-1937.
אבל ההכרה ההולכת וגוברת של קיפ כי הוא יכול לשרת את ישו או את היטלר אך לא את שניהם – והגועל שעורר בו פוגרום ליל הבדולח בנובמבר 1938 – חיזקו את התנגדותו למשטר. כשגרמניה פלשה לפולין בספטמבר 1939, הוא חשש מהזוועות שיתרחשו, ואמר לאשתו בתחזית נבואית: "הבושה הזאת תיזכר במשך אלף שנים".
עם בית בלונדון וילדים שלמדו בבתי ספר באנגליה, קיפ יכול היה לבחור בגלות. במקום זאת, הוא החליט שלא רק שחובה לסלק את היטלר, אלא שהוא עצמו יכול למלא את חלקו רק מתוך גרמניה.
עם בית בלונדון וילדים שלמדו בבתי ספר באנגליה, קיפ יכול היה לבחור בגלות. במקום זאת, הוא החליט שלא רק שחובה לסלק את היטלר, אלא שהוא עצמו יכול למלא את חלקו רק מתוך גרמניה
קיפ התגייס לצבא מתוך אמונה שזהו המקום היחיד שממנו עשוי לבוא שינוי, והצטרף לדרגים הגבוהים של האבווהר – שם השתלב בפלג משפיע במודיעין הצבאי הגרמני של מתנגדים נחרצים למשטר, בהם ראש האבווהר אדמירל וילהלם קנריס וסגנו, מייג'ור גנרל הנס אוסטר.
קיפ, שתפקידו העניק לו גישה לעיתונים זרים כמו "הניו יורק טיימס", האמין שזו חובתו הפטריוטית לחלוק את מה שידע – גם אם הדבר גרם לאי-נוחות בקרב אורחי מסיבות ערב ומפגשים חברתיים. "אנחנו מוקפים בשקרים", נהג לומר. "אנשים חייבים לדעת שעדיין יש גרמנים שאוהבים את האמת".
כפי שכותב פרידלנד בספרו: "להיות מודע, לדעת את האמת ולשתף אותה – ברפובליקת שקרים כמו גרמניה של היטלר – אלה היו מעשי התנגדות".
גם הרוזנת בת ה-24 מריה פון מאלצן הייתה נחושה להתנגד לנאצים. כבר ב-1934 סייעה להבריח מגרמניה מידע ביקורתי על המשטר, ובעקבות זאת חוותה אלימות קשה מהגסטפו, ששברה את לסתה. אך פון מאלצן המשיכה להפגין שילוב של בוז וגאווה אצילית מתריסה כלפי הנאצים. ביתה הפך למקלט לאסירים פוליטיים ששוחררו ממחנות ריכוז וליהודים – בהם גם אהובה, הנס הירשל.
פרידלנד סבור כי פון טאדן וקיפ מייצגים את מעמדות הביניים והעליון הליברליים והשמרניים שהיוו את רוב ההתנגדות לנאציזם, לאחר שהיטלר דיכא במהירות את רוב ההתנגדות השמאלית, האידיאולוגית, ל"סוציאליזם הלאומי" מיד עם עלייתו לשלטון.
מרי התנגדות
לרוע מזלם של חבריו, התמודד מעגל זולף מול יריב אכזרי וחסר רחמים לחלוטין. בעת שירותו בפולין, היה קצין האס-אס הרברט לאנג חלוץ בשימוש בתאי גז – תחילה בגרסה הניידת, ואחר כך, כמפקדו הראשון של חלמנו, מחנה ההשמדה הראשון – והיה אחראי למותם של אלפי יהודים ושל מי שנחשבו לבלתי ראויים לחיות על פי תוכנית ההמתות של הנאצים.
בקיץ 1943 כבר היה לאנג דמות בכירה ביחידה של הגסטפו שפעלה לנתק כל קשר בין ההתנגדות הגרמנית מבית לבין רשתות אנטי-נאציות בצרפת, בלגיה ושווייץ. הוא חשד במספר בני המעמד הגבוה בברלין שהיו להם קשרים בשווייץ, ושלח סוכן חדש לחקור אותם ולאסוף ראיות.
פרידלנד, מחברם של ספרי מתח רבים, שומר את הקוראים במתח לגבי זהותו של "הסוכן רובי" ובאשר לגורלו של מעגל זולף. הוא סבור שהסוכן היה "חסר מוסר ואגואיסטי" וגם "אדם בעל תחושת חשיבות עצמית מנופחת שנמשך לרעיון של להיות שחקן בזירה".
"לפעמים זה היה הכסף ולפעמים זה היה בגלל שסחטו אותם, אבל לעיתים קרובות מאוד [האנשים האלה] היו בעלי שגעון גדלות וחשבו שיש להם תפקיד בהיסטוריה"
זה לא היה מניע חריג בקרב סוכני הגסטפו והמלשינים שלהם, פרידלנד אומר. "לפעמים זה היה הכסף ולפעמים זה היה בגלל שסחטו אותם, אבל לעיתים קרובות מאוד [האנשים האלה] היו בעלי שגעון גדלות וחשבו שיש להם תפקיד בהיסטוריה", אומר פרידלנד.
בזהות בדויה של מתנגד נאצים, "רובי" השתמש בקשר משפחתי כדי לסחוט לעצמו הזמנה למסיבת תה שבה השתתפו כמה מהדמויות המרכזיות במעגל זולף. שיחותיהם – שדווחו בקפדנות חזרה אל לאנג – היו, כפי שאמר לימים קיפ, "קטלניות לחלוטין".
מלבד דבריו הפסימיים של קיפ על סיכוייה של גרמניה במלחמה, שוחחו האורחים האחרים על הפיכה נגד היטלר ועל עתיד המדינה לאחר שיצליחו, כפי שניסחה זאת האנה זולף בשמחה, "להציב אותו מול הקיר".
