זהו "קוקטייל" ישראלי אופייני שלא מתיישן – קחו קצת טמטום הוסיפו מעט שאננות, קצת "יהיה בסדר", בחשו טוב וקבלו את התערובת שגרמה לכמה מהאסונות הגדולים שפגעו במדינת ישראל.

בשבוע שעבר נודע שכיתות הכוננות בחלק מהיישובים הצמודים לגדר המערכת יפסיקו לפעול החל מ-1 בפברואר.

ההחלטה מגיעה אחרי חודשים של התרעות מצד הרשויות המקומיות, הטוענות למחסור חמור בתקציבים, בציוד ובאמצעים מבצעיים, ולתחושה הולכת וגוברת של הפקרה ביטחונית. את הגורמים האחראים זה לא מעניין.

כיתות הכוננות בחלק מהיישובים צמודי הגדר יפסיקו לפעול החל מ-1 בפברואר. ההחלטה מגיעה אחרי חודשי התרעות מצד הרשויות המקומיות על מחסור חמור בתקציבים וציוד ותחושת הפקרה ביטחונית

מאז 7 באוקטובר, ביטחון הישובים סמוכי הגדר התבססה כמעט לגמרי על כיתות הכוננות. מתנדבים שחלקם גויסו למילואים, יצאו לסיורים, אבטחו נקודות רגישות ושימשו כוח תגובה ראשון. כעת, כשהמילואים מסתיימים וללא מתווה חלופי מצד המדינה, ראשי הרשויות מזהירים מפגיעה ביכולת לתת מענה מהיר במקרה של חדירה או אירוע חירום.

לפי דיווח באתר N12, כבר בדצמבר 2023 אישרה הממשלה העברת תקציבי חירום לרשויות קו התפר לתגבור מרכיבי ביטחון. לטענת הרשויות, הכספים לא הועברו במלואם והן נאלצות לממן מכיסן תגבור כוח אדם, ציוד, חמ"לים ואמצעי התראה. מדובר בהוצאה שמכבידה על התקציבים ועלולה לפגוע בשירותים נוספים לתושבים.

ההיגיון הפשוט נעלם. מה שמניע החלטות המגובות בתקציבים זה רק שיקולים קואליציוניים. בכספים שהוזרמו ומוזרמים למשרדי הממשלה המיותרים ניתן היה לצייד כל כיתת כוננות במסוקים, מל"טים ומערכות מכ"ם. כיתות הכוננות כמובן לא זקוקות למערכות כאלה, אבל גם לכוח האדם הנחוץ – לא מועבר התקציב הדרוש.

כל הגבולות פרוצים. בדרום זורם נשק מסיני לתוך ישראל. במזרח אין אפילו סימון סמלי של הגבול. קו התפר הפך לטרמינל מעבר חופשי המשרת אלפי שב"חים מדי יום.

אבל את התקציבים להמשך הפעילות של כיתות הכוננות לא מוצאים בתוך הבזבוז הקואליציוני המטורלל ששובר כל שיא קודם.

הגבולות פרוצים. בדרום זורם נשק מסיני לישראל. במזרח אין אפילו סימון גבול סמלי. קו התפר הפך לטרמינל מעבר חופשי לאלפי שב"חים ביום. אך את תקציבי כיתות הכוננות לא מוצאים בתוך הבזבוז הקואליציוני המטורלל

אז חוק גיוס אמיתי לא יהיה, וצה"ל מתוח עד קצה היכולת. הפוליטיקאים עוסקים בנושאים שממש לא חשובים לרוב אזרחי המדינה.

לפחות במה שקשור לביטחון, בעיקר אחרי אסון 7 באוקטובר, ניתן היה לצפות שהדברים ייראו אחרת. אבל לא כאשר הכול נשלט על ידי פוליטיקאים, שאת רובם לא הייתם מעסיקים בדוכן פלאפל.

אתר N12 מביא את תגובת דובר צה"ל לעניין. לפי הדובר, "בהתאם להערכת המצב המבצעית, הוחלט על התאמת כמות תקני ההגנה המרחבית (הגמ"ר) ביישובים, בין היתר במרחב יהודה ושומרון ובמרחב יישובי קו התפר. צה"ל התריע לגורמים הרלוונטיים על צפי לרידוד סדר הכוחות (הסד"כ) ונעשתה היערכות לכך מבעוד מועד. כמו כן, מתנהל שיח שוטף ושקוף עם ראשי המועצות בנושא.

"נדגיש כי לצד זאת, למעלה מאלף תקני הגמ"ר יישארו. ישנם תקני רבש"צים ותקני הגנת שטח (הגנ"ש) המאוישים על ידי אנשי קבע והכשרות צה"ל, וישנן כאלו שמאוישים על ידי אזרחים. לצד זאת, מחלקות הגנה מאומנות אשר נשארות בהגנה הורחבו מאז תחילת המלחמה ומרכיבי ההגנה ביישובים שופרו – לרבות צירי ביטחון שנסללו, וכן כוחות לוחמים אשר פרוסים במרחב. צה"ל מחויב להגנה ולביטחון תושבי הגזרה ככל שיידרש, וערוכים לקריאה לתגבור על מנת לעמוד במשימות המבצעיות".

עד כאן הודעת הדובר שהיא תלושה מהמציאות, מתחמקת מהבעיה ופשוט לא עונה לעניין לשאלות הקריטיות. אז נראה שהמחדל הבא בדרך, בחסות "הקוקטייל הישראלי" המיוחד, שממשיך להביא עלינו אסונות מכל הסוגים.

אז חוק גיוס אמיתי לא יהיה, וצה"ל מתוח עד קצה היכולת. הפוליטיקאים עוסקים בנושאים שאינם חשובים לרוב אזרחי המדינה. לפחות בנוגע לביטחון, בעיקר אחרי אסון 7 באוקטובר, ניתן היה לצפות שהדברים ייראו אחרת

כאשר הממשלה עסוקה בעצמה, כאשר קצינים בכירים נמנעים מלשתף בבעיות צה"ל את מה שמכונה "הקבינט הביטחוני" מחשש להדלפות, לא פלא שהמחדלים נערמים במהירות עד ששוב יתפוצצו לכולנו בפנים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.