עו"ד יונתן קהת, שותף במשרד עורכי דין שמייצג את נובל אנרג'י האמריקאית, פותח לנו צוהר, בראיון קצר לאורה קורן בדה-מרקר, לגילדת עורכי הדין, המוכנים להשתמש כמעט בכל טיעון, גם אם כוזב, בפייק-עובדות ובחצאי אמיתות, כדי להכשיר כל שרץ.

אחד הטיעונים של קהת, טיעון הנמצא בשימוש גם במסרים של שרים ובכירים במשרדי הממשלה הוא, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכוח הפחמית בחדרה ותפחית הזיהום באזור בעשרות אחוזים.

אחד הטיעונים של קהת, הנמצא בשימוש גם במסרים של שרים ובכירים במשרדי הממשלה הוא, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכוח הפחמית בחדרה, ותפחית הזיהום באזור בעשרות אחוזים

את הזיהומים מתחנת הכח הפחמית בחדרה אפשר היה להפחית בעשרות אחוזים כבר לפני למעלה מעשר שנים – פשוט ע"י התקנת סולקנים.

את תחנת הכח הפחמית בחדרה אפשר היה לסגור לפני שלוש שנים אם היו מפתחים את שדה הגז תמר לפי התוכנית המקורית, וכך ניתן היה לספק גז שהיה מאפשר לסגור את התחנות הפחמיות ולהפעיל את כל תחנות הכוח הגזיות בארץ, כבר ב- 2016.

Noble Energy Presentation Tamar Capacity Expansion Sep2014

ולא פחות חשוב, הרוב המכריע של הגז מלוויתן מיועד לייצוא ולא לצריכה בישראל, וזו היתה הסיבה העיקרית לאישור מתווה הגז.

גם אם הטיעון של קהת היה נכון, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכח הפחמית בחדרה, הוא היה נכון שבעתיים אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים. זו דוגמה לטיעון שהוא חצי אמת, שאינו לעניין מיקום האסדה ליד החוף.

גם אם הטיעון של קהת היה נכון, והפעלת האסדה היתה מאפשרת את סגירת תחנת הכח הפחמית בחדרה, הוא היה נכון שבעתיים אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים. זו דוגמה לטיעון שהוא חצי אמת, שאינו לעניין מיקום האסדה ליד החוף

אורה קורן שהכירה את הנושא, אכן שואלת את השאלה "התחנות הפחמיות לא היו נסגרות בכל מקרה גם אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים?". התשובה של קהת רוויה בכזבים ובחצאי אמת. לדבריו החלופה הכי סביבתית היא אסדה קרובה לחוף, שכן אחד מתוצרי הטיפול בגז הוא קונדנסט, שצריך לפנות אותו. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, היה הכרח להעביר אותו במכליות ימיות לבז"ן.

אבל אין הכרח להעביר את הקונדנסט במכליות ימיות לבז"ן. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, כפי שנובל רצתה עד 2014/15, אפשר היה למכור את הקונדנסט בשוק העולמי, כפי שעושים בשדות גז אחרים.

יתרה מזאת, יש בעיות קשות מאוד בהנחת צינור להולכת קונדנסט מהאסדה לבתי הזיקוק, מחשש לזיהום אקוויפרים וקידוחי מי השתייה של יקנעם. הפתרון הנוכחי הוא להעביר את הקונדנסט במיכליות כביש, ומדובר בכ-40 מיכליות ביום שינועו מחוף דור-נחשולים לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. וכפי שאומר עו"ד קהת, הסכנה לשפך ודליפות גבוהה הרבה יותר בצורה זו.

כדאי שעו"ד קהת יקרא את הודעת דלק קידוחים מה-15 לדצמבר 2019: "בנוסף לחתימת הסכם בז"ן, חתמו שותפי לוויתן על הסכם, לפיו קונדנסט שיופק ממאגר לוויתן, כאמור לעיל, ישונע באמצעות מיכליות כביש ויימסר לרוכשת במתחם המיכלים של תש"ן".

