זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

את התופעה הרווחת בקרב פוליטיקאים הדגים לאחרונה ראש האופוזיציה יאיר לפיד. הוא היה הראשון שיצא לתקשורת בעקבות הסכם הפסקת האש בסיבוב השני של המלחמה הסדרתית עם איראן. וכך הוא פסק:

"זו התוצאה האסטרטגית החמורה ביותר מאז קום המדינה. נתניהו לא מסוגל לנצח בשום מערכה". נתניהו, כזכור, הסתפק בהצהרה מוקלטת שכותרתה: "הכינו את איראן" ולא העניק זמן לשאלות עיתונאים". 

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות. בקרב פוליטיקאים זו תופעה רווחת

אולי, אני חושבת, יאיר לפיד יורה לעצמו ברגל בהכרזתו הנחרצת, החד-משמעית. הלוא מצב הדברים על איראן אפוף בינתיים ערפל.

"לנתניהו אין תמונת ניצחון, לאופוזיציה אין תמונת כישלון" – זאת כותרת מאמר מאת שלום ירושלמי, פרשן פוליטי ותיק ומיומן. ירושלמי כתב בעבר בעיתוני הדפוס "מעריב" והמקומון הירושלמי "כל העיר". כיום הוא פרשן כאן, ב"זמן ישראל". לדבריו באופוזיציה כבר מבינים שהתקפות נוסח לפיד על הפסקת האש לא סוחפות את ההמונים, והם מתכוונים להסתער על נושאים יותר מוחשיים כדי להישען עליהם בבחירות הקרבות. נושאים כגון חוק הפטור מגיוס שראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ הליכוד בועז ביסמוט רוצים עכשיו לקדם.

למזלו של נתניהו, כדברי שלום ירושלמי, האופוזיציה לא יכולה להציג תמונת כישלון מובהקת. כולם מסכימים שאיראן כבר אינה אותה איראן. ישראל גרעה חלק ניכר מהיכולות הצבאיות וגם הגרעיניות של טהרן. אבל המערכה עדיין לא תמה ואיש לא יכול להמר על תוצאות המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן.

המבוכה הכללית וחוסר הוודאות השוררים בציבור התבטאו באופן מובהק בסקר שפורסם באתר וואלה ב-9 באפריל. 46 אחוזים מהמשיבים לשאלות הסוקרים ענו שעדיין מוקדם מדי לדעת האם מישהו ניצח במלחמה הזאת. 32 אחוזים מהמשיבים סבורים שארה"ב וישראל לא ניצחו. 22 אחוזים קובעים: הן ניצחו.

דנה פרנק, עיתונאית ויוצרת סרטים, נמנית (כמוני) על אלו שאינם יודעים. ברשימה שפרסמה במוסף "הארץ" היא כתבה, בין השאר, על "הניסיון להבין מה באמת קורה". והיא התוודתה:

"גם אני ויתרתי לחלוטין על השאלות הגדולות: מה מהות המלחמה הנוכחית. למה היא מתרחשת ומה מטרותיה. העתיד הוא פצע פתוח, ניחא. אבל מה קורה עכשיו, כרגע? מה קורה בצפון? מה קורה בכנסת? מה קורה בשמיים?"

המבוכה הכללית וחוסר הוודאות השוררים בציבור התבטאו באופן מובהק בסקר שפורסם ב-9 באפריל. 46 אחוזים מהמשיבים לשאלות הסוקרים ענו שעדיין מוקדם מדי לדעת האם מישהו ניצח במלחמה הזאת

הניסיון לכתוב מה קורה נראה לדנה פרנק מופרך. והיא טוענת: גם החדשות לא עוזרות. "כי אנחנו יודעים פחות מאי פעם מה באמת קורה. ככל שמספרים לנו יותר, כך אומרים לנו פחות". כותרת הרשימה של פרנק: "ערפל קרב".

האם יאיר לפיד ועוד פוליטיקאים דומים יודעים משהו שאנחנו לא יודעים? אולי יש להם מקורות בכירים באיראן, בלשכתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ? נראה שלפיד מסתמך על נטייתם של המוני אנשים לדבר ככל-יודעים ולקבוע דעה נחרצת על סמך שברי מידע, רכילות, שמועות וכיוצא באלו.

אנשים רבים מתקשים להודות: אני לא יודע מספיק כדי לחרוץ בוודאות דעה. ובהקשר זה ראוי להזכיר את הפילוסוף היווני סוקרטס, שהיה התגלמות של חוכמת הענווה. "טיפשות היא לומר אני יודע על מה שאינך יודע" אמר ההוגה החכם.

ובינתיים גם אני, בדומה לדנה פרנק, שרויה בערפל קרב. מרכזת את שאריות האנרגיה בהסתערות על מטלות שהצטברו בימי המלחמה. בחיסול פיגורים במהלך הפסקת האש: סידורים בבנק, התייצבות לתור בקופת חולים, בקביעת תור לספרית ולפדיקוריסטית. ואולי גם אספיק לתפוס שאריות אביב מחוץ לעיר לפני שהצהוב הקיצי ישתלט על המרחב כולו.

במשך ארבעים ימים נתקעתי בעוצר בית. לא העזתי לצאת מביתי עקב החשש שמא אזעקה תתפוס אותי באמצע נסיעה. ואז, אנא אני באה? להשתטח על הארץ כבר איני מסוגלת, גם לא להגיע תוך זמן סביר למרחב מוגן. אמנם אין ממ"ד בביתי, אבל למרבה המזל יש מקלט בפתח הבניין, מהלך צעדים אחדים פלוס שש מדרגות מפתח הדירה שלי.

בינתיים גם אני שרויה בערפל קרב. 40 ימים נתקעתי בעוצר בית. לא העזתי לצאת עקב החשש שאזעקה תתפוס אותי באמצע נסיעה. ואז, אנא אני באה? להשתטח על הארץ כבר איני מסוגלת, גם לא להגיע בזמן סביר למרחב מוגן

כאמור אני מתרכזת במטלות מעשיות. מנסה לדחוק פחדים מסיבוב נוסף של המלחמה. מנסה גם להיאחז בתפילה לשובם בהקדם של ימים יותר טובים. גם חילונית שכמותי נזקקת לתפילות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.