JavaScript is required for our website accessibility to work properly. מצב הרוח: תמר מור סלע מראיינת את האומן ציבי גבע | זמן ישראל
ציבי גבע, יוני 2024 (צילום: אלעד שריג)
אלעד שריג
מצב הרוח
שיחה עם האומן ציבי גבע

"זה מקום מחורבן שהולך ומתדרדר, אבל זה הבית. עקום וחם"

"ישראל היא מכונית ללא נהג שנוסעת במהירות מופרזת ועוד מעט תתנגש בעמוד חשמל וזה מקרין עלינו כיחידים שלא יכולים לברוח מכאן, שנואים בעולם ובתוך עמם. המבנה שמאפשר התקיימות, מימוש חלומות או תכנון קדימה - מתפורר. אין לנו מושג מה יהיה פה וקשה לעשות ככה משהו שיש בו ראייה עתידית" ● ציבי גבע, אומן ופרופסור לאומנות בן 72, מסביר למה הוא בכל זאת נשאר בארץ - ואיך יוצרים בתנאי מלחמה

ציבי גבע. אומן ופרופסור לאומנות. בן 72. נולד בקיבוץ עין שמר. לשעבר ראש החוג לתואר שני באומנות באוניברסיטת חיפה. כיום, ראש התוכנית לליווי אומנים בבית הספר "אָטֶלְיֶה" בתל אביב. מתגורר ופועל בתל אביב וניו יורק. הציג תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם וזכה בפרסים רבים. תערוכה חדשה שלו מוצגת בימים אלה בבניין אורי ליפשיץ בתל אביב.

אנחנו נפגשים בסטודיו של ציבי בקריית המלאכה בתל אביב. זוהי שעת צוהריים בשלהי חודש יוני חם ועצוב. העבודות לפיתוח הרכבת הקלה ברחוב שמתחת לסטודיו – בשיאן.

מה שלומך?
"שלומי מפוצל. זאת ההגדרה הקרובה ביותר למציאות. כשאני עוסק בדברים שאני אוהב, באומנות שלי על נגזרותיה, אני מרגיש מצוין. כשאני יוצא מהאקווריום שלי ופוגש את החדשות, הסביבה חודרת פנימה ויחד איתה, תחושות קשות.

"אני מרגיש שהימים מחולקים לשני חלקים לא זהים. חלק אחד, הוא התכנסות אל העיסוק. אל הנורמליות, לכאורה. החלק השני, הוא היציאה החוצה. אל הקטסטרופה. התפרקות כמעט טוטאלית שאני מאוד פאסיבי מולה"

"אני מרגיש שהימים מחולקים לשני חלקים לא זהים. חלק אחד, הוא התכנסות אל העיסוק. אל הנורמליות, לכאורה. החלק השני, הוא היציאה החוצה. אל הקטסטרופה. התפרקות כמעט טוטאלית שאני מאוד פאסיבי מולה.

"אני רואה איך מבנה החיים שיצרנו, כל אחד בתחומו, יקרוס. ייחרב. המדינה, כפי שהייתה, לא תישאר. היא הולכת ונחרבת בעבודת נמלים מרושעת כבר הרבה שנים".

ציבי גבע במוזאון הרצליה, 2019 (צילום: תמר מור סלע)
ציבי גבע במוזאון הרצליה, 2019 (צילום: תמר מור סלע)

אני מודה שלמרות המציאות הלא מרחמת, אני משתדלת לתחוב ראשי בחול מפני נבואות חורבן.
"המלחמה היא פרי הצטברות, ועכשיו הכול מואץ. כבר אי אפשר לדחוק את ההכרה שאין ביטחון בשום דבר. אני נאחז במוּכּר, במפגשים עם אנשים ובסטודיו שלי שהוא כמעט קרקע מוֹלדת. גם בית וגם מבצר. גם הדבר שחלמתי עליו מבחינה נפשית, רוחנית ויצירתית וגם המעטפת שבתוכה אני חי וממנה מגיח החוצה.

"כשעבדתי בסטודיו הראשון שלי, הייתה לי סדרה של חלומות שקשורים להרס, שרפה וחורבן בעיקר של העבודות שצברתי. אני חושב שזה היה קשור לתחושה של אי-ביטחון. של ארעיות. לאט-לאט בניתי את הסטודיו הנוכחי. בועה בתוך מציאות. היה לי צורך קיומי ליצור את הבועה הזאת כדי להיות מסוגל להגיע לריכוז מקסימלי ביצירה".