אבל אין הכרח להעביר את הקונדנסט במכליות ימיות לבז"ן. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, כפי שנובל רצתה עד 2014/15, אפשר היה למכור את הקונדנסט בשוק העולמי, כפי שעושים בשדות גז אחרים

בנושא זה כדאי להזכיר את דבריו של שאול מרידור, אז מנכ"ל משרד האנרגיה, בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובניה 8 אוגוסט 2017:
"ונשאלה פה שאלה על הקונדנסט. יש הבדל דרמטי בין היכולת לטפל בכתם קונדנסט אם חס וחלילה יש התבקעות 10 או 12 ק"מ או מייל ימי מהחוף, ובין במרחק 90 ק"מ. ההשפעה של הקונדנסט על היכולת להכיל אירוע כזה במרחק גדול מהחוף, גדולה בהרבה, והשפעתו קטנה בהרבה מאשר במצב של 10 ק"מ מהחוף כמו באסדה של לווייתן. לכן לא נכון היה לעשות את זה. זו היתה העמדה של המשרד להגנת הסביבה. אגירה בים של הקונדנסט בלווייתן בגלל הקרבה לחוף שונה מהותית מכאשר מדובר ב-90 ק"מ מהחוף. הקונדנסט יגיע לאן שייקחו אותו ואין מגבלה ישראלית על לאן הוא יגיע".

עו"ד קהת מגיע לשיאו בטענה השקרית שהטכנולוגיה של אסדות צפות (FPSO) הממוקמות מעל פי הבאר אינה מיועדת למאגרים גדולים מהסוג של לווייתן ואינה מתאימה להם. יתכן ששכח שהלקוח שלו, נובל אנרג'י, הוא שתכנן להקים אסדה צפה באזור הקידוחים, מעל הבאר. עד היום לא ברור מי האחראי להחלטה להקים את אסדת הטיפול בקרבת החוף.

לטענת עו"ד קהת, הטכנולוגיה של אסדות צפות (FPSO) הממוקמות מעל פי הבאר אינה מיועדת או מתאימה למאגרים גדולים מהסוג של לוויתן. יתכן ששכח כי הלקוח שלו, נובל אנרג'י, הוא שתכנן להקים אסדה צפה באזור הקידוחים, מעל הבאר

עו"ד קהת דואג לא רק ללקוח שלו נובל אנרג'י, אלא, לכאורה, גם לציבור בישראל. לדבריו, "האינטרס הציבורי הוא שמתקני הטיפול בגז (כמו אסדה) יהיו במים הטריטוריאליים, ולא מעל פי הבאר (במים הכלכליים, מחוץ למים הטריטוריאליים), וזאת כדי שהמתקן יהיה נתון לרגולציה הדוקה ומחמירה".

מעניין לדעת אם אסדת תמר פטורה מהחוקים ומהרגולציה של ישראל, שכן היא נמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

גם הטיעון/הנימוק הזה של קהת אינו מחזיק מים. ממשלת ישראל היא שנתנה לתאגידי הגז את הזיכיונות לחפש גז בתחומי המים הכלכליים שלה, והיא יכולה בקלות לחייב את שותפי לוויתן לעמוד בכל התנ"סים (תוכניות לניהול וניטור סביבתי), ועדות רישוי לגז טבעי, היתרי בנייה, היתרי פליטה, שימוע ציבורי לכל ההיתרים הדרושים, שמונה קהת.

אם שותפי לוויתן יבחרו לטעון שאסדה שמוקמת מחוץ למים הטריטוריאליים פטורה מכל אלה, הממשלה יכולה לאסור עליהם, למנוע מהם, למכור גז בישראל ולייצוא.

אם שותפי לוויתן יבחרו לטעון שאסדה שמוקמת מחוץ למים הטריטוריאליים פטורה מכל הרגולציות הללו, הממשלה יכולה לאסור עליהם, למנוע מהם, למכור גז בישראל ולייצוא

אפשר להמשיך, אבל העקרון הפאוסטיאני במקרה זה ברור. עו"ד קהת מוכן למכור את מוחו ואת מהותו כדי להגן על נובל אנרג'י, ולהשתמש כמעט בכל טיעון גם אם הוא כוזב, פייק-עובדות, וחצאי אמת.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

בעולם הערבי ממשיך הוויכוח מי ניצח בסבב האחרון בעזה, אך כולם מסכימים על דבר אחד: המרוויחה הגדולה מהמשבר היא מצרים. מדוע התקשורת והפרשנים בעולם הערבי משבחים כולם את מנהיג מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ומדוע מדובר במהפך של ממש במעמדו? מהי המשמעות מבחינת רצועת עזה?

בעולם הערבי נמשך הוויכוח מי ניצח בסבב בעזה, אך כולם מסכימים על כך שהמרוויחה הגדולה היא מצרים. מדוע מדובר במהפך של ממש במעמדו של מנהיג מצרים א-סיסי?

“My favorite dictator”

עבד אל-פתאח א-סיסי, נשיאה של מצרים, היה עד לא מזמן דמות שנויה במחלוקת בעולם הערבי. למרבה האירוניה, מי שמינה אותו לרמטכ"ל מצרים הוא הנשיא מחמד מורסי, איש האחים המוסלמים שנבחר לנשיא ב-2012. כשנה לאחר מכן, הדיח א-סיסי את הנשיא מורסי בהפיכה צבאית בקיץ 2013. ההפיכה נראתה בעיני מצרים רבים ובעולם המערבי כסופה של המהפכה במצרים וחזרתה של ארץ הנילוס להיות דיקטטורה צבאית.

בראשית 2014 התחרה א-סיסי על הנשיאות וזכה ברוב המחשיד של 97%. בבחירות 2018 זכה שוב ב-97%. הגינויים לסגנון שלטונו של א-סיסי אפיינו את העולם המערבי, שחזה בהידרדרות משמעותית בנושא זכויות האדם במצרים ובפגיעה משמעותית בחופש הביטוי והעיתונות. במזרח התיכון גברה הביקורת על הדיכוי הקשה של תנועת האחים המוסלמים. א-סיסי נטל על עצמו את המלחמה בטרור האסלאמיסטי בדרך אכזרית. אלפי פעילים מהאחים המוסלמים נעצרו, מאות הוצאו להורג והמנהיגים מתו בכלא מעינויים או מהיעדר טיפול רפואי (כגון הנשיא מורסי שמת בתאו מסכרת).

יש הרואים בצעדיו של א-סיסי מעשה נקם על פיגועים של אסלאמיסטים נגד חיילים מצריים, כגון התקפות של דאעש נגד חיילים מצריים בסיני וחיסול התובע הכללי השאם ברכאת ב-2017. קטר וטורקיה, תומכיה העיקריים של תנועת האחים המוסלמים, ניתקו את קשריהם עם מצרים. כתבי ערוץ אל-ג'זירה הקטרים שהואשמו בהסתה נגד השלטון סולקו ממצרים.

ממשל אובמה בארה"ב התייחס בהסתייגות למשטר א-סיסי, הנלחם בתשתיות הטרור, אך בו-זמנית פוגע בדמוקרטיה. הנשיא דונלד טראמפ הביך את המשטר המצרי כשהתבדח ושאל על א-סיסי בוועידה בינלאומית ב-2019 "היכן הדיקטטור האהוב עליי?".

ממשל אובמה הסתייג ממשטר א-סיסי, הנלחם בתשתיות הטרור ובו-זמנית פוגע בדמוקרטיה. הנשיא טראמפ הביך את המשטר המצרי כשהתבד על א-סיסי בוועידה בינלאומית ב-2019: "היכן הדיקטטור האהוב עליי?"

נראה היה, כי לאחר תקופה של התקרבות אמריקאית-מצרית בימי נשיאותו של טראמפ, ניצחון הדמוקרטים בארה"ב עלול להשיב את זרקורי הביקורת על טבע משטרו הריכוזי של א-סיסי.

כעת מנהיג לגיטימי

הלגיטימציה לה זכה בשנים האחרונות משטרו של א-סיסי בעיניי מתנגדיו במצרים ומחוץ לה, קשורה במידה רבה לניצני ההתאוששות הכלכלית של מצרים בתקופת כהונתו.

א-סיסי אמנם לא הצליח לעצור את התפוצצות האוכלוסייה ולהתגבר על בעיית הצפיפות בגדות הנילוס, והחוב הלאומי של מצרים אחרי הלוואות מהבנק הבינלאומי עדיין גבוה, אך הוא עצר את ההתרסקות המדאיגה של הכלכלה, שבאה אחרי המהפכה ב-2011.

החזרת הכוח לצבא והחלשת האסלאמיסטים השיבו את היציבות למדינה ואפשרו את השבתם של המשקיעים והתאוששות התיירות. הפרויקטים העצומים שביצע א-סיסי והתפרשו בהתחלה כמגלומניים: הרחבת תעלת סואץ, הקמת מפעלים ענקיים והרחבת הערים – הביאו לצמיחה כלכלית ולירידה משמעותית באבטלה. עם משק בצמיחה ותמיכה סוציאלית במפעלים ובעסקים הקטנים, מצליחה מצרים להתמודד לא רע עם משבר הקורונה והיא שמרה על אבטלה נמוכה יחסית.

ארה"ב רואה במצרים בן ברית חשוב באזור, השומר על הסכמי השלום עם ישראל. מדינות המפרץ רואות במצרים ידידה ושותפה במלחמה נגד הטרור האסלאמי ואיראן. על כן, מצרים זכתה לסיוע משמעותי של ארה"ב ומדינות המפרץ, בראשן סעודיה והאמירויות.

סביבת מצרים נרגעת, אויביה מתמתנים

ההתייצבות בסביבתה הכאוטית של מצרים בשנים האחרונות סייעה מאד להתאוששותה של מצרים. בלוב ובסודאן, שכנותיה ממערב ומדרום, התרחשו מלחמות אזרחים. במזרח, במדבר סיני השתולל הטרור של דאעש (ארגון מחוז סיני). בשנתיים האחרונות חל שינוי משמעותי בכל הזירות הללו.

ההתייצבות בסביבתה הכאוטית של מצרים סייעה מאד להתאוששותה. בלוב ובסודאן, שכנותיה ממערב ומדרום, התרחשו קודם מלחמות אזרחים. במזרח, במדבר סיני השתולל הטרור של דאעש. בשנתיים האחרונות חל שינוי משמעותי בהזירות הללו

מלחמת האזרחים בסודאן הסתיימה, היא ניתקה את יחסיה עם איראן והתקרבה לסעודיה ולמצרים. בשנה שעברה הכריז מנהיגה עבד אל-פתאח בורהאן על נורמליזציה עם ישראל על מנת להתקרב לארה"ב. גם במלחמת האזרחים בלוב חלה הפוגה, אחרי שהוחלט על הפסקת אש ושיחות בין המשטר האסלאמיסטי במזרח ומשטר הגנראל חליפה חפתר במזרח. גם הזירה המזרחית של מצרים נרגעה והטרור בסיני כמעט חוסל אחרי מבצע ענק שקיים צבא מצרים בחצי האי בשנתיים האחרונות (באישורה של ישראל כי לפי הסכם השלום מדובר בשטח מפורז).

נשיא מצרים זכה לשבחים על התפקיד שנטל בהשגת הפסקת האש בלוב בחסות האו"ם בשנה שעברה. בנוסף, טורקיה אותתה לאחרונה על כוונתה להתקרב למצרים, על מנת לצאת מבידודה הפוליטי. הפיוס של קטר עם סעודיה בתחילת השנה הועיל מאד למצרים. קטר שואפת כעת להתפייס גם עם מצרים. הטון של ערוץ אל-ג'זירה נגד המשטר המצרי התמתן מאד בחודשים האחרונים.

הסבב בעזה – מצרים מנהיגה, שומרת על השלום

הסבב האחרון של המלחמה בעזה הבליט מחדש את תפקידה של מצרים כמתווכת חיונית בין ישראל וחמאס, וכמעצמה השומרת על השלום והיציבות באזור. ההתקשרות הישירה בין נשיא ארה"ב הדמוקרטי ג'ו ביידן עם א-סיסי, שיקפה את הלגיטימציה לה זוכה כיום מנהיג מצרים בעיני המערב וארה"ב.

הפרשן עבדאללה בן בג'אד אל-עתיבי מהאמירויות כתב השבוע, כי מצרים שבה לתפקידה ההיסטורי כמדינה מובילה בעולם הערבי. הוא הוסיף כי הפסקת האש היא ניצחון לדיפלומטיה הערבית וכישלון לאג'נדה האלימה של האחים המוסלמים (שחמאס היא זרוע שלו בעזה). הוא הצביע על העובדה שזו הפעם הראשונה מזה שנים שנסיכות קטר מודה למצרים על תפקידה בהרגעת המצב.

הסבב האחרון בעזה הבליט מחדש את תפקיד מצרים כמתווכת חיונית בין ישראל וחמאס וכמעצמה השומרת על היציבות באזור. ההתקשרות הישירה בין ביידן וא-סיסי שיקפה את הלגיטימציה לה זוכה א-סיסי בעיני המערב

עיתון אילאף (במימון מדינות המפרץ) שיבח אף הוא את מצרים והעביר ביקורת רבה על תפקידה השלילי של איראן במשבר בעזה. כתבת העיתון סארה א-שמאלי האשימה את איראן בכך שהיא מנצלת את הפלסטינים בעזה לפתוח זירת לחימה נגד ישראל. לטענתה הפלסטינים ולא איראן, הם שמשלמים את המחיר הכבד של המלחמה. א-שמאלי כתבה כי המצרים זועמים על מאמציה של איראן לחדש את הלחימה בעזה, בעוד שהם עמלים כל העת להשגת רגיעה ממושכת בתאום עם קטר.

מצרים בהנהגתו של א-סיסי היא לא רק אי של יציבות במזרח תיכון גועש. היא נתפסת כיום בעולם כגורם מרגיע וממתן בסכסוכים במזרח התיכון, כגון בסודאן, בלוב ובעזה. קטר ואיראן התחרו בעבר על ההשפעה בעזה. כעת יש לקוות כי ההתקרבות המצרית-קטרית תסייע להשגת פתרון ארוך-טווח של רגיעה בעזה ויחליש את מאמציה של איראן להמשיך את הלחימה. אין ספק, כי מצרים בהנהגתו של א-סיסי היא שחקנית מפתח לכל פתרון עתידי בעזה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

התרגלנו. התרגלנו לכיסוי תקשורתי שכמעט כל-כולו ממוסגר ומוטה לטובת משטר נתניהו. כן, זה משטר. משטר במובן של שיטה, של מערכת, של אקו-סיסטם פוליטי-תודעתי-כלכלי-חברתי שלם. היקום הזה בנוי מחלקיקים מסוגים וגדלים שונים. מליוני פיסות מידע מרכיבות איתו, שנוצרו לאורך דור שלם, כ-25 שנים, מאז עלה נתניהו לשלטון בפעם הראשונה. והיקום הזה מעצב את התודעה הישראלית בכיוון מסוים מאוד.

התרגלנו. התרגלנו לכיסוי תקשורתי שכמעט כל-כולו ממוסגר ומוטה לטובת משטר נתניהו. כן, זה משטר. משטר במובן של שיטה, של מערכת, של אקו-סיסטם פוליטי-תודעתי-כלכלי-חברתי שלם

הנה דוגמה, ידיעה תמימה לכאורה של אחד הכוכבים המרכזיים ביקום הביביסטי – עמית סגל. קיראו אותה, ואז קיראו שוב. ואז חישבו רגע – הפרשן הזה, הדומיננטי בישראל כבר עשור בערך, ורבים רבים כמותו, עיצבו ומעצבים תודעה של מדינה שלמה.

דיווח בטלגרם של עמית סגל

מה הבעיה עם הידיעה הזו? ובכן, הכל. מה שיש בה ומה שאין בה, הטקסט והסאב-טקסט, בחירת המילים, ו-איך אמרה מירי רגב, עוד מטאור ביקום הזה? כל הסיפור, הרמיזות והנגיעות הנכונות.

"אם לוי יחליף את לוין, אז נגמרה האופציה לממשלת ימין".

סליחה? הרי ממשלת בנט-לפיד היא לא פחות ואולי אף יותר "ממשלת ימין" מאשר הממשלה שאליה עורג סגל. אבל זהו כמובן המיסגור הביביסטי השולט.

"אם לוי יחליף את לוין, אז נגמרה האופציה לממשלת ימין". סליחה? הרי ממשלת בנט-לפיד היא לא פחות ואולי אף יותר "ממשלת ימין" מהממשלה שאליה עורג סגל. אבל זהו כמובן המיסגור הביביסטי השולט

."וזה יחליש את האפשרות שניר אורבך ואחרים יעברו צד".

מעילה באמון הבוחרים ועריקה למחנה השני הופכת במחי מקלדת ל"מעבר צד", ככה בקלילות, כמו שחוצים כביש במעבר חציה מוסדר. על ניר אורבך שמענו, אבל מי הם ה"אחרים" השוקלים עריקה? את זה סגל לא כותב, משום שככל הידוע אין כאלה. אבל מדוע לא ליצור דימוי של חבורת ח"כים, אם זה מסייע לנראטיב?

"בימין מבטיחים לאלקין את תפקיד יו"ר הכנסת".

באמת? שוב ה"ימין" הזה? כלומר הליכוד וסמוטריץ' והחרדים, בניכוי ימינה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו וכחולבן, "מבטיחים" לאלקין 61 קולות שאין להם?

ודוק, נתניהו עצמו, שמש העמים, אינו מוזכר כאן כלל. זה לא הוא, זה הם, ה"ימין"… ומה עוד לא מוזכר, נחתך ומושלך על רצפת חדר העריכה? העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנתניהו יכולת להרכיב קואליציה. והעובדה שלכל בכיר אחר מן הליכוד יש ויש יכולת כזו, ללא צורך בעריקים, בטריקים או בשטיקים.

הידיעה התמימה הזו, שמחליקה בקלות בגרונם של רוב הישראלים כדיווח חדשותי שגרתי ואובייקטיבי, היא רק אילוסטרציה. נקודה קטנטנה בתוך תמונה עצומת-מימדים, תמונה שמוסגרה באופן מקצועי, מבוסס-מחקרים, כך שתתאים באופן מיטבי למטרה – שימור, תחזוק וחיזוק משטר נתניהו.

אבן הראשה, מרכז הכובד של המיסגור, הוא נתניהו. נתניהו הוא השמש, והמערכת הפוליטית חגה סביבו. מה שטוב לנתניהו ול"ימין" – הוא מה שטוב למדינה. כל מהלך, כולל הכל – שוחד פוליטי, עריקות, שלמונים, אלימות מילולית, וגם – לפחות במשתמע – אלימות פיזית, הכל כשר והכל הולך, ובלבד שהסדר הזה יישמר, השמש תמשיך להקרין ולשרוף, והכוכבים ימשיכו להסתדר ולנוע סביבה.

ועכשיו? כאשר מסתמן לראשונה איום ממשי על היקום הממוסגר, הממושטר, מה יהיה עכשיו? העתיד לא ברור, אבל כנראה, אם אכן ימומש רצונו הברור של הריבון – העם הישראלי – אם יואילו נציגיו בכנסת למלא את רצונו, יחל עידן חדש. השמש בבלפור תידום, קרינתה הרעילה תעומעם, והכוכבים יסתדרו מחדש. והירח בנווה אילן? מה יהא עליו?

מרכז הכובד של המסגור: מה שטוב לנתניהו ול"ימין" – הוא מה שטוב למדינה. כל מהלך – שוחד פוליטי, עריקות, שלמונים, אלימות מילולית, וגם – לפחות במשתמע – פיזית, הכל כשר, ובלבד שהסדר הזה יישמר

ברור מי כשיר לפרשן את העידן החדש, ומי לא. העידן החדש צריך לכלול רפורמה עמוקה בתקשורת הישראלית, בסטנדרטים המקצועיים שלה, ובאחריות ובשליחות של עיתונאיה. עידן שבו יהיו כוכבות וכוכבים חדשים, מכל מיני סוגים. עידן של שקיפות. של ניתוק השילוש הון-שלטון-עיתון. של יקום תקשורתי דמוקרטי, שבו לא יוכל לקום ולשרוד עוד משטר סמכותני, אלים ורדיו-אקטיבי נוסח משטר נתניהו, ולא ישגשגו כוכביו ושופריו.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית