אעז ואהמר על מה שיקרה ביולי עם הסיפוח הזה. כלומר, אני מהמר על האסטרטגיה של בנימין נתניהו – וכמו בכל ניסוי בפיסיקה, אם אני מצליח להעריך מראש את תוצאת הניסוי עוד לפני שהוא קורה, אז התאוריה שלי נכונה. במיוחד כשיש מספר תוצאות אפשריות שונות וכולן לכאורה הגיוניות.

הניתוח שלי מראה שהאסטרטגיה שבה יבחר נתניהו הוא דחיית ההכרעה בנושא הסיפוח במספר חודשים. מבחינתו זאת האסטרטגיה המנצחת – בימים אלה. זאת אסטרטגיה ששומרת על הערפל ומכאן שומרת על השקט, משאירה את בני גנץ באי-ודאות משתקת ומפוררת את אחרוני המנדטים שלו.

האסטרטגיה שבה יבחר נתניהו הוא דחיית ההכרעה בנושא הסיפוח במספר חודשים. מבחינתו זאת האסטרטגיה המנצחת – בימים אלה. זאת אסטרטגיה ששומרת על הערפל ומשאירה את בני גנץ באי-ודאות משתקת

תורת המשחקים מאפשרת לשחקן העומד מול יריבו להעריך מתי עליו לנקוט באסטרטגיה או בפעולה שתביא לניצחונו המוחץ – או במילים אחרות, להשגת התוצאה שביקש להשיג.

משחקים כאלה מוכרים במשחקים שמדמים קרבות אוויר, שבהם מנצח אותו שחקן שיודע להוביל את יריבו אל המקום במרחב שבו יש לו יתרון מוחץ. רק שם הוא מנסה לפגוע בו, מתוך ידיעה שמרחב התמרון של יריבו מוגבל מאוד ולמעשה אין לו דרך להיחלץ מצד אחד,  ומצד שני אין לו כל יכולת לפגוע בחזרה – בגלל אותו מרחב תמרון מצומצם שהוא נקלע אליו.

הערפל הוא מצב מצוין לנתניהו, וגם מצב נוראי לגנץ. זה שקובע (נתניהו) אם יהיה סיפוח או לא נמצא ביתרון מוחלט בתוך מצב של ערפל. השחקן היריב שאינו קובע (גנץ) נמצא במצב נוראי – במיוחד כאשר שני השחקנים יודעים דבר אחד: גנץ יעשה הכול כדי להיכנס לבלפור.  הכול.

עכשיו זה קל.  כי הרי אסור לעשות שגיאות, כי הרי האג'נדה העיקרית שלו היא להיכנס לבלפור. לכן אסור לו לעשות טעויות. הוא לא יכול להצהיר הצהרה ברורה נגד הסיפוח, כי אז ביבי ישלח אותו הביתה עם קומץ המנדטים שנשארו לו; ואם יגיד שהוא בעד סיפוח – חד וברור והרבה סיפוח – מספר המנדטים שלו עלול להפוך למספר שלילי. אז נתניהו נותן לו לזחול בתוך הערפל, לשמור על האופציות שלו

כך מתחזק נתניהו את הערפל סביב נושא הסיפוח. בלי מפה, בלי הגדרות, איש לא מבין למה מתכוון נתניהו במושג סיפוח. סיפוח של מה? סיפוח של מי? האם סיפוח בכלל? ולמרות הערפל הסמיך, בצה"ל מקיימים משחקי מלחמה, כשלבטח השחקן הראשי – הפלסטינים – אינם מיוצגים בו. כלומר, משחקים סטנגה עם הקיר.

בלי מפה, בלי הגדרות, איש לא מבין למה מתכוון נתניהו. ולמרות הערפל הסמיך, בצה"ל מקיימים משחקי מלחמה, כשלבטח השחקן הראשי – הפלסטינים – אינם מיוצגים בו. כלומר, משחקים סטנגה עם הקיר

לאן זה הולך?

קיימת כמובן תאוריה חלופית:  נתניהו יממש את מהלך הסיפוח ובכך ירוויח את חיסולו הפוליטי של גנץ (אם יצטרף הוא גמור ואם יפרוש מהממשלה הוא גם גמור) אבל, יידרש להיאבק במצב מאוד לא נוח עם הפלסטינים, בני בריתם וחצי עולם. וכפי שלימד אותנו סון טצו – אל תיכנס להרפתקה שאין לך מושג איך אתה יוצא ממנה.

להערכתי, זאת אסטרטגיה חלשה יותר מהראשונה (דחייה של ההכרעה על סיפוח) ולו רק משום שקשה מאוד להעריך את מצב הסיום שלה.

את המהלך בשלב השני אני כבר לא מעז לנחש, שכן הוא יהיה תלוי במעמדה של ישראל בעולם; במעמדו של החליפי (אם ירד, למשל, לחמישה מנדטים – מה שבהחלט); תלוי במה יעשו הפלסטינים; האם דונלד טראמפ ייבחר שנית – ואם לא מי זה החדש? ומה יהיה מצבה הכלכלי של ישראל ומה מצב הקורונה בישראל.

כל אלה הם פרמטרים שעל פיהם יחליט נתניהו – סיפוח ופרוק הממשלה, או פרוק הממשלה בלי סיפוח. הכל בניתוח הזה נכון לנובמבר 2020.

אז אין מה להיות במתח. היחיד שאמור לא לישון בלילה הוא בני גנץ – המפסיד האולטימטיבי, שיכול להציל את עתידו הפוליטי רק על ידי מימוש של אסטרטגיה אחת: יציג את עמדתו ויפעל על פיה. אם גנץ יפסיד את ראשות הממשלה בגין זה, הוא לפחות ירוויח חלק מהקהל שאיבד. אם לא יציג – יתאדה מבלי להשאיר גרגר של זיכרון בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

חיים אסא היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.