לירון ארצי עומדת בפני כיתה ו' בבית הספר "הלל" ברמת גן, ומספרת על עבודתה בפרקליטות ועל המסלול שעברה – מבית הספר, דרך שירות כתוכניתנית מצטיינת בחיל הים, ולאחר מכן שני תארים במשפטים. לרגליה שרוע כלב שחור, שנראה מבסוט, בזמן שהתלמידים יושבים מולה בעיניים בורקות ומשתאות.

"כשקיבלתי את כלבת הנחייה הראשונה בבית הספר, היא הייתה כמו גשר ביני לבין הילדים האחרים, שעד אז קצת הציקו לי. אחר כך היו איתי עוד כלבים, שבגיל תשע מפסיקים לעבוד ועוברים למשפחה אומנת.

"אני בעיקר מופיעה בבתי משפט; שם אני לא רואה את השופט או את האדם שמולי. יש התאמות שצריך לעשות, אבל אם אני מסיימת תיק בהצלחה – זה מוכיח שאני יכולה להיות כמו כל פרקליט אחר".

תלמידה בשם עומר שואלת את המרצה אם היא חושבת שהעיוורון מגביר את חוש הצדק. "אולי שופט שלא רואה היה רגיש יותר, אבל אני לא חושבת שחוש הצדק שלו היה מפותח יותר"

תלמידה בשם עומר שואלת את המרצה אם היא חושבת שהעיוורון מגביר את חוש הצדק. "אולי שופט שלא רואה היה רגיש יותר, אבל אני לא חושבת שחוש הצדק שלו היה מפותח יותר. אפשר לעשות הכול, גם כשיש קושי", מסכמת הפרקליטה, שחסידי ומתנגדי המהפכה המשפטית יכולים לשאוב ממנה השראה.

באותו זמן, בכיתה אחרת – שבמקרה משמשת גם כבית כנסת לקהילה הרמת־גנית – מדבר ד"ר שלמה קבלו, המשרת בשירות בתי הסוהר, מרצה על השואה, חובש כיפה שחורה ותושב ההתנחלות נוקדים. כדוגמה לפסיפס של זהויות ותארים הוא משוחח עם התלמידים על האופן שבו הדברים יכולים להשתלב.

לירון ארצי בבית ספר "הלל" ברמת גן. 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"אני לוחם ואקדמאי שצריך לחקור ולהעמיק, אבל גם שומר מצוות בדת שלפעמים יש בה איסורים שלא בהכרח באים עם פירושים והסברים. כל אחד יהיה מה וכמה דברים שהוא רוצה להיות, כמו שאתם יכולים להיות תלמידים, ילדים להורים וחברים. יש המון מסכות ו־70 פנים לתורה".

בכיתה נוספת מדברת אליהם אופק, שבבית הספר שבו היא מחנכת התלמידים אינם יודעים שהיא על הרצף האוטיסטי. "אני מחנכת לבד כיתת תקשורת, שבה אמורות להיות שתי מורות, ועובדת מהבוקר עד 16:00. הילדים לא יודעים שאני על הרצף. אוטיזם אתם תופסים לפעמים כקללה, ולא כולם אותו דבר: יש קשת של תפקוד, ואני בקצה הגבוה. צריך להסתכל על זה כעוד צורת חשיבה".

"הילדים לא יודעים שאני על הרצף. אוטיזם אתם תופסים לפעמים כקללה, ולא כולם אותו דבר: יש קשת של תפקוד, ואני בקצה הגבוה. צריך להסתכל על זה כעוד צורת חשיבה"

בכניסה לחדר המורים נמצא הכלכלן ורס"ן במילואים משה וורקו, שבדיוק סיים לספר לילדים על המסע שלו. "ממשפחה אתיופית בעכו, עם אימא נכה, אבא שלא הכרתי ושבעה ילדים, שאחד מהם הסתבך בסמים – זו נקודת הפתיחה שלי", הוא אומר. אחת המורות מספרת שהתלמידים היו שמוטי לסתות במהלך ההרצאה, ושגם היא עצמה עדיין מנסה להסדיר את נשימתה.

המרצים האורחים משקפים לתלמידים "שונות ואחרות" – מושגים שהיו אופנתיים בעבר, נשחקו, וכאן מקבלים משמעות מחודשת. הדבר נעשה במסגרת "שבוע הדמוקרטיה וזכויות האדם", הנערך בבית הספר הזה ובעוד 250 בתי ספר ומסגרות אחרות, בפריסה רחבה שניתן לראותה במפה. זו יוזמה של ארגון המחנכים "המגדלור", בשיתוף "משמר החינוך הממלכתי" ו"מרכזים לצדק חברתי".

מנהל בית ספר "הלל" יורם בר קובץ. 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"את מחמאס?"

"חבל שלא באת אתמול. הייתה כאן מנהלת בית ספר מרמלה ואומנית מטירה – שתיהן ערביות", אומר לי מנהל בית הספר "הלל", יורם בר קובץ, שנראה כמי שנהנה מכל רגע בתפקידו ומעורר חשק לעבוד בחינוך. דווקא עכשיו הוא רואה חשיבות גדולה יותר במפגשים כאלה.

"יש חשדנות וניכור כלפי החברה הערבית, ובית הספר יכול להיות מקום שמייצר הזדמנות לפגוש את מה שמכנים 'האחר', ולא רק את מי שאני רואה ביום־יום. התלמידים שאלו את אחת המרצות הערביות איך היא קשורה לחמאס?

בכניסה לבית הספר מקבל את הבאים שלט גדול עם הכיתוב "כאן חוגגים דמוקרטיה ישראלית". לכאורה, העיסוק בכך אינו אמור להיות יוצא דופן, אך אלה אינם זמנים רגילים

"אלה שורשי גזענות שיושבים עמוק בלב של הילדים, אבל המרצה הייתה מבסוטה מהשאלה, כי היא הצליחה לייצר פתיחות – והילדה לא נשארה עם המחשבות האלה. נוצרה ביניהן אינטראקציה".

את שטף הדיבור של המנהל קוטע הפזמון "דמו, דמו, דמוקרטיה" מתוך "קזבלן", שהשבוע החליף כאן את הצלצול הקבוע. בכניסה לבית הספר מקבל את הבאים שלט גדול עם הכיתוב "כאן חוגגים דמוקרטיה ישראלית". לכאורה, העיסוק בכך אינו אמור להיות יוצא דופן, אך אלה אינם זמנים רגילים – ומערכת החינוך ספוגה אדים רעילים.

על ציור קיר בבית ספר בחולון נכתב שאין בעיה לאבד צלם אנוש כדי להגן על המדינה; בבית הספר "אהל שם" ברמת גן תלמידים גידפו את המוחים נגד שר החינוך יואב קיש, והוא עצמו הורה לבחון איסור על מאמרים מ"הארץ" בבחינות הבגרות. אלא שכאן, בבית הספר היסודי ברמת גן, נשקפת אווירה אחרת, ובתשובה לשאלה כיצד הוא מרגיש בנוח לעשות זאת, בר קובץ משיב כך:

"למי שנמצא במערכת החינוך יש אפשרות לחנך לעולם כפי שהוא היום – עם פערים חברתיים, גזענות, אלימות ושחיתות – ואפשרות נוספת: לחנך לעולם ראוי שיהיה, שבו בני אדם שווים בערכם ויש להם זכויות וחירויות וגיוון. עולם כזה, שבו מקבלים את הנכה העיוורת, את האישה על הספקטרום האוטיסטי, ושבו גם מתנחל יכול להביע דעה".

"למי שנמצא במערכת החינוך יש אפשרות לחנך לעולם כפי שהוא היום – עם פערים חברתיים, גזענות, אלימות ושחיתות – ואפשרות נוספת: לחנך לעולם ראוי, שבו בני אדם שווים בערכם"

אולי בבית ספר בעיר פחות ליברלית השבוע הזה לא היה יכול להתקיים?
"בקורות החיים שלי יש שמונה שנות עבודה בתיכון לנוער בסיכון ברמלה, וחוץ מקריאה וכתיבה לימדתי שם גם דמוקרטיה. יצאנו לטיולים ואמרתי להם: 'הארץ הזו גם שלכם'. אני לא בא לצייר אוטופיה, וגם בבית הספר הזה – שבו אנחנו נמצאים – יש התנהגויות אלימות ומורכבות, ולא הייתה שנה אחת שלא ספגתי ביקורת על השבוע הזה, שנערך כאן בפעם החמישית, ואני לוקח את זה בחשבון.

"אבל אצל התלמידים יש השבוע יותר קשב, וראית את זה, כי השיעור לא רגיל. יש אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם, ושאלו 'למה מביאים הרצאה על מה זה כהניזם?' שקיימנו בשנה הראשונה לפרויקט. אבל אני חושב שצריך להביא נושאים שנויים במחלוקת – ולמעשה משרד החינוך מחייב אותנו לכך!"

יורם בר קובץ בבית הספר "הלל" ברמת גן. 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"המשרד מבין את זה ועורך מבדקים לבחינת חשיבה ביקורתית, כדי לפתח אזרחים שיודעים לנקוט עמדה ולהבחין בין ראוי ללא־ראוי. ובכל זאת אני לא נאיבי: אם אין ריקושטים, משהו לא עבד. לא באתי למערכת כדי לשרת את הממלכה, אלא כדי לאתגר את המחשבה של הילדים.

