הקשר בין לאומיות לחוסן אזרחי הוא לא רק סוגיה תיאורטית, אלא המפתח האסטרטגי ליכולת ההישרדות של מדינות מול איום קיומי ממושך. במלחמות המודרניות, כפי שמוכיחים המקרים של ישראל ואוקראינה, החוסן האזרחי אינו רק עניין של עמידה – הוא ביצוע פרקטי, יוזם ומהיר, המתודלק על ידי רגש לאומי עמוק ומועצם על ידי הטכנולוגיה.

הלאומיות, כ"קהילה מדומיינת" שחולקת סמלים וערכים, מספקת את המנוע הרגשי והמחויבות העמוקה להגן על הבית. מנגד, החוסן האזרחי הוא התרגום המעשי, זוהי יכולתה הממשית של החברה לשמר את תפקודיה, את האמון ההדדי ואת התקווה, גם בתנאי דחק קיצוניים. הוא בא לידי ביטוי מובהק במסוגלות העצמית של האזרחים ליזום, לסייע ולקיים רציפות תפקודית תחת אש.

הלאומיות, כ"קהילה מדומיינת" שחולקת סמלים וערכים, מספקת את המנוע הרגשי והמחויבות להגן על הבית. מנגד, החוסן האזרחי הוא התרגום המעשי, יכולתה של החברה לשמר את תפקודיה בשעת דחק

ההשוואה בין ישראל ואוקראינה מדגימה שני אופנים שבהם הרגש הלאומי מתורגם לכוח פעולה:

1

ישראל כ"אומה במצור" עם אמביוולנטיות. הלאומיות הישראלית עוצבה סביב נרטיב ארוך טווח של איום מתמיד, והחוסן האזרחי שזור במנגנונים מוסדיים ותיקים.

במלחמת "חרבות ברזל", למרות שחיקה באמון המוסדי שהותירה חלל ניכר, התרחשה התגייסות אזרחית רחבה וספונטנית. מערכי התנדבות עצומים והיענות שיא לצווי מילואים מילאו את הפער המדינתי. החוסן הישראלי פעל במציאות של אמביוולנטיות, ותמיכה עמוקה במאמץ הלאומי לצד ביקורת חריפה על ההנהגה.

2

אוקראינה כבונה זהות תחת איום. הלאומיות האוקראינית היא דוגמה לחוסן שנבנה מחדש במהירות תחת לחץ קיומי מיידי, תוך התמקדות בהגנה על הריבונות. החוסן האזרחי שם הוא כוח דינמי ויוזם, המתבטא בארגוני מתנדבים מקומיים, המעבירים ציוד לחזית באמצעות גיוס כספים גלובלי רחב. זוהי לאומיות מגבשת המלווה בתחושת שליחות לאומית גבוהה.

 *  *  *

במלחמות המודרניות, החוסן האזרחי הרחיב את גבולותיו אל המרחב הקיברנטי, שם טכנולוגיות דיגיטליות הופכות לתשתית חלופית, מהירה ומבוזרת, שמגשרת על כשלי הממסד.

ההשוואה בין ישראל ואוקראינה מדגימה שני אופנים בהם הרגש הלאומי מתורגם לכוח פעולה. הלאומיות הישראלית עוצבה סביב נרטיב של איום מתמיד, והאוקראינית – כחוסן שנבנה מחדש תחת לחץ קיומי מיידי

החוסן הקיברנטי מהווה כיום מרכיב קיומי ומוגדר כיכולתה של חברה לשמר רציפות תקשורת, מידע וארגון סיוע באמצעות טכנולוגיה, גם כאשר התשתיות הפיזיות המסורתיות נפגעות.

במהלך המלחמות האחרונות בישראל ובאוקראינה, המרחב הקיברנטי והרשתות החברתיות הפכו לכלי מרכזי שאפשר תגובות אזרחיות מהירות ומבוזרות, תוך חיזוק החוסן האזרחי והלאומי.

בישראל, קבוצות וואטסאפ, טלגרם ואפליקציות דיווח עצמאיות שימשו ככוח מארגן שאיפשר הקמת מערכי שינוע, שיכון וסיוע בתוך ימים ספורים למפונים, הקמת בתי ספר באופן עצמאי ומדויק בין הצורך למשאב.

באוקראינה, הפגיעה בתשתיות התקשורת הובילה לשימוש נרחב ברשתות לווייניות כמו Starlink, שהבטיחה רציפות תקשורת חיונית לכוחות הצבא ולציבור. בנוסף לכך, באוקראינה פלטפורמות דיגיטליות אפשרו מימון המונים גלובלי רחב היקף לרכישת ציוד לצבא.

ובעצם בשני המקרים, המרחב הקיברנטי לא רק שירת את הלאומיות, אלא הפך לכלי מאפשר ודינמי שאפשר לחברה האזרחית להיות יוזמת, מבוזרת וגמישה מול כשלי המוסדות.

החוסן הקיברנטי מהווה כיום מרכיב קיומי ומוגדר כיכולתה של חברה לשמר רציפות תקשורת, מידע וארגון סיוע באמצעות טכנולוגיה, גם כאשר התשתיות הפיזיות המסורתיות נפגעות

לסיכום, הישרדותן של מדינות בעימותים ממושכים נשענת על סינרגיה בין הלאומיות לחוסן האזרחי. הלאומיות מספקת את המנוע הרגשי והלכידות (כמו ה"אומה במצור" בישראל והזהות הנבנית באוקראינה), ואילו החוסן האזרחי הוא הביצוע המעשי המבוזר. במאה ה-21, החוסן התרחב למרחב הקיברנטי, שהופך טכנולוגיות דיגיטליות לתשתית חלופית. יכולת זו מאפשרת תגובה אזרחית מהירה, ובכך מבטיחה את רציפות התפקוד ומגשרת על כשלי הממסד. השילוב הדינמי הזה הוא המפתח לעמידות לאומית בעידן החדש.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.