מאת שלום ירושלמי
תקבל/י התראות במייל מכותב/ת זה/זו. באפשרותך לנהל את הגדרות ההתראות בעמוד הפרופיל שלך.
לפני שלוש שנים, קצת לפני האסון הגדול של ה-7 באוקטובר, בנימין נתניהו נפגש בניו יורק עם שורה של מנהיגים מערביים ואזוריים. הרשימה כללה, בין היתר, את נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, קנצלר גרמניה אולף שולץ, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, ונשיא דרום קוריאה יון סוק-יאול.
כעבור שלוש שנים, אף אחד כבר לא רוצה לפגוש את נתניהו או לשמוע את נאומיו הנבובים, לאור מדיניותו הכושלת וההרסנית.
אפשר להמשיך ולהתלונן על האו"ם, במיוחד על רקע שלל אירועים מגוחכים ואמירות אבסורדיות שנישאות שם. כך למשל, נאומו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שבו טען שחמאס "אינו עושה צרות בגדה המערבית"; השתתפותה של קטאר במפגש של "אגודת הידידים של נפגעי טרור"; או השתתפותו של נשיא איראן – מדינה שטבחה רק בתחילת השנה בעשרות אלפי אזרחיה, ושממשיכה לירות גם בימים אלה על שכנותיה הערביות.
לפני שלוש שנים, קצת לפני ה-7 באוקטובר, נתניהו נפגש באו"ם עם שורה של מנהיגים מערביים ואזוריים. היום אף אחד כבר לא רוצה לפגוש אותו או לשמוע את נאומיו הנבובים
עם זאת, כדאי לשים לב גם לדברים החשובים באמת שמתרחשים שם. ארצות הברית היא זו שאישרה את השתתפותו של הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן, ונשיא ארצות הברית אף הביע נכונות לפגוש אותו, חרף כל מה שאמר עליו בעבר. מי שמתווכת בין שתי המדינות הללו היא קטאר, שנהנית כעת מתפקיד מכובד של מתווכת ומקרבה מיוחדת לנשיא טראמפ.
ישראל אומנם הצליחה למנוע את השתתפותו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), בעקבות לחץ שהפעילה – אף שמדובר במנהיג מתון שממשיך לשתף פעולה עם צה"ל ושב"כ, למרות אוזלת ידם מול גל הטרור היהודי בגדה המערבית. אבל זהו למעשה ההישג היחיד של ישראל הפעם; הישג עלוב ופתטי למדי.
להבדיל מנתניהו, נשיא סוריה א-שרע – איש אל-קאעדה לשעבר – פגש השבוע את טראמפ, מקרון, ואת ראשי הממשלה של תריסר מדינות אירופאיות. בתקופתו הקצרה בשלטון הוא למד את רזי הדיפלומטיה שנתניהו הספיק לשכוח
להבדיל מנתניהו, נשיא סוריה, אחמד א-שרע – איש אל-קאעדה לשעבר – פגש השבוע בניו יורק את טראמפ, את מקרון, ואת ראשי הממשלה של פקיסטן, לבנון ותריסר מדינות אירופאיות.
נראה שבתקופה הקצרה שלו בשלטון, א-שרע כבר למד את רזי הדיפלומטיה שנתניהו הספיק לשכוח. זאת משום שכל המאמץ של נתניהו, מאז ומעולם, היה מכוון אך ורק לזירה הפנימית, או למהלכים שייטיבו עימו פוליטית מבית.
כך הפך נתניהו את המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, את האיחוד האירופי, ואת ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית לאויבים במקום לשותפים, והרס כל חלקה טובה בדרך. לאחר עידן נתניהו, ישראל תזדקק לשיקום מדיני ארוך טווח, ולא לפתרונות ביניים קצרי מועד.
ברגע האחרון ממש, כך על פי מקורות אמריקאים, טראמפ ביטל את המתקפה שתוכננה נגד החות'ים – שמצידם ממשיכים להילחם נגד הכוחות הפרו-סעודיים במדינה ולהשתלט על שטחים נוספים בדרום ובמערב תימן.
טראמפ, כך נראה, מעדיף כעת (לפחות עד בחירות האמצע בארצות הברית) לא להכניס את עצמו לקלחת אזורית ולא להסלים את המצב, לא בתימן ולא באיראן. מעבר לכך, לפי אותם פרסומים, מלאי המיירטים של ארה"ב הידלדל באופן משמעותי לאחר הלחימה באיראן, ומי שסובלים מכך כעת הם גם האוקראינים וגם הסעודים.
טראמפ, כך נראה, מעדיף כעת (לפחות עד בחירות האמצע בארצות הברית) לא להכניס את עצמו לקלחת אזורית ולא להסלים את המצב, לא בתימן ולא באיראן
מי שדווקא הציעה סיוע לערב הסעודית, ושיגרה לממלכה מטוס תדלוק מתקדם מסוג Voyager, היא בריטניה בראשות ראש הממשלה החדש, אנדי ברנהאם.
בריאיונות לתקשורת, הוא קשר בין הסיוע לסעודים לבין יוקר המחיה בארצו, שימשיך לעלות אם החות'ים' ימשיכו את המצור שלהם על המכליות הסעודיות.
ומה באשר ל"ברית מכה" שנחתמה לאחרונה בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה? קודם כל, ספק אם לברית החדשה יש כבר את מנגנוני הפיקוד והמתודולוגיה הדרושים לשיתוף פעולה ביטחוני מעשי במקרה של מלחמה.
עם זאת, לפי שעה, ברור לגמרי שהברית הזו מתכוונת לפעול יחדיו כחזית דיפלומטית, ולא צבאית.
ומה באשר ל"ברית מכה" שנחתמה לאחרונה בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה? לפי שעה, ברור לגמרי שהברית הזו מתכוונת לפעול יחדיו כחזית דיפלומטית, ולא צבאית
מהצהרות בעלות הברית שניתנו בשולי העצרת הכללית של האו"ם, ניתן היה להבין ששלוש המדינות מעוניינות בראש ובראשונה להרגיע את טהרן, ולהסביר לה שמדובר בברית הגנתית גרידא, ולא בברית שכוונה "נגד מדינה שלישית באזור".
בינתיים, בתימן מתחוללים קרבות עקובים מדם, והחות'ים, כך נראה, ממשיכים להתקדם. ההשלכות של מגמה זו עלולות להיות כבדות ביותר, והן יורגשו לא רק בערב הסעודית אלא בכל המזרח התיכון.
שנת הלימודים 2026/27 באלג'יריה תיפתח ב-21 בספטמבר בסימן של שינוי משמעותי: אנגלית תהפוך לשפה הזרה הראשונה בבתי הספר היסודיים.
שר החינוך, מוחמד סגיר סעדאווי, הודיע כי תלמידי כיתה ג' ילמדו רק אנגלית, והצרפתית תתווסף למערכת רק שנה לאחר מכן. המהלך הזה הוא חלק ממגמה רחבה יותר של דחיקת השפה הצרפתית מהחיים הציבוריים במדינה, בשל זיהויה כשפת הקולוניאליזם.
שר החינוך האלג'יראי הודיע כי תלמידי כיתה ג' ילמדו רק אנגלית, והצרפתית תתווסף רק שנה לאחר מכן. מדובר בחלק ממגמה של דחיקת השפה הצרפתית מהחיים הציבוריים במדינה, בשל זיהויה כשפת הקולוניאליזם
בנוסף, היחסים עם צרפת מתוחים מאז 2021, וב-2024 הם החמירו עוד יותר לאחר שפריז תמכה בריבונותה של מרוקו על סהרה המערבית.
גם במדינות צפון אפריקאיות אחרות, כגון מרוקו ותוניסיה, הצעירים מעדיפים אנגלית בשל מעמדה הגלובלי והשימוש באינטרנט. אך עבור האלג'יראים, השפה הצרפתית היא גם תזכורת מתמדת לעבר הקולוניאלי ולמלחמה העקובה מדם עם צרפת בשנות השישים.
אלג'יריה הייתה תחת שלטון צרפתי משנת 1830 ועד 1962, והצרפתית הפכה לשפת חובה במערכת החינוך והמנהל. לאחר העצמאות, ניסתה המדינה לקדם את הערבית כשפה הלאומית, אך הצרפתית נותרה דומיננטית
אלג'יריה הייתה תחת שלטון צרפתי משנת 1830 ועד 1962, והצרפתית הפכה לשפת חובה במערכת החינוך והמנהל. לאחר העצמאות, ניסתה המדינה לקדם את השפה הערבית כשפה הלאומית, אך הצרפתית נותרה דומיננטית באקדמיה, במערכת החינוך ובמוקדי הכוח.
ניסיונות קודמים להחליף את הצרפתית באנגלית, שנערכו בשנות התשעים, נכשלו, עד שהנשיא עבד אל-מג'יד תבון הכריז ב-2022 על הכנסת האנגלית לבתי הספר היסודיים.
תומכי השפה האנגלית קוראים כעת להגביר את לימודה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, כדי לאפשר לצעירים האלג'יראים להשתלב טוב יותר בשוק העבודה הגלובלי, על חשבון הצרפתית.
ב-22 בספטמבר 1980 פרצה אחת המלחמות הארוכות והעקובות מדם במאה העשרים, כאשר מטוסי קרב עיראקיים תקפו שדות תעופה ויעדים אסטרטגיים בלב איראן. במקביל, חצו כוחות קרקעיים של סדאם חוסיין את הגבול במתקפה מתואמת.
ב-22 בספטמבר 1980 פרצה אחת המלחמות הארוכות והעקובות מדם במאה העשרים, כאשר מטוסי קרב עיראקיים תקפו שדות תעופה ויעדים אסטרטגיים בלב איראן
סדאם שאף לנצל את הכאוס הפוליטי והחולשה הצבאית בטהרן לאחר המהפכה האסלאמית של 1979, במטרה לבסס את עיראק כמעצמה אזורית ולהחליש עוד יותר את איראן.
למהלך הזה קדם סכסוך גבולות עתיק יומין על נתיב המים האסטרטגי שאט אל-ערב, לצד עוינות אידיאולוגית עמוקה. סדאם חשש מחדירת הרעיונות השיעיים המהפכניים של מנהיג איראן, רוחאללה ח'ומייני – רעיונות שאיימו לערער את היציבות בבגדאד ולעורר תסיסה בקרב השיעים, המהווים רוב בעיראק.
מה שהחל כתוכנית עיראקית למכת מחץ מהירה, הפך למלחמת התשה אכזרית שנמשכה כמעט שמונה שנים. המלחמה פגעה קשות בשתי המדינות וגבתה מחיר כבד של מעל למיליון הרוגים ופצועים, כלכלות מרוסקות וחובות עתק.
החזיתות הפכו לשדות קטל, שאליהם שלחה איראן לעיתים קרובות מתנדבים צעירים ללא כל הכשרה – גילם של רבים מהם נע בין 15 ל-16 בלבד. שני הצדדים עשו שימוש נרחב בנשק כימי וביצעו פשעי מלחמה מזעזעים.
מה שהחל כתוכנית עיראקית למכת מחץ מהירה הפך למלחמת התשה אכזרית שכללה פשעי מלחמה, נמשכה כמעט שמונה שנים וגבתה מחיר כבד של מעל למיליון הרוגים ופצועים, כלכלות מרוסקות וחובות עתק
בסופו של דבר, הסכסוך הסתיים ללא הכרעה טריטוריאלית ממשית, לאחר שאיראן סירבה להיכנע ואף הדפה את הצבא העיראקי משטחה.
בעקבות המלחמה התעצב במזרח התיכון מאזן כוחות חדש, ואיראן הפכה בהדרגה לכוח אזורי חזק ומאיים, למוד קרבות ואובדן.
שמחה לאיד היא אחד הרגשות הכי נחותים, הכי ירודים, הכי אפלים של הנפש האנושית.
זהו רגש שכל מקורו במשהו רע שקורה למישהו אחר. אין הוא ניזון מהצלחה כלשהי אלא מכישלון, אין הוא ניזון מהתרוממות כלשהי אלא מנפילה, ואין הוא ניזון ממרפא כלשהו אלא ממכה קשה.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

זעקה עולה מהרשתות החברתיות: מה עושים עם הדמוקרטים, אוי ואבוי, הם תומכים בפסילתו של סמי אבו שחאדה. התשובה פשוטה: לא מצביעים להם אם אתם מחשיבים את עצמכם אנשי שמאל. כי הם הרבה דברים. שמאל הם לא.
יש ברשימתם אנשים מצוינים שאני מעריך מאוד. משה רדמן, האזרח האמיץ שיכול להזיז הרים וצריך להיות ראש ממשלה. נמרוד שפר, שר הביטחון האולטימטיבי, עם יושרה שעמדה בכל מבחני הלחץ. הרב גלעד קריב, הקול היהודי הצלול ביותר בכנסת.
אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.

זו נוקדנות לשמה גם במחיר דמים.
אידיאולוגית, נכון. הדמוקרטים סוחבים עמם
רעות חולות של מפלגת העבודה.
השאלה, מה האלטרנטיבה עבור מצביע שמאל יהודי שלא מעוניין להצביע למפלגה שאינה אנטי-ציונית, שזה למעשה הקו המפריד בין מפלגות שמעוניינות בהתאיינותה של מדינת ישראל גם במחיר שחיטת יהודיה לבין מי שמעוניין לשמור על קיומה גם במחיר שאינו נעים במיוחד לאלו שמה אכפת להם מקיומה.
האם ישר! מהווה אלטרנטיבה כזו? שאלה רטורית.
האם רע"מ, שמכירה בזכותה של ישראל היהודית להתקיים אבל לא מגדירה מפורשות את גבולות הזכות הזו ובכך מהווה ממש תמונת ראי של הדמוקרטים (אליבא דכותב המאמר), מהווה אלטרנטיבה כזו? הלא אין בנמצא כיום אף מפלגה, בוודאי לא בין אלו שמסוגלות לגרד את אחוז החסימה, שמציעה מה שהציעה למשל מפ"ם של פעם.
אז לטעמו של בורג בגלל היעדר אלטרנטיבה כזו אנו אמורים להשאיר את הזירה למפלגות ימין קשה בלבד, כי ישר! זה ימין קשה, בוודאי כך כל מפלגה אחרת ימינה מהדמוקרטים, ואז נקבל חיסול סופי של כל סיכוי לגשר כלשהוא בין ערביי ישראל ליהודיה פלוס מסלול מהיר להקצנה דתית והדתה סופנית. כמובן בלי תמיכת ליברמן, אחלה הישג.
בקיצור, מאמר דיעה נהדר לתקופת מה אכפת לי אם תהיה מדינה או לא כי כאן איי נאורו, מה אכפת לי אם ניתן יהיה לחיות פה בעוד חודשיים-שלשה או אם בכלל אהיה בחיים בעוד שנה שנתיים חודש,לפנח הבחירות הכי גורליות לקיום המדינה ולקיום עם גולגולת מחוברת לגוף באופן הכי מילולי שיש, מאמר שטני לכל דבר ועניין.
מר בורג, נוקדנים כמותך מקומם בפח אשפה מהסוג שאומללי הנובה נאלצו להסתתר בתוכם, אל תנסה לדחוף אותנו לשם.
בצער רב אגלה לך שאין בין הרשימות לכנסת הנוכחית או הבא ולא מפלגת שמאל אחת. המפלגות ה"ציוניות" כולן ימין – כלכלי ומדיני. המפלגות שאינן ציוניות הן או של הכתות הדתיות האורטודוקסיות-פונדמנטליסטיות או של הלאומיות הערבית פלסטינית. השמאלני המעשי היחיד הוא סגלוביץ' וגם הוא בודד במפלגתו
אברום אתה צודק. עם העלמות מרץ והעבודה נעלם השמאל מהכנסת. לא צריך לבכות על כך כי השמאל של העבודה שזחל לממשלות של ביבי היה בושה למורשת של המפלגה. גם מרץ "הצטיינה" בישיבות ח"כית " ציונית" – ג'ידא רינאוי זועבי שהביאה לנפילת ממשלת השינוי במאמץ משותף עם עידית סילמן.
אפשר " להתנחם" שגם הימין של פעם אינו קיים. אפילו מפלגת הליכוד של היום אינה מפלגת ימין אוטומטית אלא אירגון שבראש האינטרסים שלו עומדת הנאמנות למשפחת ראש המפלגה ולא טובת ישראל.
מה שווה הנוקדנות המטופשת הזו אברום? ומה הרבותא להיתפס בעבר, גם הוא לא נמחק? כל הירידה הזו לפרטי פרטים וההתעסקות בטפל הם עיקר בעייתו של השמאל הישראלי.
ומה אתה מציע? שלא נצביע? שנצביע למפלגת בן-גביר?
עזוב אותך משטויות. הצביעו 'דמוקרטים' ובעזרת הפתק הזה נעשה ונצליח.
מאמר מצוין בהיר וכתוב טוב מאוד.
השאלה שאני שואלת אותך האם לא כדאי להכביר מילים נגד הממשלה הקיימת והמצב הנוראי שהיא גוררת אותנו ביחסי ישראל והתפוצות וישראל ומדינות אחרות?
האם נצליח לגבור על הקואליציה היום אם נהיה מפוצלים באופוזיציה? לכן, נכון האמת תמיד חשובה, אבל עכשיו הזמן להתחשבן עם הדמוקרטים? הלואי ונגבר עליהם. אח"כ נמשיך להילחם על האמת הנכונה שלנו, על שוויון שותפות ושלום!
| כן | 67% |
|---|---|
| לא | 22% |
| לא יודע/ת | 11% |
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו