אם הייתי שונא ישראל הייתי מייחל לניצחון חוזר של נתניהו בבחירות החוזרות, כי שלטון הליכוד הוא מתנת אמת לאנטישמים.

כל כך מגוונות המתנות, שקשה לבחור את הנדיבה ביותר: ערעור השלום, השמירה על החמאס, הפגיעה בסיכויי ההישרדות הדמוגרפיים, רמיסת זכויות אדם, החלשת המוסדות הדמוקרטיים, נירמול השחיתות, ניכור ערביי ישראל וחיזוקם של קנאים דתיים. לכל אחת יש טיעונים משכנעים לבכורה, אבל לי יש הצעה משלי: יצירת קרע מול צעירי המערב, כולל היהודים שבהם. כאן הנזק הוא אדיר; לאויבים לא נותר אלא לשמוח.

כמה נתונים מעודכנים:

• מחקר שפורסם לפני שבועות ספורים על ידי מכון PEW האמריקאי הראה כי רפובליקנים בני 65 ומעלה הם קבוצת הגיל היחידה בארה"ב שבה רוב (57%) מחזיקים בדעה חיובית על ממשלת ישראל, בעוד שבקרב בני פחות מ-30 מכל הקשת הפוליטית רק 27% עונים כך. בקרב הדמוקרטים רק רבע התייחסו לממשלה בחיוב. סקרים של אקונומיסט / יוגוב מראים גם את השחיקה המתמדת בתמיכת הציבור האמריקני בישראל בכלל: בשנת 2015 47% מהאמריקנים תיארו את ישראל כ"בעלת ברית"; זה ירד ל-37% כעת.

• סקר AJC (הועד היהודי האמריקאי) שפורסם לפני שבוע הראה כי 49% מיהודי ארה"ב רואים עצמם דמוקרטים לעומת 19% רפובליקנים. למעלה מ-70% החזיקו בדעה שלילית כלפי הנשיא טראמפ, האהוב כל כך על הישראלים, ורובו אף התנגד למדיניותו התומכת בישראל. הם בעד נסיגת מהגדה המערבית כחלק מפתרון שתי המדינות, שנתניהו עשה כמיטב יכולתו לסכל, בפער של 64% בעד מול 26% נגד; רבע מהם חשים שהקשרים עם יהודים ישראלים נחלשים.

• סקר נוסף הראה כי התמיכה בישראל בקרב סטודנטים יהודים בארה"ב ירדה מ -84% ב-2010 ל-57% ב-2016. כמעט 6 מכל 10 בסקר AJC הרגישו שהאקלים הולך ונעשה עוין יותר בקמפוסים האמריקאים בכלל. לדוגמה, מחלקה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) גרמה לאחרונה לסערה על החרמת הקמפוס של אוניברסיטה זו בארץ. כשלמדתי בעצמי באוניברסיטת פנסילבניה ובקולומביה כמעט מחצית מהסטודנטים היו יהודים אבל לא עוד: כעת מדווחים על 10% או פחות. ידידי ליאל ליבוביץ 'ממגזין "טאבלט" קורא עכשיו ליהודים לוותר על האוניברסיטאות בכלל.

]PEW מצא קשר ישיר בין גיל לתמיכה בישראל

התמונה באירופה, כפי שיעיד כל מי שחי שם או ביקר לאחרונה, היא במובנים רבים קשה יותר – אם כי זה מתאזן בינתיים על ידי איסלאמופוביה הנובעת מהגירה וטרור איסלמי.

חלק מהמצב קשור לאנטישמיות קלאסית, חלק לאנטי-ישראליות, וחלק הולך וגדל להתנגדות לפעולותיה של ישראל – מצד גם כאלה שתומכים בקיום המדינה. יש להבדיל.

מי שלא מבין מדוע גם צעירים מערביים ידידותיים ביסודם ספקנים כיום כלפי ישראל צריך רק להרהר בדבריו של שר המשפטים המיועד בעיני עצמו, בצלאל סמוטריץ', שהביע השבוע תמיכה בהקמת מדינת הלכה. הוא עקבי בדרכו: אותו סמוטריץ' אמר בעבר שלא ירצה את אשתו במחלקת יולדות עם ערבים.

