ביום חמישי האחרון הגיעה קבוצה של פעילי "עומדים ביחד" לכפר דיר עמאר ליד רמאללה כדי לסייע לפלסטינים במסיק זיתים. לא עברה חצי שעה וכבר הגיעו אליהם חיילים שהבהירו שמדובר בשטח צבאי סגור ושעליהם להתפנות. במקביל הגיעו מתנחלים מהמאחז הסמוך, שהוקם בחודשים האחרונים; חלקם היו מחוילים ונשאו נשקים ארוכים ולבשו חצי מדי ב'.
לדברי הפעילים, המתנחלים תקפו פעילה אחת והיכו את הפלסטינים שהיו במקום, וכתוצאה מכך אחד מהם נזקק לפינוי רפואי, מעבר לעזרה ראשונה שניתן היה לקבל בכפר.
"המתנחלים יידו אבנים מול עיני הצבא, ובמקום לעצור אותם החיילים הורו לנו לחזור לכפר כשהמתנחלים עוד במקום וקוראים קריאות לעברנו. לפעילים זו הייתה טלטלה רגשית אבל הפלסטינים נפגעו פיזית", סיכם אחד הפעילים. עד כאן – שום דבר מיוחד. עוד יום במערב הפרוע של השטחים, ובוודאי בעונת המסיק. יש משילות רק כלפי חלק מהתושבים, והיא מסייעת לגזול מהם את אדמתם.
"המתנחלים יידו אבנים מול עיני הצבא, ובמקום לעצור אותם החיילים הורו לנו לחזור לכפר כשהמתנחלים עוד במקום וקוראים קריאות לעברנו"
עם זאת, יש להתעכב על הופעת החיילים והמתנחלים. אחד הסרטונים מהאירוע מראה חייל שמדרבן את המוסקים לעזוב את המקום כשהוא צועק לעברם: "יאללה מבול אל־אקצא, הכול בסדר, יאללה". הוא היה נלהב במיוחד להאיץ במוסקים להתפנות, ואיים שאם לא יזדרזו הוא ינקוט באמצעים לפיזור הפגנות.
אותו חייל היה רעול פנים, ולא חשש להצטלם גם כשהוא קורא את הקריאות האלה. חלק מהחיילים האחרים היו בפנים גלויות, כולל הקצינה שהייתה במקום, ודווקא ביקשו שוב ושוב מהפעילים לא לצלם אותם. גם זה לא חדש: חיילים בשטחים מודעים לכוח של המצלמה ומעדיפים להסתיר את פניהם.
חייל רעול פנים בכפר דיר עמאר, (צילום: עומדים ביחד)
הצו הוא אות מתה
המתנחלים לא תמיד חוששים להיתפס בעדשת המצלמה כשהם בשעת מעשה. באותו אירוע בדיר עמאר אפשר לראות אותם זורקים אבנים על הפלסטינים ועל הפעילים כשהם בפנים גלויות. ועדיין, במקרים רבים גם הם נזהרים בעת ההגעה ל"ביקורי בית" אצל השכנים הפלסטינים.
צעירים מהמאחזים יעדיפו למתן את ההתנכלות כשהם מצולמים – במקרה הטוב, או להגיע רעולי פנים – ואז אין גבול לעוצמת ההתנכלות והתקיפה. כך היה בתחילת השבוע, כשמתנחלים הגיעו לתקיפה במהלך מסיק בתורמוס עיא. אחד מהם נראה בתיעוד כשהוא מכה באלה אישה מבוגרת השוכבת על הרצפה. הוא הקפיד לכסות את פניו.
