בימים אלו של סכנת סיפוח וההשלכות של הכנסת מספר לא ברור של פלשתינאים תחת ריבונות ישראלית ללא מתן זכויות שוות, עולות גם השאלות היותר גדולות. בהן, מהן התוכניות של השלטון הימני במדינת ישראל לטווח הארוך בנוגע לסכסוך עם הפלשתינאים.

מפעם לפעם נשמעות אמירות מהצד הימני/משיחיסטי של המפה הפוליטית, על כך שאם ניתן לערבים פעם אחת בראש כמו שצריך ונהרוג מספיק מהם, אז כל הסכסוך ייפתר ונהפוך לשוויץ

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הערבים כל כך יפחדו מאיתנו שהם יברחו מכל שטחי ארץ ישראל המובטחת בצורה כזו אחרת, ומי שלא יפחד מספיק אנחנו נעזור לו להגר בדרכים נוספות. רק נשארנו עם השאלה מי בדיוק יעשה את כל מסעות ההרג והטרנספר הללו? הבן של משה השכן או הבת של גילי השכנה?

לשמחתנו אנחנו לא הגרמנים, לא הספרדים וגם לא האמריקאים, שלוש דוגמאות לעמים (נאורים עאלק) בעלי הסטוריה של השמדת עמים אחרים (ספרדים – אמריקה הדרומית, גרמנים – יהודים ושאר עמים נחותים במלחה"ע השנייה, אמריקאים- אינדיאנים).

העם היהודי על כל שורשיו וההסטוריה שלו לא באמת מסוגל לנהל מלחמת חורמה בערבים ולהרוג ללא אבחנה. זה פשוט לא ב-DNA הלאומי שלנו. אנחנו לא מסוגלים להשמיד עם אחר באופן שיטתי. ההסטוריה של העם היהודי/עברי על שלל המאורעות שעברו עליו במשך ארבעת אלפים השנים האחרונות טבועה בכל אחד ואחת מאיתנו. היסטוריה רבת תהפוכות שברובה היינו הצד החלש במשוואה.

הפעם היחידה בהסטוריה של העם היהודי (וגם היא מוטלת בספק על פי חוקרים שונים) שהיתה החלטה רשמית על השמדת עמים אחרים היתה בספר יהושע, בזמן כיבוש הארץ וההתנחלות, וגם החלטה זו בסופו של דבר לא יצאה לפועל באופן מעשי ובני ישראל חיו לצד שכניהם, לעתים בשלום ולעתים במלחמה.

לאחר הכיבוש וההתנחלות בארץ ישראל ועד הקמת הממלכה על ידי שאול ולאחריו בית דוד, לא היתה דרישה מוחלטת להשמדה של עמים אחרים. אומנם הציווי למחות את זכר את עמלק נמצא בספר שמות אבל לאורך כל ההסטוריה של העברים בארץ ישראל המטרה היתה גיור והכפפה ולא השמדה, אפילו שאול המלך נענש על ידי אלוהים כיוון שלא ביצע רצח עם כפי שהתבקש. כנראה שהמציאות היתה יותר חזקה מהציווי האלוהי לכאורה.

הפעם היחידה בהסטוריה של העם היהודי (וגם היא מוטלת בספק על פי חוקרים שונים) שהיתה החלטה רשמית על השמדת עמים אחרים היתה בספר יהושע, בזמן כיבוש הארץ וההתנחלות, וגם החלטה זו לא יצאה לפועל

לאורך כל ימי המלוכה בבית ראשון, כולל התקופה של שתי הממלכות (ישראל ויהודה) לאחר הפילוג, וגם לאורך כל שנות ממלכת החשמונאים עד ההשתלטות הרומית, לא השמדנו את העמים שסביבנו, אלא חיינו איתם ולידם, לעתים אנחנו בתוכם ולעתים הם בתוכנו, לעתים נלחמנו בהם ולעתים חיינו בשלום. פעמים רבות במהלך בית ראשון ובית שני, הנוכרים שחיו לצידנו גוירו בכוח או התגיירו מרצונם החופש.

לאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא ( 70 לספירה ו132 לספירה) בית המקדש חרב והמרכז היהודי בא"י פסק להיות מרכז החיים היהודיים בפועל. במשך כמעט אלפיים שנה חיינו כמיעוט בתוך הגויים בכל העולם, רוב הזמן כמיעוט נרדף וכשעיר לעזאזל. חווינו רדיפות אינספור ופוגרומים ללא הפסקה והשיא הגדול כמובן היה בשואה בין 1939-1945.

בזכות הציונות החילונית שרתמה אליה את ההסטוריה הדתית/לאומית חזר העם היהודי לא"י והקים מדינה ריבונית חילונית ודמוקרטית שהתבססה על הסכמת האו"ם להקמת המדינה, יסודות הדמוקרטיה והשוויון, והעצמאות הריבונית של היהודים.

למרות כל האירועים הקשים שהיו בינינו לבין הערבים במלחמת העצמאות ב1948 ולפניה, תמיד היתה תקווה בקרב ההנהגה לחיים בשלום לצד הערבים, תקווה זו באה לידי ביטוי במגילת העצמאות בקריאה לערביי ישראל להיות חלק מהמדינה. כמובן שבשטח הדברים היו הרבה יותר מורכבים והשנאה ההדדית היתה קיימת, אבל השאיפה היתה חיים משותפים זה לצד זה בשוויון.

לאחר חורבן בית שני, במרד הגדול, ולאחר הרס המרכז היהודי בארץ ישראל לאחר מרד בר-כוכבא, במשך כמעט אלפיים שנה חיינו כמיעוט בתוך הגויים בעולם, רוב הזמן כמיעוט נרדף וכשעיר לעזאזל. חווינו רדיפות אינספור

משנת 1967 ואילך, לאחר מלחמת ששת הימים והניצחון שנראה לרבים כנס משמים, חלה תפנית בתודעה הלאומית, המשיחיות בהובלת המגזר הדתי לאומי (כיום חרד"לי) נכנסה למשחק באופן גובר והולך, בנוסף התגברו רגשי הלאומנות ותחושת העליונות הגזענית כלפי הפלסטינים הכבושים. שילוב שתי המגמות הנ"ל יצר הלך רוח בקרב ציבורים נרחבים בחברה הישראלית, הלך רוח שמדבר על מכה אחת ש"תגמור" את הערבים ותכריח אותם בכוח להיות כפופים לנו.

כיום, חלק גדול בציבור המתנחלים וכן פלח לא קטן בקרב הציבור הימני לאומני מסורתי/חילוני ממשיך לקדם את הרעיונות של טרנספר או "מכה" לערבים מבלי לקרוא לילד בשמו: השמדת עם, ג'נוסייד.

נשאלת השאלה איך עם שעבר את השואה ובעל היסטוריה של היטמעות במרחב המזרח תיכוני בעת העתיקה מגיע למצב שבו לגיטימי לקדם הלכי רוח מהסוג הזה. האם הציבור הישראלי יהיה מוכן ללכת אחרי מנהיגים שיובילו אותו להיות עם שמבצע השמדה של עם אחר? האם באמת מישהו מאיתנו יהיה מוכן לשלם את המחיר המוסרי והנפשי של הרג שיטתי של עם אחר?

אני מתקשה להאמין, אבל לצערי ההסטוריה מראה שעמים (במיוחד ה"נאורים" לכאורה) מסוגלים לבצע מהלכים כאלו.

כיום, חלק גדול בציבור המתנחלים וכן פלח לא קטן בקרב הציבור הימני לאומני מסורתי/חילוני ממשיך לקדם את הרעיונות של טרנספר או "מכה" לערבים מבלי לקרוא לילד בשמו: השמדת עם, ג'נוסייד

אם אנחנו לא מוכנים לשלם את המחיר מה צריך לעשות?

צריך להפסיק לממן את המתנחלים, צריך לייבש את כל התקציבים שמופנים אליהם ולחסום אותם בכל דרך אפשרית במשרדי הממשלה. רק בלימת המתנחלים תעצור את השיח המשיחיסטי שכולל בתוכו השמדת עם. רק בלימת הכוח של המתנחלים תציל את מדינת ישראל בטווח הרחוק. השאלה היא מי הכוחות שיעשו את זה?

יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.