שתי מדינות - הסוף

בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ (צילום: (AP Photo/Susan Walsh)
(AP Photo/Susan Walsh
בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ

במשך שנים פיתרון שתי המדינות מלווה אותנו כתשובה מובנת מאליה לכל הבעיות הקשורות לשני עמים שונים החיים יחד באותו תא שטח. רק נפצל את השטח לשתי מדינות וכן, רבות מהבעיות ביננו, אם לא כולן, תפתרנה.

מצד שני יתכן שלא מעטים רואים בהצעה לפצל את הארץ לשתי מדינות את הגורם המקורי לבעיות שלנו מלכתחילה, הרעיון האחד שממשיך להדליק את השטח ומונע מכולנו להגיע להסדר. אולי שתי מדינות אינן גורלנו?

כאשר ועדת פיל (Peel) הציגה את הצעתה לממשלת הוד מלכותו בשנת 1937 היו אכן סיבות רבות להפריד בין הפלגים הלוחמים בזמן שהמנדט הבריטי עדיין היה בשיא תפקודו. בדיוק כמו שהיו סיבות טובות גם ב-1947, כאשר נעשה המאמץ הרציני האחרון להיפרדות. הוא כבר נעשה על ידי האו"ם, ארגון חדש שרצה להוכיח את עצמו. כפי שנכשלה ההצעה הבריטית שכלל לא מומשה, גם הצעת האו״ם לא הגיעה למימוש מלא וכשלונה העלה את הפלסטינים על דרך ארוכה של סבל ואת ישראל על הדרך למדינת הסטארט-אפ.

כפי שנכשלה ההצעה הבריטית שכלל לא מומשה, גם הצעת האו״ם לא הגיעה למימוש מלא וכשלונה העלה את הפלסטינים על דרך ארוכה של סבל ואת ישראל על הדרך למדינת הסטארט-אפ

מלחמת 1967 ותוצאותיה הדרמטיות היו יכולות להיות הזדמנות לדון בחלוקת ארץ ישראל והשלכותיה מחדש ולפתור סוגיות בין הצדדים בגדול. לצערנו מדינות ערב באזור לא רצו, הפלסטינים לא היו מאורגנים וישראל המשיכה להתעלם מהבעיה, מתוך שיכרון של ניצחון מזהיר. החל מסוף שנות ה-80 נעשו לסירוגין מאמצים ממושכים לפצל את ארץ ישראל, ללא ספק מתוך כוונות טובות, אך תמיד במחשבה רוויזיוניסטית. חזרה לעתיד, לכשלון שהיינו בו. לא באמת במבט קדימה.

ובשורה התחתונה? ככל שהפלסטינים רוצים מדינה משלהם, הם לא באמת מוכנים לוותר על שום דבר מהותי שעשוי להביא את ישראל לנכונות להגביל את שליטתה בגדה המערבית. הם גם לא הציעו מעולם הצעה מדינית משלהם שתקשה על ישראל לדחות אותה בקלות יתרה.

ומי יודע? אולי הם מסתכלים מסביב, על מצבם של שכנינו הערבים במזה״ת והם גם רואים ומרגישים איך שלטון הרשות הפלסטינית מתפקד, ורבים מהם עשויים לחשוב בסתר ליבם שעדיף להישאר תחת ריבונותה של ישראל, עם כל הקושי.

וישראל? ככל שישראל הייתה רוצה להיפטר מהפלסטינים, להרחיק אותם מאחורי חומה גבוהה וארוכה, רוב אוכלוסייתה רוצה להמשיך ולממש את כמיהתו לאדמות אבותינו ביהודה ושומרון. ישראל גם חרדה מדי לביטחונה בכדי לשקול ברצינות נסיגה מנהר הירדן על מנת להשאיר שטח רציף ובגודל סביר למדינה פלסטינית בת קיימא.

ככל שישראל הייתה רוצה להיפטר מהפלסטינים, להרחיק אותם מאחורי חומה גבוהה וארוכה, רוב אוכלוסייתה רוצה להמשיך ולממש את כמיהתו לאדמות אבותינו ביו"ש

תוכנית טראמפ-נתניהו סתמה את הגולל על פיתרון שתי המדינות. בכך שמתחה את הגבול לאורך נהר הירדן ואפשרה את החלת הריבונות הישראלית בבקעה היא כלאה את פלסטין בתוך מדינת ישראל מורחבת, ממש בלעה אותה, ויצרה מציאות של מדינה אחת.

מימוש תוכניות הבניה בירושלים ומסביב לה משלימים את הצעד הבלתי הפיך. לא תהיה מדינה פלסטינית עצמאית, אנחנו חוזרים לאוטונומיה. הרכבת יצאה מהתחנה. אם הצעת טראמפ עשתה משהו, היא הראתה לכולם ששתי מדינות כבר לא רלוונטיות.

הסתכלו במפה. הסתכלו שוב. איים אלה של בנטוסטנים (גם בצד שלנו וגם בצד הפלסטיני) המחוברים על ידי חוטים/כבישים, מנהרות וגשרים, אם הם מחוברים בכלל, אינם מהווים בסיס למדינה בת קיימא. ובאמת, יש מישהו שמאמין ברצינות שהפלסטינים יעמדו אי פעם בתנאים ובדרישות של ישראל וארה"ב?

מפת טראמפ
מפת טראמפ

התוכנית כולה תרגיל ביחצ״נות, כך שכל אחד יכול לראות איזה מאמץ מדהים ארה"ב עשתה. לא, זו לא השקת הפיתרון האולטימטיבי של שתי המדינות, אלא זו הלווייתו. ומי שעיצב אותו יודע זאת היטב.

אנחנו במציאות של ארץ אחת ותמיד היינו. מייסדי המדינה אמרו את זה בהכרזת העצמאות, אשר כמו החלטת החלוקה של האו״מ קראה לאיחוד כלכלי של ארץ ישראל. אנחנו בוודאי ביחידה אקולוגית אחת והיום, בעידן הקורונה מתברר יותר ויותר עד כמה אנחנו גם ביחידה דמוגרפית אחת.

