עו"ד יונתן קהת, שותף במשרד עורכי דין שמייצג את נובל אנרג'י האמריקאית, פותח לנו צוהר, בראיון קצר לאורה קורן בדה-מרקר, לגילדת עורכי הדין, המוכנים להשתמש כמעט בכל טיעון, גם אם כוזב, בפייק-עובדות ובחצאי אמיתות, כדי להכשיר כל שרץ.

אחד הטיעונים של קהת, טיעון הנמצא בשימוש גם במסרים של שרים ובכירים במשרדי הממשלה הוא, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכוח הפחמית בחדרה ותפחית הזיהום באזור בעשרות אחוזים.

אחד הטיעונים של קהת, הנמצא בשימוש גם במסרים של שרים ובכירים במשרדי הממשלה הוא, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכוח הפחמית בחדרה, ותפחית הזיהום באזור בעשרות אחוזים

את הזיהומים מתחנת הכח הפחמית בחדרה אפשר היה להפחית בעשרות אחוזים כבר לפני למעלה מעשר שנים – פשוט ע"י התקנת סולקנים.

את תחנת הכח הפחמית בחדרה אפשר היה לסגור לפני שלוש שנים אם היו מפתחים את שדה הגז תמר לפי התוכנית המקורית, וכך ניתן היה לספק גז שהיה מאפשר לסגור את התחנות הפחמיות ולהפעיל את כל תחנות הכוח הגזיות בארץ, כבר ב- 2016.

Noble Energy Presentation Tamar Capacity Expansion Sep2014

ולא פחות חשוב, הרוב המכריע של הגז מלוויתן מיועד לייצוא ולא לצריכה בישראל, וזו היתה הסיבה העיקרית לאישור מתווה הגז.

גם אם הטיעון של קהת היה נכון, שהפעלת האסדה תאפשר את סגירת תחנת הכח הפחמית בחדרה, הוא היה נכון שבעתיים אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים. זו דוגמה לטיעון שהוא חצי אמת, שאינו לעניין מיקום האסדה ליד החוף.

גם אם הטיעון של קהת היה נכון, והפעלת האסדה היתה מאפשרת את סגירת תחנת הכח הפחמית בחדרה, הוא היה נכון שבעתיים אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים. זו דוגמה לטיעון שהוא חצי אמת, שאינו לעניין מיקום האסדה ליד החוף

אורה קורן שהכירה את הנושא, אכן שואלת את השאלה "התחנות הפחמיות לא היו נסגרות בכל מקרה גם אם האסדה היתה ממוקמת בלב ים?". התשובה של קהת רוויה בכזבים ובחצאי אמת. לדבריו החלופה הכי סביבתית היא אסדה קרובה לחוף, שכן אחד מתוצרי הטיפול בגז הוא קונדנסט, שצריך לפנות אותו. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, היה הכרח להעביר אותו במכליות ימיות לבז"ן.

אבל אין הכרח להעביר את הקונדנסט במכליות ימיות לבז"ן. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, כפי שנובל רצתה עד 2014/15, אפשר היה למכור את הקונדנסט בשוק העולמי, כפי שעושים בשדות גז אחרים.

יתרה מזאת, יש בעיות קשות מאוד בהנחת צינור להולכת קונדנסט מהאסדה לבתי הזיקוק, מחשש לזיהום אקוויפרים וקידוחי מי השתייה של יקנעם. הפתרון הנוכחי הוא להעביר את הקונדנסט במיכליות כביש, ומדובר בכ-40 מיכליות ביום שינועו מחוף דור-נחשולים לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. וכפי שאומר עו"ד קהת, הסכנה לשפך ודליפות גבוהה הרבה יותר בצורה זו.

כדאי שעו"ד קהת יקרא את הודעת דלק קידוחים מה-15 לדצמבר 2019: "בנוסף לחתימת הסכם בז"ן, חתמו שותפי לוויתן על הסכם, לפיו קונדנסט שיופק ממאגר לוויתן, כאמור לעיל, ישונע באמצעות מיכליות כביש ויימסר לרוכשת במתחם המיכלים של תש"ן".

אבל אין הכרח להעביר את הקונדנסט במכליות ימיות לבז"ן. אם האסדה היתה מעל המאגר במרחק של 120 ק"מ מהחוף, כפי שנובל רצתה עד 2014/15, אפשר היה למכור את הקונדנסט בשוק העולמי, כפי שעושים בשדות גז אחרים

בנושא זה כדאי להזכיר את דבריו של שאול מרידור, אז מנכ"ל משרד האנרגיה, בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובניה 8 אוגוסט 2017:
"ונשאלה פה שאלה על הקונדנסט. יש הבדל דרמטי בין היכולת לטפל בכתם קונדנסט אם חס וחלילה יש התבקעות 10 או 12 ק"מ או מייל ימי מהחוף, ובין במרחק 90 ק"מ. ההשפעה של הקונדנסט על היכולת להכיל אירוע כזה במרחק גדול מהחוף, גדולה בהרבה, והשפעתו קטנה בהרבה מאשר במצב של 10 ק"מ מהחוף כמו באסדה של לווייתן. לכן לא נכון היה לעשות את זה. זו היתה העמדה של המשרד להגנת הסביבה. אגירה בים של הקונדנסט בלווייתן בגלל הקרבה לחוף שונה מהותית מכאשר מדובר ב-90 ק"מ מהחוף. הקונדנסט יגיע לאן שייקחו אותו ואין מגבלה ישראלית על לאן הוא יגיע".

עו"ד קהת מגיע לשיאו בטענה השקרית שהטכנולוגיה של אסדות צפות (FPSO) הממוקמות מעל פי הבאר אינה מיועדת למאגרים גדולים מהסוג של לווייתן ואינה מתאימה להם. יתכן ששכח שהלקוח שלו, נובל אנרג'י, הוא שתכנן להקים אסדה צפה באזור הקידוחים, מעל הבאר. עד היום לא ברור מי האחראי להחלטה להקים את אסדת הטיפול בקרבת החוף.

לטענת עו"ד קהת, הטכנולוגיה של אסדות צפות (FPSO) הממוקמות מעל פי הבאר אינה מיועדת או מתאימה למאגרים גדולים מהסוג של לוויתן. יתכן ששכח כי הלקוח שלו, נובל אנרג'י, הוא שתכנן להקים אסדה צפה באזור הקידוחים, מעל הבאר

עו"ד קהת דואג לא רק ללקוח שלו נובל אנרג'י, אלא, לכאורה, גם לציבור בישראל. לדבריו, "האינטרס הציבורי הוא שמתקני הטיפול בגז (כמו אסדה) יהיו במים הטריטוריאליים, ולא מעל פי הבאר (במים הכלכליים, מחוץ למים הטריטוריאליים), וזאת כדי שהמתקן יהיה נתון לרגולציה הדוקה ומחמירה".

מעניין לדעת אם אסדת תמר פטורה מהחוקים ומהרגולציה של ישראל, שכן היא נמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

גם הטיעון/הנימוק הזה של קהת אינו מחזיק מים. ממשלת ישראל היא שנתנה לתאגידי הגז את הזיכיונות לחפש גז בתחומי המים הכלכליים שלה, והיא יכולה בקלות לחייב את שותפי לוויתן לעמוד בכל התנ"סים (תוכניות לניהול וניטור סביבתי), ועדות רישוי לגז טבעי, היתרי בנייה, היתרי פליטה, שימוע ציבורי לכל ההיתרים הדרושים, שמונה קהת.

אם שותפי לוויתן יבחרו לטעון שאסדה שמוקמת מחוץ למים הטריטוריאליים פטורה מכל אלה, הממשלה יכולה לאסור עליהם, למנוע מהם, למכור גז בישראל ולייצוא.

אם שותפי לוויתן יבחרו לטעון שאסדה שמוקמת מחוץ למים הטריטוריאליים פטורה מכל הרגולציות הללו, הממשלה יכולה לאסור עליהם, למנוע מהם, למכור גז בישראל ולייצוא

אפשר להמשיך, אבל העקרון הפאוסטיאני במקרה זה ברור. עו"ד קהת מוכן למכור את מוחו ואת מהותו כדי להגן על נובל אנרג'י, ולהשתמש כמעט בכל טיעון גם אם הוא כוזב, פייק-עובדות, וחצאי אמת.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת "Maid" שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו.

״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״ עונה לה אלכס בפנים דומעות.

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו. ״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״

״אני יכולה למצוא לך מקום במקלט לנשים מוכות״ ממשיכה הפקידה לנסות. אלכס לא חלקה איתה את כל הפרטים הקטנים של הזוגיות שלה אבל פניה המפוחדות מסגירות מציאות מורכבת.

״אני ממש לא רוצה לקחת מיטה של מישהי שהתעללו בה ׳באמת׳״ מסרבת אלכס בנימוס.

״התעללו באמת? מה זה בעצם אומר״ מתעקשת הפקידה ועושה עם אלכס חסד עצום כשהיא מחדירה לה למודעות שישנן צורות רבות של התעמרות, כאשר מכות פיזיות לאו דוקא מהוות את הקו האדום היחיד.

״נו. את יודעת. נשים שנפגעו באמת מהבעלים שלהן״ מסבירה לה אלכס.

״ואיך נראית התעללות בכאילו?״ שואלת אותה הפקידה, ״הפחדות? איומים? שליטה?״.

אלכס מורידה את העיניים. האסימונים נופלים. מאוחר יותר היא תגלה שבמקלט לנשים מוכות נמצאות כל מיני נשים. לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד.

לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד

אלכס מתעוררת באמצע הלילה. נחושה. לוקחת את התיק שהכינה מראש, מרימה את בתה בת השלוש ממיטתה, יוצאת מהבית חרישית, נכנסת בשקט לרכב ומתניעה. שון מתעורר, מגלה שאשתו ובתו עזבו ורץ החוצה לעצור את הרכב בגופו. ללא הצלחה.

כך נפתחת הסדרה הכי בועטת שהיתה פה לאחרונה.

הסצנה הזו מגלמת את סיוטה של כל אישה. המצב בבית כל כך חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו אחרי ארוחת הערב, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח. עכשיו. מיד.

ואלכס יוצאת מהבית עם 30 דולר בכיס.

את לא מספרת לחברות או למשפחה הקרובה ואת לבד. הם הרי לא יבינו. לא יאמינו. הוא כזה אבא טוב.

אלכס תספר בהמשך הסדרה לאמה שאינה מעורבת כלל בחייה, כי היתה כלואה בקראוון הזוגי שלהם שנתיים. עם בתם התינוקת. הרחק מעיני החברים והמשפחה. היא תספר לאמה ששון לקח לה את כרטיס האשראי ומידר אותה כלכלית. ואמה תופתע. ותשכנע אותה לחזור לקראוון. ולשון. ולחיים הממוצעים מינוס שלהם.

המצב בבית כ"כ חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח

את מרוששת כלכלית, כנראה שעזבת את הלימודים או העבודה, ואין לך מושג כמה כסף יש בחשבון המשותף שלכם. את מתה מפחד שכשתעזבי את הבית לא יהיה לך איפה לישון.

מאוחר יותר אלכס נכנסת לראשונה בחייה לבנק ופותחת חשבון בנק. היא מפקידה בו 6 דולר. זהו החשבון הראשון שהוא שלה. חשבונות הבית וההתנהלות הכלכלית היו בידיו של שון עד כה. זו הפעם הראשונה שהיא צריכה להתמודד לבד עם גידול הילדה המשותפת, עם דיור, מזון וקיום בסיסי. הן ישנות ברכב, ברחוב, במעבורת. ואלכס נמנעת מלבקש עזרה.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר.

״מה אני אגיד למשטרה״? את חושבת לעצמך. ממש כפי שאלכס חשבה. זו אינה אלימות ״אמיתית״, את חושבת. זה "לא נחשב״.

״יש נשים שאצלן זה חמור יותר. זה על אמת״ את מסבירה לעצמך ומדרגת. אצלי זה ״רק״ איומים.

״כשגיליתי שאני בהריון סיפרתי לו. כשהוא הבין שאני לא הולכת לעשות הפלה הוא התפוצץ. הוא קילל וגידף. אמר שאני זונה. שאני הורסת לו את החיים. ושהוא בחיים לא יסלח לי. והוא לא סלח. ואני מפחדת ממנו מאז״ מספרת אלכס לדניאל, שכנתה במקלט לנשים מוכות.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר

הפחד מגדיר את ימיך מאותו רגע ואילך ומוביל אותך. פחד ממה? את לא יודעת לשים את האצבע. לפעמים את מכווינה את צעדיך מתוך הפחד הזה. את צופה את צעדיו ותגובתו מראש ונערכת. ונמנעת. ועושה כל מה שצריך כדי למתן את התגובות שלו.

אז למה מערכת החוק לא רואה את אלכס אלא מתאכזרת אליה? מדוע כדי לקבל דיור ציבורי עליה להציג תלוש משכורת? כיצד היא אמורה לעבוד ולטפל בביתה התינוקת בו זמנית? ואיך תעניק לשתיהן קורת גג? ומה תעשה כשבתה חולה אבל עליה להתייצב למשמרת? האדישות הבירוקרטית.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב. וגם אז, אך ורק במידה ויש להן עצמאות כלכלית כלשהי.

והסדרה מנכיחה שוב ושוב את כל המכשולים בדרך. אלכס אוספת דולר לדולר, נעזרת בדיור ציבורי, עובדת כעוזרת בית וממרקת שירותים של בתי עשירים וגם של בתים אחרי פינוי. היא אחוזת טירוף לקיים את עצמה ואת בתה בכבוד. להעניק קורת גג, כאשר כל המערכות סביבה קורסות ולא מסייעות אלא מכשילות.

לרוב, אין סביבה תומכת או מעטפת או אפילו רשת הצלה כלשהי. כשאת חווה שתלטנות קיצונית את לבד. לגמרי לבד.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב

ולכן הסדרה הזו חשובה. היא בועטת בנו להתעורר מהעיוורון ולנוע באי נוחות לנוכח הקשיים של היומיום בעולם שבו אין מודעות לסוגים שונים של חוויות קשות שנשים חוות בבית. והנשים הללו נמצאות סביבנו. מאחורי החיוך והתדמית של יציבות ובטחון של חברות ושכנות שלנו ישנה מציאות מורכבת וקשה ששקופה לכל מי שמתבונן.

אם לא נתבונן טוב יותר ואם לא נשנה את מערכת המשפט והאכיפה, לא נראה נשים כמו אלכס עד שיהיה מאוחר מדי.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. כיום מתגוררת עם משפחתה בלוס אנג׳לס, שם היא שליחה של הסוכנות היהודית ומנהלת את פעילות הסוכנות באזור מערב ארה״ב. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים (צילום: ליפז בראל)

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דנה בישיבות במליאה שלה, אבל בעיקר במסגרת ועדות המשנה, בנושאים ביטחוניים רגישים וסודיים. במשך 31 שנים שבהן סיקרתי את ישיבות הוועדה שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור.

ב-31 השנים שבהן סיקרתי את ישיבות וועדת חוץ וביטחון שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור

זכור לי למשל, שבשנים שבהן כיהן יצחק שמיר כראש הממשלה הוא התנגד בתוקף לכך שח״כ יוסי שריד ממרצ יהיה חבר בועדות המשנה, כי חשש שלא ישמור על סודות המדינה. לימים היה שריד אחד החברים החשובים גם בוועדות המשנה החשאיות ביותר.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף בדיונים הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה. אף פעם לא ניתן פרסום פומבי לנושאים שנידונו בוועדות המשנה ובעיקר בוועדות המשנה למודיעין ושירותים חשאיים, ובקושי ניתן פרסום לשמות חברי ועדות המשנה.

כשהגיעו לדיוני ועדות המשנה ראשי המוסד והשב״כ ונציגים נוספים שרצו למנוע את חשיפתם לעיתונאים ובעיקר לצלמי העיתונות והטלוויזיה, נהגו להכניס אותם לכנסת ולחדרי ועדת החוץ והביטחון מכניסה צדדית. על חברי הועדה נאסר להכניס טלפונים ניידים לדיונים, ועובדי הוועדה חוייבו לעבור תחקיר ביטחוני ולקבל סיווג ביטחוני.

זכורות לי שנים שבהן כל חברי ועדות המשנה שעסקו בנושאי ביטחון היו קצינים בכירים בצה"ל או בשב"כ ולא הייתה דריסת רגל של אחרים לדיונים הוועדה. לא מעט קצינים בכירים במיל. עמדו בראש הוועדה, ביניהם הרמטכ"לים שאול מופז וגבי אשכנזי, האלוף אורי אור, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואחרים. כשהגעתי לכנסת ב-1990 היו חברי הוועדה שרי הביטחון לשעבר יצחק רבין ועזר ויצמן והרמטכ"לים בדימוס רפאל איתן, חיים בר-לב, מרדכי (מוטה) גור, רחבעם זאבי (גנדי) ויהושע שגיא.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף, הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה, ומעולם לא פורסמו פומבית הנושאים שנידונו בהן

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק (יש עתיד) שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני, למרות שהשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית, אשר שלושה ממרציו הבכירים תמכו בפיגוע התאבדות וכן הואשמו בהסתה או נחקרו על תמיכה בטרור. לאחר שעמית סגל פנה אל בן ברק בעניין זה הוא החליט  להקפיא את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית עד לשובו מחו"ל, והדגיש כי "כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אעמיד תמיד את נס ביטחון המדינה לפני כל שיקול אחר".

בעקבות חשיפת הקול היהודי:
רם בן ברק הקפיא את פעילות העוזרת שנפגשה עם שייחים מסיתים

בעקבות החשיפה הקפיא ח"כ רם בן ברק את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז שנפגשה עם שייחים מסיתים ועברה קורס מדריכים של התנועה האסלאמית

לכתבה בקול היהודי: https://t.co/9SDwKJCTh2 pic.twitter.com/uG89CpBqFb

— הקול היהודי (@hakolhayehudi) October 14, 2021

בהתנהגותו זו הפגין בן ברק חוסר אחריות והעדר רגישות, וחבל שמנכ"ל הועדה או היועצת המשפטית שלה לא העירו על כך לבן ברק שהוא חדש בתפקיד.

בעקבות האירוע הזה קראתי גם דיווחים בתקשורת לפיהם יש גם טעם לפגם בכך שח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) משתתף בדיוני ועדת החוץ והביטחון, משום גם עליו אי אפשר לסמוך בשל עמדותיו הקיצוניות.

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק, שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני והשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית

ההבדל הוא שבשל החסינות שממנה נהנים הח"כים אי אפשר לחייב אותם לעבור תחקיר ביטחוני כדי לקבל סיווג ביטחוני. לעומת זאת לגבי אזרחים, יהודים וערבים, קיימת חובה להקפיד על חשיפתם לחומר רגיש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.