הרבה נכתב על הסדרות הרמדאניות השנה, כשבמוקד תשומת הלב הישראלית נמצאות שתי סדרות: "אום-הארון" הכוויתית, שמשודרת בערוץ הסעודי MBC והמצרית "אנ-ניהאיה" (הסוף).

הראשונה מתארת את האידיליה של חיי הקהילה היהודית בכווית בתקופה שקדמה להקמתה של מדינת ישראל, בעוד שהשנייה הינה סדרה עתידנית (ז'אנר חדש ומפתיע עבור סדרות רמדאניות) שמתארת את השמדתה של מדינת ישראל וחזרתם של היהודים הישראלים לארצותיהם המקוריות.

הסידרה הרמדאנית הראשונה מתארת את אידיליית חיי הקהילה היהודית בכווית טרם קום מדינת ישראל. השנייה – סדרה עתידנית שמתארת את השמדת המדינה וחזרת היהודים הישראלים לארצותיהם המקוריות

בלי להיכנס לאיכויות של הסדרות הללו (הצופים במדינות הערביות מרבים לצחוק על שתיהן), הקונטקסט המדיני הוא המעניין. היחסים בין ישראל למצרים נמצאים בשיא, לפחות בתחום של שיתוף פעולה צבאי. ובכל זאת, יוצאת סדרה רמדאנית שבוודאי צופים בה כמה מיליוני מצרים מדי ערב, שמדברת באופן גלוי על השמדת ישראל.

גם בעבר, במיוחד בשנות האינתיפאדה הופיעו מעת לעת סדרות מקוממות בעלות אופי אנטישמי מובהק, כגון "רוכב ללא סוס" או "א-שתאת", שדיברו על מזימות זדוניות של היהודים להשתלט על העולם, הציגו עלילות דם ותיארו את היהודים בתור יצורים נחותים ודוחים.

הפעם מצב היחסים בין ישראל למצרים הרבה יותר טוב. הצדדים מלחמים יחדיו בטרור האיסלאמי בחצי האי סיני, מתאמים פעולות ביחס למה שמתרחש ברצועת עזה, ראש ממשלת ישראל מסיר התנגדות למכירת צוללות מתקדמות למצרים על ידי גרמניה וכו'. גם במישור היהודי מצרים משקיעה מאמצים רבים בשיפוץ ושיקום של בתי הכנסת ובתי הקברות העתיקים.

יחד עם זאת, הסנטימנט האנטי-ישראל לא נעלם לשום מקום. מדי פעם מגיחים בעיתונים המצריים מאמרי דעה ו"תחקירים" על הקשרים בין ישראל לדאע"ש או על הניסיון לפגוע במדינות ערביות, לרבות מצרים. ביחס למה שהיה בשלהי שנות ה-90 או בעידן האינתיפאדה בשנייה יש פחות, ויחד עם זאת, המגמה ברורה: ישראל היא עדיין מדינת אויב שיש לחשוד בה ולהילחם בה. אם לא היום, אז בעתיד.

בהתחשב ברמת הצנזורה ההדוקה שקיימת במצרים, לא סביר שסדרה כזאת הייתה "מחליקה" מתחת לעינם הפקוחה של הצנזורים. אם כך, המסקנה היא שהשלטון המצרי הנוכחי, כמו גם הקודם מאפשר הסתה בוטה נגד מדינת ישראל למרות שיפור ניכר ביחסים. ישראל מחתה כנגד הצגת הסדרה המדוברת, אך במצרים לא מתרגשים. מבחינתם, כל עוד מדובר בגינויים בדרגים הנמוכים, ניתן להמשיך באותו סגנון.

גם בעבר, במיוחד בשנות האינתיפאדה, הופיעו סדרות בעלות אופי אנטישמי מובהק, שדיברו על מזימות זדוניות של היהודים להשתלט על העולם, הציגו עלילות דם ותיארו את היהודים כיצורים נחותים ודוחים

לעומת זאת, הסדרה הכוויתית שמותקפת בימים אלה על ידי תנועת שמתנגדות לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, היא עדות לשיפור הפרדיגמה הקיימת במפרץ ביחס ליהודים ואף לישראל.

היחסים הדיפלומטים בינתיים מתמהמהים בגלל היעדר התקדמות כלשהי בזירה הפלסטינית, אך הטון ביחס לישראל בתקשורת המפרצית בשנים האחרונות השתנה ללא הכר. שיתופי הפעולה בין ישראל למדינות המפרץ הולכים וגדלים, ואם ישראל לא תכריז פתאום על סיפוח הגדה או חלקיה, היחסים רק ילכו וישתפרו בהדרגה.

וכן, גם בערוץ ה-MBC סדרה שמפרגנת ליחסי יהודים וערבים ואינה נוטפת עוינות כלפי מדינת ישראל לא הייתה "מחליקה" במקרה.

לבסוף, חייבים קצת פרופורציות: לא כל העולם הערבי צופה בסדרות הללו או מתעכב על המשמעויות המדיניות שלהן. צופים רבים בוחרים בתוכן הרבה יותר קליל, עם שחקנים ושחקניות הרבה יותר ידועים, כשכל מה שהם רוצים אחרי ארוחת האיפטאר המשפחתית, זה לשכוח קצת מהדאגות והטרדות היומיומיות, לצחוק, לבכות ולהנות.

קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.