התוכנית כולה תרגיל ביחצ״נות, כך שכל אחד יכול לראות איזה מאמץ מדהים ארה"ב עשתה. לא, זו לא השקת הפיתרון האולטימטיבי של שתי המדינות, אלא זו הלווייתו. ומי שעיצב אותו יודע זאת היטב

מה שנותר לנו לעשות הוא להחליט אם המציאות לא מחייבת גם מדינה אחת. ואם מדינה אחת, האם אנחנו רוצים במדינת של אפרטהייד, עם כיבוש על טורבו בתוכה או שאנחנו יכולים לעשות יותר טוב מזה, הרבה יותר טוב. האם אנחנו רוצים ליצור מצב בו נצטרך לפעול ללא הרף לדיכוי חלק מהאוכלוסיה שחי בריבונותנו או שאנחנו מעדיפים שוויון במדינה בה כולם יכולים להרגיש בטוחים?

האם אנחנו באמת צריכים קודם להתחיל בדרך הלא נכונה ולחכות עד שהעולם הנאור, יהודי התפוצות או התקוממות עממית יאלצו אותנו לתקן את דרכינו כאשר המציאות תטפח לנו על הפנים?

האם אנחנו באמת חייבים לעשות את אותן הטעויות שמדינות לאום אתנוצנטריות אחרות עשו לפנינו ואנחנו היהודים סבלנו מהן ובסופו של דבר שילמנו מחיר עצום? האם אנחנו באמת כה עיוורים ולא יכולים לראות לאן זה מוביל? האם אתנוצנטריות אי פעם עשתה טוב למישהו בסביבה רב לאומית?

התשובות ברורות אם כי אני חושש שלא מעטים ביננו יתקשו לוותר על מדינת הלאום היהודי למרות שהמושג הזה פשוט לא הוזכר בהכרזת העצמאות, וברור גם למה. אין לנו באמת ברירה אלא לעבור למדינת הלאום הישראלי. אבל כל מי שחושב שמדינת לאום יהודי ואין בלתה, במוקדם או במאוחר חייב להתמודד עם ההשלכות. זו רק שאלה של זמן ועוצמה. וההיסטוריה לא תסתכל עלינו באהדה אם נוכיח לכל שלא למדנו דבר.

עמנואל שחף הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 788 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 22 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בג"ץ הורה אתמול לשר המשפטים וליועמ"ש להעמיד לדין משמעתי את רב העיר צפת שמואל אליהו בשל התנהגות שאינה הולמת רב ● את פסק הדין האקטיביסטי כתב השופט אלכס שטיין, מינוי של איילת שקד, שביקשה כשרת משפטים למנות שופטים שמרנים ● ולמרות הרטוריקה השיפוטית המעודנת, גם היועמ"ש חוטף מהלומה ● פרשנות

עוד 871 מילים

רות ביידר-גינסבורג, האשה שהזכירה שיש גם אופציה הומניסטית

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם וכן להבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים שממוקדים בעצמם, מקיימים תרבות כזב, משסים ללא הפסק נגד ארגוני זכויות אדם, תקשורת חופשית ושומרי סף, מרסקים את מוסדות הדמוקרטיה, חותרים לצמצם את הפיקוח השיפוטי והפרלמנטרי על מעשיהם, מבזים את הדת לצרכיהם הפוליטיים והנרקיסיסטיים, מפרקים את מדינת הרווחה (ולכל הפחות את מערכי הרווחה הקיימים במדינותיהם) ומעמיקים את הקשר המושחת והאנטי-דמוקרטי בין ההון לשלטון.

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם ולהבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. היא התגברה על כך, על אפליית הנשים החמורה (משרדי עורכי דין ואף שופטים סירבו לקבל אותה כעורכת דין שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני. לאורך שנים הייתה עורכת דין אמיצה שנאבקה למען זכויות אדם ואזרח.

היא התמקדה בזכויות נשים, פעלה למען שוויון מגדרי, ערכה כתב עת משפטי שהתמקד בשוויון זכויות לנשים, כיהנה כיועצת משפטית בתחום שוויון הזכויות לנשים באיגוד למען חירויות אזרחיות, ייצגה בדיונים משפטיים במסגרת פרשות חשובות ואף כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטה. היא כתבה חיבורים על זכויות אדם בכלל, זכויות נשים בפרט, סדר-דין אזרחי ומשפט בינלאומי. בגיל 47 הפכה לשופטת פדרלית. בגיל 60 מונתה לבית המשפט העליון של ארצות הברית בידי הנשיא קלינטון. היה זה בשנת 1993.

לאחר מינויה לבית המשפט העליון בארצות הברית, פסקה לא אחת למען שוויון זכויות לנשים, הדגישה את זכותה האוטונומית המוחלטת של האישה על גופה, הטעימה את חשיבות השמירה החוקתית על זכויות האדם והאזרח, פסקה כמיטב יכולתה למען זכויות עובדות מופלות, פסקה בערעור מפורסם שהתמקד באפליית נשים באקדמיה צבאית ובערעור מפורסם אחר שהתמקד בטענת אפלייה גזעית בשירותי הכבאות של ארצות הברית וכן פסקה נגד זיהום הסביבה בידי תאגיד תעשייתי גדול.

וחשוב לא פחות: היא הסתייגה בדעת מיעוט מהפסיקה שהתירה את הקשר המושחת והמסוכן שבין תאגידי ענק לבין פוליטיקאים שניזונים מתרומותיהם ולכן מחויבים אליהם בצורה מוחלטת.

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. התגברה על אפליית הנשים החמורה (משרדי עוה"ד ואף שופטים סירבו לקבלה כעו"ד שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני

שלשום היא נפטרה מסרטן הלבלב בגיל 87. האישה השופטת השנייה בתולדות ארצות הברית בבית המשפט העליון. האישה היהודיה הראשונה במוסד החשוב. מרצה אהובה, חוקרת דגולה, בעלת עיטורי כבוד רבים בתחום המשפט (לרבות המדליה על שם השופט היהודי הדגול ברנדייס), אייקון תרבותי, אישה בעלת משמעת עצמית נדירה ושופטת יוצאת דופן שפעלה כל חייה למען כבוד האדם וזכויות האזרח. בשנת 2013 אף השיאה זוג גברים אוהבים. היא הייתה אז אישה בת 80. אני מנחש שהייתה הכי נמוכה באולם. 155 סנטימטרים.

