בסרט "נירנברג" שמוקרן בימים אלה מנסה הפסיכיאטר הצבאי דאגלס קלי לחדור לעולמו הנפשי של הרמן גרינג, סגנו של היטלר, ולהבין את מניעיו כדי לסייע בהכנה למשפטים התקדימיים, שבפעם הראשונה כוללים האשמות בפשעים נגד האנושות.

אט־אט נשאב קלי למסקנה בנוסח "הבנליות של הרוע" ולפיה בכולנו שוכן גרינג קטן, ואם לא הוא – אז נאצי פוטנציאלי אחר, שמסוגל להעלים עין מעוולות בשעה אפלה במיוחד. הוא משתכנע שבבתי המעצר של נירנברג יושבים כ־20 בני אדם "נורמליים" שנסיבות מופרעות הפכו אותם למפלצות. ההכרה האיומה הזאת מביאה בסופו של יום גם לנפילתו שלו.

עולם האקטואליה הישראלי – להבדיל אלפי הבדלות, כמובן – מלא באירועים שפעם לא היינו יכולים לתאר שיתרחשו.

ההתקדמות ב"נרמול" תופעות שפעם נחשבו פסולות מיסודן היא חמקמקה ותלויה במקום ובזמן. הרי פעם היינו מזועזעים מכך שהשר אברהם שריר ז"ל השתמש ברכב השרד שלו להביא אוכל לכלב

זקני השבט, שחלקם בקושי בני 30, עדיין זוכרים בערגה כיצד בנימין נתניהו הבהיר שמורשע בטרור כמו איתמר בן גביר "לא ישב בממשלתי", רגע לפני שמינה אותו לגורם המופקד על ביטחון הפנים והשיטור במדינת ישראל; כיצד הערכנו "שלא יעזו" לפטר יועצת משפטית לממשלה – רק כדי לראותה מנהלת קרב מאסף כאחרונת אויבות המשטר; כיצד שיערנו שלא תהיה ברירה אלא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירוע הקשה ביותר בתולדות המדינה.

כך גם האמנו שיקשיבו לאזהרות הרמטכ"ל – ואז סירבו לקבל אותו לפגישה; הערכנו שיגנו על שב"כ; פיללנו שישמרו על חופש הביטוי וההפגנה; כינינו "קונספירציה" את הטענות על תפירת תיקים ליריבים; ואיך… ובכן… שיערנו שלא יעזו לדון ב"חנינה" בלי הודאה כלשהי באשמה ופרישה מהחיים הפוליטיים.

הפגנה מחוץ לביתו של הנשיא יצחק הרצוג נגד הענקת חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, 30 בנובמבר 2025 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

מבוא למדעי הזעזוע

ההתקדמות ב"נרמול" תופעות שפעם נחשבו פסולות מיסודן היא חמקמקה ותלויה במקום ובזמן. אם לפני 20 שנה היה מתפרסם שבתא מעצר נמקים פעילים פוליטיים במשך חודשיים בגלל "הצתת פחים", ואזרחית שצעקה משהו לשרה ליד דוכן בגדים באור יום מואשמת בתקיפה – היינו "מזועזעים".

הרי פעם היינו מזועזעים מכך שהשר אברהם שריר ז"ל השתמש ברכב השרד שלו להביא אוכל לכלב. יצחק שמיר, אז ראש הממשלה, קרא על כך והחליט לא למנותו שוב לשר.

ה"סקר", שבו שואלים את הציבור האם הוא תומך בחנינה לנתניהו, הפך לאחת הכותרות הראשיות במהדורות: הציבור חצוי. ואם הציבור חצוי – הרי שיש פה סוגיה "נורמלית" לחלוטין

"סקרים" הם דרך מצוינת (כלומר, איומה) לנרמל אירועים פסולים. מרבית הפרשנים (וסביר להניח שגם עורכי החדשות) תמימי דעים כי "בקשת החנינה" של נתניהו אינה לגיטימית מבחינה חוקית, משום שהיא נעדרת מרכיב של הודאה באשמה, ולפיכך היא "בקשת ביטול משפט" לכל דבר.

זה לא הפריע לכל מהדורות החדשות להרים מייד "סקר" – ובכך להפוך את הבקשה לנורמלית, חלק ממאגר הפעולות הפוליטיות הלגיטימיות.

ה"סקר", שבו שואלים את הציבור האם הוא תומך בפעולה, הפך לאחת הכותרות הראשיות במהדורות: הציבור חצוי. ואם הציבור חצוי – הרי שיש פה סוגיה "נורמלית" לחלוטין: כן או לא חנינה לראש הממשלה. כמו כן או לא להחזיר שטחים, כן או לא רכבת בשבת, כן או לא להסכם הפסקת אש.

מתוך הכותרות הראשיות של מהדרות החדשות של "ערוץ 12", 30 בנובמבר 2025 (צילום: ערוץ 12, צילום מסך)

הסקר הפציע בתום כל הפרשנויות וההסברים (בראשם זו של עמית סגל, שכהרגלו החדיר את המסר שמי שבעצם אשם זאת האופוזיציה ב־2022 שסירבה לעסקת טיעון, והיועצת המשפטית לממשלה שלא מוכנה לשקול עסקת טיעון), אבל בפתיח למהדורה כיכבה בתור הכותרת: "איזה חלק בציבור מוכן לשקול חנינה תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים?"

38% תומכים ו־42% מתנגדים – זאת התוצאה שממסגרת את המחלוקת ככמעט־תיקו הלכה למעשה. על השאלה "מה דעתך על מתן חנינה ללא פרישה מהחיים הפוליטיים?" השיבו 48% בהתנגדות ו־36% בתמיכה.

אבל האם זאת אופציה חוקית בכלל – לתת חנינה ללא הודאה באשמה? למה לא לשאול מה דעתך על מתן חסינות לאישי ציבור מהעמדה לדין? על מתן הרשאה לאיש ציבור לגנוב, לרצוח או לאנוס?

אבל האם זאת אופציה חוקית בכלל – לתת חנינה ללא הודאה באשמה? למה לא לשאול מה דעתך על מתן חסינות לאישי ציבור מהעמדה לדין? על מתן הרשאה לאיש ציבור לגנוב, לרצוח או לאנוס?

ואם כבר – מדוע לא נשאל הציבור האם צריך לבטל את משפטו של נתניהו ללא הודאה באשמה? אם, כמו שאמנון אברמוביץ' הבהיר, בפרשת קו 300 נקבעה החנינה רק לאחר הודאה במעשה – מדוע שאלה זו נותרת מחוץ לסקר? זאת לא החלטה סטטיסטית, אלא החלטה של עורכים. העדר הודאה באשמה במשפט פלילי נורמל לחלוטין.

סקר "כאן חדשות" בנושא החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, 30 בנובמבר 2025 (צילום: כאן חדשות, צילום מסך)

גם ב"כאן 11" "הסקר" הפך לכותרת הראשית: "כמה תומכים בבקשת החנינה?" וגם כאן התוצאה היא לטובת התנגדות לחנינה (43% נגד לעומת 38% בעד), אבל בפער קטן. במהדורה זו לא היה ברור כלל אם הוסברה לציבור שאלת התמורה, ההודאה או הפרישה מהחיים הפוליטיים.

תוכנית "הצינור" ב"חדשות 13" ארגנה גם כן סקר משלה: "האם הנשיא צריך להעניק חנינה לנתניהו בעקבות בקשתו?" – ושם התוצאה הייתה 48.3% שענו "כן, ללא תמורה". במילים אחרות: לא חנינה כלל, אלא ביטול המשפט. 24.7% ענו: "כן, בתמורה לפרישה". גם כאן אין שיח על הודאה באשמה כלל.

הנרמול של "משאל עם" בנושאי חוק ומשפט הוא בעצם מתן הרשאה לאנרכיה. לא נעמיד יותר אף אחד לדין לפני שנשאל את רשות העם

הנרמול של "משאל עם" בנושאי חוק ומשפט הוא בעצם מתן הרשאה לאנרכיה. לא נעמיד יותר אף אחד לדין לפני שנשאל את רשות העם. דמוקרטיה היא בעצם שלטון העם במובנו הבהמי והמופשט ביותר: למדינה אין יותר סמכות או כוח שמותר לה להפעיל בגלל החוק, הפסיקה או הנורמות. הציבור יקבע את אלה בקלפי ובסקרים. בדיוק כמו ששר התקשורת שלמה קרעי דורש, למשל, פעם אחר פעם ברפורמות שלו.

כדאי לשים לב שבפועל זה מה שקורה בחודשים האחרונים. למשטרה יש סמכות לפעול רק נגד מי שפועל נגד השלטון. פעילי ימין, חלקם עבריינים או אלימים, מתקבלים בכבוד בהיכל הכנסת ומטרידים עיתונאים; משב"כ נשללת בהדרגה ההצדקה לפעול נגד טרוריסטים יהודים בשטחים, כי זה כבר לא פופולרי; למערכת החינוך יש סמכות להעיף על ימין ועל שמאל מורים שהביעו עמדות שמאל – אך מנהלת שמזדהה בגלוי עם ראש הממשלה לא צריכה להסתתר.

מלוכדים News: סקר הצינור: הרוב דורשים חנינה לרה"מ ללא תמורה pic.twitter.com/aj22ht3iLR

— ישראלי News (@Israeli1News) December 1, 2025

המגמה הזאת מתפשטת בהדרגה, כמעט ללא שימת לב. בחסות "וואטאבאוטיזם" מגוחך המשווה בין השליט לנתיניו, מצירים זכויות של עצורי מחאה, מזמינים פעילים לפוצץ אירועי שמאל, משווים בין חסימת כביש ספונטנית במסגרת הפגנה לבין חסימה מכוונת ומטורגטת של עיתונאי ספציפי באמצע הרחוב ועוד.

לכן הסקר אינו סתם עוד "כותרת" חולפת. הוא עיגון "סטטיסטי" (מוטה, אבל זאת כבר התפלפלות שרוב הציבור לא מודע לה) למהלך שעל פניו נוגד גם את החוק וגם את הפסיקה בישראל, ומטרותיו עדיין מעורפלות במכוון.

לא ירחק היום שנתניהו יחליט על "דחייה זמנית" של בחירות, יעגן אותה במצב חירום כלשהו, ומייד נראה שהציבור "חצוי"

המשמעות של הסקרים המיידיים היא פבלובית: ראש הממשלה הכריז על חנינה (שאינה חנינה כלל), ולפני שנבין אפילו מה משמעות המהלך או סיכוייו – "נשאל את הציבור". פעם היו הולכים לשוק לשאול את הבסטיונרים. אבל זה היה בעיקר בשביל צבע – ואיש לא חשב שדעתו של מוכר המלפפונים היא "עובדה" או אינדיקציה למשהו. עכשיו שואלים את הסוקרים וממסגרים את הדיון לפני שהחלטנו אם הוא לגיטימי.

לא ירחק היום שנתניהו יחליט על "דחייה זמנית" של בחירות, יעגן אותה במצב חירום כלשהו, ומייד נראה שהציבור "חצוי". גם פיטורי היועמ"שית, שחרור רוצחים או סמכות בג"ץ עוברים להכרעת הציבור בסקר. ומרגע שכך נעשה – כבר פחות חשוב לדבר על המהות.

כך המהלך של נתניהו – שבעיקרו הוא בעל מאפיינים עברייניים מובהקים (סחיטה של מערכת המשפט) – הופך לסתם עוד תרגיל פוליטי לגיטימי שצריך להצביע עליו.