יש רגעים שבהם המציאות חוצה קו. לא כי קרה אירוע, אלא כי התודעה משתנה עבורנו. כך נראה הרגע שבו ברשתות מופיעים אתרי הימורים שמנסים לנחש מתי תתרחש מתקפה בזירה האיראנית.

לא כבדיחה, לא כסאטירה ולא כפורום שוליים. אתרים פעילים, עם תאריכים, הסתברויות, אלגוריתמים ו-AI, שמזמינים את הציבור להמר לא על משחק, לא על ספורט ולא על בחירות. על מלחמה.

אי ודאות אמיתית נחשפת לא כשיש יותר מדי מידע, אלא כשמתחילים להמר על העתיד על בסיס מידע, אמירות או רכילות. עצם קיומם של אתרים כאלה הוא סמן עומק. לא למידע חדש, אלא לתודעה, לנרטיב שמתגבש.

אי ודאות אמיתית נחשפת לא כשיש יותר מדי מידע, אלא כשמהמרים על העתיד על בסיס מידע, אמירות או רכילות. עצם קיום אתרי הימורים על מתקפה באיראן הוא סמן עומק. לא למידע חדש אלא לתודעה, לנרטיב שמתגבש

זה הרגע שבו הצורך האנושי בוודאות חזק כל כך, עד שהוא מחפש אותה גם במקום שבו אין ולא יכולה להיות ודאות. הימורים. אולי זה הסמן האמיתי של התקופה. לא האיום עצמו, אלא השחיקה המתמשכת שלנו והיכולת להכיל חוסר ודאות. כשהעתיד הופך לאובייקט הימורים וכשציבור שלם חי בין "עוד רגע" ל"אולי לא".

השאלה כבר איננה מתי תתרחש מתקפה. השאלה היא כמה זמן אפשר להחזיק תודעה אנושית במתח מתמשך, בלי לשלם מחיר עמוק. ההתפתחות החוזרת והמשתנה בזירה האיראנית מחדדת יותר מכל דבר אחר עבורנו את מצב אי-הוודאות שבו אנחנו חיים.

לא ברור אם תהיה פעולה ומתי. לא ברור באיזו עוצמה, באיזה היקף, והאם תגיע בהתרעה מוקדמת או בהפתעה. לא ברור אם מדובר במהלך מוגבל או בתחילתה של הסלמה רחבה יותר. לא ברור אילו תוצאות יניב מהלך מלחמה. לא ברור כיצד זה ישפיע על מדינת ישראל בטווח הזמן המיידי ובטווח הזמן הארוך.

כשמנהיג כמו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בתמונה, אי הוודאות מתעצמת. אנחנו כבר יודעים ומבינים שסגנון קבלת ההחלטות שלו משלב הפתעה, שליפה, לחץ, עוצמה ומסר פוליטי. הוא מנהל מציאות כמו איש עסקים, שם את האינטרס האמריקאי והאישי שלו במרכז. במציאות כזו השאלה איננה רק מה יקרה, אלא איך מתנהלים כשאין דפוס צפוי, וכשקיימת ההבנה שהמציאות יכולה להשתנות בכל רגע נתון.

השאלה כבר אינה מתי תתרחש מתקפה, אלא כמה זמן אפשר להחזיק תודעה אנושית במתח מתמשך, בלי לשלם מחיר עמוק. ההתפתחות החוזרת והמשתנה בזירה האיראנית מחדדת יותר מכל את מצב אי-הוודאות בו אנו חיים

המתיחות מול איראן איננה עוד איום תיאורטי. זו זירה חיה ודינמית, שבה גם חוסר הוודאות עצמו הפך לכלי אסטרטגי. זירה שכבר חווינו בה עוצמה וגאווה, חיל האוויר, אמ"ן, המוסד, וגם כאב עמוק, שכול וחרדה, אזעקות, פגיעות טילים בליסטיים והשפעתן.

ואז עולות השאלות שמוסיפות לממד הלחץ: האם ישראל תפעל? האם תשתתף? האם תדע מראש או תמצא את עצמה מגיבה לאירוע שכבר החל? והאם כל התנגשות בין ארצות הברית לאיראן משמעותה גם פגיעה בנו?

העמימות הזו איננה נשארת בדרגים הביטחוניים. היא מחלחלת לציבור, למצב הרוח, לרמות החרדה, לפניקה. יש מי ששוקל לצאת מהארץ לתקופה, לא מטעמי נוחות אלא כדי לא להיות חלק ממתח מתמשך וחסר ודאות. זה משפיע על המשפחה, על הילדים, ומעצים את החרדה מהבאות.

לתפיסתי, ואני מדבר על כך בהרצאותיי, אי-ודאות ורגש אינם בעיות שיש לפתור, אלא שרירים שאפשר וצריך לאמן. אנחנו חיים בתקופה שבה כולנו מחפשים ודאות כלכלית, מקצועית ורגשית. תשובות, תחזיות, הבטחות. האמת הפשוטה היא שהעולם לא הולך להיות ברור יותר. הוא הולך להיות מהיר יותר, מורכב יותר, ורווי במידע סותר.

המתיחות מול איראן אינה עוד איום תיאורטי. זו זירה חיה ודינמית, שבה גם חוסר הוודאות הפך לכלי אסטרטגי. זירה שחווינו בה עוצמה וגאווה, חיל האוויר, אמ"ן, המוסד, וגם כאב עמוק, שכול וחרדה, אזעקות וטילים

השאלה האמיתית איננה איך נעלים את אי-הוודאות, אלא איך נלמד לחיות, להוביל ולקבל החלטות בתוכה. אי-ודאות איננה תקלה. היכולת להתמודד איתה היא תנאי חיים בסיסי של מנהיגות, ניהול, הורות, יצירה ואפילו זוגיות בריאה. והחדשות הטובות הן שזו לא תכונת אופי או חרדה אליה אנו נקלעים. כאמור, זו יכולת נרכשת, כמו שריר מתפתח עליו אנחנו עומלים במכון הכושר.

אורן לשם הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".