בנובמבר 2022 עלה הליכוד לשלטון, בנה קואליציה משיחית ומצייתת, עשה הפיכה משטרית, המשיך מלחמה לאין-קץ, ואיתה אפשר שהתכוון להתנהל עד הבחירות באוקטובר 2026 או לאחריהן, לולא נכפה עליו הסכם סיום המלחמה והחזרת החטופים על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

בתקופה האחרונה החלו להתפרסם מאמרים ששואלים – איך בונים מחדש את מה שנהרס במדינה דמוקרטית במשך זמן רב. "גדולי המומחים בעולם הגיעו לדיונים חשאיים", כתב איתי משיח במוסף הארץ, "כדי להיערך ליום שאחרי נתניהו, ולהבין יחד איך משקמים מדינה אחרי שהשלטון זרע הרס בכל חלקה טובה. מתברר שבקרב חוקרים יש מי שקורא לבצע גל טיהורים במערכות הציבוריות, ואם צריך – אפילו להפרה של החוק".

לאחרונה החלו להתפרסם מאמרים ששואלים – איך בונים מחדש את מה שנהרס במדינה דמוקרטית במשך זמן רב. "גדולי המומחים בעולם הגיעו לדיונים חשאיים", כתב איתי משיח, "כדי להיערך ליום שאחרי נתניהו"

דוגמה היא דבריו של ראש "הדמוקרטים", יאיר גולן, על כך שאם יעלה לשלטון יפטר לאלתר את דוד זיני, שנבחר זה עתה לעמוד בראש השב"כ. האמירה הזאת זכתה לגינוי גורף. האם אנחנו סבורים, ששר החינוך הבא בממשלה החדשה יכפה לימודי אזרחות ודמוקרטיה על כל מערכת החינוך, כולל בקרב החרדים? האם יש מי שיעז אצלנו לעשות כדבר הזה? ויש מבֵין משתתפי הכנס מי שטען, שצריך להעז לעשות צעדים קשים: לבטל את החינוך הממלכתי-דתי, ולהשוות את התנאים בכל מסגרות החינוך.

הדיון בשאלה איך מקדמים שיקום הוא מורכב גם ברמה הכלל-ארצית וגם ספציפית בחינוך. הדיון על מערכת החינוך בכתבתו הארוכה של איתי משיח הוא בבחינת הערת אגב קצרה, ואי-לכך יש לפתח אותו הרבה יותר, במקביל לדיון הכללי.

הפרופסורים אהרן צ'חנובר ויוסף מ. אדרעי כתבו בהארץ ש"היעדר מנהיגות ראויה, חשיבה קולקטיבית לא רציונלית, בורות, פייק־ניוז והשתעבדות מעריצים למנהיג, אלה הם הסימפטומים של החוליים העיקריים של הציבוריות הישראלית. המזור לחוליים אלה מצוי בקלישאה הכול מתחיל בחינוך".

השאלה העומדת בפני החינוך היא – האם אכן וכיצד הוא יכול לסייע לחזרה לשפיות החברתית בעקבות מהפך אלקטורלי בבחירות הקרובות. זה לא מוקדם להתחיל בהכנה לכך כבר בזמן הקרוב. נראה שהתשובה האופרטיבית טמונה בהקמת תנועה חינוכית לחשיבה וערכים (תחיל"ה). חינוך השואף לסייע בתהליכי שיקום בעקבות עשרות שנים של הרס ומשיחיות, אשר הוטמעו בקרב חלקים ניכרים של העם שהתכנס בציון, מצריך מן-ההתחלה עבודה מעמיקה שתיקח זמן.

השאלה העומדת בפני החינוך היא – האם אכן וכיצד הוא יכול לסייע לחזרה לשפיות החברתית בעקבות מהפך אלקטורלי בבחירות הקרובות. זה לא מוקדם להתחיל בהכנה לכך כבר בזמן הקרוב

ישנם כאלה הסבורים שמערכת החינוך נכשלה כבר הרבה קודם להפיכה השלטונית, שהותחל בה עם נאומו של יריב לוין ברביעי בינואר 2023. תנועת תחיל"ה צריכה לשאול מה לעשות לתיקון, ולקיים תהליכי בירור מעמיקים בקשר לכך. אציג כאן מספר נקודות שנותנות אולי בסיס להתחלה חדשה:

1. הקמת תנועה

ברשותכם אתחיל מן הסוף, מהחלק הפרקטי. אם אין אפשרות לראות לנגד עינינו מסלול למימוש התכנית, יתכן שאין טעם כלל לנסות ולהגדירה. ישנה קבוצה לא קטנה של מנהלות ומנהלים שמבקשים להתחיל חינוך אחר. את הקבוצה הזאת צריך לכנס תחיל"ה (כבר בהתחלה!) בכדי לקיים עם חבריה דיון על החינוך הדרוש לנו, וזאת בכדי לסייע לחברה להשתנות. כינוס זה אפשר לקיים בכל עת, בלא קשר לבחירות הבאות שיאפשרו אולי בחינה מחודשת של החינוך.

2. לחקור אחורה

ישנה טענה חוזרת ונשנית, שמוביל בישראל פרופ' ישעיהו תדמור, על הקלקולים שהתרחשו בחינוך בעשורים האחרונים: "צאו וראו: בתחום האמת, התרבות נעשית אנטי-אינטלקטואלית, שקרית, דתית-משיחית, נוקשה ומעוותת; בתחום המוסר, החברה נהיית יותר ויותר כוחנית, רעילה, מדכאת, אגואיסטית, נצלנית, מפלה ומושחתת; ובאשר ליפה, יותר ויותר מתרבים הגילויים של כיעור, גסות, לכלוך וזוהמה". מסיבה זו, טוען תדמור, יש לחקור ביסודיות גם את החינוך, ולא רק את המלחמה, כיצד ולמה התרחש השינוי, ואיך נתקן.

3. מה לעשות

בנסיבות שבהן שרויה המדינה ושרויה מערכת החינוך, עלינו למעט בהעברת מידע בבתי הספר ולהרבות בחינוך לחשיבה וערכים. המטרה המרכזית לגבי הכיתה בתחום האינטלקטואלי, היא לאפשר לתלמידים להיות מעורבים בתוכן הלמידה. התלמידים צריכים להיות פעילים באופן אינטלקטואלי, ולא חסרי-דעה שמקבלים מרות צייתנית של מורה או ספר לימוד.

בין הנקודות הראשונות שאציע כבסיס להתחלה חדשה – הקמת תנועה. ברשותכם אתחיל מן הסוף, מהחלק הפרקטי. אם אין אפשרות לראות לנגד עינינו מסלול למימוש התכנית, יתכן שאין טעם כלל לנסות ולהגדירה

בשלושה העשורים האחרונים קיבל הרעיון של למידה לצורך חשיבה והבנה בעולם קדימות רבה. ההשקפה הרואה בלמידה המסורתית – הפרונטאלית והמשננת, שבבסיסה "העברת חומר" מן המורה לתלמידים, וזכירה – למידה חסרת עניין, נטולת סקרנות ובמידה רבה חסרת-תכלית.

את מקום הלמידה המסורתית תפסו בתיאוריה החינוכית כישורים כמו: חשיבה ביקורתית, הטלת ספק, חשיבה יצירתית, סקרנות, גמישות מחשבתית, תעוזה נחישות והתמדה, רכישת מידע חדש ושימוש בו, יכולת התארגנות וקביעת סדרי עדיפויות, תכנון זמן, צריכת פנאי, אחריות, עמידה בגבולות פנימיים וגבולות חיצוניים ועוד. בחינות הבגרות גם הן זוכות לביקורת נוקבת, אבל קשה להיפטר מהן.

4. ללמוד את השינוי

מורים הוכשרו "להעביר חומר". חומר הוא משהו מוחשי שעובר בבית הספר מראש לראש – הוא מצוי תחילה בראשו של המורה ומשם, בעזרת חומר כתוב, מועבר לראש התלמיד (בהתייחס לכל המגדרים). בנקודה זו נמצא השינוי הנדרש: החשיבה בכלל, החשיבה הביקורתית, החשיבה היצירתית, החשיבה החברתית, כל אלה אינם "חומר", הם תהליכי שינוי. ממילא, "העברת חומר" נמצאת בכל מקום, והחומר הוא אין סופי, כך שמתוכו צריך התלמיד לבחור. רק תחום אחד של חומר הוא חיוני ואין כל אפשרות לדלג מעליו: השפה. ידיעת קרוא וכתוב והבנת הנקרא דרושים לכל תחומי הדעת, והדבר נכון לשפות המשמשות את הקבוצות האתניות, וגם לשפה הגלובלית – אנגלית.

5. פיוס

לאחר תקופה ממושכת של הסתה, עימות חברתי וחורבן, עלינו לחזור אל מה שהיינו שנים רבות בעבר: עם שמנסה להשתקם לאחר השואה, באותו מקום בו עשה את צעדיו הראשונים בימי קדם. החינוך צריך מן ההתחלה להשקיע בעיקר בחשיבה על הטוב, המוסרי ועל רדיפת שלום בין כולם: בין השבטים השונים שבעם ישראל; בין עם ישראל והשבטים שאינם עם ישראל (מוסלמים, דרוזים, בדואים, נוצרים ואחרים); בין מדינת ישראל והמדינות הסובבות אותה, כולל הפלסטינים; בין כולנו לבין האקלים העולמי והאזורי שהולך ומשתבש, שאם לא נטפל בו ברצינות המוחלטת ביותר – נִכחד. את כל רדיפות השלום האלה נדרש להתחיל בגיל המוקדם ביותר בגן הילדים.

לאחר תקופה ממושכת של הסתה, עימות חברתי וחורבן, עלינו לחזור אל מה שהיינו שנים רבות בעבר. החינוך צריך מן ההתחלה להשקיע בעיקר בחשיבה על הטוב, המוסרי ועל רדיפת שלום בין כולם

6. תהליך תיקון

המורים צריכים לעסוק בפיתוח ובהצגת שאלות רבות מאוד במגוון רחב של נושאים, שבהן יצטרכו התלמידים לעסוק. כאשר יתבגרו, יוכלו התלמידים להציג שאלות משל עצמם.

יש סוגים שונים של שאלות, ועלינו ללמוד להציג שאלות טובות: למה אנחנו שונאים? האם יש דרך להתפייס? מהי? האם עדיף להיות ביחסי עימות או שלום? האם נגזר עלינו בישראל להיות במלחמת נצח? האם נגזר על דתיים וחילוניים להיות יריבים עוינים? למה ילדים נוטים פעמים רבות להציק זה לזה? הם לא מבינים איך צריך להתנהג? האם האדם הוא אכן רע מנעוריו? האם זה דבר טוב לנקום? דבר נכון? האם ניתן היה כבר לסיים את מלחמת חרבות ברזל? מה יהא עם המדינה הפלסטינית, שמדינות כה רבות מכירות בה? האם נצליח לקדם שלום בלעדיה? איך נצליח לשקם את מצבנו הכלכלי? מה עלינו לעשות בכדי לשקם את מצבנו החברתי? האם הדת מחייבת בורות? אפשר להתנהל אחרת? האם יש לנו דרכים להתפייס עם האקלים? מהן? ועוד כיוצא באלה שאלות רבות, ללא שנאה וטינה.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.