עמית סגל – לפעמים עיתונאי, הרבה פעמים ידוען, ותמיד קונגלומרט של "תוכן" בכל הפלטפורמות הקיימות – הודה השבוע בחום לתומכיו שהביעו בו אמון. "אין לי מילים קולעות מספיק כדי להודות לכם על האמון הנמשך, שנה אחרי שנה. מבטיח לעשות הכול לא לאכזב אתכם גם ב־2026", כתב ברשת X, וצירף גרף מתוך סקר "מדד התקשורת" של "מכון אגם" לשנת 2026, שהתפרסם לאחרונה.

על פי ממצאי הסקר, שדגם עמדות של כ־1,100 נשאלים בחתך סטטיסטי, 17% מהישראלים "הכי אוהבים" את עמית סגל, ו־27% מייחסים לו "אמינות רבה מאוד".

סגל האהוב מנצח גם את הפרשנים ראובן צימרמן ועופר ביטון. הם פחות מוכרים ופחות בולטים מן הפרשן הבכיר של "חדשות 12". רק 21.3% מהנשאלים ציינו כי הם מכירים את צימרמן, ומתוכם 25% רוחשים לו "אמון רב עד רב מאוד".

סגל האהוב מנצח גם את הפרשן ראובן צימרמן. רק 21.3% מהנשאלים ציינו כי הם מכירים את צימרמן, ומתוכם 25% רוחשים לו "אמון רב עד רב מאוד". אלה מספרים שיכלו להעליב את צימרמן – לו היה קיים

אלה מספרים שיכלו להעליב את צימרמן – לו היה קיים, כמובן. מכון אגם כלל בסקר שתי דמויות פיקטיביות כדי להתמודד עם ההטיה הטבעית, ובשני המקרים יותר מחמישית מן הנשאלים "הכירו" את ההמצאות המדומיינות. 28% מהנשאלים אף קבעו כי יש להם "חוסר אמון מוחלט" בביטון. כלומר, הוא לא קיים – אבל אנחנו ממש, אבל ממש, סולדים ממנו וממה שיש לו לומר.

צבי יחזקאלי, לעומת זאת, הוא איש תקשורת אמיתי, חי, בועט ומוכר. כדי להמחיש עד כמה "אהבת הציבור" אינה באמת חשובה, נציין שני נתונים שלכאורה סותרים: יותר מ־50% מהנשאלים מייחסים לו "אמינות רבה או רבה מאוד" (33% "אמינות רבה" – יותר אפילו מסגל הפופולרי), אף שבמהדורה שלו צופים פחות מ־1% מהציבור, על פי נתוני ועדת המדרוג – כ־20 אלף איש. פחות מתוכניות הבוקר של ערוצים אחרים, ומספר הזניח לחלוטין במונחים טלוויזיוניים.

אין לי מילים קולעות מספיק כדי להודות לכם על האמון הנמשך, שנה אחרי שנה. 

מבטיח לעשות הכל לא לאכזב אתכם גם ב-2026. pic.twitter.com/w8aTqsCyq0

— עמית סגל (@amit_segal) January 25, 2026

אז איך זה שמי שאוהבים אותו לא צופים בו? יכולות להיות לכך כמה תשובות, שתיים מהן הגיוניות. הראשונה, שיחזקאלי נהנה ממעמד של סלב – בשל הלוק, הקול או סוגיות רכילאיות – במנותק לחלוטין מהתוכן העיתונאי שהוא מביא; השנייה, שיש מי שזוכרים לו חסד על הסדרה הפופולרית על התפתחות האסלאם באירופה.

הערבוב בין רכילות, סלבריטאיות ועיתונות "רצינית" (ככל שזו עוד קיימת) נוכח כמעט בכל ממצאי הסקר. רוב ה"משפיענים הפופולריים בנושאי אקטואליה" – קטגוריה שמלכתחילה דורשת הסבר, ואולי אף מחקר נפרד – הם אנשים שהקשר בינם לבין עובדות וניתוחן הוא מקרי. וגם כאן יש סלט שלם: הדוגמנית נטלי דדון, השחקנית מיה דגן והמגישה מעיין אדם זוכות ליותר אהדה מהחוקרים יובל נח הררי וגיא בכור.

ברשימה נכללים גם אומן דאחקות (גיא הוכמן), פעיל מחאה (ברק כהן), שחקנית פרסומות מוכרת (מאיה ורטהיימר), פוליטיקאית של הטרלות (הדר מוכתר), מר ישראל לשעבר (מישל טרוני) ומגיש תוכניות ריאליטי (אסי עזר).

אם העיתונות נועדה ליידע את הציבור ולסייע לו לקבל החלטות – מ"האם ללבוש היום סוודר" ועד "איזה פתק לשים בקלפי" – הרי שכיום ניתן לשכנע רבים לשים פתקים של מפלגות שאינן קיימות

אין בכך פסול, כמובן, ועמדותיהם לגיטימיות בדיוק כמו של החתום על הכתבה. אולם חשוב להבין את המשמעות העמוקה יותר ולנסח כמה מסקנות.

הראשונה היא שעיתונאים זוכים לאהדה בהתאם ליכולתם למתג את עצמם – ולא לפי מספר הסקופים שהם מביאים. אלמוג בוקר מהדהד במהדורה הודעות של דובר צה"ל, וניר דבורי הופך גורם בכיר בלשכת ראש הממשלה ל"גורמים אמריקאיים" – וזוכים ל"מוכרות", "אמינות" ו"אהבה" מצד ציבור הנשאלים.

זה, כמובן, בסדר גמור. אולם עיתונאי אינו מלכת יופי, ואהדה רבה כלפיו היא חנופה מיותרת.

מדד התקשורת לשנת 2026 של מכון אגם קובע:
???? i24NEWS הוא כלי התקשורת שזוכה לקונצנזוס הגבוה ביותר באמון – מכל קצוות הקשת הפוליטית
???? i24NEWS בין כלי התקשורת המאוזנים ביותר בישראל
???? i24NEWS מזנק למקום ה־4 במדד אמון הציבור
???? צבי יחזקאלי @tzviyehezkely , פרשן בכיר ומגיש "הערביסטים" –… pic.twitter.com/qI2QEFZSrN

— i24NEWS (@i24NEWS_HE) January 25, 2026

המסקנה השנייה היא שהציבור מולעט, מבולבל, מותש ומקושקש כדבעי משפע ה"אקטואליה" שהוא צורך. קיים ערבוב כה מסיבי ומסחרר בין סחרירים, רכילויות, מקטעי מידע ואירועים – עד שלא ניתן להבחין לא רק בין אמת לשקר עובדתיים, אלא ממש בין מציאות לבדיה.

אפשר "להאמין" לפרשן שלא קיים, לפרשן שלא צופים בו, או למשפיען שמבין בדאחקות סביב שולחנות בר מצווה – ועדיין להיחשב "צרכן תוכן בתחום האקטואליה".

המסקנה השלישית, שבמידה רבה מסכמת את קודמותיה, היא העגמומית מכולן. היא מצביעה על עידן שבו הפלורליזם התקשורתי יוצר תוצאה הפוכה מזו שנועד לה.

במצב שבו שטף המידע מייצר ערפול חושים על סף עילפון, כמעט אפשר להתגעגע לאיזה מתווך שיעשה סדר רציני בדברים, יחקור את מה שדורש בדיקה, יסייג את מה שאינו בדוק, ויבחין בין עיקר לטפל. בקיצור: עיתונאי

אם העיתונות נועדה ליידע את הציבור ולסייע לו לקבל החלטות – מ"האם ללבוש היום סוודר" ועד "איזה פתק לשים בקלפי" – הרי שכיום ניתן לשכנע רבים לשים פתקים של מפלגות שאינן קיימות, משום שעיתונאי מומצא או פרשן מפוברק אמרו להם לעשות זאת.

אנחנו אוהבים ללעוג לציבור החרדי, שמבצע את מה שהרבנים מורים לו ומצביע כמו אוטומט. אך במצב שבו שטף המידע מייצר ערפול חושים על סף עילפון, כמעט אפשר להתגעגע לאיזה רב, או לפחות למתווך שיעשה סדר רציני בדברים, יחקור את מה שדורש בדיקה, יסייג את מה שאינו בדוק, ויבחין בין עיקר לטפל. בקיצור: עיתונאי. אולי הוא עוד ישוב.