כשמתנחלים הגיעו לתקיפה במהלך מסיק בתורמוס עיא. אחד מהם נראה בתיעוד כשהוא מכה באלה אישה מבוגרת השוכבת על הרצפה. הוא הקפיד לכסות את פניו
ביולי האחרון, אלוף פיקוד המרכז חתם על צו האוסר על כיסוי פנים בגדה המערבית ליהודים ולפלסטינים כאחד. אלא שעד עכשיו נראה שהצו הזה הוא אות מתה, ומי שמקפידים להראות את פניהם תמיד הם רק הפלסטינים. מעבר לכך, רבים מהמתנחלים מחויילים, ולהם יש אישור לכסות פנים.
מצלמות להגנה עצמית
מבחינת הפלסטינים והפעילים הישראלים שמצטרפים אליהם ל"נוכחות מגינה", המצלמה היא הנשק היחיד מול חיילים או מתנחלים החמושים בנשק חם או באמצעים אחרים, כמו אלה במקרה הזה. מהצד זה נראה לעיתים מוזר: כשצעירים מהמאחזים מתקרבים אליהם, הפעילים הישראלים מתעדים את המפגש באובססיביות, ולפעמים גם הצעירים מהמאחז מתעדים בחזרה.
התיעוד לא עזר לעודה הד'לין, שצילם את המתנחל ינון לוי יורה והורג אותו מטווח קרוב – עד הרגע שבו המצלמה נשמטה מידיו.
שלושה פצועים, שני פלסטינים ואזרח זר, בתקיפת מתנחלים באזור תורמוסעיא הבוקר בזמן מסיק זיתים. בתיעוד שצילם @infinite_jaz נראה רעול פנים באלות מכים את האישה, אחת מהפצועים שפונתה אחר כך לבי"ח. מוקדם יותר הוצתו שני כלי רכב פלסטינים באותו מקום, לא היו נפגעים בשריפה. pic.twitter.com/SSn4FiZuM9
— Nurit Yohanan (@nurityohanan) October 19, 2025
גם חיילים שמגיעים לסריקות בכפרים, לחיפושים בבתים ולמעצרים, נתקלים לא פעם בשכנים שמצלמים אותם מרחוק. הם מחפשים את המצלמות בחדרי המדרגות או בחצרות הבתים. כשהם לוקחים את הטלפונים של התושבים במהלך הסריקות ומעיינים בהם, חיילים יכולים לראות את התמונות של עצמם מופצות בקבוצות הווטסאפ של הכפרים.
גם התקשורת הפלסטינית מזדרזת להגיע לכל מקום שאליו נכנס צה"ל. העיתונאים מתמקמים במרחק של כמה מאות מטרים ומנסים לתפוס תמונות תקריב של פני החיילים, שמצדם מנסים לשמור על אנונימיות מתחת למסכה.
חיילים אוספים תמונות פנים של פלסטינים ומצלמים אותם בטלפונים ניידים כדי להעלותם ולזהותם במערכת שמצליבה אותם עם מידע מודיעיני במאגר שנקרא "להקת זאבים"
מהצד השני, לפלסטינים אין את הזכות לאנונימיות. כל היבט בחייהם יכול להיות נתון למעקב בידי גורמי הביטחון הישראלים, וזה כולל גם תיעוד וצילום פנים.
כפי שמפורט בדוח של האגודה לזכויות האזרח שפורסם לפני כשנה, חיילים אוספים תמונות פנים של פלסטינים ומצלמים אותם בטלפונים ניידים כדי להעלותם ולזהותם במערכת שמצליבה אותם עם מידע מודיעיני במאגר שנקרא "להקת זאבים".
מתנחלים זורקים אבנים על המוסקים בכפר דיר עמאר, (צילום: עומדים ביחד)
גם אם הם לא מעוניינים בכך, המצולמים יעדיפו לשתף פעולה, ובפועל כמעט שאין להם יכולת להתנגד לחייל או למפקד האסרטיבי כדי לא להסלים את האירוע, שיכול בקלות להסתיים במעצר. או אז, העצורים הכפותים ומכוסי הפלנלית על העיניים כבר יצולמו בלי בעיה, כשהם אפילו אינם מודעים לתיעוד.