גופתה טרם התקררה. הנשיא המעודן טראמפ מיהר להכריז בציוץ בטוויטר שימנה במקומה שופט בבית המשפט העליון. זאת למרות שנותרו 6 שבועות בלבד עד בחירות נובמבר 2020. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, מיהר להבהיר שיתמוך במינויו של שופט חדש בטרם הבחירות.

לכאורה, זו זכותם. הם הדרג הנבחר. שיטת מינוי השופטים בארצות הברית מאפשרת לנשיא לעשות כן גם זמן קצר לפני הבחירות.

הנקודה היא שעם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה בשנת 2016 (שופט שמרן ביותר ובאופן נדיר, חבר טוב של ביידר-גינסבורג), דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקומו של סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות. אובמה אכן נאלץ להימנע מהמינוי לאחר שהרוב הרפובליקני בסנאט הבהיר שאינו מתכוון לדון בכך בכלל.

עם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה ב-2016, דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקום סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות

ומי עמד בחזית הדרישה ממנו להימנע מכך לפני 4 שנים? נכון, הסנאטור מיץ' מקונל. מנהיג הרוב הרפובליקני דהיום שמגבה את טראמפ ומצהיר שעליו למנות במהירות שופט עליון חדש עוד בטרם התקררה גופתה של ביידר-גינסבורג.

אם זה מזכיר לכם את המנהיג הישראלי הצבוע שטען שראש הממשלה אולמרט איבד את המנדט הציבורי והמוסרי כבר בשלב חקירותיו הפליליות כחשוד בשנת 2008 ובטרם נאשם במשפט פלילי, בעוד הוא עצמו כמובן רשאי לכהן כראש ממשלה גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור בשנת 2020, זה איננו מקרי.

לצערי, נתניהו, טראמפ ומקונל הם מסוג הפוליטיקאים שאין בכלל על מה לדבר איתם. שום מילה שלהם אינה נחשבת. הם יפרו כל הסכמה ויטיפו בלהט קדוש בעד דבר והיפוכו כל עוד זה מה שישרת את האינטרס האישי והכוחני שלהם. אלו מנהיגים רעילים שחייבים להחליף.

רות ביידר-גינסבורג. האישה שהזכירה לנו שקיימת גם אופציה יהודית אחרת. יהדות ליברל-דמוקרטית. יהדות הומניסטית. יהדות שבמרכזה כבוד האדם וזכויות האדם והאזרח. תנצב"ה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 716 מילים

גמזו: "לקבוע מי ייכנס לבידוד זה תפקיד המשטרה לא הנחייה של רה"מ"

יואב קיש: "יפעת ביטון נכנעה ללוביסטים, היא לא מעניינת" ● ניסנקורן: "לא תהיה ברירה אלא לעשות החמרה נוספת" ● משרד הבריאות יבקש מהשרים לאשר צמצום עבודה במגזר הפרטי ל-30% ומעבר למתכונת חירום במגזר הציבורי ● אם יאושרו, הצעדים ייכנסו לתוקף אחרי יום כיפורים

09:21 עריכה

פרופ' רוני גמזו מבקר את סביבת ראש הממשלה על הטלת האחריות תחלואה על ועדת הקורונה.

"אני לא חושב שזה המוקד, המוקד הוא קבלת החלטות נחושה שלנו לגבי התקהלויות בתוך מדינת ישראל. בוועדת הקורונה היה סיפור של חדרי כושר אני לא בטוח שזו הסיבה".

בהקשר להפרת הבידוד של יועצי ראש הממשלה והגיבוי שניתן להם, אמר פרוייקטור הקורונה כך: "אין הבדל באכיפה לא צריך להיות הבדל, עם כל הכבוד לראש הממשלה הוא לא צריך לקבוע מי צריך ייכנס לבידוד ומי לא ייכנס לבידוד, מי תהיה לו אכיפה ומי יקבל עונש ומי יקבל ענישה פלילית או לא זה תפקידה של המשטרה זו לא הנחיה של ראש הממשלה".

09:00 עריכה

משרד הבריאות מעדכן שכרגע יש בישראל 653 חולים קשה, מחצות אובחנו 413 נדבקים חדשים ואתמול 3,843. אתמול בוצעו 34 אלף בדיקות, 1 מכל 9 נבדקים חיובי, ומספר המונשמים עומד על 169.

08:18 עריכה

"אם הסגר הזה לא יצליח תוך חודש חודשיים נעבור את ה-1,000 עד 1,500 חולים קשים", אמר הבוקר לגלי צה"ל שר האנרגיה יובל שטייניץ.

"עדיף לסבול שבועיים שלושה של סגר מהודק מאשר לדמם שנה שלמה … אני חושב שמי שמפר לגבי אחד זה לא ברור, צריך להיענש באופן ברור, חייבים לשמור על משמעת, כולנו, מימין לשמאל, ערבים ליהודים חרדים וחילונים, בלי התקהלויות בלי התגודדויות בלי עומס בבתי הכנסת … חלק מהציבור מצפצף".

"היעד הנכון הוא לאזור ה-100 נדבקים ליום, 1,000 זה עדיין מדינה אדומה באירופה … מהסגר לפחות נחזור להיות מדינה ירוקה כי הסגר האווירי פוגע בכלכלה שלנו".

 

08:11 עריכה

בממשלה כבר מתחילים לחשוב שהקיצוץ צריך לחול גם על מספר המשרדים והשרים, לפי דיווח של גילי כהן בכאן.

07:49 עריכה

באופוזיציה תוקפים את נתניהו על ניהול המשבר והפרת הבידוד של יועציו. יאיר לפיד אומר ש"נתניהו נכשל כי הוא מנהל גרוע" ואלי אבידר צופה שטופז לוק ועופר גולן יעמדו לצידה של שרה נתניהו בחליפות אסטרונאוטים.

07:38 עריכה

"החלטנו שהגורמים שיעסקו בעניין יהיו הגורמים המקצועיים ולא הגורמים הפוליטיים … המתווה חייב לקחת בחשבון עצירת תחלואה זה אינטרס של כולנו גם של המפגינים וגם של המתנגדים להפגנות", אמר הבוקר לכאן ב' עמיר פרץ.

שר הכלכלה הוסיף כי "כולם צריכים לראות בזה דבר מרכזי ולהגיש לנו הצעה לא פוליטית זכויות נשמרות ומצד שני להגן מפני התפשטות התחלואה".