"המחלה של תקופתנו היא חוסר ריכוז. אנחנו כל הזמן מופרעים, מזפזפים, מואבסים באינפורמציה שלא נחוצה לנו. אנחנו מחוברים לרשתות החברתיות, לחדשות, לטלפונים. אנחנו לא נמצאים באמת בשום מקום"

תהליך היצירה שלך מבקש קו הפרדה אבסולוטי בין הפנים לבין החוץ? ניתוק?
"המחלה של תקופתנו היא חוסר ריכוז. אנחנו כל הזמן מופרעים, מזפזפים בין אופציות, מואבסים באינפורמציה שרובה לא נחוצה לנו. אנחנו מחוברים לרשתות החברתיות, לחדשות, לטלפונים החכמים. אנחנו לא נמצאים באמת בשום מקום. הטכנולוגיה דואגת לחבר אותנו ליותר ויותר גורמים, כשהנחת היסוד היא שטוב שנהיה מחוברים".

ואיך תנסח את המחיר?
פגיעה קשה ביכולת לפעול, תיזוז, ערעור, הצפה שלא מאפשרת להתביית וכמעט שלא מאפשרת לבחור. כתוצאה מכך, אתה נמצא פחות ופחות במגע אותנטי עם הדבר שאותו אתה עושה. אתה כל הזמן בחוץ.

ציבי גבע (צילום: יקירה אמנט)
ציבי גבע (צילום: יקירה אמנט)

"אני מדמיין צייר בתקופת הרנסנס שצריך היה לנסוע, נניח, מפדובה לפירנצה. היה לוקח לו שבועיים עם סוס ועגלה, ללא הפרעה. העולם לא היה כל כך פולשני.

"המצב העכשווי – שהוא, בין השאר, תוצאה של התפתחות טכנולוגית מטורפת ומסוכנת – יוצר דה-הומניזציה של הרגע הזה ושל יחסים בין אנשים. למשל, אנשים כבר כמעט לא מדברים בטלפון. אבל אני אולד פאשן, אני אוהב לדבר בטלפון. בשבילי שיחה היא תקשורת רוויה ומורכבת. אני לא מקשיב רק לטקסטים אלא לאינטונציה. אני יכול לדעת מה עובר על אנשים מתוך הנגינה של הקול, ואני לא יכול לוותר על זה".

"התקופה הזאת מובילה ליותר ויותר בדידות, עוד מחלה קשה בת זמננו. יותר בדידות, יותר חרדה מפני אינטרוספקציה ואז – בריחה אל הרעש, אל החוץ, האקשן, אל הפעילות שתעמעם את השדים בתוכי"

זה בגלל שאתה אוהב אדם, תכונה כמעט מגונה בעולם הבוער שבו אנחנו חיים.
"התקופה הזאת מובילה ליותר ויותר בדידות, עוד מחלה קשה בת זמננו. יותר בדידות, יותר חרדה מפני אינטרוספקציה ואז – בריחה אל הרעש, אל החוץ, האקשן, אל הפעילות שתעמעם את השדים בתוכי".

ואיך אתה מיישב בין הצורך בהתכנסות כדי ליצור לבין הצורך בקשרים אנושיים שאינם וירטואליים?
"
זה בהחלט קונפליקט. האומנות דורשת התכנסות, חקירה וצלילה אל עצמי. בסטודיו הזה, למשל, התקנתי חלונות תלת-שכבתיים כדי למנוע מרעש הרחוב להיכנס.

"אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נסעתי ללמוד אומנות בסטודיו סקול בניו יורק. עזבנו את עין שמר עם שני ילדים וגרנו בקווינס באיזו שכונה מזוינת. זו הייתה ניו יורק של אמצע שנות השמונים. עיר קשה ואלימה. קיבלתי סטודיו ברחוב הנעליים הסואן במנהטן והיה בו חלון גדול לרחוב. אני זוכר שכיסיתי אותו בקרטונים, שלא יראו אותי. שתהיה לי הרגשה מוגנת. שאהיה מסוגל לצייר.

