הדיון שהתקיים ב-12 בדצמבר 2025 בוועדה לפיתוח הנגב והגליל איננו עוד פרוטוקול בירוקרטי שייערם במרתפי הכנסת. זהו דיון טעון וחריג, החושף אמת שנדחקה מתחת לשטיח ומתעד כשל כפול: ממשלה שמתנהלת באדישות ובכרסום שיטתי בזכויות בני הברית של המדינה, ולצדה הנהגה דרוזית שאיבדה, ואף נעדרת, את היכולת לכפות ביצוע.

כפי שעלה בדיון הוועדה, הכשל הממשלתי זועק מכל שורה. כשנציג משרד התחבורה כלל לא טורח להופיע לדיון העוסק במיליארדים שאמורים להגיע לשטח, כשמשרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל מגלגלים אחריות זה על זה בסוגיית סבסוד הקרקע לחיילים משוחררים, וכשעשרה מיליון שקלים "נעלמים" מהתקציב ללא הסבר, זו איננה תקלה מקרית. זהו דפוס פעולה.

כך נראית מדיניות של מסמוס מכוון וזלזול שיטתי במי שמכונים "בני ברית" ו"אחים לנשק" בטקסים, אך נותרים שקופים לחלוטין בחדרי קבלת ההחלטות.

הממשלה מתנהלת באדישות ובכרסום שיטתי בזכויות הציבור הדרוזי. כך נראית מדיניות של מסמוס מכוון וזלזול שיטתי במי שמכונים "בני ברית" ו"אחים לנשק" בטקסים, אך נותרים שקופים בחדרי קבלת ההחלטות

אך האמת המרה היא שהדיון חשף לא פחות את חולשתה העמוקה של ההנהגה הדרוזית בעת הזו. הציטוטים של ראשי הרשויות בדיון מעוררים תחושת דז'ה-וו מייאשת. "השקענו מיליונים בתכנון והכול נעצר", הלינו הנציגים בוועדה.

והשאלה המתבקשת איננה אמוציונלית אלא מקצועית, היכן הייתה ההתנגדות בשלב ניסוח ההסכם? אם היה ידוע שקריטריוני התכנון מבוססים על צפי גידול אוכלוסייה שאינו רלוונטי למציאות ביישובים הדרוזיים, מדוע ניתנה לכך הסכמה מלכתחילה? מדוע הזעקה מגיעה רק בדיעבד, כשהכסף כבר תקוע עמוק בצינורות הממשל?

חמור מכך, הדיון חשף הנהגה מפוצלת, כזו הפועלת ללא חזון קולקטיבי וללא קו אסטרטגי אחיד. הדרישה שהועלתה בוועדה להחלטת ממשלה ייעודית ונפרדת ליישוב אחד, כאילו מדובר בממלכה עצמאית, היא לא פחות מקריאת תיגר על עקרון הסולידריות העדתית. זהו סימפטום של אובדן דרך, לא של פתרון.

מה ההיגיון לדרוש תוכנית נפרדת ליישוב שנעדר תכנון מקדים ומיפוי צרכים? מדובר בבקשה שאינה מתקבלת על הדעת, המובילה לבזבוז משאבים ולאחיזת עיניים תקציבית, במקום להתמודדות רוחבית, שיטתית וארוכת טווח.

הדיון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל חשף לא פחות את חולשתה העמוקה של ההנהגה הדרוזית בעת הזו. חמור מכך, הוא חשף הנהגה מפוצלת, כזו הפועלת ללא חזון קולקטיבי וללא קו אסטרטגי אחיד

"הרשויות לא יכולות לעמוד בתנאי הסף", נאמר בדיון. גם זו איננה הפתעה לאיש. זהו הכשל הכרוני של כל תוכנית חומש בעשור האחרון. תנאי מאצ'ינג דמיוניים וקולות קוראים שתפורים למידותיהן של רשויות חזקות אינם גזירת גורל, הם תוצאה של ויתור מוקדם מדי על עמדת כוח. הנהגה חזקה אינה מתלוננת על תנאי הסף בוועדות מעקב; היא מתנה את חתימתה בשינוי הכללים מראש.

הגיע הזמן למאבק גורלי, פנימי ולאומי כאחד. תוכנית חומש איננה טופס אדמיניסטרטיבי, והיא לא תמומש דרך נאומים חוצבי להבות או ציטוטים נזעמים. היא זירת מאבק פוליטית. הטענה ש"אין גוף מתכלל" או ש"לרשות הפיתוח אין מעמד" איננה תירוץ, היא הודאה בכישלון הנהגתי עמוק. תפקידה של הנהגה הוא לבנות כוח ולייצר מעמד, לא רק לתאר את חסרונם.

לאחרונה נשמעה אמירה מפי בכיר בקרב ראשי הרשויות, שהודה בחדרי חדרים כי מצבה של העדה הדרוזית במדינה מצוי בתחתית, אך הוא אינו מרשה לעצמו לומר זאת בפומבי. האמירה הזו היא תמצית הטרגדיה, הנהגה שמבינה את עומק המשבר, אך בוחרת לשמר חזות של "עסקים כרגיל" במקום להוביל מאבק על העתיד.

החלטות הממשלה 2861, 2332 ו-959 לא נכשלו בגלל חוסר מזל. הן נקברו בשל אותם כשלים מבניים בדיוק שחונקים גם את התוכנית הנוכחית. אם נמשיך להסתפק בניהול משבר רטורי, בוועדות ובטקסי נאמנות, נמשיך לקבל תוצאות דלות שמשאירות את היישובים שלנו מאחור.

נדרש מאבק גורלי, פנימי ולאומי. תוכנית חומש אינה טופס אדמיניסטרטיבי, ולא תמומש בנאומים לוהבים או ציטוטים נזעמים. היא זירת מאבק פוליטית. תפקיד הנהגה הוא לבנות כוח ולייצר מעמד, לא רק לתאר את חסרונם

החברה הדרוזית זקוקה להנהגה שלא רק מתעדת את המצוקה, אלא יודעת לנהל מאבק אפקטיבי ולכפות פתרונות. מי שמפחד לשנות את כללי המשחק מן היסוד בתחילת הדרך, שלא יתפלא אם בסופה יישאר רק עם פירורים של הבטחות, ודיו על הסכמים ריקים.

עירן קייס הוא דרוזי ערבי ישראלי. חוקר ויועץ מדיניות ואסטרטגיה ופעיל חברתי