בהתייחס ליועצי ראש הממשלה שנתפסו מפרים בידוד, אמר פרץ כך: "בלי אמון הציבור לא יעזרו כללים והגבלות … אני חושב שראש הממשלה צריך לנקוט בפעולה כלשהי".

"לא נטפלים לאף אחד ברור לחלוטין שאדם מוכר צריך לקחת בחשבון שהוא לא איש פרטי, העניין של הפרת בידוד היא לא שאלה של למי נטפלים אלא שאלה של אחריות, אחוז קטן שמפר בידוד לוקח סיכון שידביק אחרים לאיזה אדם יש זכות להדביק אחרים? וודאי כשאתה איש ציבור שמקורב לראש הממשלה".

07:27 עריכה

אני בהחלט מבין שהעומס דורש תגבור, זה גם בקהילה, זה עומס קשה, אנחנו עושים הכל להוריד מהרופאים דברים לא הכרחיים", אמר הבוקר סגן שר הבריאות יואב קיש בהתייחס לדיווחים על עומס בקופות ובבתי החולים.

"גם אם נחליט כולנו היום להדק את הסגר נצטרך להגיע לישיבת ממשלה לנסח תקנות להביא אותן לאישור ממשלה ואז לאשר בכנסת, מה שאתה לא עושה זה 4-5 ימים אי אפשר מהיום למחר, מכיוון שאנחנו חייבים למקסם את הזמן של החגים אין לנו את הלוקסוס לוותר על סגר נושם, לא יודעים לכמת את זה למשמעות אפידמיולוגית, יש כאלה שחושבים שזה מספיק ויש כאלה שחושבים שצריך להחמיר".

"אם היה לנו כלי אחר לייצר מניעת התקהלויות היינו עושים את זה … כל מי שמפר הנחיות צריך לאכוף כנגדו ולהיענש, גם ארוחת החג של המפגינים בבלפור וההפגנות בים – צריך לאכוף כלפי כל יועץ, אכיפה מלאה, צריך תקנות שמאפשרות אכיפה, לדרוש מהאנשים שבאים להפגין להתנהל באחריות".

בהקשר ליו"ר קבינט הקורונה, ח"כ יפעת ביטון, קיש אמר שהיא נכנעה ללוביסטים והיא "לא מעניינת": "ישבתי אצלה בוועדה, נלחמתי מול לוביסטים ולצערי היא נכנעה אליהם, במקום להוכיח מנהיגות. דעתה היתה שגויה לחלוטין והובילה לפגיעה באמון הציבור ולסגר, היא לא מעניינת".

07:13 עריכה

"כנראה לא תהיה ברירה לעשות החמרה נוספת אחרי יום כיפור אחרי ששומעים ורואים ועושים מינימום נדרש להוריד את התחלואה", אמר הבוקר אבי ניסנקורן בראיון לכאן ב'.

"צריך למנוע התקהלויות זאת הנוסחה אבל כבר כמה חודשים אנחנו מתמודדים עם הנושא הזה והדבר היחיד שהיה אפקטיבי זה סגר, זה מה שהוריד תחלואה … צריך לקבל החלטות באיזון נדרש בין כלכלה לבריאות".

07:10 עריכה

בוקר טוב! קבינט הקורונה יתכנס בצהריים כדי לבחון אפשרות להחמיר הגבלות לאחר יום כיפור. על הכוונת של משרד הבריאות בעיקר הגבלת העבודה במגזר הפרטי ל-30% ומעבר למתכונת חירום במגזר הציבורי. בנוסף, הכוונה היא להגביל התקהלויות ולאכוף עוצר.

עוד 9 עדכונים

רות גביזון, גדי טאוב והאקדמיה הישראלית

בשנת 2004 פרסמה יולי תמיר מאמר באנגלית על "מעמד ולאומיות", בו היא מבחינה בין האליטה הניידת לבין הרוב הנייח. תמיר מסבירה כיצד תודות להון האנושי או הפיננסי יכולה אליטה מצומצמת להתנייד ברחבי תבל ולהפיק תועלת מעלית הקוסמופוליטיות, פתיחת הגבולות וירידת כוחה של הלאומיות, בעוד הרוב הנייח סובל מהשלכות התפתחויות אלו.

הלאומיות אחראית במידה רבה לסולידריות שהצמיחה את מדינה הרווחה. ירידת כוחה משמעותה עליית כוחה של הכלכלה הניאו-ליברלית, המדלדלת עד מאוד את רשת הביטחון הסוציאלית הניתנת למעמדות הנייחים. בספרה משנת 2019 "מדוע לאומיות?" ממשיכה תמיר לנסות ולשכנע את האליטה הניידת לבחור בלאומיות.

הלאומיות אחראית במידה רבה לסולידריות שהצמיחה את מדינה הרווחה. ירידת כוחה משמעותה עליית כוח הכלכלה הניאו-ליברלית, המדלדלת עד מאוד את רשת הביטחון הסוציאלית הניתנת למעמדות הנייחים

האבחנה בין ניידים ונייחים חדרה לדיון הציבורי בישראל, במידה רבה, תודות לכתיבתו של גדי טאוב. אך בעוד כתיבתה של תמיר – לשעבר פרופסור באוניברסיטת תל אביב – זוכה להערכה באקדמיה הישראלית, כתיבתו של טאוב – המשמש כמרצה בכיר באוניברסיטה העברית – המשתמשת באותן אבחנות ממש זוכה לקיתונות של בוז בתגובות מצד אנשי אקדמיה בישראל. הניגוד החריף בין היחס לטאוב לבין היחס לתמיר מעלה את החשש כי תגובת אנשי האקדמיה בישראל נובעת לא מטיעונים לגוף העניין, אלא מסלידה מתמיכתו הפוליטית של טאוב בשלטון הימין.

חשש זה החזיר אותי לראשית היכרותי עם רות גביזון כתלמיד בסמינר שלימדה על "משפט ופוליטיקה" בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. כעתודאי צעיר ידעתי אז מעט מאוד על כיצד האקדמיה פועלת, אך הסמינר הציע עמדת צפיה מצוינת לדרמה שהתרחשה באותה עת באקדמיה המשפטית בישראל.