בגל מעצרים בינואר 1944 נלכדו חברי מעגל זולף בידי הגסטפו ונשלחו למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם – מתוך אמונה מוטעית שחשף קונספירציה רחבת-היקף – ערך לאנג חקירות אכזריות, שנמשכו שעות ארוכות.
אחרי שהובאו בפני "שופט התלייה" הידוע לשמצה רולנד פרייזלר בבית הדין העממי, קיפ ופון טאדן הורשעו בבגידה ונידונו למוות במשפט שנמשך יום אחד. האנה זולף, שהואשמה גם היא בבגידה, הוצאה ברגע האחרון להמשך חקירה.
אחרי שהובאו בפני "שופט התלייה" הידוע לשמצה רולנד פרייזלר בבית הדין העממי, קיפ ופון טאדן הורשעו בבגידה ונידונו למוות במשפט שנמשך יום אחד. האנה זולף הוצאה ברגע האחרון להמשך חקירה
כל תקווה קלושה לחנינה נגוזה שלושה שבועות לאחר מכן, כאשר בעקבות כישלון "קשר ה-20 יולי" (ניסיון להתנקש בחייו של היטלר ב-1944) דיווח הימלר כי אנשיו חשפו "קשר בארוקי" נגד הרייך – קשר שכרך יחד את מעגל זולף בברלין עם אלה שכמעט הצליחו להרוג את היטלר במפקדתו המיוערת בפרוסיה המזרחית, "מאורת הזאב".
מכת גורל פיוטית הצילה את זולף ובתה – שהואשמו בכתב אישום מאוחר יותר כי הן "משרתות את אויבינו במלחמה" – מהגורל שפגש את קיפ ופון טאדן. חמישה ימים לפני משפטן, שנדחה שוב ושוב בחודשי הסיום של המלחמה ועמד סוף סוף להתחיל בפברואר, פגיעה ישירה בבית הדין העממי הרגה את פרייזלר כאשר עצר לאסוף תיקים במהלך הפצצה.
חמישה ימים לפני משפטן, שנדחה שוב ושוב בחודשי הסיום של המלחמה ועמד סוף סוף להתחיל בפברואר, פגיעה ישירה בבית הדין העממי הרגה את פרייזלר כאשר עצר לאסוף תיקים במהלך הפצצה
מעגל זולף, מאמין פרידלנד, מילא תפקיד חיוני בחיבור דיסקרטי בין דיפלומטים זרים לבין ההתנגדות הגרמנית, מה שאפשר שלפחות לפני פרוץ המלחמה יוכלו לאשר דיווחים וחשדות על הזוועות שהתרחשו תחת שלטון הנאצים. כמה דיפלומטים, הוא תוהה, חזרו לשגרירויות ולנציגויות שלהם נכונים יותר לסייע לאלה שניסו להימלט מגרמניה?
"זה מצטבר לאט לאט, נמדד בחיים בודדים שניצלו", אומר פרידלנד.
כך גם לגבי היהודים שהצילו חברי מעגל זולף עצמם: הצעירות היהודיות שמצאו מחסה זמני בבית ספרה של פון טאדן או בביתם של לאגי והוברטוס פון בלסטרם.
פון מאלצן – שהתכוונה להגיע למסיבת התה אך בעקבות תחושת אי-נוחות בחרה ברגע האחרון שלא לעשות זאת – הצליחה להימלט מציפורני הגסטפו והכפילה את מאמציה להציל יהודים.
היא הפכה ל"שחיינית שחורה", סייעה ליהודים לחצות את אגם קונסטנץ לשווייץ; הובילה יהודים אל מחסה דרך מערכת הביוב של ברלין מבית כנסייה שבו הסתתרו; ושיחקה תפקיד מרכזי במבצע בריחה נועז שבו הוברחו 20 יהודים לשטוקהולם בשני קרונות רכבת אטומים שהובילו רהיטים משגרירות שוודיה בבירה הגרמנית.
התמקדותו של פרידלנד בקבוצה קטנה זו ממחישה את סיפורם הרחב יותר, שנשכח במידת מה, של הגרמנים שעמדו נגד היטלר. ההתנגדות, הוא טוען, לבשה צורות מגוונות – מההרגל של לאגי לשאת תמיד שני שקיות קניות כדי להימנע ממתן הצדעה "הייל היטלר" ועד לניסיונות החוזרים ונשנים להרוג את היטלר ולסיים את המלחמה.
ההתנגדות, פרילדלנד טוען, לבשה צורות מגוונות – מההרגל של לאגי לשאת תמיד שני שקיות קניות כדי להימנע ממתן הצדעה "הייל היטלר" ועד לניסיונות החוזרים ונשנים להרוג את היטלר ולסיים את המלחמה
הרוב המכריע של הגרמנים לא התנגדו בפועל לנאצים. אבל היו כאלה שכן. חוקר בעלות הברית העריך לאחר המלחמה שכשלושה מיליון איש נאסרו בשל התנגדותם במהלך 12 שנות הטרור של הרייך השלישי – 500 אלף מהם שילמו בחייהם על סירובם להיכנע לרצון הנאצים.
ביניהם היו חברי מעגל זולף.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומרטיט את הלב.
0.7% מ אוכלוסיה של גרמניה הנאצית.
כמו 70,000 בישראל של היום.
בינתיים המשטר שלנו מסתפק בשרפת בתים ומכוניות ועקירת עצים בגדה המערבית.
ובמגזר היהודי בהפשטת נשים בחקירה.
שלא נתבלבל. ביבי מוביל אותנו לפשיזם. סוג של. מסתפק בהריגת הקטארים.
אה, כן. אחראי ישיר למות חלק מהחטופים