משברי הקורונה והגיוס היו לקו פרשת המים של החיבור בין הממסד החרדי למדינה. אותו קו גבול החוצה את חברתנו ומפריד בין יהודים חרדים לאחרים.

זהו שסע החוצץ בין המחויבים למדינה לבין הפטורים מכל חוב לה, בין המקבלים אותה לבין הדוחים אותה, בין התורמים לה לבין הנתמכים על ידה, בין המצייתים לחוקיה לבין המצייתים לחוקי ההשגחה העליונה ובין הממלאים את אסמיה לבין המרוקנים אותם.

המשברים הבריאותי והצבאי היו איפוא לקו השבר החילוני-חרדי בישראל. הם העצימו את הקוטביות הבין-שבטית והעמיקו את הפער בין המצייתים להחלטות האדמו"רים, החכמים וראשי הישיבות לבין אלו המצייתים להנחיות הממשלה ובג"ץ.

המשברים הבריאותי והצבאי היו לקו השבר החילוני-חרדי בישראל, העמיקו את הקוטביות הבין-שבטית ואת הפער בין המצייתים להחלטות האדמו"רים וראשי הישיבות, לבין המצייתים להנחיות הממשלה ובג"ץ

המגפה והמלחמה האירו תהליך שעלול, אם לא ייבלם, לגרום להתהפכות הספינה הישראלית. עלינו להבין שאנו עומדים בפני צוק תלול, שעד למחצית המאה הזו -אם הענייניים יימשכו כרגיל והמגמה הדמוגרפית הנוכחית תתארך – ישראל תידרדר לתְסוּגה התפתחותית.

הגענו אפוא לרגע האמת בו חייבים אנו להתעורר באימה לנוכח שעבודנו לקהילה, אשר לא רק שאיננה מוכנה לתת כתף ו"להיכנס מתחת לאלונקה" הכלכלית והצבאית, אלא שהיא אוזֶקת את ידי צאצאינו, ממשכנת את עתידנו ומאיימת על גורל ארצנו.

עלינו להבין שמדינה בה החלק הנאור, המתקדם והנותן הולך ומצטמק, לא תוכל למגנט את צעיריה המוכשרים. מדינה במאה ה-21, שחלק מתושביה מסרב ללמוד לימודי ליבה, להשתלב במעגל העבודה ולהתגייס לצה"ל (מבלי לוותר על קצבותיו) היא מדינה המושתתת על יסודות נחלשים, שתאבד מיתרונותיה האיכותיים ומכוח משיכתה.

מדינה כזו, המקריבה את טובי בניה בהגנה על המולדת, בה בעת שבנים אחרים משתמטים מכך, תערער את ביטחון צעיריה הפעילים בצדקת הדרך ובנחיצות ההקרבה למען ציבור מניפולטיבי סחטני ההולך וגדל.

צעירים נאורים ומשכילים לא ימצאו בצע בהישארות במדינה בה הניצוּל הוא שם המשחק וזה רק הולך ומחמיר, הולך ומכביד. צעירים אלו, בדגש על המצטיינים שבהם, יישָאַבוּ לעולם הגדול וימְצאו לעצמם מפלט בעמקי הסיליקון למיניהם. או אז, יתמעטו מאגרי הכישרונות הישראלים ועמם יתייבשו חלק מכיסי המצוינות המהווים את כוחה הרך של ישראל. מדינה כזו, מדוללת איכויות, לא תוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריה הצבאיים, הטכנולוגים והכלכליים.

צעירים נאורים ומשכילים, לא ירצו להשאר במדינה שבה הניצול הוא שם המשחק, ויישָאַבוּ לעולם הגדול. מדינה כזו, מדוללת איכויות, לא תוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריה הצבאיים, הטכנולוגים והכלכליים

עלינו לנסות ולהגיע לשורש הבעיה ולטפל בה לעומקה. כי פתרונה, אם יושג, יישנה את גורלנו, בדיוק כפי שדחיית הטיפול בה יוביל לאובדן חוסננו. ובנקודה ארכימדית זו עלינו לא רק לראות את הסיכון הטמון ב"בעיה החרדית" אלא גם לתפוס את ההזדמנות הנקרית בפתרונה.

