במדריך לניהול משברים מלמדים לחשוב מראש על תרחישים עתידיים של משברים אפשריים, כדי לחשוב על היערכות מוקדמת לניהולם. היערכות מוקדמת יכולה לסייע מאוד בניהול משבר גדול.

המשבר הנוכחי הוא יוצא דופן ומרתק, קשה היה לחשוב עליו מראש. לא, אני לא מדבר על משבר הקורונה, שהוא עצמו מגה-משבר עולמי, אבל מהסוג שניתן היה וצריך היה להיערך אליו, אלא על השילוב הדרמטי בין המשבר העולמי הזה, הבריאותי, רפואי וכלכלי, יחד עם הפלונטר הפוליטי שלנו, והחשש לשחיקתה של הדמוקרטיה הישראלית.

החיבור הזה, בין שעת החירום העולמית למשבר הפוליטי, הגיע לשיאו בעת ובעונה אחת בימים אלה ממש, עם הקושי לכנס את הכנסת, ולהחליף את השלטון, בעיצומו של משבר. בנימין נתניהו מנצל את המשבר העולמי כדי לחזק את אחיזתו בשלטון. זה ברור.

החיבור הזה, בין שעת החירום העולמית למשבר הפוליטי, הגיע לשיאו בעת ובעונה אחת בימים אלה ממש, עם הקושי לכנס את הכנסת, ולהחליף את השלטון, בעיצומו של משבר. נתניהו מנצל את המשבר העולמי כדי לחזק את אחיזתו בשלטון. זה ברור

השילוב הזה ניצב לפתחו של בני גנץ, יותר מאשר לנתניהו שמתרכז בניהול המשבר הכללי, ומבין שהוא משרת אותו גם בזירה המקומית, הפוליטית והמשטרית.

עבור גנץ יש כאן צומת של בחירה. מהו המשבר המשמעותי ביותר לחברה הישראלית, ואיך הוא יכול לסייע בטיפול בו. כמובן שהמשבר הכללי הכפול מתחבר למשבר האישי שלו, ושל מפלגתו. ברור שההתנהלות בימים אלה תקבע את עתידו ואת הסיכוי שלו להיות מנהיג משמעותי בחברה הישראלית.

לפי הדברים ששמענו מגנץ, עתידה של כחול-לבן הופך להיות הנושא הפחות חשוב כרגע. עתידה של המדינה, בריאותם של האזרחים, יציבותה של הכלכלה, והמשטר הדמוקרטי עומדים על כף המאזניים. אבל מה הדבר הנכון לעשות לטובתה של מדינת ישראל בימים אלה?

על אזניו של גנץ לוחשים שני מחנות. לכאורה, האחד מציב בראש את המשבר העולמי, הקורונה, ואת הכמיהה של ישראלים רבים לאחדות. המחנה האחר מציב בראש את תכליתה של כחול-לבן להחליף את השלטון, את איכות השלטון בישראל ובמיוחד הצורך להביא לסיום את תקופת השלטון של נתניהו. על פניו נראה שהעדפת המשבר הבריאותי מובילה לממשלת אחדות, והעדפת המשטר הדמוקרטי, לממשלת מיעוט או בחירות, אבל למעשה זה הפוך.

נראה כי גנץ בחר לנסות להקים ממשלה בכל מחיר, כלומר לעשות הכל כדי לא ללכת לבחירות נוספות. ברור שהיה מעדיף ממשלה בראשותו, שתוכל להתמודד עם שני האתגרים, אך כנראה אין לו את האצבעות כדי להשביע אפילו לרגע אחד ממשלת מיעוט. אפשר להשתגע מאורלי לוי, יועז הנדל או צביקה האוזנר, אבל נראה שיש עוד כמה במחנה של כחול-לבן שלא ילכו עם גנץ לממשלת מיעוט, בתמיכת המשותפת. חבל ועצוב, אבל זאת כנראה המציאות איתה הוא חייב להתמודד. אין ממשלת מיעוט.

לכן, בניהול המשבר, הבחירה היא בין כניסה לממשלה בראשות נתניהו, לבין הליכה לבחירות, כאשר נתניהו נשאר ראש ממשלה זמני לעוד חצי שנה, עם סיכוי לא רע להיבחר שוב בספטמבר.

בניהול המשבר, הבחירה היא בין כניסה לממשלה בראשות נתניהו, לבין הליכה לבחירות, כאשר נתניהו נשאר ראש ממשלה זמני לעוד חצי שנה, עם סיכוי לא רע להיבחר שוב בספטמבר

מההתנהלות של גנץ עולה כי הוא מבין שלהשאיר את נתניהו כרגע כראש ממשלת מיעוט עם סמכויות חירום כמעט בלתי מוגבלות, בלי שום איזונים ובלמים, יכול להוביל לסופה של הדמוקרטיה שלנו.

ההצטרפות שלו לממשלה אולי תוצג כרצון להתגייס למאבק בקורונה, אבל למעשה זה ביטוי מובהק להכרה שרק כך ניתן יהיה להציל את הדמוקרטיה הישראלית. ניתן יהיה לעשות זאת באמצעים פשוטים יחסית כמו הגנה על היועץ המשפטי לממשלה, מינוי שר משפטים הגון, וישיבה משותפת בממשלה, תוך שימוש מושכל בכנסת, ובכלים אחרים של הממשלה.

למעשה, אני חש שהדברים הם דחופים אפילו יותר. גנץ ואשכנזי מבינים כי בלי השתלטות שלהם על משרדי הביטחון, בטחון פנים, משפטים וחינוך, המערכות האלה הולכות לכוון של שעת חירום וכרסום דרמטי נוסף בחירויות הפרט, ובדמוקרטיה הישראלית. אם בקרוב יתכן מאבק ברחובות על חופש ההפגנה, ועל חירויות הפרט, עדיף שבמשרד הבטחון, במשטרה, וגם בחינוך ובבריאות  ישבו אנשים שלא מוכנים לשרת בכל מחיר את המנהיג.

גנץ מוכן להקריב את עצמו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

גנץ ואשכנזי מבינים כי בלי השתלטות שלהם על משרדי הביטחון, בטחון פנים, משפטים וחינוך, המערכות האלה הולכות לכוון של שעת חירום וכרסום דרמטי נוסף בחירויות הפרט, ובדמוקרטיה הישראלית

השאלה לכן היא לא האם להצטרף לממשלת אחדות, אלא איך לעשות זאת, ומה לעשות במסגרת ממשלת האחדות כדי להצדיק את הבגידה הגדולה בבוחרים, ובהבטחת הבחירות הגדולה של "רק לא ביבי".

כדי לעשות זאת נכון גנץ חייב לקבל שליטה אפקטיבית במערכות הגדולות של השלטון, ובמוקדי הכוח שלו, לא רק משרד הבטחון, אלא גם גורמי הבטחון האחרים. לא רק המשרד לבטחון פנים, אלא גם האוצר.

נתניהו יהיה מוכן למכור את כל חבריו, שרי הליכוד והגוש, כדי לקבל את ממשלת האחדות שהוא צריך, ולכן זה הרגע להיות חכם במשא ומתן, לתת לנתניהו את התואר, ולקחת ממנו את השליטה האפקטיבית במדינה.

אם זה יקרה, אולי אפילו בוחרי כחול לבן יהיו מוכנים לסלוח לו.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.