ימי המסחר בשבועות האחרונים מאופיינים בהרבה אדום ומדי פעם ירוק, עליות וירידות. רמת הפחד עולה. התנהלות ארה"ב והנשיא שלה מול העולם, האירופאים, הרוסים, הסינים, ועדת חקירה כזו או אחרת, קונספירציות, רמת אמינות נמוכה בכל ידיעה, איראן, לבנון ואפילו הטורקים. הכול משדר אי יציבות, הכלכלה מושפעת בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, השיקוף הוא במסחר לא יציב.

כשאין יציבות, כשהנתונים סותרים, כשהכותרות משתנות כל שעה, אנשים לא מגיבים לכלכלה. הם מגיבים לאי הוודאות. והתגובה הטבעית של אדם שמפחד היא למכור, לברוח, לסגור פוזיציה. לראות "אדום" – ולא במובן החיובי.

אבל היה אחד – וורן באפט, שהבין כי הירידות בבורסה הן לא סוף העולם, אלא הרגע שבו השוק חושף מי באמת מבין ומי הוא האדם עם אורך רוח נדרש.

כשאין יציבות, כשהנתונים סותרים, כשהכותרות משתנות כל שעה, אנשים לא מגיבים לכלכלה. הם מגיבים לאי הוודאות. והתגובה הטבעית של אדם שמפחד היא למכור, לברוח, לסגור פוזיציה. לראות "אדום"

בזמן שהרעש גדל והכותרות צורחות אדום, באפט שאל שאלה אחת: האם העסק טוב? אם כן – הוא קונה. בלי דרמה, פניקה או  ניחושים. "הפניקה של אחרים היא ההזדמנות שלך", הוא אמר לא פעם.

וורן באפט הוא בין המשקיעים הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם, הוא דוגמה ומופת לא רק להתנהגות כלכלית אלא להתנהלות עצמית בתוך תנאי אי ודאות. כשכולם לומדים ממנו השקעות בשוק ההון, אני מתעניין בהתנהגות שלו בתנאים משתנים וערפיליים.

בשנת 1985 סטיב ג'ובס פוטר מהחברה שהוא עצמו הקים בבית הוריו והסתכסך עם הדירקטוריון. בעתיד הוא ישתף שזה היה העלבון הכי גדול והמתנה הכי גדולה של חייו. דווקא שם, בערפל אי הוודאות שאפף את עתידו, הוא הקים כמעט בטעות את NeXT ואת Pixar – שתי חברות ששינו את העולם והחזירו אותו לאפל חזק מתמיד, מנוסה יותר, אמיץ יותר. וההתחלה החדשה הזו הולידה את ה־iPhone, ה־iPad ואת האימפריה שאנו מכירים.

וולט דיסני? הוא בכלל פוטר מעבודתו בעיתון בגיל 22. העורך שהעסיק אותו טען שאין לו רעיונות טובים ושהבחור החביב "חסר דמיון". לאחר פשיטת רגל וללא כסף הוא עזב בערפל של אי ודאות אישית, הגיע להוליווד עם רעיון ועכבר מצויר (מיקי מאוס) והקים אימפריה ששווה מיליארדים.

באפט הוא מהמשקיעים המשפיעים בעולם, הוא דוגמה לא רק להתנהגות כלכלית, אלא להתנהלות בתנאי אי ודאות. כשכולם לומדים ממנו השקעות בשוק ההון, אני מתעניין בהתנהגות שלו בתנאים משתנים וערפיליים

כשאני מביט באנשים כאלו אני מבין, שבתוך אי הוודאות והעשן שאפף אותם בתקופות מסוימות – הם הבינו, האמינו שיש כאן הזדמנות, ועפו למקומות שאחרים רק חולמים עליהם.

כך גם כיום, בתוך ערפל אי הוודאות שימשיך ללוות אותנו, אנו נדרשים לזהות הזדמנויות לטובת עתיד טוב יותר. גם כשנדמה שחשוך או אדום – הכול יכול להתבהר בהבנה פשוטה שדורשת אומץ עסקי, אומץ אישי ואמונה.

אנו נדרשים במצבים מעורפלים לניתוח הכולל הבנה, התבססות על נתונים וניתוח ריאלי – אבל הפעלת השכל בסיטואציות המעורפלות הללו נדרשת להיות משולבת גם בהפעלת הרגש, מהבטן – להבין ולהרגיש מה נכון, לנטרל את הפחד, לא לתת לו לנהל אותנו.

ודווקא כשנדמה שהאור כבה – להיות וורן באפט. 

במצבים כאלה כדאי להתרגל לערפל ולהביט מתוכו בנוף שיתגלה לנו ויוביל אותנו למקומות טובים יותר. זו הזדמנות חדשה שמגיעה, הזדמנות לקום ולפרוץ מחדש. בכל יום מחדש, גם בהיבטים כלכליים וגם בהיבטים מנטאליים ובכל עשייה בכל תחום.

להתרגל לערפל ולהביט מתוכו בנוף שיתגלה – יוביל אותנו למקומות טובים יותר. זו הזדמנות חדשה שמגיעה, לקום ולפרוץ מחדש. בכל יום מחדש, גם בהיבטים כלכליים וגם בהיבטים מנטאליים ובכל עשייה בכל תחום

אני אוהב לצטט בהקשר זה מספר שאהבתי, "פו הדוב" של א.א.מילן:

"כשהגענו לצומת השבילים עצרנו. ואז הוא שאל: 'למה תמיד הבחירה היא בין ללכת ימינה או שמאלה? כלומר, השבילים נוצרו על ידי אנשים בעבר… אולי הדרך שלהם היא לא שלי? אולי הם בכלל טעו בדרך? ואז החלטנו לעוף למעלה'".

אורן לשם הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".