גם השבוע נמסר כי הליכוד הגיע להבנות עם המפלגות החרדיות לאפשר הפרדה בין המינים בשטחים הציבוריים. ברור שזו רק ההתחלה בדרך שתכלול איסור על שירת נשים בפומבי, הגבלות על פרסומות, סנקציות על מסחר ואפילו כדורגל בשבת, ובזיונות דומים. למותר לציין שממשלת נתניהו גם היתה ממשיכה ואף מגדילה את מימון בתי ספר חרדיים המסרבים ללמד תכנית ליבה, ולא היתה עושה דבר לטובת נישואים אזרחיים (כמו בכל מקום אחר) או תחבורה ציבורית בשבת.

סקר AJC של יהודי ארה"ב מצא שרק 10% מזדהים כאורתודוכסים. וגם בקרב חלק מהאורטודוקסים קיים זעם רב על הממסד הדתי בישראל שמקשה על גיורים ונישואים, משגע רבנים אמריקאים, ומקדם קיצוניות מכל הסוגים. כמה רצויים ירגישו יהודים אלה בישראל? לא מאד.

בהתחשב בסלידתם הגורפת כלפי טראמפ גס הרוח, כמה מהם שמחים שנתניהו מחבק לא רק אותו אלא גם רודנים בחצי שקל כמו ויקטור אורבן מהונגריה, אילהם אלייב מאזרבייג'אן, רודריגו דוטרט מהפיליפינים, ויאיר בולסונרו מברזיל (שמייחל שבנו ימות אם יתברר שהוא הומוסקסואל)? כמה יעריכו את הזלזול המתנשא כלפי כיסי הליברליות כאן שאיכשהו שרדו? לא הרבה מהם.

ערכי הימין הישראלי ובעלי בריתו אינם כאלה שרוב הצעירים במערב, כולל רוב היהודים, יכולים לאמץ או אפילו לסבול. ללא תיקון, המדינה לא תמשיך להיות בעלת ברית קרובה של ארצות הברית ואירופה כשצעירים אלה יאחזו במושכות. התהליך יואץ אם טראמפ יכשל ב-2020 – תרחיש סביר למדי.

זה יהיה המצב אם הימין יישאר בשלטון. ואל תטעו, ליברלים מבולבלים: זה גם המצב שאליו אתם מובילים אם תתמכו באביגדור ליברמן בספטמבר כדי לגמול לו על בגידתו המרהיבה בנתניהו.

כן, הוא מנע את הקמתה של ממשלה ימנית-דתית, אבל מיצובו כמגן החילוניות מגוחך. האמת הפוכה: כבר זמן רב שליברמן משמש כציר מרכזי במכונה המשמרת את שלטון הדת. תפקידו לרתום כמה שניתן מהציבור הרוסי למחנה הימין שהדתיים אוחזים בגרון. מה יעשה בספטמבר? הכל אפשרי. אני מעריך שהוא מקווה למהלך שיושיבו על כס ראש הממשלה. הסיכויים נמוכים אך לא אפסיים, וזה יהיה שיא חדש של אבסורד: ישראל תחליף חשוד אחד בשוחד באחד שתיקיו נסגרו בעקבות מותם המיסתורי של עדים.

יש הטוענים שממשלות שמאל מן העבר גם הן כללו מפלגות דתיות, אבל טיעון זה מפספס את העיקר: זה קורה רק אחרי שהשמאל כבר ניצח. המפלגות הדתיות לא מוסרות ולא תמסורנה את השלטון לשמאל. כשהן מצטרפות בלית ברירה, אין להן את אותה יכולת סחיטה. אם כחול לבן תנצח בספטמבר היא אולי תשב עם חרדים ואולי גם תשפוך עליהם תקציבים – אבל לא תהיה הפרדה בין המינים ואפשר אפילו לקוות לרפורמות חיוביות.

ומה אם הליכוד ישאר בשלטון? מה יקרה אם התיקון לא יגיע לעולם? כיצד תראה ישראל כאשר ארצות הברית ויהודי ארה"ב כבר לא יהיו לצדה? האם הסיוע הצבאי, המטרייה הדיפלומטית, והדלת הפתוחה ימשיכו איכשהו להתקיים? מה עם השותף המסחרי הגדול ביותר של ישראל, האיחוד האירופי? עד כמה שזה בלתי נתפס, האם תסולק ישראל ממוקדמות היורו, או אפילו מהאירוויזיון?

הדתיים יאמרו שלאלוהים פתרונים. מוטב שיזכרו: נסתרות דרכי האל.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

לא בכדי פצחו מעריצי הראיס בשירת "כהנא חי" והפליגו במזמורי "שמאלנים בוגדים" מול המפגינים האמיצים והמפגינות מעוררות ההשתאות בחולון. חלקם גם ניסו לפגוע במפגינים ובמפגינות, אך נבלמו בידי המשטרה במקום (וכך ראוי שתנהג המשטרה. זהו תפקידה).

לא בכדי פצחו מעריצי הראיס בשירת "כהנא חי" והפליגו במזמורי "שמאלנים בוגדים" מול המפגינים והמפגינות בחולון. חלקם גם ניסו לפגוע במפגינים ובמפגינות, אך נבלמו בידי המשטרה במקום

האחריות למפגני האלימות החמורים מוטלת בראש ובראשונה על מי שנוהגים באלימות. אך אחריות מוסרית-שילוחית מונחת כמובן על כתפיו של המשסה מבלפור ועל כתפי חבר חנפניו החשוכים.

אבל העיקר שנתניהו גינה בתוקף הבוקר את מפגן ההערצה המשולב, האלים והדוחה לו-עצמו ולכהנא.

סתם, נו. צוחקים אתכם. הוא גינה זאת כמו שאני ניצחתי את לברון ג'יימס בכדורסל.

מקרוב. בלי בושה. כהנא וביבי pic.twitter.com/KxBpjDQnhz

— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) October 22, 2020

שיסוי, אלימות ואז שתיקה רועמת מול האלימות. כך עובדת קריצת העין. כמו קריצת העין מול ההפרה השיטתית של הוראות הקורונה במוסדות דת חרדיים שונים.

השיטה פשוטה: להבעיר את הבייס, לרצות את השותפים הפוליטיים גם במחיר סיכון רפואי וכלכלי הן של החרדים והן של החילונים, להסית נגד המפגינים, לשסות נגד האופוזיציה ולהעליל עלילות שווא על יריבים פוליטיים.

השיטה פשוטה: להבעיר את הבייס, לרצות את השותפים הפוליטיים גם במחיר סיכון רפואי וכלכלי הן של החרדים והן של החילונים, להסית נגד המפגינים, לשסות נגד האופוזיציה ולהעליל עלילות שווא על יריבים פוליטיים

ואם מישהו יירצח? התסריט כבר מוכן: גלגול עיניים. גינוי בקול בריטון. הבעת צער מעושה. זעזוע פוטוגני. רק חשוב לוודא שיצלמו אותו מהצד היפה שלו. אם נשאר צד כזה בכלל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט. אולי היתה זו אימת הדי-ניין המיתולוגי הרוחף כרוח רפאים רעה במסדרונות בית המשפט.

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט

אבל למרות הנזיפה, המהלומות על קירות המבצר נשמעו היטב באולם הדיונים של בית המשפט העליון. שברי לבנים וטיח נפלו מהתקרה על שולחנם של השופטים שהצליחו להתעלם מה"הפרעה" והתדיינו בסבר פנים חמור על ענייני נוהל. לא היה בכוחם לעזוב את קתדרת התאוריה ולהתייצב חוצץ בין הקורנס לקירות המבצר.

הם רק ייחלו לכך שהמחריב ייעתר לתפילתם החרישית ויחדל. תפילתם כמובן לא נענתה. מאז ההכרזה הדרמטית ששום מבצר לא נופל, חלפו יותר מחמישה חודשים שבהם מתרופפת ונושרת על ראשינו בכל רגע לבנה נוספת, ורק מפליא שהמבנה המעורער עדיין עומד איכשהו על כרעיו. דינמיקת ההתפוררות הולכת ומתעצמת בתאוצה מבהילה.

רואים את זה בהחצפת הפנים שמרשים לעצמם מיקי זוהר וחבריו כשהם מאיימים ברוח המאפיה על רשויות החוק. רואים את זה באיום פרקליט הליכוד על בג"ץ, שלא חמק מהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. רואים את זה בהתנהלות המשטרה שהפכה לכנופיית בריונים בשירות השלטון. רואים את זה בכל מקום, רואים את זה כל כך ברור ובוהק עד שכבר אי אפשר שלא לראות את זה גם מתוך המעבה החשוך של סבך פלפולים משפטיים בו חוסים שופטי העליון.

מיקי זהר בריאיון הבוקר: אם מנדלבליט לא יתפטר מייד ויימחק את כתבי האישום נגד נתניהו – אני מבטיח שיהיו עוד הקלטות שייחשפו. יש עוד סיפור פלילי נגד מנדלבליט שעוד לא פורסם.
– זה נשמע כמו איום מפורש
– אני לא מאיים. אבל זה מה שיקרה. תפעילו את הדמיון @zoharm7 @AnatDavidov @radio103fm

— גולן יוכפז (@golanyochpaz) October 14, 2020

עו"ד אבי הלוי, בשם נתניהו והליכוד, הכניס לטיעון שלו איום בלתי קונבנציונלי: "אם הכנסת תחוקק שיקום בית משפט לחוקה, זה מותר". זה לא נכנס במקרה. ממש איום על בית המשפט. השופט מלצר שמע וקלט, והגיב: עדיף שאדוני יתמקד ברשות המחוקקת וברשות המבצעת.

— Yuval Yoaz יובל יועז (@YuvalYoaz) October 27, 2020

אולי משום כך קרה מה שקרה ביום שני, כאשר בהחלטה שאולי היא אמיצה, ואולי היא רק התנערות רגעית הנובעת מאי יכולתם של השופטים להכיל עוד את תבוסתם המוסרית, פסק בג"צ בניגוד להחלטת היועמ"ש, והורה לעותרים לתקן את עתירתם בתוך 21 יום. כלומר, ייערך דיון, ובדיון יוכרע אם תיפתח או לא תיפתח חקירה בעניין הצוללות.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על יכולתה של המדינה לעבור תהליך הכרחי של ריפוי. פרשת הצוללות, שהוגדרה ע"י בכירי הצמרת הביטחונית לדורותיה כפרשה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא כדי שנוכל כולנו להמשיך הלאה, אל תהליך השיקום.

תרגיל יפה ניסה מנדלבליט לעשות ל@MovGov בבג"ץ המניות והצוללות. אחרי שדחה ודחה את תגובת המדינה לעתירה, הוא קודם פרסם החלטה שלא לפתוח בחקירה – ואז נתלה בפרסום כעילה למחיקת העתירה. וכל זה כששעון ההתיישנות מתקתק. למרבה המזל, בג"ץ קבע אחרת.

פרשנות של @YuvalYoazhttps://t.co/6MZhZG0ogP

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) October 27, 2020

החלטה לא לטפל בפצע הזה פירושה המתנה לנמק השחיתות שיפשה בכל רקמות החברה והמדינה. אם לא יוביל למוות, יביא לחיים חולניים של גוף בגסיסה מתמדת. קשה להאמין שישנם אזרחים אשר אינם מבינים את הנחיצות האקוטית בחקירה. בלתי אפשרי להאמין ששופטי העליון אינם מבינים זאת.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על הסיכוי לריפוי. פרשת הצוללות, שבכירי הצמרת הביטחונית הגדירו כפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא

החלטת בג"צ מיום שני מותירה אותנו בהמתנה ובחרדה. האם שופטי העליון בשבתם לפני שער החוק הקפקאי יאזרו עוז לקום ולעבור בו? או שימתינו עד בוש, עד שייסגר השער והשומר יסביר להם בפנים חתומות שהשער היה מיועד אך ורק להם. זה יהיה הרגע בו יפול המבצר על יסודותיו ויהפוך לעיי חורבות.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.