גם במחסומים, שהתרבו בשנתיים האחרונות, הם ייתקלו במצלמות לזיהוי פנים שמתווספות למאגר הביומטרי, וכך גם ליד הגדר ולמעשה כמעט בכל מקום. גם המשטרה מפעילה מערכת לזיהוי לוחיות רישוי המכונה "עין הנץ", אם כי אמצעי זה אינו יעיל ביחס למי שנעים במכוניות ישראליות גנובות ("משטובות").
מלחמת עזה שברה שיאים בצילומים: חיילים צילמו את עצמם, את תכולת הבתים ואת העזתים שנתקלו בהם – בדרך כלל כשהם עצורים, על הרצפה, כפותים ורעולי פנים
עד שהאסימון נפל
מלחמת עזה שברה שיאים בצילומים: חיילים צילמו את עצמם, את תכולת הבתים ואת העזתים שנתקלו בהם – בדרך כלל כשהם עצורים, על הרצפה, כפותים ורעולי פנים. התיעודים שבהם חיילים משתעשעים בתחתוני נשים שמצאו בארונות, או סופרים לאחור ברקע פיצוצי מבנים, הפכו לשגרה עצובה ומטרידה.
בשלב מסוים האסימון נפל: התמונות האלה משמשות נשק בידי מי שמחכים לחיילים האלה בחו"ל. ארגונים פרו־פלסטיניים שמו להם למטרה לאסוף מאגר של תמונות ושמות של חיילים שהיו בעזה ולנסות לגרום למעצרם בחו"ל בגין השתתפות בפשעי מלחמה.
חיילי מילואים צעירים חולצו מכמה מדינות שבהן היה חשש שייעצרו. לאחר שהמקרים האלה קיבלו תהודה, החיילים הפנימו את המסר: עדיף להעלים את התמונות מהרשתות החברתיות ולהגיע לזירות השונות כשהם רעולי פנים. הברדק וההפקרות ששררו בתחילת המלחמה התחלפו בהידוק המשמעת ובמשטור עצמי של החיילים.
הצבא הוריד פרופיל גם מול התקשורת. חיילים שמתראיינים בדרך כלל מופיעים בטשטוש פנים, כפי שהיה מקובל בעבר רק ביחידות מיוחדות. לכל היותר ניתן לראות את ראשי התיבות של החיילים באותיות לועזיות על הקסדה. דובר צה"ל מסתפק בפרסום האות הראשונה של השם בלבד בהודעות על מינוי מפקדי שדה, כולל מג"דים – שלפעמים מתראיינים בפנים גלויות ולעיתים בטשטוש.
לפני כחודש וחצי, בחילוף משמרות של פעילות שגרתית בג'לזון, שמעתי חייל מבקש מחברו להלוות לו מסכת פנים בתקווה שיוכל להגן על עצמו ממצלמות התקשורת הפלסטיני: "תציל את העתיד שלי בחו"ל"
את פני צה"ל ושל ישראל קשה לייפות בחו"ל. אין דבר שיכול להסביר בצורה טובה את ההפצצות מהאוויר על מבנים שיש בהם אזרחים, או את הדאחקות של החיילים בעזה – שלא לדבר על המתנחל שמכה את האישה המבוגרת באלה. עבור חיילים מהשורה, הדרך היחידה להתגונן היא בכיסוי הפנים; אבל לפחות בפעילויות בט"ש (ביטחון שוטף) כל אחד עושה מה שנוח לו או לה.
לפני כחודש וחצי, בחילוף משמרות של פעילות שגרתית בג'לזון, שמעתי חייל מבקש מחברו להלוות לו מסכת פנים בתקווה שיוכל להגן על עצמו ממצלמות התקשורת הפלסטינית. "הינה הם כבר עם חצובות מוכנות. אני אכבס לך את זה בערב, אל תדאג, תציל את העתיד שלי בחו"ל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו