1
אם יש מקום שממחיש את הביטוי "רחוק מהעין רחוק מהלב" זו קרקעית הים. התלות של מדינת ישראל בים בלתי נתפסת: הוא מספק לנו את רוב האנרגיה שבה אנחנו משתמשים (גז), את רוב המים שאנחנו שותים, וגם מזון.
הים מהווה את ציר הסחר הראשי בין ישראל לעולם וכמובן משמש כאתר הנופש והפנאי הגדול והחשוב במדינה שיש לה קו חוף מופלא של כמעט 200 קילומטר. ובכל זאת, אין לנו צל של מושג מה קורה מתחת למים. עולם שלם, יפהפה ומסעיר מתקיים שם, אבל עבור רובנו הוא שקוף לחלוטין.
תזכורת לכך מספק עיון בעתירה המנהלית שהגישה לאחרונה החברה להגנת הטבע נגד משרד החקלאות (ובעיקר נגד מנהל אגף הדיג במשרד, הרגולטור שאמון על הפיקוח ואכיפת חוקי הדיג בים הישראלי).
בשתי משבצות בים הטבע משתולל על קרקעית הים, וכדי להגן על נכסי הטבע הנדירים החברה להגנת הטבע מבקשת לאסור בהן על דיג באמצעות ספינות מכמורת
העתירה עוסקת בשתי משבצות שטח. הראשונה, שמכונה "בית גידול 65", ממוקמת כ־20 קילומטר בעומק הים מול חוף דור, והשנייה, "בית גידול 67", ממוקמת כ־16 קילומטר מול חופי אשדוד. בשתי המשבצות הללו הטבע משתולל על קרקעית הים, וכדי להגן על נכסי הטבע הנדירים החברה להגנת הטבע מבקשת לאסור בהן על דיג באמצעות ספינות מכמורת.
אז מהו האוצר הבלום שמסתתר שם, עמוק ורחוק מתחת למים? משבצת 65, הצפונית מבין השתיים, מכונה "מרחב האבעבועים". אבעבועים הם תופעה גיאולוגית של שקע בקרקעית הים, שנוצר כתוצאה מפעפוע גז מבטן האדמה. כתוצאה מנוכחות הגז נוצר סביב אזור הנביעה מרחב אקולוגי שבו הפעילות הבקטריאלית משפיעה על כל מארג המזון.
מומחים מגדירים אזורים כאלה כ"נאות מדבר תת־ימיים", שדומים בתפקודם למעיינות מלאי חיים בלב מדבר צחיח. בתפקיד המים המתוקים במדבר היבשתי מכהנות נביעות הגז שאותן מנצלים חיידקים ייחודיים, ועל בסיסן משגשגת במקום מערכת עשירה של יצורים חיים, תולעים, קיפודי ים, דגים ועוד.
משבצת 65 היא למעשה "מרחב האבעבועים" היחיד במים הריבוניים של ישראל. אזורים ייחודיים כאלה מוגדרים על ידי כל הגופים העולמיים הרלוונטיים – בראשם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) – כיעדים מרכזיים לשימור, גם בגלל העושר הטבעי העצום וגם משום שהם מנצלים את המתאן – גז חממה עוצמתי פי מאה מפחמן דו־חמצני – ומונעים ממנו מלהיפלט לאטמוספירה.
משבצת 67 מכונה "רכס השביטים". מדובר בבית גידול סלעי בעומק 100 מטר, שמאכלס מערכת אקולוגית של גני ספוגים, רכיכות, נוצות ים ועוד שלל יצורים שפגיעה בהם עלולה לשבש את האיזון האקולוגי והמערכות העדינות שמקיימות את הים כגוף אורגני ומלא חיים.
האירוניה היא שמה שהחברה להגנת הטבע דורשת בעתירה זה למעשה שהמדינה תממש את המדיניות שהיא עצמה קבעה
בארבעה רכסים סלעיים כאלה מול חופי ישראל (מול תל אביב, הרצליה, חדרה ובית ינאי) כבר נאסר הדיג באמצעות ספינות מכמורת מפאת רגישותם וחשיבותם. החברה להגנת הטבע מבקשת להוסיף לרשימה את הרכס החמישי.
