מדהים שמכל הפוליטיקאים הישראלים הבאתם את משה דיין – אחד הפוליטיקאים הכי נאלחים שהיו למדינת ישראל, אדם שבנוסף לכשליו המוסריים גרם אסונות נוראיים למדינת ישראל: הן יום כיפור, הן פירוק ימית ובעיקר נתינת שליטת הר הבית לוואקף מתוך מחשבה מוטעית ולא רציונאלית שכך ישמר "השקט". לולא הוא, כיפת הסלע (הזהב) ובעקבותיה ירושלים, לא היתה הופכת לסמל לתנועה הפלסטינאית והערבים לא היו מבקשים "לשמור עליה" או להופכה לבירה. בשלושת אלפי השנים האחרונות ירושלים לא היתה בירה של אף ישות אחרת מאשר ישויות יהודיות (למעט מאה שנה תחת הצלבנים ותשע עשרה שנים תחת ירדן, כבירת מחוז (בין 1948-1967). לרומאים היתה את קיסריה לערבים את רמלה. לסיכום: הכותבים יוצרים בילבול משווע בין זכויות אדם וצדק מוסרי, שהם לגיטמיים לחלוטין, לבין זכויות היסטוריות. בנוסף, הבעיה העיקרית היום הינה טענת "זכות השיבה", אונר"א, הנצחת מצב הפליטים וראיה מוטעית של מי הוא פליט, מי באמת היו בעלי הקרקע/הבתים בהם התגוררו הסבים "מחזיקי המפתחות" והאם אכן מדובר על "תיקון העוול" ל"עם הפלסטינאי" ב"מולדתו" או במצב בעייתי של זכויות אדם שצריך לפתור בלי ניסוחים מפולפלים ושקריים?

שלום לכותבים,
למעט אי דיוקים היסטוריים (על חלקם כתבתי בתגובה אחרת) אני מציע לכם ולקוראים אחרים לקרוא את סיפרן של עדי שורץ ועינת וילף "מלחמת זכות השיבה" (למי שלא ימצא עותק, באמזון נמכר הספר במהדורה האנגלית "The War of Return") כדי להבין מהי אחת הבעיות העיקריות (אם לא העיקרית) לפתרון הסכסוך.

שלום רב,
כתבתם:" חיו בה ערבים רבים מאוד בערים ובכפרים לאורכה של הארץ ולרוחבה, הם כאבות אבותיהם לפניהם, במשך 14 מאות שנים ברציפות". הכיצד???
הרי מארק טווין ומטיילים אחרים בפירוש מדברים על ארץ כמעט ריקה מאדם. בנוסף, לאחר 1831 וכיבוש א"י בידי איברהים פאשה הביא ממצרים, לוב וסודאן כמה עשרות אלפי פלאחים. ירושלים מנתה לא יותר מ6000 אנשים במחצית המאה ה19. יחד עם העליה היהודית לא"י היתה הגירה ערבית בתחילת המאה העשרים. איך אתם כותבים 1400 שנה ברציפות של "אבות אבותיהם" של ערבים רבים? הרי זהו שקר גס.
אם תנסו לטעון שמדובר בפלסטינאים שהעותומנים איסלמו הרי בפירוש לא מדובר על ערבים אלא על יהודים או שומרונים. חבל ועצוב שהישראלים עצמם מעוותים את ההיסטוריה כדי שתתאים לאג'נדות פוליטיות כי דבר אחד הוא לנשות לפתור את הסכסוך דבר אחר הוא לשכתב את ההיסטוריה!