אם הייתי שונא ישראל הייתי מייחל לניצחון חוזר של נתניהו בבחירות החוזרות, כי שלטון הליכוד הוא מתנת אמת לאנטישמים.

כל כך מגוונות המתנות, שקשה לבחור את הנדיבה ביותר: ערעור השלום, השמירה על החמאס, הפגיעה בסיכויי ההישרדות הדמוגרפיים, רמיסת זכויות אדם, החלשת המוסדות הדמוקרטיים, נירמול השחיתות, ניכור ערביי ישראל וחיזוקם של קנאים דתיים. לכל אחת יש טיעונים משכנעים לבכורה, אבל לי יש הצעה משלי: יצירת קרע מול צעירי המערב, כולל היהודים שבהם. כאן הנזק הוא אדיר; לאויבים לא נותר אלא לשמוח.

כמה נתונים מעודכנים:

• מחקר שפורסם לפני שבועות ספורים על ידי מכון PEW האמריקאי הראה כי רפובליקנים בני 65 ומעלה הם קבוצת הגיל היחידה בארה"ב שבה רוב (57%) מחזיקים בדעה חיובית על ממשלת ישראל, בעוד שבקרב בני פחות מ-30 מכל הקשת הפוליטית רק 27% עונים כך. בקרב הדמוקרטים רק רבע התייחסו לממשלה בחיוב. סקרים של אקונומיסט / יוגוב מראים גם את השחיקה המתמדת בתמיכת הציבור האמריקני בישראל בכלל: בשנת 2015 47% מהאמריקנים תיארו את ישראל כ"בעלת ברית"; זה ירד ל-37% כעת.

• סקר AJC (הועד היהודי האמריקאי) שפורסם לפני שבוע הראה כי 49% מיהודי ארה"ב רואים עצמם דמוקרטים לעומת 19% רפובליקנים. למעלה מ-70% החזיקו בדעה שלילית כלפי הנשיא טראמפ, האהוב כל כך על הישראלים, ורובו אף התנגד למדיניותו התומכת בישראל. הם בעד נסיגת מהגדה המערבית כחלק מפתרון שתי המדינות, שנתניהו עשה כמיטב יכולתו לסכל, בפער של 64% בעד מול 26% נגד; רבע מהם חשים שהקשרים עם יהודים ישראלים נחלשים.

• סקר נוסף הראה כי התמיכה בישראל בקרב סטודנטים יהודים בארה"ב ירדה מ -84% ב-2010 ל-57% ב-2016. כמעט 6 מכל 10 בסקר AJC הרגישו שהאקלים הולך ונעשה עוין יותר בקמפוסים האמריקאים בכלל. לדוגמה, מחלקה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) גרמה לאחרונה לסערה על החרמת הקמפוס של אוניברסיטה זו בארץ. כשלמדתי בעצמי באוניברסיטת פנסילבניה ובקולומביה כמעט מחצית מהסטודנטים היו יהודים אבל לא עוד: כעת מדווחים על 10% או פחות. ידידי ליאל ליבוביץ 'ממגזין "טאבלט" קורא עכשיו ליהודים לוותר על האוניברסיטאות בכלל.

]PEW מצא קשר ישיר בין גיל לתמיכה בישראל

התמונה באירופה, כפי שיעיד כל מי שחי שם או ביקר לאחרונה, היא במובנים רבים קשה יותר – אם כי זה מתאזן בינתיים על ידי איסלאמופוביה הנובעת מהגירה וטרור איסלמי.

חלק מהמצב קשור לאנטישמיות קלאסית, חלק לאנטי-ישראליות, וחלק הולך וגדל להתנגדות לפעולותיה של ישראל – מצד גם כאלה שתומכים בקיום המדינה. יש להבדיל.

מי שלא מבין מדוע גם צעירים מערביים ידידותיים ביסודם ספקנים כיום כלפי ישראל צריך רק להרהר בדבריו של שר המשפטים המיועד בעיני עצמו, בצלאל סמוטריץ', שהביע השבוע תמיכה בהקמת מדינת הלכה. הוא עקבי בדרכו: אותו סמוטריץ' אמר בעבר שלא ירצה את אשתו במחלקת יולדות עם ערבים.

גם השבוע נמסר כי הליכוד הגיע להבנות עם המפלגות החרדיות לאפשר הפרדה בין המינים בשטחים הציבוריים. ברור שזו רק ההתחלה בדרך שתכלול איסור על שירת נשים בפומבי, הגבלות על פרסומות, סנקציות על מסחר ואפילו כדורגל בשבת, ובזיונות דומים. למותר לציין שממשלת נתניהו גם היתה ממשיכה ואף מגדילה את מימון בתי ספר חרדיים המסרבים ללמד תכנית ליבה, ולא היתה עושה דבר לטובת נישואים אזרחיים (כמו בכל מקום אחר) או תחבורה ציבורית בשבת.

סקר AJC של יהודי ארה"ב מצא שרק 10% מזדהים כאורתודוכסים. וגם בקרב חלק מהאורטודוקסים קיים זעם רב על הממסד הדתי בישראל שמקשה על גיורים ונישואים, משגע רבנים אמריקאים, ומקדם קיצוניות מכל הסוגים. כמה רצויים ירגישו יהודים אלה בישראל? לא מאד.

בהתחשב בסלידתם הגורפת כלפי טראמפ גס הרוח, כמה מהם שמחים שנתניהו מחבק לא רק אותו אלא גם רודנים בחצי שקל כמו ויקטור אורבן מהונגריה, אילהם אלייב מאזרבייג'אן, רודריגו דוטרט מהפיליפינים, ויאיר בולסונרו מברזיל (שמייחל שבנו ימות אם יתברר שהוא הומוסקסואל)? כמה יעריכו את הזלזול המתנשא כלפי כיסי הליברליות כאן שאיכשהו שרדו? לא הרבה מהם.

ערכי הימין הישראלי ובעלי בריתו אינם כאלה שרוב הצעירים במערב, כולל רוב היהודים, יכולים לאמץ או אפילו לסבול. ללא תיקון, המדינה לא תמשיך להיות בעלת ברית קרובה של ארצות הברית ואירופה כשצעירים אלה יאחזו במושכות. התהליך יואץ אם טראמפ יכשל ב-2020 – תרחיש סביר למדי.

זה יהיה המצב אם הימין יישאר בשלטון. ואל תטעו, ליברלים מבולבלים: זה גם המצב שאליו אתם מובילים אם תתמכו באביגדור ליברמן בספטמבר כדי לגמול לו על בגידתו המרהיבה בנתניהו.

כן, הוא מנע את הקמתה של ממשלה ימנית-דתית, אבל מיצובו כמגן החילוניות מגוחך. האמת הפוכה: כבר זמן רב שליברמן משמש כציר מרכזי במכונה המשמרת את שלטון הדת. תפקידו לרתום כמה שניתן מהציבור הרוסי למחנה הימין שהדתיים אוחזים בגרון. מה יעשה בספטמבר? הכל אפשרי. אני מעריך שהוא מקווה למהלך שיושיבו על כס ראש הממשלה. הסיכויים נמוכים אך לא אפסיים, וזה יהיה שיא חדש של אבסורד: ישראל תחליף חשוד אחד בשוחד באחד שתיקיו נסגרו בעקבות מותם המיסתורי של עדים.

יש הטוענים שממשלות שמאל מן העבר גם הן כללו מפלגות דתיות, אבל טיעון זה מפספס את העיקר: זה קורה רק אחרי שהשמאל כבר ניצח. המפלגות הדתיות לא מוסרות ולא תמסורנה את השלטון לשמאל. כשהן מצטרפות בלית ברירה, אין להן את אותה יכולת סחיטה. אם כחול לבן תנצח בספטמבר היא אולי תשב עם חרדים ואולי גם תשפוך עליהם תקציבים – אבל לא תהיה הפרדה בין המינים ואפשר אפילו לקוות לרפורמות חיוביות.

ומה אם הליכוד ישאר בשלטון? מה יקרה אם התיקון לא יגיע לעולם? כיצד תראה ישראל כאשר ארצות הברית ויהודי ארה"ב כבר לא יהיו לצדה? האם הסיוע הצבאי, המטרייה הדיפלומטית, והדלת הפתוחה ימשיכו איכשהו להתקיים? מה עם השותף המסחרי הגדול ביותר של ישראל, האיחוד האירופי? עד כמה שזה בלתי נתפס, האם תסולק ישראל ממוקדמות היורו, או אפילו מהאירוויזיון?

הדתיים יאמרו שלאלוהים פתרונים. מוטב שיזכרו: נסתרות דרכי האל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

יאיר גולן מתיימר להציג לציבור הישראלי תפיסת ביטחון לאומי שאמורה להוות אלטרנטיבה לכשלי ההתנהלות של הממשלה הנוכחית. יש בה חלקים חיוביים, אלו שנוגעים להפסקת הלחימה בעזה ובניית מוכנות לאיום האיראני. אולם היא כושלת באופן קשה בהבנת המציאות הביטחונית מול הפלסטינים, ובסופו של דבר תיכשל גם בשינוי המציאות הפוליטית.

לאורך שנות שלטונו, נתניהו אבחן בדייקנות את הפחד הקמאי של הציבור הישראלי מקידום פתרונות קבע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפתרון שמציע מחנה השמאל, של פשרה טריטוריאלית והקמת מדינה פלסטינית, עורר חשש מנסיגה לגבולות שאינם ברי הגנה, מהיעדרה של מנהיגות פלסטינית שתייצב את המדינה שתקום, ומאלימות רחבה שעלולה להיווצר עקב פינוי מסיבי של התנחלויות.

בן זוג, אבא, גר בקיבוץ בגליל. פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. מתעניין בעיקר באופן שבו זהויות קולקטיביות משפיעות על משטרים פוליטיים. חושב וכותב על דת ומדינה, פוליטיקה ישראלית והסכסוך הישראלי פלסטיני. מאמין שישראל יכולה וצריכה להיות טובה יותר.

קל להתייאש מציבור המצביעים הישראלי שכה רבים בו פשוט אינם מבינים שהימין מוביל את המדינה לחורבן: מדינה דו-לאומית, לא דמוקרטית, ענייה ותאוקרטית. בעקבות האסון האלקטורלי שהתרחש כעת בארצות הברית, אולי יש חצי נחמה בהוכחה שבלבול המוני הוא צרת רבים.

בסקר אחר סקר סביב בחירות 2024 אמרו האמריקאים שהכלכלה נמצאת בעדיפות עליונה ושהאינפלציה היא הנושא הכלכלי החשוב מכולם. זה עזר מאוד לדונלד טראמפ. היותו אדם לא מוסרי באופן מזעזע וחסר תקדים בעידן המודרני במערב לא נחשב לחשוב במיוחד. את הציבור עניינה המדיניות, כביכול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

הנה מדד הדמוקרטיות העדכני.

צ'ילה מוגדרת דמוקרטיה ליברלית. מדינת ישראל (ללא הגדה והרצועה – ולפחות לגבי הגדה, זוהי אבחנה מלאכותית שכבר מזמן אינה מציאותית) אינה מוגדרת עוד דמוקרטיה ליברלית אלא דמוקרטיה אלקטורלית: כזו שנערכות בה בחירות חופשיות (גם זה אינו בטוח עוד, כפי שמבין כל מי שעיניו בראשו) אך אין בה עוד הגנה מספקת על זכויות האדם, עצמאות מערכת המשפט מותקפת בידי הממשלה וכך גם עצמאות התקשורת ועוד.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.