האירוניה היא שמה שהחברה להגנת הטבע דורשת בעתירה זה למעשה שהמדינה תממש את המדיניות שהיא עצמה קבעה: אוצרות הטבע המדוברים התגלו במעמקי הים במסגרת סקרים שנערכו על ידי משרד האנרגיה (סא"ס = סקר אסטרטגי סביבתי), והוגדרו על ידי הסוקרים כאתרים ייחודיים ברמת שימור גבוהה שאין לבצע בהם פעילויות עם פוטנציאל נזק.
כבר ב־2016 יצאה לדרך רפורמה בחוקי הדיג שאסרה על ספינות מכמורת לדוג כמעט בכל אזור בים הישראלי שבו מתקיימות מערכות טבעיות משמעותיות על קרקעית הים. הסיבה: הספינות הללו גורפות בלי אבחנה את כל מה שנמצא על הקרקעית ומשאירות אחריהן מדבר ימי ושממה אקולוגית.
את זה לא אומרת החברה להגנת הטבע – את זה אומר משרד החקלאות עצמו, שבדברי ההסבר לרפורמה כתב בזמנו: "ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות ובחנו את ההשפעות של פעילות דיג המכמורת, עולה תמונה ברורה של דיג יתר, בעיקר של פרטים צעירים; פגיעה בהתחדשות האוכלוסייה; פגיעה במצעים קשים ובאזורי מסלע החשובים להתרבות הדגים ולשגשוג הדגים הצעירים; ופגיעה בערכי טבע מוגנים החשובים לשמירה על מארג בריא של אוכלוסיות בעלי החיים הימיים, כדוגמת מיני הצבים הימיים".
אז איך האיסור על הדיג בשיטה המסוכנת הזו פסח על משבצות 65 ו־67, על האבעבועים והשביטים? הם פשוט התגלו רק בשנים האחרונות, אחרי שהתקנות נכנסו לתוקף. כל מה שהחברה להגנת הטבע מבקשת, כבר שנתיים, זה שמנהל אגף הדיג יצרף את המשבצות הללו למפת השטחים האסורים בדיג מכמורת ויחיל עליהן את ההיגיון שעמד בבסיס רפורמת הדיג; וכבר שנתיים משרד החקלאות מתמהמה ולא מקבל החלטה.
אז איך האיסור על הדיג בשיטה המסוכנת הזו פסח על משבצות 65 ו־67, על האבעבועים והשביטים? הם פשוט התגלו רק בשנים האחרונות, אחרי שהתקנות נכנסו לתוקף
לפי גורמים בתחום, המשרד התחיל לבדוק לעומק את הסוגייה לפני כחצי שנה, לאחר כניסתו של מנהל אגף הדיג החדש גיא רובינשטיין לתפקידו. הבדיקה כוללת תהליך RIA (הערכת ההשלכות על המשק ובחינת חלופות שבו מחויב, על פי חוק, כל שינוי חקיקה) ובחינת ההשפעה על פעילותן של ספינות המכמורת ועוצמת הפגיעה בהן.
כמו כן, נבחנת השאלה האם בכלל תפקידם של משרד החקלאות ואגף הדיג להגן על ערכי טבע כמו אבעבועים. להערכת אותם גורמים, משרד החקלאות ממילא התעתד לגבש החלטה בזמן הקרוב, מה שייתר את העתירה.
בחברה להגנת הטבע, מנגד, חוששים שבעוד משרד החקלאות מתעכב, מעבר אחד של ספינת מכמורת במשבצת שטח רגישה עלול לגרום לנזק אדיר, בלתי הפיך.
הדיון בבית המשפט המחוזי בלוד, שם הוגשה העתירה, נקבע ל־1 בינואר. שנה חדשה, אולי שנה שבה הטבע המסחרר בקרקעית הים הישראלי יפסיק להיות שקוף.
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "החברה להגנת הטבע חרטה על דגלה מאבק להפסקת הדיג המסחרי במדינת ישראל. הטענות המועלות מטעמה בסוגיה זו הן מגמתיות ואינן לוקחות בחשבון את מורכבות ניהול ענף הדיג ואת השיקולים הנוגעים לשמירה על משאב הדגה.
"בימים הקרובים משרד החקלאות וביטחון המזון יגיש את תגובתו לבית המשפט. בניגוד למוצג בפרסומים, אגף הדיג במשרד החקלאות וביטחון המזון נמצא בקשר רציף עם החברה להגנת הטבע, גם בנושא זה. פקיד הדיג הראשי ממשיך לפעול באחריות ועל פי דין, מתוך איזון בין שמירה על משאב הדגה לבין המשך קיומו של דיג מסחרי חיוני".
"משרד החקלאות וביטחון המזון נמצא בקשר רציף עם החברה להגנת הטבע, גם בנושא זה. פקיד הדיג הראשי ממשיך לפעול באחריות ועל פי דין, מתוך איזון בין שמירה על משאב הדגה לבין המשך קיומו של דיג מסחרי חיוני"
2
פרשת הטבח שבוצע בתחילת אוגוסט במאות תנינים בחוות פצאל שבבקעה מסרבת לגווע. יותר נכון, שורה של ארגונים שמגינים על בעלי חיים מסרבים לתת לה לגווע. הם מתעקשים לדרוש תשובות והסברים, והשבוע קיבלו תשובה שמושכת את האירוע הקשה הזה למחוזות תמוהים במיוחד.
ימים אחדים לאחר הירי ההמוני, פנו 14 ארגונים, ביניהם "תנו לחיות לחיות", "אנימלס", "חוות החופש" ו"המטה לקידום טבעונות בצה"ל" לכל הגופים הרלוונטיים עם שורה ארוכה של שאלות. השבוע התקבלה התשובה. יש בה הרבה מלל, אבל קשה לומר שהוא משכנע או מחדש מעבר לתגובות שכבר ניתנו לתקשורת ולציבור על ידי רשות הטבע והגנים והמנהל האזרחי לאחר הטבח.
ובכל זאת, מכתב התשובה הארוך כלל סעיף אחד חדש ומפתיע: מתברר, לטענת המשיבים, שהצורך הדחוף לקטול את התנינים נבע גם ממניע ביטחוני. "בשנתיים האחרונות ולאור המצב הביטחוני", נכתב בסעיף 7 של המכתב שחתום על ידי רשות הטבע והגנים, המנהל האזרחי והשירות הווטרינרי במשרד החקלאות, "עלה החשש להתרחשות אירוע קיצון של פעילות חבלנית יזומה.
"כך, פריצה של גדרות החווה על ידי גורמים עוינים עלולה הייתה להביא לפיזור רחב היקף של התנינים בסביבה ולסיכון משמעותי לציבור".
ובמילים אחרות: כוחותינו חששו שמחבלים ישחררו את התנינים כדי שיטרפו יהודים. הפתרון: לחסל את כל התנינים. אפשר לקרוא לזה סיכול ממוקד?
ישפטו הקוראים עד כמה התרחיש הזה סביר והאם הוא באמת עמד לנגד עיני הרשויות או שמא מישהו הגה אותו לאחר מעשה מתוך הנחה שדי לומר את המילה "ביטחון" כדי להשתיק כל ביקורת וסימני שאלה.
מכתב התשובה הארוך כלל סעיף אחד חדש ומפתיע: מתברר, לטענת המשיבים, שהצורך הדחוף לקטול את התנינים נבע גם ממניע ביטחוני: "עלה החשש להתרחשות אירוע קיצון של פעילות חבלנית יזומה"
את הארגונים זה לא משכנע. אחרי שקיבלו את מכתב התשובה פנו למבקר המדינה בדרישה שיפתח בבדיקה יסודית של הפרשה. נראה שלזרועות הממשלה יש סיבה טובה לקוות שהמבקר יחליט שהוא עסוק מדי.
3
פעם, מזמן, שיחקה בליגת הכדורסל קבוצת בית"ר תל אביב. הבדיחה בקרב אוהדי הענף הייתה שאת כל האוהדים של הקבוצה אפשר להכניס למונית אחת ועוד יישאר מקום. למכבי היו (ויש) המון אוהדים, להפועל גם, ורק לבית"ר לא נשאר.
בהשאלה אפשר להשתמש בהלצה המשומשת הזו גם ביחס למדף הסרטים הישראליים העוסקים בנושאי סביבה. "בכל מקום אמרו לי 'משבר האקלים זה לא סקסי'", סיפרה אליה שוורץ, במאית הסרט "לווייתן", בסיום ההקרנה שהתקיימה השבוע במסגרת פסטיבל "סולידריות" בסינמטק תל אביב.
אבל שוורץ לא עשתה סרט על משבר האקלים. היא עשתה סרט על בני אדם, ליתר דיוק בני משפחה, שמוצאים את עצמם שקועים עד צוואר במאבק מול כוחות גדולים, מאבק ששואב מהם את המשאבים הנפשיים והחומריים וחודר כמעט לכל פן של חיי היום־יום השלווים במושב ששוכן לחוף הכרמל.
מדובר במאבק שהתנהל נגד הקמת אסדת הגז לווייתן במרחק 10 קילומטרים מהחוף באזור זכרון יעקב. כידוע, המאבק הסתיים בהפסד: "נובל אנרג'י", כיום "שברון", הקימה את האסדה והיא פועלת מאז 2019.
גילוי נאות: לא השתכנעתי אז, וגם אינני סבור היום, שהמאבק היה חיוני. מבחינת משבר האקלים ופליטת גזי חממה אין הבדל אם אסדת גז פועלת 10 קילומטר או 100 קילומטר מהחוף; ובמרחק 10 קילומטר אין לאסדה השפעה משמעותית על איכות החיים והאוויר ביבשה.
המאבק שלתוכו צללה משפחתו של חגי קימחי, אחד הפעילים הבולטים בו, היה יכול להיות כל מאבק אחר מול תאגידי ענק, גורמים מזהמים וממשלה אטומה
אבל המחלוקת הזו כמעט לא רלוונטית לסרטה העדין והמצחיק־עצוב של שוורץ, שכן המאבק שלתוכו צללה משפחתו של חגי קימחי, אחד הפעילים הבולטים בו, היה יכול להיות כל מאבק אחר מול תאגידי ענק, גורמים מזהמים וממשלה אטומה.
הסרט לא מתיימר לדון בתמהיל משק האנרגיה הישראלי (שבהחלט צריך להיות מבוסס פחות על גז ויותר על שמש), אלא לספר מה התמסרות טוטאלית למאבק כזה עושה למשפחה.
למשל, בין היתר, מה קורה כשאבא נמצא פחות ופחות בבית ויותר ויותר בהפגנות, גם כאלה שהוא עלול להיעצר בהן? מה קורה כשלאבא יש פחות זמן לבצע פרויקטים בעבודה ולכן האוברדראפט גדל? ואיך הורים מתווכים מאבק כזה לילדים סקרנים שנזרקים בבת אחת לעולם המושגים המורכב והמתסכל של המבוגרים? לא במקרה זווית הראייה של הבת הבכורה עדי (בת 12 בזמן הצילומים) תופסת מקום נכבד בסרט.
המשפחה שעומדת במרכז הסרט עזבה בסיום המאבק לפורטוגל. היא עדיין שם. האסדה נטועה בים, אפשר לראות אותה מכל נקודה בחוף הכרמל.
למאבק, כפי שציין בסיום יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית שהובילה אותו, בכל זאת היו תוצאות חיוביות: תחת הלחץ הציבורי הוחמרה מאוד הרגולציה על אסדות הגז (גם תמר) וצומצמו דרמטית היקפי הפליטות שלהן לאוויר ולמים.
למאבק, כפי שציין בסיום יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית שהובילה אותו, בכל זאת היו תוצאות חיוביות: תחת הלחץ הציבורי הוחמרה מאוד הרגולציה על אסדות הגז וצומצמו דרמטית היקפי הפליטות שלהן לאוויר ולמים
ועדיין, אין כאן הפי אנד. זה סרט ישראלי, לא הוליוודי, כולל העובדה שהבאתו לעולם הייתה כרוכה במאבק שיש בו קווי דמיון למאבק הסביבתי שהוא מתעד. בישורת האחרונה היה צורך בגיוס המונים כדי להשלים את המלאכה ולהוציא את הסרט לאור. טוב שזה קרה. חשוב שסרטים כאלה יקרו יותר.
4
תמונה אחת שווה אלף מילים? יש תמונות השוות מיליון: שלושה עגורים בשקיעה באגמון החולה, השבוע, צילם נדב ישראלי מהחברה להגנת הטבע.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו