ארבעה חיילות וחיילים נשפטו למאסר לאחר שהדליקו מנגל בשבת בפינה נידחת בבסיס ביום שישי. ההאשמה: פגיעה ביהדות ובדת. השופט חיזק את ההאשמה ואמר שזהו מעשה מאוד חמור.
סליחה רגע, מי בדיוק נפגע כאן? האם היהדות הגישה תלונה? האם הדת ישבה בצד, נעלבה עד עמקי נשמתה ואמרה בבכי: "די, אני לא יכולה עם זה יותר"?
או שאולי איזה מישהו בבסיס החליט בשמה של היהדות שהיא נעלבה ועל הדרך סידר לעצמו "מצווה קטנה" כדי לחוש יהודי טוב: לגרום לארבעה חבר'ה חדורי אמביציה שהתגייסו לצה"ל, להיות מואשמים ב"מעשה חמור ביותר", להישלח לכלא ל-14 יום (לאחר הקלת העונש) ולעבור שם, בין השאר, מסדרי הפשטה. אולי ביום שבת בבית הכנסת הוא יוכל לספר בגאווה איך הציל את היהדות ממנגל ומעלבון עמוק.
סליחה רגע, מי בדיוק נפגע כאן? האם היהדות הגישה תלונה? או שמישהו בבסיס החליט בשם היהדות שהיא נעלבה וגרם לארבעה חבר'ה חדורי אמביציה שהתגייסו לצה"ל, להישפט ל-14 יום בכלא ולעבור מסדרי הפשטה
מה עבר בראשה של אל"מ מזי אלימלך סוויסה, אשר קנסה 4 צעירות לאחר שסיימו את מסלול השחרור מצה"ל וגזרו את החוגר שלהן בחיוך גדול ובבגדיהן האזרחיים? ההאשמה: לבוש לא צנוע.
אז החלו להצטבר עוד ועוד סיפורים: החיילות שהשתתפו במרתון הוכרחו ללבוש מכנסיים ארוכים בניגוד לבנים שרצו במכנסיים קצרים, חייל מנתץ פסל של ישו בבית קברות קתולי בדרום לבנון, בנות יחידת יהל"ם הושארו מחוץ למרחב בטוח בגבול לבנון כי בתוכו שהו חיילים מחטיבת חשמונאים, חיילים מהחטיבה החרדית לא יציינו את יום העצמאות וחלוקת אות חייל מצטיין יחד עם כלל החיילים, כי הם עלולים להיחשף לתכנים ציוניים ולשירת בנות.
בכתבה מצוין גם כי החיילים כולם עונדים פאץ' משיח המחולק בהמוניו ובניגוד לתקנות צה"ל על ידי חב"ד, אלו "חב"ד החמודים" שהתנגדו לשחרור החטופים, מתנגדים לציונות אבל עושים שמח, מביאים סופגניות, ומאכילים מרק עוף את ילדינו בקופנגן ובהודו. אותם חב"דניקים גם נכנסים לבתי ספר חילוניים ונטפלים לקטינים, קושרים עימם קשרים ללא רשות ההורים ומקיימים עימם קשר לא מפוקח בווטסאפים. מעניין למי עוד מרשים לעשות דברים כאלו. בטח לא לנציגי יהדות חופשית והסברה ציונית לטובת חינוך הילדים במוסדות חינוך דתיים.
מה עוד צריך כדי להבין שאנו לא במורד חלקלק? שהגבולות כבר נפרצו ודמנו הופקר? שאנו כבר בתוך צבא השם ומדינת הלכה?
ביחס לשבת, לדת וליהדות הצביעות חוגגת: הדת מלאת רגשות כרימון, היהדות נעלבת ובני האדם האחרים? כלום ושום דבר. חסרי זכות לכבוד, לרגש ולדעותיהם. כל אלו הם חלק מעסקנות ופוליטיקה של הפיכת הדת לקרדום לחפור בו כדי לצבור כוח ושליטה בחיינו ובזכות לחיות כיהודים על פי דרכנו.
זכות זו נמחקת בידי טיפוסים אשר החליטו מהי דת ואיך שומרים עליה שלא תיעלב. הגרוע הוא שהפוליטיקאים שאינם דתיים ואפילו חילונים מושבעים, משתפים עם זה פעולה כדי להנציח את עצמם. כל זאת על חשבון הרס צביונה של המדינה וזכויות הרוב החופשי החי בה.
הזכות לחיות כיהודים על פי דרכנו נמחקת בידי טיפוסים שהחליטו מהי דת ואיך שומרים שלא תיעלב והפוליטיקאים שמשתפים איתם פעולה – על חשבון הרס צביון המדינה וזכויות הרוב החופשי החי בה
בשבת, רוב האוכלוסייה היהודית חוגגת שבת המוכרת לכולנו: בכל סוף שבוע הפארקים ומרחבי הטבע מתמלאים במנגלים, לידם אפשר למצוא גם לא מעט פוליטיקאים, כולל כאלה המקדמים חקיקה דתית נוקשה. ביד אחת מחוקקים חוקי דת וביד השנייה מנפנפים על האש.
במקביל, בשם אותה "שמירת שבת", אין תחבורה ציבורית. התוצאה אינה שבת קדושה יותר אלא כבישים עמוסים, פקקים ותאונות דרכים, ובעיקר אפליה חברתית קשה: מי שיש לו רכב נוסע לטייל או לבקר משפחה. מי שאין לו, נשאר בבית ומעביר את השבת בתסכול. דוגמא לציניות המתנשאת היא איילת שקד המטיילת שהתנגדה לתחב"צ בשבת אבל פרסמה פוסט המספר על טיול משפחתי בצפון ברכב השרד הממשלתי שלה.
חברות המספקות שירותי חשמל, מים, רפואה ועוד שירותים שאי אפשר להשביתם, פועלות 24/7. מרכזי קניות פתוחים, בתי קולנוע פועלים, מסעדות ובתי קפה מלאים. הכלכלה לא שובתת. הציבור החופשי מצביע ברגליים בעד זכותו לבלות את השבת שלו כרצונו.
בשנת 2019 הוטל חרם חרדי של חסידות גור על מפעל פניציה בירוחם, המייצר בקבוקי זכוכית, מאחר שהאדמור מגור גילה כי הבקבוקים יוצרו בשבת. ההנחיה הייתה "או שתכבו את התנור בשבת או שנפסיק לקנות בקבוקי יין לקידוש".
הדבר לא היה אפשרי בגלל שהתנור התעשייתי חייב לדלוק 24/7. זה לא עניין את היהודים הרחמנים בני רחמנים, החרדים בכל נפשם שלא לפגוע בדת אבל לפגוע בפרנסתם של 250 משפחות בירוחם – לא היתה שום בעיה. החרם סחף חסידויות נוספות והפך למשבר שאיים קשות על המפעל אשר נאבק על חייו ונזקק לעוגנים ממשרד הכלכלה.
בכל שבת הפארקים מתמלאים במנגלים, ביניהם גם לא מעט פוליטיקאים, כולל מקדמי החקיקה הדתית הנוקשה. ביד אחת מחוקקים חוקי דת ובשנייה מנפנפים על האש. במקביל, בשם "שמירת שבת", אין תחבורה ציבורית
סיפור הכרמלית בחיפה הוא גם דוגמה לאבסורד ומשחקים פוליטיים: מאז קום המדינה, הסטטוס קוו בעיר מאפשר תחבורה ציבורית בשבת חוץ מהכרמלית: שני קרונות של מערכת הסעה תת-קרקעית, במסלול אחד בן 6 תחנות בין הכרמל לעיר התחתית – שאינם מאופיינים באוכלוסייה דתית. בגלל החלטת ממשלה, היא אינה פועלת בשבת למרות שבכבישים מעליה נוסעים אוטובוסים ללא הפרעה. כעת נעשים מאמצים להפעילה בשבת.
בחוצפתו הצינית, מכריז חבר המועצה חרדי מטעם האופוזיציה, מיכי אלפר, כי: "בזמן שאלפי יהודים מחרפים את נפשם בחזית, עושים מלחמות יהודים כאן בבית", כך אמר ועימו תומכיו שרגלם מעולם לא דרכה בבקו"ם ולא נשאו בנטל הביטחוני.
הוויכוח בישראל אינו על שבת, לא על דת ואפילו לא על יהדות. הוא על שמירת הקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו והמחיר – הרס המדינה הישראלית. ביסוס שליטה וניהול סדר היום באופן בו הציבור החופשי יהיה תלוי וסר לגחמות האזרח חרדי, ימשיך לעבוד לקיומו, כאשר זה השני עושה מה שבא לו ואין שום כבוד לחוקי המדינה וצביונה הישראלי.
עשרות אלפי עריקים חרדים הלועגים לחוק בפרצוף ולא מתגייסים, מסתובבים חופשי. החיילים שעשו מנגל, הולכים לכלא. אחרים טוחנים ימי מילואים ונכון ליום הזיכרון 2026, 25,648 חללי מערכות ישראל, נמצאים לנצח נצחים בבתי הקברות הצבאיים.
אותו צבא שמעניש חיילים על מנגל ביום שישי, מפעיל מערכות שלמות בשבת: תצפיות, מודיעין, מבצעים, פעילות מבצעית שוטפת. ובצדק – ביטחון המדינה אינו שובת. ומה קורה בזמן מלחמה? האם גם אז נוצרים אש ו"שומרים שבת"? האם הש"ג בעמדתו, המדליק סיגריה בשבת – גם פוגע בדת?
ביום הזיכרון עמדנו דום לזכר חללי מערכות ישראל. הציבור החרדי ברובו לא מכבד את צפירת יום הזיכרון, לא של יום השואה ולא של יום הזיכרון. יום העצמאות לא קיים עבורם. הם רוקדים "נמות ולא נתגייס" כאשר אחרים מתו כי התגייסו. הם מגדלים משפחות גדולות כאשר משפחות אחרות לא יראו את דורות ההמשך שלהם לעולם.
עשרות אלפי עריקים חרדים הלועגים לחוק ולא מתגייסים, מסתובבים חופשי. החיילים שעשו מנגל, הולכים לכלא. אחרים טוחנים ימי מילואים ונכון ליום הזיכרון הזה, 25,648 חללי מערכות ישראל טמונים לנצח בבתי הקברות
המדינה הישראלית היא פועל יוצא של הגות, יצירה ויזמות יחידת סגולה ומכוננת של יהודים חופשיים, אשר העזו לחשוב וליזום את הבית הלאומי כמדינה מסודרת עם מוסדות שלטון. הם הובילו את קום המדינה לתקומה ופריחה, תוך מחויבות לערכי מגילת העצמאות, עד היום בו נתניהו החילוני לכל דבר והממוקד בתאוות השלטון, לחש על אזנו של הבבא סאלי: "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". אחר כך הגיעו רצח יצחק רבין וכל השאר.
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו