במהלך השבועות האחרונים גוברת הציפיה, שלא לומר התשוקה, של רבים לראות את משטרת ישראל מפעילה יד קשה נגד מתנגדי ההפיכה המשפטית בישראל ומכניסה רבות ורבים מהם לחדרי המיון של בתי החולים (שהרי זוהי תוצאתו המיידית של אותו טיפול "ראוי" במפגינים).

לטענתם של אלה, המפגינים הינם קבוצה "מפונקת" ו"פריווילגית", הזוכה ליחס מפנק ומקל מידי השוטרים. ישראל הראל, בטור דעה שפורסם ביום שישי האחרון, מצטרף לאותה מקהלת מלינים וטוען כי אותה אפליה, אותה אכיפה בררנית "קיימת גם בימי ממשלת 'הימין על מלא' במערכת המשפט ואכיפת החוק כלפי מתנחלים, חרדים, אתיופים ומיעוטים אחרים".

גיא בן-פורת הוא פרופסור למדע המדינה, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כותב על תהליכי שלום, משטרה ומיעוטים, ועל יחסי דת-מדינה. חילוני, אבל מאמין בהפועל באר שבע

חיים וייס פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. ספרו האחרון "ספרים מחוקים" יצא לאור בהוצאת אפרסמון.

חודשים חלפו מאז שמתקפות אמריקאיות וישראליות זעזעו את טהרן והרגו את המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, והמלחמה שהייתה אמורה להסתיים בניצחון מכריע שקעה במקום זאת במבוי סתום דיפלומטי מייגע – מבוי סתום החושף את הסתירות הפנימיות המהותיות בשני הצדדים.

סבב השיחות הראשון באיסלמאבאד, ב-11 באפריל, הסתיים ללא פריצת דרך. הפסקת אש שברירית, שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ האריך מבלי לקבוע מועד אחרון ברור, מחזיקה מעמד – אך בקושי.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

הקמת מפלגת "ביחד" בשבוע שעבר מלמדת אותנו שהצמד בנט-לפיד למד משהו מהניצחון של פטר מדיאר בהונגריה: כדי להביא לשינוי עמוק לא מספיק להיות תמונת התשליל (נגטיב) של הקיים. הגיע הזמן להפסיק להגיב לכל פרובוקציה של השלטון ולהתחיל לעצב את מרחב הבחירה של האזרח סביב מכנה משותף אחר לגמרי. 

*  *  *

ראוי להתעכב על הסיפור ההונגרי, מעבר להתמקדות בספירת נקודות ההשקה בין המקרה ההונגרי לישראלי. אפשר ללמוד ממנו על אופן התרחשותם של שינויים פוליטיים מבניים – ולהתבונן בדרך שבה הצליח פטר מדיאר לפעול מבלי לאגף את ויקטור אורבן מימין או משמאל.

ד"ר הדס רוט טולדנו היא חוקרת מדיניות ציבורית והתנהגות בוחרים ומרצה בחוג לממשל, תקשורת ופוליטיקה ובחוג לפסיכולוגיה במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים.

הרצח המזעזע בפתח תקווה אינו אירוע פלילי מבודד, אלא תמונת מראה של תהליך התפרקות חברתי שהחל במגפה והעמיק בשנות המלחמה. כשהמדינה מתעקשת למדוד ציונים בעולם שזקוק לעזרה ראשונה נפשית, והרחוב הופך למפלט היחיד של נוער בסטרס כרוני – האסון הבא הוא רק שאלה של זמן. הגיעה העת לזנוח את פרדיגמות העבר ולעבור למודל של חינוך אדפטיבי, שגרירי חוסן קהילתיים וניהול מערכתי שרואה את הילד גם מחוץ לשעות הלימודים.

כשהותר לפרסום דבר המעצר של שישה צעירים בחשד לרצח הנער בפתח תקווה, התגובה הציבורית האוטומטית הייתה זעזוע עמוק מהגיל של חלקם. בני 13? שאלו כולם בתדהמה, מנסים להבין איך ילד שעוד לא חגג בר מצווה מוצא את עצמו חלק מחבורה שחשודה בנטילת חיים בדם קר.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.