"חודשיים לפני הפרויקט פניתי להורים ושאלתי אם יש להם רעיונות למרצים; אל המרצה מנוקדים הגעתי דרך המפקחת. אתמול הגיעו תלמידי כיתה ט' מ'אהל שם', בוגרי בית הספר שלנו, והעבירו פה שיעורים. ביום רביעי יש קבוצה משמעותית מהחברה הערבית, ותהיה סדנה של ספורטאים נכים. זה מאוד אינטנסיבי ומרוכז.

"יש פה תהליכים. יש פה מורה שמלמד לפחות 12 שעות בשבוע דמוקרטיה. משרד החינוך חייב אותי ללמד תחום חדש, 'בשבילי מורשת', והדרך שלי לעשות את זה היא ללמד 'בשבילי מורשת – דמוקרטיה. לשלב ביניהם"

"יש פה תהליכים. יש פה מורה שמלמד לפחות 12 שעות בשבוע דמוקרטיה. משרד החינוך חייב אותי ללמד תחום חדש, 'בשבילי מורשת', והדרך שלי לעשות את זה היא ללמד 'בשבילי מורשת – דמוקרטיה', לשלב ביניהם לא כפייק, אלא באופן אמיתי".

לא להיות לבד

התהליכים שעליהם מדבר מנהל בית הספר הזה מנוגדים לכיוון שאליו הולכת החברה הישראלית, ולא ברור כיצד מתרחש הפלא הזה. איתמר קרמר, מנהל "משמר החינוך הממלכתי", שהוא, כאמור, שותף לפרויקט, הגיע לבית הספר ברמת גן כדי להתרשם מיישומו. לאחר שיצאנו החוצה הוא הסביר את שיטת הפעולה של המיזם, שלדבריו זוכה לגיבוי מתוך המערכת.

כלב נחייה לעיוורים בבית ספר "הלל" ברמת גן. 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"אין תפקיד בודד יותר ממנהל בית ספר, והרבה פעמים המעצור הוא הלגיטימציה – מהקהילה, מלמעלה ומהצדדים – ואתה לא רוצה להיות הדביל הזה שמסתכל ימינה ושמאלה ויהיה היחיד שעושה משהו כזה. ברשת המחנכים 'מגדלור' יש מאות אנשי חינוך שאומרים שזו הנורמה, וככה עושים את זה.

"הדר מוכתר ומרדכי דוד קופצים לילדים שלנו בטיקטוק ומייצרים נורמה, ואת האירועים שלנו מפיצים בסושיאל, ואני רוצה שהורים ישאלו את המנהל שלהם איך מרימים משהו כזה. יצירת נורמה עוברת בעבודה קשה. מאחורי שר החינוך יש אנשי מקצוע, וכשמנהל מגיע ומציג תוכנית חינוכית אמיתית, שמסתמכת על חומרים של המשרד – הם מאמצים את זה.

"הדר מוכתר ומרדכי דוד קופצים לילדים שלנו בטיקטוק ומייצרים נורמה, ואת האירועים שלנו מפיצים בסושיאל, ואני רוצה שהורים ישאלו את המנהל שלהם איך מרימים משהו כזה"

"שומרי הסף במשרד כבר לא עם השר הרבה זמן. אז היה קמפיין של 'שבילי מורשת ומסורת' – ובפועל השטח מדבר על ערכים של זהות אזרחית ויהדות פלורליסטית".

ליאורה מילוא, מנהלת רשת המחנכים "המגדלור", הוסיפה על כך בהתייחסות כתובה: "שבוע הדמוקרטיה הישראלית נולד מתוך חזון של קבוצת מנהלים ומנהלות מופלאה, השותפים ברשת 'המגדלור'. דמוקרטיה איננה דבר מובן מאליו. במציאות הנוכחית ילדינו אינם 'נספגים' בערכים דמוקרטיים מעצם הקיום כאן.

לוח מודעות בבית הספר "הלל" ברמת גן. ינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"כדי שתהיה לנו מדינה דמוקרטית חסונה, אנחנו חייבים להשקיע בחינוך אקטיבי של הדור הבא להיות אזרחים שמכירים את זכויות האדם, מבינים את משמעות שלטון החוק ומאמינים בערכים של שוויון וחירות, כדי שיהיו אזרחים ששומרים עליהם כאשר הם נפגעים".

איה ידידיה, סמנכ"לית פעילות במרכזים לצדק חברתי מוסיפה: "שבוע הדמוקרטיה הוא עוד רגע מכונן בבחירה של תושבים ותושבות לעצב את החיים בעיר ובשכונה שלהם. מאות הורים ברחבי הארץ שמתארגנים יחד ולוקחים חלק דה פקטו בפעולה אזרחית דמוקרטית – זה כבר, לשמחתנו, לא מחזה נדיר.

מבחינתו, המטרה היא להיכנס ל"ואקום זהותי, שבו מצד אחד פוגשים זהות ועליונות יהודית רדודה, ומצד שני היעדר חשיבה ביקורתית וכלים להתמודד עם שטף המידע"

"אנחנו במרכזים לצדק חברתי מעריכים ומוקירים את שיתוף הפעולה עם רשויות מקומיות בכל רחבי הארץ, שבחרו לשים את הדמוקרטיה במרכז – במיוחד בימים אלו, שבהם היא נמצאת תחת איום".

בעברו של קרמר יש גם ניהול בתי ספר והובלת פרויקט "מסע ישראלי". לדבריו, "משמר החינוך" היא "קואליציית ארגונים שקמה עם פרוץ הממשלה" – ניסוח שנשמע כמעט כאילו הוא מדבר על פרוץ המלחמה.

שבוע הדמוקרטיה בבית ספר "הלל" ברמת גן. 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

מבחינתו, המטרה היא להיכנס ל"ואקום זהותי, שבו מצד אחד פוגשים זהות ועליונות יהודית רדודה, ומצד שני היעדר חשיבה ביקורתית וכלים להתמודד עם שטף המידע. ברור שהדבר מנוצל על ידי הממשלה הזו, אבל זהו תהליך של עשרות שנים שלא התחיל בה". הרעיון, לדבריו, הוא לייצר גיבוי ארצי לחינוך לערכים דמוקרטיים־ליברליים והומניסטיים.

"יש חומר מעולה במשרד החינוך, והשר עסוק בקמפיין חלוקת ספרי תנ"ך כשאין לו מושג מה קורה במשרד שלו. קיימת שם הבנה עמוקה של המחויבות לחוק חינוך ממלכתי, שמתחיל במילים: 'לחנך אדם להיות אוהב עמו ואוהב ארצו ואזרח נאמן'. גם לילד פלסטיני יש זכות לאהוב את עמו. מחנכים לאקטיביזם, למעורבות פוליטית ולחשיבה ביקורתית – והגורמים המקצועיים נאמנים לכך.

"זה מיועד גם לחרדים ולדתיים, ועובדה שיש אצלם ביקוש – גם אם חלקם לא יציבו את השלט של 'שבוע הדמוקרטיה'. המנהלים מכירים את הקהילה שלהם, ואם אכתיב להם את התכנים – זה יהיה כישלון"

"יש בעיה עם השר הנוכחי – והוא יוחלף. אני מאמין במורות ובתלמידים שנמצאים בתקופה קשה אחרי הקורונה, המלחמה והטבח הנורא שהיה בתחילתה, ואחד התפקידים שלנו הוא לחנך לליבה אזרחית־דמוקרטית – והיום היה כאן מודל לכמה זה יכול להיות קל".

עושים התאמות בין הערים לאירועים?
"זה לא ישר ביבי נגד בג"ץ. העקרונות מוסכמים על רוב הציבור – למשל יום 50/50, שבו ילדים לומדים על ייצוג מגדרי ומתעסקים בפוליטיקה, ואפילו בביקורת על הספרים שהם קוראים. היום אני הולך להצגת ילדים בהוד השרון שנקראת 'לביאת', שאומרת שבכל ילדה יש לביאה שיכולה להיאבק על מה שחשוב לה. כנראה שזה לא יקרה במודיעין עילית, אבל כן ייכנס לערים ליכודיות.

איתמר קרמר מחוץ לבית הספר "הלל" ברמת גן, 12 בינואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

"הפוליטיקה ו'ערוץ 14' מושכים למקומות קיצוניים, אבל ברוב המקומות מבינים שאי אפשר לעצור קִדמה. לכן יש הצגות על שוויון מגדרי, קבלת להט"בים ורגישות לצרכים מיוחדים. לקיבוץ בצפון אפשר לעשות יום 'מסתכלים על הכיבוש', ובחלק מהמקומות אפשר לדבר על להט"ב, סובלנות ושוויון אזרחי. בעתיד נכניס גם מישהו שידבר על השירות הצבאי, כמו שאני דיברתי על דילמות שהיו לי בשירות".

"הסיפור הוא שסומכים על המחנכים: תעשו מה שאתם מבינים, ובמרחק שאפשר ללכת בו בבית הספר שלכם. זה מיועד גם לחרדים ולדתיים, ועובדה שיש אצלם ביקוש – גם אם חלקם לא יציבו את השלט של 'שבוע הדמוקרטיה'. המנהלים מכירים את הקהילה שלהם, ואם אכתיב להם את התכנים – זה יהיה כישלון".