אעז ואהמר על מה שיקרה ביולי עם הסיפוח הזה. כלומר, אני מהמר על האסטרטגיה של בנימין נתניהו – וכמו בכל ניסוי בפיסיקה, אם אני מצליח להעריך מראש את תוצאת הניסוי עוד לפני שהוא קורה, אז התאוריה שלי נכונה. במיוחד כשיש מספר תוצאות אפשריות שונות וכולן לכאורה הגיוניות.

הניתוח שלי מראה שהאסטרטגיה שבה יבחר נתניהו הוא דחיית ההכרעה בנושא הסיפוח במספר חודשים. מבחינתו זאת האסטרטגיה המנצחת – בימים אלה. זאת אסטרטגיה ששומרת על הערפל ומכאן שומרת על השקט, משאירה את בני גנץ באי-ודאות משתקת ומפוררת את אחרוני המנדטים שלו.

האסטרטגיה שבה יבחר נתניהו הוא דחיית ההכרעה בנושא הסיפוח במספר חודשים. מבחינתו זאת האסטרטגיה המנצחת – בימים אלה. זאת אסטרטגיה ששומרת על הערפל ומשאירה את בני גנץ באי-ודאות משתקת

תורת המשחקים מאפשרת לשחקן העומד מול יריבו להעריך מתי עליו לנקוט באסטרטגיה או בפעולה שתביא לניצחונו המוחץ – או במילים אחרות, להשגת התוצאה שביקש להשיג.

משחקים כאלה מוכרים במשחקים שמדמים קרבות אוויר, שבהם מנצח אותו שחקן שיודע להוביל את יריבו אל המקום במרחב שבו יש לו יתרון מוחץ. רק שם הוא מנסה לפגוע בו, מתוך ידיעה שמרחב התמרון של יריבו מוגבל מאוד ולמעשה אין לו דרך להיחלץ מצד אחד,  ומצד שני אין לו כל יכולת לפגוע בחזרה – בגלל אותו מרחב תמרון מצומצם שהוא נקלע אליו.

הערפל הוא מצב מצוין לנתניהו, וגם מצב נוראי לגנץ. זה שקובע (נתניהו) אם יהיה סיפוח או לא נמצא ביתרון מוחלט בתוך מצב של ערפל. השחקן היריב שאינו קובע (גנץ) נמצא במצב נוראי – במיוחד כאשר שני השחקנים יודעים דבר אחד: גנץ יעשה הכול כדי להיכנס לבלפור.  הכול.

עכשיו זה קל.  כי הרי אסור לעשות שגיאות, כי הרי האג'נדה העיקרית שלו היא להיכנס לבלפור. לכן אסור לו לעשות טעויות. הוא לא יכול להצהיר הצהרה ברורה נגד הסיפוח, כי אז ביבי ישלח אותו הביתה עם קומץ המנדטים שנשארו לו; ואם יגיד שהוא בעד סיפוח – חד וברור והרבה סיפוח – מספר המנדטים שלו עלול להפוך למספר שלילי. אז נתניהו נותן לו לזחול בתוך הערפל, לשמור על האופציות שלו

כך מתחזק נתניהו את הערפל סביב נושא הסיפוח. בלי מפה, בלי הגדרות, איש לא מבין למה מתכוון נתניהו במושג סיפוח. סיפוח של מה? סיפוח של מי? האם סיפוח בכלל? ולמרות הערפל הסמיך, בצה"ל מקיימים משחקי מלחמה, כשלבטח השחקן הראשי – הפלסטינים – אינם מיוצגים בו. כלומר, משחקים סטנגה עם הקיר.

בלי מפה, בלי הגדרות, איש לא מבין למה מתכוון נתניהו. ולמרות הערפל הסמיך, בצה"ל מקיימים משחקי מלחמה, כשלבטח השחקן הראשי – הפלסטינים – אינם מיוצגים בו. כלומר, משחקים סטנגה עם הקיר

לאן זה הולך?

קיימת כמובן תאוריה חלופית:  נתניהו יממש את מהלך הסיפוח ובכך ירוויח את חיסולו הפוליטי של גנץ (אם יצטרף הוא גמור ואם יפרוש מהממשלה הוא גם גמור) אבל, יידרש להיאבק במצב מאוד לא נוח עם הפלסטינים, בני בריתם וחצי עולם. וכפי שלימד אותנו סון טצו – אל תיכנס להרפתקה שאין לך מושג איך אתה יוצא ממנה.

להערכתי, זאת אסטרטגיה חלשה יותר מהראשונה (דחייה של ההכרעה על סיפוח) ולו רק משום שקשה מאוד להעריך את מצב הסיום שלה.

את המהלך בשלב השני אני כבר לא מעז לנחש, שכן הוא יהיה תלוי במעמדה של ישראל בעולם; במעמדו של החליפי (אם ירד, למשל, לחמישה מנדטים – מה שבהחלט); תלוי במה יעשו הפלסטינים; האם דונלד טראמפ ייבחר שנית – ואם לא מי זה החדש? ומה יהיה מצבה הכלכלי של ישראל ומה מצב הקורונה בישראל.

כל אלה הם פרמטרים שעל פיהם יחליט נתניהו – סיפוח ופרוק הממשלה, או פרוק הממשלה בלי סיפוח. הכל בניתוח הזה נכון לנובמבר 2020.

אז אין מה להיות במתח. היחיד שאמור לא לישון בלילה הוא בני גנץ – המפסיד האולטימטיבי, שיכול להציל את עתידו הפוליטי רק על ידי מימוש של אסטרטגיה אחת: יציג את עמדתו ויפעל על פיה. אם גנץ יפסיד את ראשות הממשלה בגין זה, הוא לפחות ירוויח חלק מהקהל שאיבד. אם לא יציג – יתאדה מבלי להשאיר גרגר של זיכרון בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

לאחרונה פורסמו נתונים מטרידים, אם כי לא מפתיעים במיוחד, לפיהם רק שלושה אחוזים מהמתמחים בבית המשפט העליון למדו במכללות לעומת 97% שלמדו באוניברסיטאות. זאת, למרות שבישראל קיימות רק חמש פקולטות למשפטים באוניברסיטאות אל מול תשע במכללות.

כידוע, התמחות בבית המשפט העליון היא ההתמחות היוקרתית והנחשקת ביותר בקרב סטודנטים למשפטים. למרות שלא מדובר בנתון מפתיע, אקדמאים ביקרו את התנהלות בית המשפט העליון, בטענה שנתון זה מעיד על תת-ייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בעליון.

אלעד בן-זקן הוא סטודנט למשפטים ופעיל חברתי. חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל" ובקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה. בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.

בשבוע שעבר, י' בטבת, 10 בינואר 2025, צמתי, כמדי שנה, כחלק מעם שזוכר דרך הגוף אובדן וחורבן מלפני 2,613 שנה וחיבר אליו את יום הקדיש הכללי.

טקסטים על האסון ההומניטרי בעיר ירושלים מלווים אותנו לאורך הדורות כמסר נגד השחתה חברתית ומוסרית. חכמים קבעו עבורנו ארבעה ימי צום בלוח השנה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לנקודת ציון אחרת של החורבן, ובכך הזכירו לנו שהתפרקות היישוב היהודי בארץ ישראל לא אירעה ביום אחד.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.