וכאן המקום לציין ששינוי המגמה הנוכחית ייטיב לא רק עם המדינה אלא גם עם החרדים עצמם. החרדים מונים כ-12,5% מכלל אוכלוסיית ישראל ומניינם כ-1.25 מיליון נפשות, עם קצב גידול של 4% לשנה, הצפוי להכפיל את עצמו עד לשנת 2040.

החברה החרדית צעירה בהשוואה לשאר האוכלוסיה במדינה, כשכ-55% ממנה מתחת לגיל 18. כן, זוהי מַסָּה העלולה להכריע את הכלכלה והחברה הישראלית. מנגד, אם נדאג להיפוך המגמה, עשוי השינוי, כדברי נפתלי בנט ויצחק בן ישראל, להפריח את המדינה ולהעניק לה שגשוג מחודש.

הגענו לצומת T המחייב הכרעה: המשך קיומו של ציבור תלותי, נתמך, עני מרצון ומתנכר למדינה – ההולך וגדל, על חשבון ציבור יצרני, משרת ומקריב – ההולך וקטן; או נקיטה במהלכים דרסטיים שיחייבו את העדה הזו, והצעירים שבתוכה בפרט, לעבור למגזר הלומד (ליבה), העובד, המגן, והמתקיים "עצמונית".

הפוטנציאל הטמון בצעירים החרדיים עשוי להוות מנוע צמיחה אדיר למשק, אם האינטלקט הצבור בו יותאם לתקופתנו ולצרכי המדינה ויוסט לכיוונים התורמים לבניין הכוח הכלכלי, הטכנולוגי והמדעי של ישראל.

הגענו לצומת הכרעה: המשך קיום ציבור תלותי, נתמך, עני מרצון ומתנכר למדינה, על חשבון ציבור יצרני, משרת ומקריב, או מהלכים דרסטיים שיחייבו את העדה וצעיריה לעבור למגזר הלומד (ליבה), עובד, מגן ועצמאי

יש לראות בפוטנציאל הזה מכמן טבעי בלתי מנוצל, אשר אם ימומש, נהיה במקום אחר כמדינה. ולא זו בלבד, אלא ש"חברת הלומדים" – השקועה בלימודי המקרא, מתעמקת במסכות התלמוד, שוברת את ראשה בלימודי הגמרא, ובקיצור: קוראת, מפרשת, ומתפלפלת – שכיום היא מחוץ למודרנה – תיהפך לחלק מהסיפור הישראלי, לרווחת המדינה ובניה.

מדובר במאגר אנשים מוכשרים בחלקם, שאינם מממשים את מסוּגלוּתם, המופנית לתחומים לא יצרניים. בכוחנו לנסות לייצר את התמריצים שיעודדו או ייאלצו את המעיין האנושי הגדול הזה להנביע ערכים כלכליים-חברתיים-מדעיים, אשר יזניקו את מדינת ישראל להישגים ללא תקדים, ובה בעת יניעו אותו למחויבות ולעצמאות כלכלית שטרם ידע.

*  *  *

אשר על כן חובה עלינו לנסות לעשות את המהפכה הבאה לאחר פיזור הכנסת הנוכחית:

• לדחוף ליצירת קואליציה חילונית (מימין, מרכז ומשמאל) כדי להשיג רוב בלתי תלוי לשינוי חוקי יסוד.
• לנקוט באמצעים פיסקליים ותקציביים כדי להביא לשינויי המגמות הדמוגרפית, החינוכית והכלכלית במגזר החרדי (כך לדוגמה: קיצוץ בתקציבי הישיבות, הקטנת המענקים לאברכים, הגבלת קצבאות הילדים, התניית תקציבי חינוך בלימודי ליבה, התליית קצבאות בשירות צבאי או לאומי; הפסקת מימון מערכת חינוך שאינה מלמדת את ערך הערבות ההדדית וכדומה)
• לחוקק חוק יסוד בו יעוגן ערך השוויון.