פינת רחוב במנהטן בסוף שנות השבעים (צילום: atlantic-kid/iStock)
פינת רחוב במנהטן בסוף שנות השבעים (צילום: atlantic-kid/iStock)

"מצד שני, יש לי צורך חברתי-דיאלוגי חזק. העיסוק שלי בהוראה, הוא חלק ממנו. שנים רבות לימדתי במדרשה בבית ברל ועמדתי בראש החוג לתואר שני באומנות באוניברסיטת חיפה. אחרי שהשתתפתי בביאנלה בוונציה ב-2015, התפטרתי מכל משרות ההוראה ועברתי באופן חלקי לניו יורק. זאת הייתה החלטה לא קלה ובמידה מסוימת הייתה בה הפניית גב לעולם האומנות הישראלי, לבית, למדורת השבט. החלטה לרכז את האנרגיה והזמן שלי באומנות.

"אני טוטאלי. מתמסר לדברים שאני עושה. לא יודע לחפף. אחרי יומיים בהוראה, הייתי צריך בכל פעם מחדש לאשפז את עצמי פנימה לסטודיו. למצוא את החוטים להתחבר. הרצף נקטע. זו מנת חלקם של אומנים רבים שצריכים גם ללמד כדי להתפרנס. אהבתי את ההוראה, את הקשר עם הסטודנטים, אבל זה גנב חלקים ממני והבנתי שאם לא ארכז את האנרגיה שלי סביב היצירה, לא אסלח לעצמי".

אחרי יומיים בהוראה, הייתי צריך בכל פעם מחדש לאשפז את עצמי פנימה לסטודיו. למצוא את החוטים להתחבר. הרצף נקטע. זו מנת חלקם של אומנים רבים שצריכים גם ללמד כדי להתפרנס"

והצלחת?
"
בימים אלה אני מלווה קבוצה של אומנים בראשית דרכם. באחד המפגשים דיברנו על הצלחה. אמרתי שהצלחה עבורי פירושה להיות הכי קרוב למימוש הפוטנציאל שטמון בי. סולם הצרכים של מאסלו מדבר על הגרעין הבַּלּוּטִי באישיות. כל בַּלּוּט רוצה להיות אלון. הבנתי שבסוף ימיי אף אחד לא ישאל למה לא היית פיקאסו, אלא למה לא היית ציבי גבע.

"אני מכיר את היכולות שלי. אין לי טענה למכשולים בדרך, לעולם, לענייני בריאות. האחריות עליי. אני יודע שתחושות השלמות, הסיפוק והפיוס העצמי כרוכות במימוש חלק נכבד מהפוטנציאל שטמון בי. אין לזה מדדים אובייקטיביים – ובכל מקרה, תחושת ההצלחה לא קשורה למה שאחרים יגידו".

אַרְעָא, תערוכת היחיד של ציבי גבע, יוני 2024 (צילום: ליטל מגידיש, DRIFTLAB)
אַרְעָא, תערוכת היחיד של ציבי גבע, יוני 2024 (צילום: ליטל מגידיש, DRIFTLAB)

למרות החורבן שעליו אתה מצביע, נפתחה לפני כמה שבועות תערוכה חדשה שלך. אני חושבת שזה מעשה אופטימי. תנועה שיש בה תקווה.
"
לתערוכה קוראים אַרְעָא שפירושה 'ארץ' בארמית ושמו של ספר שירה של הרולד שימל. למילה הזאת יש קונוטציה אטימולוגית של ארעיות וערעור. אבל דווקא בתוך הערעור, חוויתי פרץ יצירתיות.

"אגיד לך יותר מזה: כשעבדתי על התערוכה, הרגשתי שהכול מתחבר לי. שאני מגיע למקום קריסטלי ומגובש שלא מייבא מן החוץ, אלא חוצב פנימה. אנחנו מורכבים מחלקים, משברי זיכרונות ואסוציאציות ואני מעלה אותם על פני השטח כדי ליצור תחביר אחר לציור".

ספר לי קצת על תהליך היצירה לקראת התערוכה הנוכחית.
"הרגשתי צורך לבטא את הסאונד של המלחמה ולא בהכרח אירוע מסוים. זה היה עניין תחושתי שבא לידי ביטוי בחיתוכים וקומפוזיציות. חתכתי בסכין יפנית רכוש נטוש של התחלות שזנחתי והיו מוטלות בסטודיו.

"הרגשתי צורך לבטא את הסאונד של המלחמה ולא בהכרח אירוע מסוים. זה היה עניין תחושתי שבא לידי ביטוי בחיתוכים וקומפוזיציות. חתכתי בסכין יפנית רכוש נטוש של התחלות שזנחתי והיו מוטלות בסטודיו"

"במידה מסוימת, זה כמו לחתוך בעצמי הישן. אני מוכן לפגוע ביצירה קודמת כדי להרים את החלקים שלה לשכבה אומנותית ורוחנית גבוהה יותר. הציור הקולאז'י, הרב-שכבתי, שמורכב מחתיכות מן העבר ומחלקים מההווה הוא רה-קונסטרוקציה שיושבת על דה-קונסטרוקציה. ניסיון לארגן מחדש עולם ציורי.

"הקולאז' כסוגה אומנותית התחיל בתקופת הדאדא, בעשור השני של המאה העשרים עם אומנים כמו שוויטרס, פיקאסו ובראק. הרעיון המכונן של הדאדא היה שכדי ללכת קדימה, יש לפגוע בעבר. הדאדאיסטים השתמשו בקרעי צילומים ממגזינים וניירות מפח האשפה, הדביקו אותם ויצרו ציור חדש.

ציור מתוך התערוכה אַרְעָא של ציבי גבע, יוני 2024 (צילום: אלעד שריג)
ציור מתוך התערוכה אַרְעָא של ציבי גבע, יוני 2024 (צילום: אלעד שריג)

"הקולאז' שאני יוצר עשוי כולו מחלקי יצירות שלי. כלומר, יש פה לא רק מוטיב של מחזוּר, אלא סיגול יכולת לא פשוטה נפשית, לחתוך בגוף החי ולהשתמש בחתיכות בשביל הציור החדש".

"הקולאז' שאני יוצר עשוי כולו מחלקי יצירות שלי. כלומר, יש פה לא רק מוטיב של מחזוּר, אלא סיגול יכולת לא פשוטה, לחתוך בגוף החי ולהשתמש בחתיכות בשביל הציור החדש"

איזו יצירת אומנות נגעה בך לאחרונה?
"
הספר 'לחיות את החיים אחורנית' של ג'יימס הילמן בתרגומה של מור קדישזון. הילמן מדבר על הרצון להתממש. בניגוד לתפיסות פסיכואנליטיות, שבהן אדם מחפש את הסיבות לבעיות שלו בטראומות שעיצבו את ילדותו, הילמן אומר, אתה הדֵּמוֹן שלך. אתה ההֵשְׁלֵךְ שלך קדימה. אם הבַּלּוּט לא יצמח לאלון – לא יתמלא ייעודו.

"הילמן מתבונן בחיים מכאן ואחורה וקורא את המצב היצירתי והרוחני של האדם לא דרך המגבלות שלו או הפגיעות שספג בחייו, אלא דרך החזון. אפשר לצטט כאן את ז'אן-פול סארטר שאמר: האדם אינו אלא השלכו. כלומר, כמו הצל שרץ לפניו. כלומר, מה שהוא רוצה להיות יותר ממה שהוא כרגע".

האם זה לא משהו שנלקח מאיתנו בתקופה הזאת? היכולת להישלח קדימה? לשלח את עצמנו את עבר רצון ועתיד?
"
לאנשים שחיים בארץ, הדבר הזה שובש בעקבות קריסת המערכות המגוננות והמאפשרות חיים נורמליים שמדינה אמורה להעניק לאזרחיה. היום אין מדינת ישראל, אין מוסדות, אין ממשלה ואין מנהיגות.

"ישראל היא מכונית ללא נהג שנוסעת במהירות מופרזת ועוד מעט תתנגש בעמוד חשמל וזה מקרין עלינו כיחידים שלא יכולים לברוח מכאן, שנואים בעולם ובתוך עמם. המבנה שמאפשר התקיימות, מימוש חלומות או תכנון קדימה – מתפורר. אין לנו מושג מה יהיה פה וקשה לעשות ככה משהו שיש בו ראייה עתידית".

הפגנה בתל אביב נגד הממשלה, 16 במרץ 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
הפגנה בתל אביב נגד הממשלה, 16 במרץ 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מה לכד אותך בספר של הילמן?
"
העמוד הראשון בספר מתעסק בציור של פיקאסו. דיוקן עצמי שלו כילד, שהוא צייר כשהיה בן 91. פיקאסו הזקן צייר את פיקאסו הבַּלּוּט. הקריאה בספר העירה בי את הילד החולם והזכירה לי גם את הספר 'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פראנקל שמדבר על הדבר שמחזיק אדם בחיים – פשר.

"אצל פראנקל, ניצוֹל אושוויץ, זה היה התיעוד. הוא היה מוכרח לספר ולכן חייב היה לשרוד. הילמן מדבר על נקודה ארכימדית שנמצאת מחוץ ל'עצמי', מחוץ לדברים שקרו לך. נקודה לפני האופק שאתה יכול לבנות גשר שיוביל אותך אליה".

"אני חושב על עקורי שבעה באוקטובר. מה הם עושים? איך הם בונים עכשיו משהו מתוך הקוביות שהתפזרו? אי אפשר לחזור אחורה אלא רק לבנות קדימה, וזה דורש מידה מסוימת של נאיביות"

איך בונים גשר בעולם שבור?
"אני חושב על עקורי שבעה באוקטובר. מה הם עושים? איך הם בונים עכשיו משהו מתוך הקוביות שהתפזרו? אי אפשר לחזור אחורה אלא רק לבנות קדימה, וזה דורש מידה מסוימת של נאיביות. אצלי יש גרעין כזה שתמיד רואה הלאה, את העתיד, ופחות מתפנק על העבר. הדבר הבא שאעשה תמיד יותר מעניין אותי מהדבר שכבר עשיתי.

"יצירה של תערוכה היא גשר. היא כרוכה בהרבה ריגוש. קודם בסטודיו ואז בהקמה. יום אחרי שהיא נפתחת, אתה נתקל בעולם אדיש – לא כי לא אוהבים אותי, אלא כי אלה פני הדברים.

"היום כל אומן הוא ההיסטוריון של עצמו ואיש יחסי הציבור של עצמו. לפעמים אני משתף באינסטגרם ציור ישן של עצמי. עושה לעצמי רטרוספקטיבה כי אין מוסדות לזיכרון האומנותי. התרבות פה עפה ברוח.

ציבי גבע בחלל התערוכה אַרְעָא, יוני 2024 (צילום: ליטל מגידיש, DRIFTLAB)
ציבי גבע בחלל התערוכה אַרְעָא, יוני 2024 (צילום: ליטל מגידיש, DRIFTLAB)

"למשל הסופר יואל הופמן, שהלך לעולמו לפני שנה. מה יקרה עם הספרים שלו בעוד עשר שנים? אם אין לו סוכן זיכרון, הוא ייעלם אל תהום השכחה. לי זה יקרה בוודאות. הרבה אומנים שהסתלקו מהעולם, ערכם ירד גם במכירות פומביות.

"בארצות הברית, יש מנגנון שמשמר זיכרון לא רק של אומנות עתיקה אלא גם של אומנות מודרנית. בעיר קטנה שנקראת ביקון, במדינת ניו יורק, לקחו מפעלים ענקיים והפכו אותם למוזאון ובו תערוכות של גדולי האומנים של המודרניזם המאוחר, כמו אנדי וורהול למשל. ילד יכול ללכת למוזאון וממש לראות את ההיסטוריה של האומנות. האם ילד ישראלי שייכנס למוזאון יראה מספיק אומנות ישראלית? אין פה מערכת ליצירת מסורת ולכן – אַרְעָא.

"אבל למרות זאת, אני חייב לומר שיש סתירה פנימית מסוימת בין התמונה הפסימית שאני רואה, לבין האופן פעלתני, יצירתי, מלא בתשוקת חיים שבו אני חי את היומיום".

"החזון הקונספירטיבי יושב אי-שם בתוכי, אבל הוא לא מנהל אותי, כי אני פשוט אוהב את החיים פה. אני נכנע לחולשת השייכות. לתחושת השייכות. פשוט ככה"

איך באמת אתה מסביר את זה? האם זה נתק? סכיזופרניה פתולוגית? התנגשות פנימית בין המקרו לבין היומיום?
"
אנסח את הדברים כך: החזון הקונספירטיבי יושב אי-שם בתוכי, אבל הוא לא מנהל אותי, כי אני פשוט אוהב את החיים פה. אני נכנע לחולשת השייכות. לתחושת השייכות. פשוט ככה.

ציבי גבע בתערוכה "דרך איפה אני מגיע", מוזיאון הרצליה, 2019 (צילום: תמר מור סלע)
ציבי גבע בתערוכה "דרך איפה אני מגיע", מוזיאון הרצליה, 2019 (צילום: תמר מור סלע)

"חייתי כמה שנים על הקו ניו יורק–תל אביב. בחנתי את האופציה לחתוך מכאן וללכת אל הזרוּת. רציתי לראות איך ארגיש כשאתרחק מהחום של השכונה.

"שש שנים חייתי על הקו, עם סטודיו בגרינפוינט – רובע בברוקלין – וכבר ראו אותי שם כמקומי ואני זוכר שיום אחד, בחג המולד, הייתה סופת שלגים מטורפת. הייתי לבד בסטודיו ולבד בבניין וחשבתי שכולם חוגגים עם עצי אשוח ומנורות צבעוניות והרגשתי כל כך אבוד, בודד כמו כלב.

"כשהייתי נוסע לארץ, הייתי אומר לקולגות שם שאני נוסע לחופש ותיכף חוזר. אבל כשהייתי מגיע לארץ, כשהחורף הניו יורקי היה מגיע ואיתו הקור הגדול – הרגשתי שבאתי הביתה. משהו היה מפשיר. היה לי טוב.

"לאט-לאט הבנתי שאני לא שייך לשם ולעולם לא אדרוך על האדמה שם כפי שאני דורך כאן. אני מבין את הניואנסים של המקום המטולא, המצולק והמודבק ברוק הזה, אבל זה המקום שלי. מקום מחורבן שהולך ומתדרדר, אבל זה הבית. עקום וחם.

"פה אני יודע איך לזוז, אני בתוך השפה שלי, בשר מבשרי, גם כשאני מרים עיניים ויודע שהכול גולש כלפי מטה ומרגיש שאין כאן עתיד. אני חי, כמו הרבה אנשים, בתוך שְׁפָּגָט רגשי ותודעתי. דיאלקטיקה בלתי ניתנת להתרה. זה לא מסתדר, אבל זה ככה. אולי גם הציור שלי ככה. זירה של מאבק פנימי".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
עוד 2,043 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 14 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

פצוע אנוש מפגיעת רחפן נפץ בראש הנקרה, 3 במצב קל

בג״ץ: המידע החדש שהעבירה היועמ״שית לא ישנה את ההחלטות בנוגע לגופמן ● דיווח: ראש שב״כ הביע חששות מהטיית הבחירות והורה לארגון להתמקד בכך בתקופה הקרובה ● דגל התורה דוחה את הצעת הקואליציה נגד פיזור הכנסת; "שבענו ממעשי סרק שנועדו למרוח זמן ולהסחת הדעת" ● נתניהו העיד במשפט דיבה נגד עיתונאים: מצבי הולך ומשתפר והוא בעשירון העליון של סולם הבריאות

לכל העדכונים עוד 25 עדכונים

אחיו החילוני של הרבי מלובביץ' יוצא לאור

בסוף השבוע האחרון, ב-8 במאי (ובתאריך העברי: י"ג באייר), ציינו חסידי חב"ד 74 שנים למותו של ישראל אריה לייב שניאורסון – דמות שכמעט אינה מוכרת לציבור הרחב.

ככל שמעמיקים בסיפור חייו, קשה לא לחוש כי מדובר באחת הדמויות החריגות, המרתקות והטרגיות ביותר שצמחו מתוך משפחת הדמות הרבנית אולי המוכרת ביותר בדור האחרון, מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'. 

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 741 מילים

צה"ל הבטיח לבג"ץ תחקיר על לחימת נשים, אבל מסרב לומר מה עלה בגורלו

בפסק הדין התקדימי על פתיחת כלל התפקידים לנשים, בג"ץ הסתמך על הודעת צה"ל שלפיה מתקיים תחקיר עומק על לחימת נשים במלחמה ● אלא שבמשך שבועיים דובר צה"ל סירב להשיב מתי החל התחקיר, מי מוביל אותו ומתי יפורסמו מסקנותיו ● בינתיים, הלחץ הפוליטי נגד שילוב לוחמות רק גובר

לכתבה המלאה עוד 1,041 מילים

ירושלים - אפשר גם אחרת

לרגל יום ירושלים, המיוחדת והמסוכסכת בערים, אבקש להעלות על נס אי של שפיות – הסניף המקומי של ימק"א הבינלאומית (YOUNG MEN'S CHRISTIAN ASSOCIATION – אגודת הגברים הנוצרים הצעירים).

כשחנך את המקום ב-1933 הלורד אדמונד אלנבי, הגנרל הבריטי שהוביל את כיבוש ירושלים מידי העות'מנים בשנת 1917, הכריז:

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
כ'משתמש' קבוע בבריכת ימק"א אני חש בעצמי כמה נכונים הדברים שנכתבו כאן. הלוואי שהמציאות הימק"אית של 'שבת אחים גם יחד', יהודים, מוסלמים ונוצרים, תקרין גם לחלקים אחרים של העיר וימק"א לא תיש... המשך קריאה

כ'משתמש' קבוע בבריכת ימק"א אני חש בעצמי כמה נכונים הדברים שנכתבו כאן. הלוואי שהמציאות הימק"אית של 'שבת אחים גם יחד', יהודים, מוסלמים ונוצרים, תקרין גם לחלקים אחרים של העיר וימק"א לא תישאר מובלעת. מחשבה שעלתה בי בעקבות הקריאה: ימק"א היא אומנם סמל לסובלנות וליברליזם, אבל אל נשכח שהיא הוקמה על בסיס מגדרי גברי (Man) ודתי-נוצרי.

לפוסט המלא עוד 576 מילים ו-1 תגובות

חזבאללה מנסה להחזיר את ישראל למלכודת המשוואות

מאז הפסקת האש, חזבאללה מנסה לשקם את ההרתעה באמצעות ירי לעבר כוחות צה"ל והימנעות מירי על יישובים ● מבחינת ישראל, זו בדיוק הנקודה שבה צריך לעצור את חזרת "מדיניות המשוואות", לפני שההבלגה שוב תהפוך למגבלה אסטרטגית בגבול הצפוני ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 577 מילים

למקרה שפיספסת

סוציולוגיה ומשפט בהתמודדות עם מיידי אבנים בגדה המערבית

לאחרונה פורסם כי מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, אמר בשיחה סגורה ביחס לפלסטינים מיידי אבנים, כי מדובר בטרור ואף הוסיף: "בשנת 2025 הרגנו 42 זורקי אבנים על כבישים".

בסטטיסטיקה של האלוף בלוט נכלל כנראה עאמר רביע, נער פלסטיני בן 14 ובעל אזרחות אמריקאית, שנהרג בשישה באפריל 2025 בעיירה תורמוסעיא. לפי הודעת דובר צה"ל, הכוח הצבאי "זיהה שלושה מחבלים אשר יידו סלעים לעבר כביש מהיר עם רכבים אזרחיים. הלוחמים ירו לעבר המחבלים שהיוו סכנה על האזרחים, חיסלו אחד מהם ופגעו בשני המחבלים הנוספים". אביו של הנער טען שנמצאו בגופו 11 פצעי ירי. ממצאי בדיקה או חקירה של האירוע טרם פורסמו.

אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא חבר בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". הוא עו"ד, מגשר ומרצה מן החוץ במכללת ספיר ובאוניברסיטה העברית, ולשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 626 מילים ו-1 תגובות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

ממבחן הריח נשאר רק הסירחון

המבוכה בבג"ץ סביב תהליך מינויו של רומן גופמן היא עדות נוספת למוסד אחר שקרס: מוסד ה"כך לא עושים", שפעם שם קץ למינויים מופרכים בלי להידרש למנופים משפטיים ● כוחה של המחאה הציבורית הידלדל ותש, ובהיעדרה מכשירים כל שרץ אפשרי: מראש שב"כ בעל ניגודי עניינים לכאורה, דרך חברת ועדת מינויים שבנה עבריין נמלט, ועד ראש מוסד שנפל רבב חמור בשיקול דעתו ● חלקים בעיתונות זורמים עם זה, משום מה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 909 מילים

שתי החלטות תכנוניות הזכירו השבוע למי שייכים משאבי הטבע

במדינה שרוב הזמן נראית כמו תאונת שרשרת תכנונית, שבוע שבו גופי התכנון הבכירים מקבלים החלטות ראויות בשני צמתים קריטיים אינו אירוע מובן מאליו ● בנגב ובכינרת הירוקים חוו השבוע כמה רגעים של נחת, אבל המרוויח האמיתי הוא הציבור שיוכל לטייל על שפת האגם בצפון ולשאוף אוויר בדרום בלי שריאותיו יתמלאו אדי נפט

לכתבה המלאה עוד 901 מילים

שמונה שעות של דיון בעתירה נגד מינוי ראש המוסד הבא הפכו למעין חקירה נגדית ● השופט שטיין צידד בהחלטת הוועדה המייעצת, השופטת ברק-ארז ראתה בפגמים ההליכיים עילה לביטול, והשופט גרוסקופף התלבט בין כשל ערכי למקצועי ● התוצאה הייתה החלטה חריגה של העליון לרדת לחקר האמת העובדתית, תוך התעלמות מוחלטת משאלת סבירות החלטתו של ראש הממשלה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,310 מילים

יהדות התורה וש"ס שוברות את הכלים אבל יודעות שאין להן באמת לאן ללכת

האולטימטום של הרב לנדו וקריסת חוק הפטור מגיוס סוללים את הדרך לבחירות בספטמבר ● הרחוב החרדי אולי זועם על נתניהו, ודרעי כבר מתכנן קמפיין סליחות וגן עדן, אבל הדיבורים על ברית היסטורית עם המרכז-שמאל הם עורבא פרח ● כשבנט, לפיד וליברמן דורשים שוויון בנטל, המפלגות החרדיות מבינות שגט מנתניהו עלול לעלות להן במנדטים ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,209 מילים ו-1 תגובות

הקרב על עתיד הכסף עובר לסנאט

לכאורה, חוק "הבהירות" הוא עוד אירוע משעמם שנועד להסדיר את שוק הקריפטו בארה"ב ● בפועל, מדובר בקרב אימתנים רווי אמוציות, אחד החשובים שהתנהלו על השליטה בכסף: מצד אחד הבנקים, שאינם מוכנים לוותר על כוחם; ומצד שני קהילת הקריפטו, הנתמכת על ידי משפחת טראמפ רוויית ניגודי העניינים ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 801 מילים

התרגיל התמוה של משרד הביטחון לטובת פמי

מעקב זמן ישראל אגף השיקום במשרד הביטחון ממשיך לשלם לחברת פמי פרימיום עבור שירותי בקרת חשבונות בהיקף של מיליוני שקלים, ללא מכרז, תוך הישענות על מכרז של חיל הרפואה ● גישור כזה בין מכרזים מנוגד לכאורה למנהל תקין, וגם להוראות המפורשות של המכרז המדובר ● בעבר התחייב משרד הביטחון כמה פעמים לצאת למכרז חדש, אחרי שהמכרז הקודם נפסל ● משרד הביטחון: "נוהל פטור מגישור הופעל עד דצמבר 2025”

לכתבה המלאה עוד 1,170 מילים

מבקר מטעם בלפור

עו"ד מיכאל ראבילו, שייצג את הליכוד, את הממשלה ואת נתניהו בשורת הליכים רגישים, עשוי להתמנות למבקר המדינה ● אם ייבחר, הוא עלול להיכנס לתפקיד כשהוא כבול להסדר ניגוד עניינים רחב־היקף ● מי שאמור לבקר את מוקדי הכוח עלול להיות מנוע מלעסוק בחלק ניכר מהם ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 796 מילים ו-2 תגובות

איראן מתנהלת ללא "מבוגר אחראי" מתפקד

מאז שנפגע בטהרן, מוג'תבא חמינאי לא נראה בציבור, אבל משמרות המהפכה מתאמצים לשדר שהוא עדיין שולט ● הדיווחים על פגישות ללא תמונות נועדו לייצר רציפות שלטונית וצבאית ● אלא שהניסוחים הזהירים והוויכוחים בצמרת מרמזים על משטר שפועל בשם מנהיג שלא ברור עד כמה הוא מתפקד ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 706 מילים

המלחמה בחזירים בחיפה ירדה למחתרת

בשקט מוזר ובלי לעדכן את הציבור, רשות הטבע והגנים פרשה מהפרויקט המשותף עם עיריית חיפה לצמצום החיכוך עם החזירים בעיר ● הפקח הייעודי עזב, הדוח החודשי חדל להתפרסם והחשש הוא שבלי פיקוח ובלי שקיפות לא יהיה מה שירסן את הירי ברחובות ● עיריית חיפה: "ממשיכים לפעול באופן מקצועי ואחראי. מספר מקרי המתת החזירים ירד לכ־10 בחודש"

לכתבה המלאה עוד 1,566 מילים ו-1 תגובות

בלי הכרזה רשמית, הסיפוח סביב ירושלים דוהר קדימה

אין הכרזה רשמית, אבל הסיפוח סביב ירושלים מעמיק בקצב מואץ ● דוח חדש של "עיר עמים" מתאר כיצד התנחלויות, כבישים חדשים, מחסומים, צווי הריסה ואלימות מתנחלים מבתרים את המרחב הפלסטיני למובלעות מנותקות ודוחקים ממנו את תושביו ● כעת המדיניות הזו עלולה להתרחב גם לשטחי A ו־B ולאיים על מיליוני פלסטינים בגדה המערבית

לכתבה המלאה עוד 1,640 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.