גביזון היתה אז האדם הבודד ביותר באקדמיה בישראל. בעקבות מאמר אקדמי שכתבה המבקר חריפות את המהפיכה החוקתית, פירסם ארי שביט בשנת 1999 ראיון עימה תחת הכותרת "דבר ראש האופוזיציה". שבוע לאחר פרסום הראיון התפרסמה במוסף "הארץ" כפולת עמודים שריכזה את מכתבי התגובה לראיון מאנשי אקדמיה בישראל. כולם – ללא יוצא מן הכלל – ביקרו את עמדתה של גביזון. בראש העמוד תחת הכותרת "גבולות הביקורת" הופיע מאמרו של פרופסור דניאל פרידמן, שהפך ברבות השנים לאחד ממבקריו החריפים של בית המשפט העליון.

לגביזון לא היה קל לצאת כנגד המחנה ממנו צמחה. כפי שמציין גדעון ספיר בספרו "המהפכה החוקתית" שהתפרסם בשנת 2010:

"אפילו רות גביזון, שהיתה כאמור מהבודדים שביקרו את מהלכיו של בית המשפט, פתחה את מאמר הביקורת שלה בניסיון ארוך ומפותל להצדיק את החלטתה להשמיע ביקורת בפומבי". ספיר מוסיף ומספר כיצד הודרה גביזון והפכה "לאישיות לא רצויה אצל קובעי הטעם בקרב הציבור ההגמוני לשעבר".

מציאות זו הגיעה לשיאה בפסילת מועמדותה לבית המשפט העליון בשנת 2005 על-ידי נשיא בית המשפט העליון באותה עת, אהרן ברק תחת הנימוק ש"לרותי יש אג'נדה". הרבה השתנה בעשרים השנים שחלפו מאז פרסום מאמרה של גביזון. למרות שעמדותיה נותרו עמדות מיעוט בפקולטאות למשפטים בישראל, מחוץ לאקדמיה עמדותיה הפכו למקובלות הן בשמאל והן בימין.

שבוע לאחר פרסום הראיון עם גביזון התפרסמה במוסף "הארץ" כפולת עמודים שריכזה את מכתבי התגובה לראיון מאנשי אקדמיה בישראל. כולם – ללא יוצא מן הכלל – ביקרו את עמדתה של גביזון

האם היחס של האקדמיה הישראלית כלפי טאוב לעומת יחסה לתמיר מלמד שאנו חוזים בגירסה עדכנית של היחס כלפי גביזון בראשית שנות ה-2000? תשובתי לכך שלילית והסיבה נעוצה בסתירה יסודית בטיעוניו של טאוב שנעדרת מטיעוניה של תמיר.

ביסוד כל הגות פוליטית קיימת תמונה מסוימת של היצור האנושי. כך לדוגמה, כולנו מכירים את דמות האדם שהציג תומאס הובס. "אדם לאדם זאב" כתב הובס שבנה תאוריה פוליטית שלמה על בסיס דמות האדם כיצור אגואיסטי הדואג לצרכיו. למרות שהובס תמך במשטר מלוכני, דמות האדם שהציג היתה אחת. הוא לא גרס שעבור תומכי המלוכה "אדם לאדם – מלאך". אצל טאוב, דמות האדם חצויה: הנייד מונע מכוחות כלכליים, בעוד הנייח הוא יצור חושב שבוחר אלו עמדות לאמץ.

טאוב חייב להחזיק בדמות אדם שהיא חצויה, שהרי אחרת, אם הנייח מונע בגיבוש עמדותיו על ידי אינטרסים כלכליים בלבד – ממש כמו הנייד – הרי הלאומיות היהודית הופכת ללא יותר מתודעה כוזבת, אמצעי מניפולטיבי להסתרת אינטרס כלכלי.

אך אצל טאוב, רק עבור הנייד האידאולוגיה הקוסמופוליטית היא בגדר כלי מניפולטיבי של מילים מפוצצות המסתירות אינטרס כלכלי קר. אצל הנייח, האידאולוגיה הלאומית היא אמת המפעמת בנפש יהודי הומייה וגוברת על כל אינטרס כלכלי. נקודה עדינה זו היא משמעותית: רק כך יכול הימין לבטל את האינטרס הכלכלי של הנייחים בשם הלאומית ולהמשיך ולקדם את שוק החופשי שמשרת, לפי טאוב, את הניידים.

בספרה, תמיר נעה ונדה בין דיונים על כוחות כלכליים המכתיבים התנהגות אנושית לבין דיונים על השפעתם של נימוקים ושכנוע על הדרך בה פועלים בני אדם, אך לאורך כל הדיון דמות האדם אינה חצויה. הן הנייד והן הנייח מושפעים ומונעים באותן דרכים.

האם יחס האקדמיה הישראלית כלפי טאוב לעומת יחסה לתמיר מלמד על גירסה עדכנית של היחס לגביזון בראשית שנות ה-2000? תשובתי לכך שלילית והסיבה נעוצה בסתירה יסודית בטיעוניו של טאוב

החשיבות שדמות האדם בבסיס תאוריה פוליטית תהיה אחידה לכל בני האדם ולא חצויה לפי השתייכותם הפוליטית אינה בגלל שהאדם הוא יצור חד ממדי. הובס ידע שישנם אנשים המבצעים מעשי חמלה שאינם אגואיסטים. אבל הצורך לשמור על עקביות בתיאור האדם כיצור אגואיסטי, בין אם הוא תומך במלוכה ובין אם מתנגד לה, הבטיח שהתאוריה של הובס לא תושחת מבחינת הגיונה הפנימי בגלל תמיכתו במלוכה.

במילים אחרות, יהיה זה תמים לחשוב שאלו המקדמים תאוריה פוליטית אינם מושפעים במחשבתם מעמדותיהם הפוליטיות. אבל הקפדה על עקביות בדרך בה מתואר היצור האנושי מרסנת את הנטייה להטות את הטיעון כך שיתאם לעמדה פוליטית.

הנקודה המבחינה בין טאוב לבין תמיר אינה נובעת מהמחלוקת בין אלו החושבים שהאינטרס הכלכלי מכתיב הכרעות אנושיות לאלו החושבים שניתן להתעלות מעליו. הנקודה המבחינה ביניהם נוגעת להכרה שדמות האדם זהה, בין אם הוא נייח ובין אם הוא נייד. עבור טאוב, המעמד הנייד מונע בידי כוחות כלכליים, בעוד המעמד הנייח מחליט אלו עמדות לאמץ. עבור תמיר, הן הנייחים והן הניידים דומים בתכונותיהם ובכוחות המניעים אותם.

רות גביזון האמינה בהשפעתם של נימוקים ויכולתם לשכנע אנשים מימין ומשמאל. משך שנים היא הופיעה בפני אינספור פורומים וקבוצות מכל ספקטרום הדעות והאמונות. אי רצונה להיות מתויגת פוליטית לא נבע מטהרנות המבקשת לברוח מהדיון הפוליטי למגדל השן האקדמי. גביזון האמינה בחשיבה פוליטית שאיננה מוכתבת מנאמנות למחנה פוליטי. היא דגלה בגישה שנכונותם של טיעונים אינה מוכתבת בגלל זיהויים עם מחנה פוליטי או בגלל שנכתבו בפסיקה של בית המשפט העליון.

אי רצונה של גביזון להיות מתויגת פוליטית לא נבע מטהרנות המבקשת לברוח מהדיון הפוליטי למגדל השן האקדמי. גביזון האמינה בחשיבה פוליטית שאיננה מוכתבת מנאמנות למחנה פוליטי

גביזון בחנה טענות לגופן ותמיד ירדה עד ליסוד הטענה. מכיוון שעבורה האמת לא נבעה מכך שטיעון זוהה עם המחנה הפוליטי ה"נכון", העמדות שאימצה לא חפפו לעמדותיו של מחנה פוליטי. רות היתה הוגה עצמאית מן הסוג שהוא כה נדיר באקדמיה הישראלית.

לזכרה של מורתי וחברתי פרופסור רות גביזון במלאת שלושים למותה.

ד"ר אור בסוק הוא סנגור צבאי במילואים. ד"ר למשפטים ומלמד באוניברסיטת נוטינגאהם שבאנגליה. בשנים האחרונות צופה בהשתאות בכרסום מתמשך בכוחה של הסנגוריה הצבאית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,028 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני 8 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

האם הקול היהודי בארצות הברית עשוי להכריע את הבחירות לנשיאות בנובמבר? ● מחקר חדש ממפה לראשונה את מקומות מגוריהם של המצביעים היהודים, ומודד את כוחם האלקטורלי ● שליש מהמצביעים היהודים מרוכזים ב-20 אזורי בחירה לקונגרס בלבד, מתוך 435 ● אחרי הבחירות, האמריקאים עשויים לשנות את חלוקת מחוזות ההצבעה

כשליש מיהודי ארצות הברית מרוכזים בעשרים מחוזות בחירה לקונגרס האמריקני. כמעט מחצית מאזורי בחירה אלה נמצאים במדינת ניו יורק, וכולם, למעט אחד, מיוצגים על ידי חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית.

מחוז הבחירה בעל מספר היהודים הגבוה ביותר בארצות הברית נמצא דווקא בפלורידה וכולל בתוכו את מאר-א-לאגו, אחוזתו של הנשיא דונלד טראמפ. אך גם אזור זה, שבו מתכוון טראמפ להצביע בבחירות, נמצא בשליטת הדמוקרטים.

נתונים אלה עולים מסקר שנערך לאחרונה, אשר מנתח את דפוסי ההצבעה של יהודים ערב הבחירות בארצות הברית. הממצאים עיקריים העולים מן הסקר, שנערך על ידי מכון הבחירות היהודי (Jewish Electorate Institute) ומכון סטיינהרדט למחקר חברתי (The Steinhardt Social Research Institute) באוניברסיטת ברנדייס, התפרסמו ב-25 באוגוסט.

המחקר מאשש ממצאי סקרים קודמים, לפיהם מצביעים יהודים נוטים לכיוון המפלגה הדמוקרטית ולעמדות ליברליות באופן מובהק יותר מאשר אוכלוסיית ארצות הברית בכללותה. המחקר גם מצא שגילם הממוצע של הבוחרים היהודים מוסיף להיות מבוגר יותר מאשר גיל המצביעים באוכלוסייה הכללית.

לורה לומר (צילום: CC BY 3.0 ויקיפדיה)
לורה לומר (צילום: CC BY 3.0 ויקיפדיה)

החידוש כאן הוא שהחוקרים הצליחו לזהות לא רק מהו אופן הצבעתם של היהודים אלא גם היכן הם מצביעים. המחקר מצא שרוב היהודים בגיל בחירה חיים בארבע מדינות – ניו יורק, קליפורניה, פלורידה וניו ג'רזי.

"במדינות שיכריעו את הבחירות, לא רק פלורידה אלא פנסילבניה, אוהיו ומישיגן – אם משהו דומה לתוצאות של 2016 יקרה ב-2020 – יהודים נמצאים במדינות האלה במספרים גדולים מספיק כדי להשפיע", אמר לנרד סאקס, מנהל מכון סטיינהרדט.

בערך שליש מן הבגירים היהודים, כ-1.8 מיליון, מרוכזים ב-20 אזורי בחירה לקונגרס בלבד מתוך 435 האזורים הקיימים בארצות הברית.

האזור שבו מספר המצביעים היהודים הוא הגדול ביותר, מחוז 21 בפלורידה, מושך תשומת לב רבה השנה בשל המירוץ בין שתי מועמדות יהודיות, הנציגה הדמוקרטית המכהנת לוִֹאיס פרנקל ולורה לוּמֶר, פעילה אנטי-אסלאמית קולנית שזכתה במועמדות מטעם הרפובליקנים ובברכתו של טראמפ.

לומר פרסמה השבוע מודעה שעשתה שימוש בדימויי שואה ובביטויים ביידיש כדי לתקוף את פרנקל בטענה שמדיניותה מנוגדת לאינטרס היהודי.

לפי המחקר, במחוז בחירה זה, שכולל ערים בדרום-מזרח פלורידה בהן פּאלם בּיץ', בּוֹינטון בּיץ' ודֶלריי בּיץ', יש 152,000 יהודים בגיל בחירה מתוך כ-524,000 מצביעים רשומים. על פי המחקר, 24.3% מתושבי האזור הם יהודים, ולמעלה ממחצית אותם יהודים בגירים עברו את גיל 65.

שני מחוזות הבחירה הסמוכים, בהמשך אזור החוף של דרום פלורידה, נמצאים גם הם ברשימת 20 האזורים עתירי המצביעים היהודים. שניהם מיוצגים על-ידי דמוקרטים יהודים: טד דויטש ודבי וסרמן-שולץ.

רוב המחוזות ברשימת 20 היהודיים ביותר נמצאים במדינות ניו יורק וניו ג'רזי, כולל שבעה בעיר ניו יורק ושניים בפרבר לונג איילנד. האזור היהודי השני בגודלו בסיכום הארצי, מחוז בחירה 10 של ניו יורק, הכולל את ה״אפר ווסט סייד״ של מנהטן, מכיל 151,000 יהודים בגיל בחירה ומיוצג זה שנים על ידי חבר הקונגרס ג'רי נדלר, יהודי דמוקרטי. המחוזות האחרים בניו יורק סיטי עם מצביעים יהודיים רבים, מקיפים שטחים גדולים ממנהטן, ברוקלין, קווינס וסטטן איילנד.

אילוסטרציה, צעיר חרדי מצביע בניו יורק ב-2014. המפקחת על ההצבעה היא מוסלמית (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)
אילוסטרציה, צעיר חרדי מצביע בניו יורק ב-2014. מימין: המפקחת על ההצבעה (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

מחוז הבחירה היחיד ברשימה זו המיוצג בידי רפובליקני, חבר הקונגרס כריס סמית, הוא מחוז מספר 4 בניו ג'רזי, שבו נמצאת העיר לייקווד, המאוכלסת בחרדים רבים. באזור זה כ-10% יהודים, המונים 52,000 בגירים, לפי המחקר.

שאר המחוזות ברשימה נמצאים באזור לוס אנג'לס ובפרברי שיקגו, פילדלפיה, בולטימור ובוסטון. בסך הכול, 8 מתוך 20 "האזורים היהודיים" מיוצגים בידי יהודים. סאקס אמר שרשימת האזורים היהודיים היא נתון מפתח לקראת פרסום מפקד האוכלוסין של 2020, שצפוי להוביל לשינוי אזורי הייצוג בקונגרס.

"ריכוזם של יהודים והשאלה אם ריכוז זה יישאר גם אחרי החלוקה מחדש, תהיה סוגיה חשובה" אמר סאקס. "באותם אזורים שבהם יהודים מהווים 10% או יותר מן האוכלוסייה, הם גם כוח משמעותי מאוד בבחירת חברי הקונגרס".

עוד 533 מילים

תגובות אחרונות

ראיון "זה יהיה שלום חם"

"הפלסטינים צריכים לרצות גם לעזור לעצמם, ואולי במקום להשמיע את הביקורת והקללות הרגילות, שיסתכלו באמת על מה שאנחנו מנסים לעשות" ● כך אומר לזמן ישראל עוזר שר החוץ של האמירויות, עומר סיף רובאש ● הוא ממעיט במחלוקת סביב מכירת ה-F-35, ואומר כי הנושא האמיתי הוא המזרח התיכון החדש שההסכם בין המדינות מבשר ● "הרבה צעירים באמירויות כבר אמרו לי שהם רוצים לבקר בתל אביב, והם ממש מעוניינים באינטראקציה עם בני גילם"

עוד 1,757 מילים

ראיון "ישראל היום מבליט כל דבר שנועד להשחיר את המחאה"

ד"ר דורון שולצינר, שחקר את סיקור המחאה החברתית של 2011, הגיע למסקנות עגומות לגבי מחאת בלפור ● "בזמן שחלף המסכות ירדו, והיום לאיש כבר אין אשליות בקשר לישראל היום - והעמודים הראשיים מהדהדים ציוצים של נתניהו ובנו לגבי הפצת מחלות, אלימות, ושמאל קיצוני" ● "אם אתה צורך רק אחד מהעיתונים, אתה חי במציאות שונה לחלוטין מזו שבה אנו חיים"

עוד 2,631 מילים

יפעת שאשא-ביטון: "מציעה לנתניהו להתעשת ולהפסיק לברוח מאחריות ולהטיל בוץ"

מוקדם יותר נתניהו האשים את שאשא ביטון בעלייה בתחלואה ● נתניהו על יועצו שהפר בידוד: פתאום כולם מתעוררים מול אדם אחד ● היועץ: הפכו אותי לכלי ניגוח נגד רה״מ ● צה״ל יקים בית חולים שדה ● שמולי קרא לעצירת ההפגנות ● יאיר גולן: נמשיך להפגין ● מנכ"ל משרד הבריאות: להימנע מטיפולים לא דחופים ● בג״צ: רב צפת לדין משמעתי ● מלכה לייפר תוסגר לאוסטרליה

עוד 50 עדכונים

נתניהו יקיים פריימריז לראשות המפלגה בנובמבר

פרסום ראשון כדי להתכונן לאפשרות של הקדמת הבחירות במהלך 2020, מעריכים בצמרת הליכוד שנתניהו יעמיד את עצמו לבחירה כבר בנובמבר ● ההערכה היא שאיש משרי הליכוד לא יתמודד נגדו הפעם, גם לא סער ● מה שכן, מוסיפים גורמים בצמרת הליכוד, לנתניהו יש בעיה אמיתית לצאת לבחירות כלליות ● למעשה, נתניהו יצטרך להחליט למי הוא מעניק רוטציה: לבני גנץ או לנפתלי בנט ● פרשנות

הנשיא דונלד טראמפ אינו היחידי שיתמודד בבחירות בנובמבר הקרוב. לפי הערכה בצמרת הליכוד, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו יעמיד את עצמו לבחירה בפריימריז לראשות הליכוד במהלך נובמבר, כדי לקבע את מעמדו לקראת בחירות אפשריות לכנסת במרוצת 2021.

נתניהו נוהג להכריז על פריימריז בשלב מוקדם, כדי שאיש לא יערער על מעמדו עד הבחירות. "לסלק את המטרד", כלשונו. מאז 2009 לא התייצבו מול נתניהו מועמדים שיש להם סיכוי אמיתי לנצח. ההערכה היא שגם הפעם נתניהו יהיה המועמד היחידי ובכל מקרה – המועמד המוביל.

איש מהשרים לא יתמודד מול נתניהו וגם לא גדעון סער, שניסה את מזלו בדצמבר האחרון והובס. גם ניר ברקת לא יתמודד הפעם. היחידי בליכוד שעשוי לרוץ מול נתניהו הוא אבי דיכטר, שנתניהו לא מינה אותו כשר בממשלה הנוכחית.

איש מהשרים לא יתמודד מול נתניהו וגם לא גדעון סער, שניסה את מזלו בדצמבר האחרון והובס. גם ניר ברקת לא יתמודד הפעם. היחידי בליכוד שעשוי לרוץ מול נתניהו הוא אבי דיכטר, שנתניהו לא מינה אותו כשר בממשלה

לנתניהו אין שום בעיה להביס כל מועמד בליכוד, למרות הכישלון בטיפול בקורונה והמשפט הפלילי, שבו יחל שלב ההוכחות בינואר הקרוב. בנובמבר עוד עשוי ראש הממשלה לחזור לבית הלבן כדי לחתום על הסכם עם מדינה ערבית נוספת, מה שיקל עליו את הניצחון, אם אכן יתקיימו פריימריז בליכוד.

מה שכן, מוסיפים גורמים בצמרת הליכוד, לנתניהו יש בעיה אמיתית לצאת לבחירות כלליות. הסיבה היא ההתחזקות המאסיבית של נפתלי בנט בסקרים. למעשה, נתניהו צריך להחליט למי הוא מעניק רוטציה, לבני גנץ או לבנט.

נתניהו יכול לפוצץ את תקציב 2020 בסוף דצמבר ולגשת לבחירות במרץ 2021, או לטרפד את תקציב 2021 ולגרור את המדינה לבחירות ביוני 2021. הכול תלוי במצב הקורונה והכלכלה, אבל גם המיצוב של בנט מהווה שיקול מכריע.

נתניהו יודע שאם בנט וימינה ישיגו בבחירות 22-20 מנדטים, כפי שמלמדים הסקרים, הוא יתבע רוטציה בראשות הממשלה, ואולי אפילו את פרק הזמן הראשון בכהונה. רק המחשבה על בנט כראש הממשלה מעוררת חלחלה גדולה במעון נתניהו בבלפור.

נתניהו יודע שאם בנט ישיגו בבחירות 22-20 מנדטים, הוא יתבע רוטציה בראשות הממשלה, ואולי אפילו את פרק הזמן הראשון בכהונה. רק המחשבה על בנט כראש הממשלה מעוררת חלחלה גדולה במעון נתניהו בבלפור

"נתניהו יעדיף לתת את הרוטציה לגנץ, ולא לבנט", אומר לזמן ישראל שר בכיר בליכוד. "נתניהו יוכל לפזר את הכנסת גם אם גנץ יהיה ראש הממשלה במשך חודש או חודשיים. יש לו רוב בכנסת והוא יכול ללכת לבחירות מתי שהוא רוצה. הוא לא היה רוצה שזה יקרה, אבל האופציה של רוטציה עם בנט היא הכי גרועה מבחינתו".

בנט גורף היום מנדטים רבים בסקרים בזכות אופוזיציה עניינית לנתניהו, התמקדות במאבק בקורונה, סיוע מתוקשר לאנשים במצוקה כלכלית וטשטוש עמדות ימניות קשוחות ("לא פרנסה-לא מעניין"). ברגע זה עומדת מפלגתו ימינה על חמישה מנדטים (בבחירות האחרונות קיבלה הרשימה שישה מנדטים אך יו"ר הבית היהודי רפי פרץ עזב והצטרף לממשלה).

בנט מצליח לגייס לימינה, על פי הסקרים, שישה מנדטים מהליכוד, חמישה מיש עתיד וחמישה מכחול-לבן. בעבר הצליח נתניהו לפרק את כוחם של בנט ומפלגתו לפני הבחירות, ובאפריל 2019 הוא אפילו הוריד אותם מתחת לאחוז החסימה, אחרי קמפיין אגרסיבי במיוחד שניהל מולם.

הפעם זה נראה שונה. "אחרי הכישלון בקורונה זה לא ילך", העריכה איילת שקד בראיון לזמן ישראל בשבוע שעבר. בנט עצמו לא ענה לשאלות בנושא ראשות הממשלה והרוטציה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
על פניו נראה כי הכוח הפוליטי הכי גדול והכי מהותי שמאיים כיום על נתניהו הוא האפשרות של "גוש בל"ל" (בנט, לפיד וליברמן). ולכן בצמרת הליכוד מעריכים כי נתניהו יצטרך לקבל החלטה (לפני הבחירות ... המשך קריאה

על פניו נראה כי הכוח הפוליטי הכי גדול והכי מהותי שמאיים כיום על נתניהו הוא האפשרות של "גוש בל"ל" (בנט, לפיד וליברמן). ולכן בצמרת הליכוד מעריכים כי נתניהו יצטרך לקבל החלטה (לפני הבחירות הבאות) את מי הוא מעדיף כשותף בממשלת רוטציה: גנץ או בנט. ובמילים אחרות, נתניהו מתכוון ככול הנראה להפיל את ממשלת הרוטציה עם גנץ ולהוביל לבחירות נוספות במרץ 21. ומשכך הוא פועל כיום במלוא הקיטור לתקוע חיץ ולטרפד כל אפשרות להתגבשות חזית אפקטיבית של מפלגות מרכז/ימין נגדו, בדמות "גוש הבל"ל".

עוד 499 מילים ו-1 תגובות

יועץ רה"מ טופז לוק נצפה באזור ההפגנה בבלפור למרות שהוא אמור להיות בבידוד

צעיר נעצר בחשד כי ניסה לדרוס מפגינים בבלפור ● אלפי מפגינים נגד רה"מ בירושלים ועל הגשרים ● המשטרה תצמצם מחר את המחסומים בכבישים אבל תשאיר 38 מהם ● קבינט הקורונה ידון ביום ג' בהחמרות בסגר אחרי יום כיפור ● עמותת "מסעדנים חזקים ביחד": "נתמוך כספית ומשפטית במסעדות שיפתחו" ● ח"כ משה ארבל מש"ס נדבק בקורונה ● משה יעלון שנפגש אתו נכנס לבידוד

עוד 29 עדכונים

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה