"האמת בלתי מושחתת. כוונות רעות עלולות לתקוף אותה, בורות עלולה לשחוק אותה, אך בסופו של דבר, היא עדיין עצמה, האמת" (וינסטון צ'רצ'יל)

אנו חיים בעידן שבו מילים נשקלות בזהירות מתוך רצון להימנע מפגיעה. לדוגמה, נמצא שאת המונח "טרוריסט" לעיתים מחליפים בביטויים מעומעמים, ואז מתערערת היכולת שלנו לקרוא לדברים בשמם.

טכנולוגיות מתקדמות ובינה מלאכותית מטשטשות עוד יותר את הגבול בין מציאות לבדיה: דמויות שאינן קיימות נראות כאנשים חיים, תיעוד מצולם עלול להיות מזויף, והקושי להבחין בין אמת לשקר מתעצם.

טכנולוגיות מתקדמות ובינה מלאכותית מטשטשות עוד יותר את הגבול בין מציאות לבדיה: דמויות שאינן קיימות נראות כאנשים חיים, תיעוד מצולם עלול להיות מזויף, והקושי להבחין בין אמת לשקר מתעצם

אז עולות השאלות: איפה האמת והאם היא חשובה בכלל בעידן של ימינו?

האמת היא תנאי בסיסי לבריאותו של אדם וליציבותה של חברה. ההתמודדות עם אמת כואבת כמו מחלה, כישלון, איום ביטחוני ועוד, מאפשרת להתפתח ולראות תוצאות של התקדמות, צמיחה או השלמה.

התכחשות למציאות אולי מעניקה הקלה זמנית, אך בסופו של דבר לא ניתן לחמוק ממנה. מי שמסוגל להביט באמת בעיניים פקוחות, גם במחיר של מגבלות וסבל, יוכל להסתגל, לשרוד ולהתקדם.

המוכנות להכיר באמת היא אתגר אנושי משמעותי. היכולת להכיר בה, לראות אותה בלי להרחיקה – היא יכולת אנושית מתקדמת ברמת הפרט וברמת החברה.

במבט הזה יש כאב. כאב עמוק וכבד, שלעיתים קרובות הוא קשה לעיכול. אבל אם מביטים בזמן ב-אמת, יש אפשרות להתמודד איתה ולהביא להתפתחות וצמיחה.

חשוב להבחין בין אמת אובייקטיבית, שהיא עובדה מוגמרת ובלתי מעורערת – לבין אמת סובייקטיבית, שהיא האופן בו אדם או קבוצה חווים את המציאות, ואת הרגשות והפרשנות שהם מעניקים לה.

לדוגמה, מקרה של אימא שהתלוננה על ילד שהרביץ לבנה בגן. האם כעסה מאוד ופנתה לגננת, אך בשיח ביניהן התברר כי הבן הוא שהרביץ ואילו הילד השני רק ניסה להתגונן ולא תקף. מקרה זה ממחיש כי הרבה פעמים האמת האובייקטיבית קשה לעיכול. היכולת שלנו להכיר באמת האובייקטיבית היא אחד האתגרים האנושיים הקשים ביותר, אך גם המצמיחים ביותר.

האמת היא תנאי בסיסי לבריאותו של אדם וליציבותה של חברה. ההתמודדות עם אמת כואבת כמו מחלה, כישלון, איום ביטחוני ועוד, מאפשרת להתפתח ולראות תוצאות של התקדמות, צמיחה או השלמה

ישנה חשיבות רבה לאמת הסובייקטיבית,  אולם כאשר היא מנוצלת לצורך מניפולציה רגשית, היא חדלה להיות כלי להבנת המציאות והופכת לכלי לטשטושה.

עולם הפרסום והשיווק מציע דוגמה בולטת: מותגים מבטיחים חוויות, השתייכות וזהות, הרבה לפני שהם מדברים על המוצר עצמו. השפה הרגשית, הסיפורים, הדימויים, כולם נועדו לעורר תחושות שמנתקות את הצרכן מן השאלה הפשוטה, מה באמת מוכרים לי? זה מוביל לשחיקת האמון. ממצב של אדישות הציבור עובר לשאילת שאלות ולחתירה לאמת.

העובדה שדביר בנדק הוא פרזנטור של בנק למשל, מראה  את מקומם של התאגידים העסקיים או הגופים הפוליטיים בחיינו, את המוטיבציות שלהם לייצר לנו הנאה מצפייה בדמות מפורסמת ואת האופן שבו הם מקדמים את שילוב המנגנון הרגשי בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, עד כדי העדפתו על פני המנגנון הרציונלי.

הרשתות החברתיות הן מכשול נוסף בפני האמת. הן מאפשרות לכל אדם לכתוב את דעותיו באופן חופשי ולהפיצן בהיקפים נרחבים. השיח הציבורי הולך ומתבסס יותר על דעות, מחשבות, רגשות – ופחות על עובדות ונתונים.

אט אט נוצרו ברשתות החברתיות קבוצות סגורות יחסית, שחבריהן חולקים אותן דעות ומדברים באותה שפה, מעין תיבות תהודה לכל אדם ולכל סקטור. המידע שנע בחופשיות ברשתות, אינו בהכרח אמין או מבוסס עובדות. הוא עלול להתברר כפייק מוחלט.

ישנה חשיבות רבה לאמת הסובייקטיבית,  אולם כאשר היא מנוצלת לצורך מניפולציה רגשית, היא חדלה להיות כלי להבנת המציאות והופכת כלי לטשטושה. עולם הפרסום והשיווק מציע דוגמה בולטת לכך

מגפת הקורונה היא דוגמה להתמודדות עם המכשולים הרבים הניצבים בפני האמת. חוסר האמון בתאגידים היה בין הגורמים שהובילו לתופעת ההתנגדות לחיסונים, שימוש ב"פייק" ברשתות ויצירת שיח סגור בתיבות תהודה שונות העצימה את התופעה החד גונית בעד ונגד החיסונים. כל אלו יצרו שתי תפיסות חלקיות של האמת, אחת תמכה באופן נחרץ בחיסונים למגפה, בלי ביקורתיות מספקת, והשנייה שללה אותם לחלוטין.

בסופו של דבר, האדם הוא קנה המידה לאיכות מעשיו. עובדה זו מעניקה לו את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להאמין שאפשר למצוא את האמת למרות שלל המכשולים והחסמים.

כניסת הפייק לעולם החדשות מחמירה את הכשל. הציבור מצפה מעיתונאים ומתחקירנים לאסוף עובדות ולאמת אותן בעבודת תחקיר לפני הפצתן בתקשורת. אך בעידן הפייק ניוז, גם החדשות עצמן חשודות. מחקרים עלולים להיות ממומנים בידי בעלי עניין, וההבחנה בין מידע למניפולציה מיטשטשת.

האמת מאפשרת לנו להישען על האחר ומהווה מרכיב קריטי לחיבור אנושי, לבריאות, לרווחה ולביטחון. ללא משענות יציבות, האמת נלחמת על מקומה והחברה מתפוררת.

סובייקטיבי במקום אובייקטיבי, רגשות במקום עובדות, פייק במקום יושרה ואז הגיע גם ה"פוסט אמת". תפיסות כמו "מחשבה בוראת מציאות" ו"כוחם של כוח רצון והמחשבה" יש בהן נחמה ולעיתים גם תרומה לתנועה לעשייה ולשינוי, אך כאשר הן הופכות לתחליף לאמת, כשהן מזמינות להתעלם מן המציאות בפועל ולבחור כביכול קיימת בפועל מציאות אחרת, הן מחלישות את המחויבות לעובדות.

הציבור מצפה מעיתונאים לאסוף עובדות ולאמתן בעבודת תחקיר לפני הפצתן. אך בעידן הפייק ניוז, גם החדשות חשודות. מחקרים עלולים להיות ממומנים בידי בעלי עניין וההבחנה בין מידע למניפולציה מיטשטשת

הזילות של האמת מובילה לפיתוח ולחיזוק אידיאולוגיות קיצוניות שתופסות את העולם באופן שטחי, דיכוטומי, וכך כביכול מתמודדות עם המציאות. תופעה נוספת היא הכמיהה לאל, לישות על-אנושית שתצילנו מעצמנו. גם פה צריך להיזהר מקיצוניות והשטחה, המאפיינות נטיות דתיות קיצוניות שמובילות גם הן לנזק ולחורבן.

אחד התנאים הבסיסיים לשינוי, אישי או ארגוני, הוא הכרה במצב הקיים. אדם אינו יכול להיגמל מהתנהגות מזיקה בלי להודות בקיומה, ארגון לא יוכל לשפר תהליכים בלי להכיר בכשלים וכך גם קהילה ומדינה. ההכרה במציאות, כוללת חלקים כואבים ומענגים, אך היא נדרשת תמיד כדי לדעת מה ניצב לפתחנו וכיצד יש לפעול. כשאנו מסיטים מבטנו מהאמת האובייקטיבית ובוחרים לראות רק את האמת שמישהו רוצה לעצב לנו, אנחנו משולים לשוטים ההולכים בדרך בעיניים מכוסות.

בסופו של דבר האמת נחשפת. המציאות היא בלתי מעורערת. היא נוכחת. כל התעלמות ממנה או ניסיון לעצב אותה אחרת ולראות רק את פני השטח לא ישנו את קיומה. האמת היא המשענת החזקה ביותר לתפקוד תקין ומתפתח של אדם, קבוצה וחברה, התשתית שעליה ניתן לצמוח ולהצמיח הווה ועתיד. היא לא שאלה של ערכים ובחירה, היא מראה שמציגה את מה שיש ומה שאין, את התמונה עצמה.

ככל שנרשה לעצמנו לראות את האמת המלאה על כל גווניה, כך נוכל לקבל החלטות מושכלות יותר, ולבחירות שלנו תהיה משמעות גדולה יותר. האמת בפועל מורכבת משכבות: שכבה ראשונה אובייקטיבית של עובדות ונתונים, שכבה שנייה של אמת סובייקטיבית כולל חוויות רגשיות של השותפים לה, ושכבה שלישית שהיא הבחירה להתמודד עם האמת ולבנות עתיד לאור הבנה נרחבת שלה. כל זאת מאפשר התאמה והסתגלות למציאות מורכבת שבה אנחנו חיים באופן שמקדם אותנו ולא מחליש.

אחד התנאים הבסיסיים לשינוי, אישי או ארגוני, הוא הכרה במצב הקיים. אדם אינו יכול להיגמל מהתנהגות מזיקה בלי להודות בקיומה, ארגון לא יוכל לשפר תהליכים בלי להכיר בכשלים וכך גם קהילה ומדינה

כך נוכל לשמוח מניצחון המלחמה ולכאוב עם המשפחות השכולות את נפילת יקיריהן; לחגוג את בואו של הסכם ולזכור את הדרך הארוכה והקשה שהובילה אליו; לחבק באושר את החטופים שחזרו ולהתייסר על מה שנאלצו לעבור.

ההבנה שהאמת רחבה, עמוקה ומורכבת גם מחלקים מנוגדים תאפשר לנו לשמור עליה מכניסתן של מניפולציות רגשיות, אינטרסים פוליטיים, אידיאולוגיות נוקשות ומאבקי כוח. האמת, בתורה, תשמור עלינו מפני כוחות ההרס של עצמנו.

לילך דורה היא יועצת ארגונית ומנחת קבוצות בכירה. בעלת ניסיון של מעל 20 שנה בתחום. תואר ראשון במדעי ההתנהגות, תואר שני בהתנהגות ארגונית, תעודה בהנחיית קבוצות , תעודה קורס דירקטורים ותעודה ב- System Thinking מטעם Cornell University . מרצה באוניברסיטה העברית. מובילה תפיסה של מנהיגות וניהול אחראיים וממלכתיים, נשואה ואמא לארבעה ילדים, חברת קיבוץ אייל.