הדרמה הלאומית סביב המשא ומתן על ההסכם לסיום המלחמה והציפייה הדרוכה לשובם של החטופים קצת מסיטה את הדעת ותשומת הלב, אבל בתחילת החודש נכנסנו באופן רשמי לשנת הבחירות לכנסת ה-26, שאמורות להתקיים באוקטובר 2026.
השבוע נשאלתי בריאיון לערוץ 12 האם הבחירות הבאות יהיו המכריעות בתולדות המדינה. אמרתי שהן לא תהיינה המכריעות, כי בחירות גורליות וחשובות כבר היו כאן בעבר, אבל הבחירות הפעם יקבעו את דמותה של המדינה ואת עתידה בפעם השלישית או הרביעית בתולדותיה, ודי בזה כדי לכנות אותן בחירות היסטוריות.
אפשר כבר לקבוע כי מערכת הבחירות – שלמעשה החלה כבר מזמן – היא בין הקשות והאלימות שהיו כאן. הסיבה ברורה. הבחירות הללו מעמיסות על עצמן את המטען הכבד ביותר שנושאת עימה החברה הישראלית ואיתה כל בוחר ובוחר. מדובר במערכת בחירות שמתקיימת כאן שלוש שנים ברציפות, בעצם מאז ינואר 2023, קרוב ממש לבחירות הקודמות בנובמבר 2022.
אפשר כבר לקבוע כי מערכת הבחירות היא בין הקשות והאלימות שהיו כאן. הסיבה ברורה. הבחירות הללו מעמיסות על עצמן את המטען הכבד ביותר שנושאת עימה החברה הישראלית ואיתה כל בוחר ובוחר
מי שהכריז עליהן כבר אז היה יריב לוין עם הרפורמה המשפטית שלו, שחידדה את סיבת המאבק שהתנהל כאן על היסודות הדמוקרטיים של המדינה ועל גורלו המשפטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בכל רגע נוסף נדבך חדש למחלוקת הזו, שבונה או בעצם קורעת עוד יותר את הימין מהשמאל והמרכז ולהיפך.
מזה 45 שנה, מאז 1981, אני מסקר מערכות בחירות בישראל. הבחירות היו תמיד מגוונות, על נושאים ברומו של עולם או של המדינה. בדרך כלל התרכזה הבחירה על נושא אחד או שניים, אפילו על סלוגן אחד, לשם כיוונו אותו המועמדים ואליו הם משכו את המצביעים.
נתניהו ניסה והצליח להטות את הסנטימנט הלאומי בימין בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין לדיון גורלי על עתידה הביטחוני של המדינה והדביק ליריבו בבחירות הישירות את הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". מרגע זה העסק הוכרע.
נתניהו ניסה והצליח להטות את הסנטימנט הלאומי בימין בעקבות רצח רבין לדיון גורלי על עתידה הביטחוני של המדינה והדביק ליריבו בבחירות הישירות את הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". מרגע זה העסק הוכרע
המאבק על הדמוקרטיה שיסע את המדינה, אבל כל התפתחות נוספת פילגה אותנו עוד יותר. הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו העניקו זמן קצר של אחדות שורות, אבל המחלוקת רק החריפה מאז ונוספו לה שאלות של חיים ומוות שילוו אותנו עד הקלפי.
זה לא רק מאבק על הדמוקרטיה וזהות המשטר אלא גם על שאלות הרות גורל כמו מחדלי המלחמה, האחריות על השואה שבאה עלינו בעקבותיה, החטופים, כינון ועדת חקירה ממלכתית, היחס למשרתי המילואים ולמפונים, המערכות המושחתות, השוויון בנטל, ועוד נושאים מהותיים שעלו כאן בדרך הקשה – כמו יוקר המחיה, יחסי דת ומדינה והחיים במרחב ציבורי משותף.
כל סוגיה כזו הייתה יכולה להחזיק מערכת בחירות שלמה, ועכשיו כולן מגיעות לקלפי בטורבו.
קחו למשל את חוק הגיוס. מי יודע או זוכר כי אחרי בחירות 1951 פרשו הסיעות החרדיות כאיש אחד מהממשלה בגלל גיוס בנות לצבא, ממש כמו היום?
ההבדל הוא שהגיוס היום הוא קריטי והצבא משווע לצעירים שבורחים מהבקו"ם. פעם החשיבות של הגיוס הייתה בעיקר אזרחית וחברתית. היום, בצל המלחמה, מדובר בצורך קריטי להמשך חיינו כאן, וזהו רק אחד מהנושאים שעליהן יתקיימו הבחירות בתוך שנה.
פעם החשיבות של הגיוס הייתה בעיקר אזרחית וחברתית. היום, בצל המלחמה, מדובר בצורך קריטי להמשך חיינו כאן, וזהו רק אחד מהנושאים שעליהן יתקיימו בחירות השנה
היו לנו מערכות בחירות שעיצבו את דמותה וגורלה של המדינה הזו. הבחירות הראשונות ב- 1949 היו מכריעות, ואין לדעת לאן היינו הולכים ומגיעים אילו מנחם בגין, האצ"ל ולח"י היו מנצחים בקלפי ומה היה הכיוון המדיני, הביטחוני ודמות המשטר.
בחירות 1977 היו חשובות מאין כמותן, כיוון שהוכיחו הלכה למעשה שישראל היא מדינה דמוקרטית וניתן להחליף בה שלטון באמצעות בחירות חופשיות, מה שלא קרה עד אז. לבחירות הללו נילווה בהמשך גם הסכם שלום היסטורי עם מצרים ששרטט את המציאות הביטחונית לדורות.
הבחירות ב-1996 אחרי רצח רבין היו גורליות גם כן. למדנו כי רצח ראש ממשלה בישראל לא מבטיח בהכרח גם את ניצחון המחנה שלו בקלפי, כך שאלימות קיצונית עלולה לקבוע סדרי שלטון.
הבחירות – שהתקיימו לראשונה בתולדות המדינה בשיטה הישירה – הובילו גם להתנהלות מדינית וביטחונית שונה של הממשלה החדשה כלפי הרשות הפלסטינית וקטעה אפשרות למו"מ משמעותי עם מדינות אחרות.
היו אצלנו מערכות בחירות על כספי השילומים ומשפט קסטנר, שאלת מיהו יהודי, פרשת לבון, מלחמות לבנון, האינתיפאדה הראשונה והשנייה. הן לא הכריעו את גורל העם.
הבחירות הבאות יכולות להצטרף לסדרה ההיסטורית, והן יעצבו את זהות המדינה בכל הסוגיות הגורליות שהזכרנו, אם אכן תהייה כאן תוצאה ברורה בקלפי
הבחירות הבאות יכולות להצטרף לסדרה ההיסטורית, והן יעצבו את זהות המדינה בכל הסוגיות הגורליות שהזכרנו, אם אכן תהייה כאן תוצאה ברורה בקלפי.
לפי שעה רוב הסקרים לא מצביעים על הכרעה בקלפי ואף גוש לא מצליח להגיע ל-61 מנדטים ולתפוס את נקודת הציר הפוליטית.
למרבה ההפתעה, אולי האכזבה, למערכת הבחירות הזו לא נכנסו לפי שעה כוחות חדשים שיכולים לסחוף את דעת הקהל ולהעניק תקווה, אלא בעיקר מנהיגים חדשים-ישנים, שמוכרים לכולנו מקדנציות קודמות.
כך או כך, התחושה היא שאנחנו לפני פיצוץ. הזעם ההדדי כל כך גדול, הסנטימנט שנבנה כאן מרגע לרגע כל כך עמוק, הציפייה כל כך מכרעת לשינוי, עד שכל אכזבה, כלומר תבוסה בקלפי, עלולה להטיל את המפסידים המתוסכלים בעוצמה למציאות חדשה, שהם לא יוכלו לחיות עימה יותר.
הזעם ההדדי כל כך גדול, הציפייה כל כך מכרעת לשינוי, עד שכל אכזבה, כלומר תבוסה בקלפי, עלולה להטיל את המפסידים המתוסכלים בעוצמה למציאות חדשה, שהם לא יוכלו לחיות עימה יותר
מדובר מטבע הדברים במצביעי המרכז-שמאל, שמקווים לנצח בבחירות ולשנות מן היסוד סדרי עולם במדינה, בממשלה ובחברה, ולכן התשוקה והמחאה אצלם חזקה יותר מול אלה שכבר מנהלים בדרכם את כל העסק, ורק רוצים להמשיך הלאה. הפסד – ועולמם חרב עליהם, ומכאן כל אחד יפנה לדרכו עם חשבון הנפש האישי והמשפחתי שלו.
זה לא יהיה סופה של המדינה, אבל אולי סופה של המדינה שרבים הכירו ורצו לחיות בה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוממשלת הכישלון וטבח נתניהו היא הממשלה עם הכהונה הארוכה ביותר מזה הרבה ממשלות, אולי אפילו תשלים את הקדנציה – יציבותה בכשלונה!
ממשלה זו נכשלה כל כך חזק בבטחון, בכלכלה, בבטחון האישי, ביחסי החוץ, בלכידות החברתית, ועוד ועוד ועוד, כאשר השמדת המותג "ישראל" הוא הדובדבן בקצפת – כישלון קולוסאלי הוא הדבק הקואליציוני החזק ביותר. חברי הקואליציה יודעים שהבחירות הבאות יהיו הסוף שלהם ויש להם רק להפסיד.
החרדים יודעים שיום הכיפורים האמיתי שלהם מתקרב, בו הציבור החילוני יבוא איתם חשבון על מעל 70 שנה של פרזיטיות, שוד הקופה הציבורית, השתמטות מעבודה וגיוס, והשיא – ניסיון ההפיכה המשטרית של הקדנציה האחרונה.
סמוטריץ', אם מישהו לא יציל אותו ויתאחד איתו, יראה את הכנסת הבאה בטלביזיה. לאדון רוטמן תוגש הנקמה הקרה בביצוע צו ההריסה לבית הלא חוקי שלו שמחכה כבר 10 שנים.
חבורת הכלומניקים של הליכוד תמשוך בשערות אחד של השניה במאבק על חצי ממספר המדנטים, כדי לשבת באופוזיציה. חלקם גם כך בדרך לכלא.
ומעל כולם בנימין נתניהו שרואה את חבל הגרדום מתהדק על צווארו (מטאפורית), משפטו שהרשעה בלפחות מחלק מהסעיפים כמעט ודאית, צו המעצר נגדו באירופה אם לא יכנס לכלא הישראלי לפני זה, פרשיות נוספות (צוללות, הלשכה הקטארית) והציבור הישראלי שעומד לבוא איתו חשבון על כל השיט שהוא הביא על המדינה הזו ב-16 שנות שלטונו האחרונות. טבח נתניהו ירדוף אותו לעד.
גם אם יהיו בחירות (בטוח שיימצא איזה שטיק) וגם אם השמאל-מרכז ינצח (בטוח שיימצא איזה טריק), הניצחון הזה יהיה זמני. גורלה של המדינההזו כבר נקבע על ידי הדמוגרפיה.
כל כך הרבה פרצות והיעדר חוקה יעזרו לקיצוניים לשנות לנצח את דמותה של המדינה.
ושיבוא חכם אחד שיסביר וינמק למה אני טועה. אחד!
לא יהיו בחירות כלליות לכנסת ב-2026. אולי יהיו באוקטובר 2027, וזה תלוי בהחלטתו של אדם אחד, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. שקרניהו לא רוצה בחירות לכנסת, יש לו באמתחתו סט שלם של כלים ודרכים לדחות את הבחירות לכנסת והוא ישתמש בכל אחד מהם בדיוק בזמן הפוליטי המתאים, מבחינתו. ואגב גם כל שותפיו לארגוני המחבלים ולקואליציית השואה, הזדון וההפקרה לא רוצים בחירות. לא סמרטוט רצפה, לא פיתמר בן זונה, ולא העבריינים גולדקנופף וגפני וגם לא הבאבא בובות שלהם.