בכוחנו לנסות לייצר תמריצים שיעודדו או ייאלצו את המעיין האנושי הגדול הזה להנביע ערכים כלכליים-חברתיים-מדעיים, שיניעו אותו למחויבות ולעצמאות כלכלית שטרם ידע, ויזניקו את ישראל להישגים חסרי תקדים

הבעייתיות הכרוכה בנסיון ליצור רנסנס דתי – המחייב מהפך בתפישת היסוד הרבנית – ברורה, אך גם הסכנה, אם התמורה הזו לא תתחולל, ברורה לא פחות.

השקפת העולם הרבנית גורסת, כנראה, שהשליטה בצאן מרעיתה עוברת דרך מערכת החינוך הדתית, הלופתת את האדם מהגיל הרך ועד לזקנה. היא מתקיימת במשטר ריכוזי וסמכותני של "קלריקליות" הגמונית, באמצעות בידוד הלומדים מהעולם החיצון, העכשווי.

ההנהגה הדתית חוששת שהמעבר מהסגר התרבותי להשתלבות ההשכלתית, התעסוקתית, והצבאית, תביא לחשיפת יתר לפיתויי המודרנה, שתגרור את אבדן שליטתה בעדה. ואולם, הגיוס לצה"ל, ההצטרפות למעגל העבודה והכניסה לעולם המדעים והטכנולוגיה אינם גורמים בהכרח לאובדן הנאמנות ל"חצר" ולמצוות. השילוב בינהם אפשרי, קיים ורצוי.

*  *  *

לסיכום, הבה נהפוך את המשבר הנוכחי להזדמנות, וננצל את הרוח הלוחמנית הקיימת בציבור הליברלי כדי ליצר שינוי מהותי. נתמיד להפגין לבחירות עכשיו, אך גם נציב כמטרה ליום שאחרי את כינונה של קואליציה חילונית למען שילובם של החרדים במרקם הישראלי.

אם נעשה זאת:

• ניווכח שגם פוליטיקאים יצטרפו אלינו ונראה שגם מפלגות תעלנה על הגל ותתמוכנה בנו (כך יגיע הדחף לשינוי מלמטה ואין ספק שהלמעלה יחבור אליו).
• נבין שאפשר לשנות גם את מה שנראה כמוּבְנֶֶה, אלמותי ובלתי הפיך.
• נבקיע את החומה שהזדקרה בין שני השבטים הדתי והחילוני מבלי שאף אחד מהם יוותר על זהותו. נבטל את החיץ הכלכלי, הביטחוני והמדעי ללא הסרת החיץ האמוני.
• נתיר את עניבת החנק הדתית, נבריא את החברה החרדית, ננצל את הפוטנציאל הטמון בה ו"נקפיץ" את המדינה לגבהים מרשימים.
• ולבסוף, נאמץ בכך את עקרון הדדיות שטבע תיאודור הרצל בחזותו את החברה החדשה.

הבה נהפוך את המשבר הנוכחי להזדמנות, וננצל את הרוח הלוחמנית בציבור הליברלי לשינוי מהותי. נתמיד להפגין לבחירות עכשיו, אך גם נציב כמטרה כינון קואליציה חילונית לשילוב החרדים במרקם הישראלי

קבלת המצב הקיים כדטרמיניסטי, אפילו מתוך ריאליזם פוליטי, תהווה כניעה לגורל המר הצפוי לנו, ויותר מכך יהיה בה משום גזר דין חמור על חיי הדורות הבאים.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".