טקסי יום העצמאות השנה היו שונים משנים קודמות בכמה מובנים. ראשית, התקיימו שני טקסים – האחד "ממלכתי", שלבש צביון פוליטי מובהק יותר מבכל שנה אחרת, והשני "ציבורי", שביטא את הלכי הרוח באופוזיציה.

אפשר לומר כי שני הטקסים היו פוליטיים, והשנה לא התקיים טקס ממלכתי אמיתי שמאחד את העם.

שני הטקסים ביטאו את ה"אני מאמין" של הממשלה ושל האופוזיציה. הטקס בהר הרצל, של הממשלה, ביטא את רוחו של חוק הלאום; הטקס המקביל ביטא את ערכי מגילת העצמאות. ואולי אין זה מקרה שטקס חוק הלאום נערך בירושלים, וטקס מגילת העצמאות – בתל אביב.

השנה לא התקיים טקס יום עצמאות ממלכתי אמיתי שמאחד את העם. הטקסים שהתקיימו היו פוליטיים. הטקס בהר הרצל ביטא את ה"אני מאמין" של הממשלה ברוח חוק הלאום, והטקס השני ביטא את מגילת העצמאות

כיצד בא חוק הלאום לידי ביטוי בטקס בהר הרצל? ראשית, לא היו ערבים בין מדליקי המשואות. הדרוזי שנבחר להדליק משואה שובץ ברובריקה של "עדות": אי אפשר היה לתת לנציג הדרוזים להיות "ישראלי" במדרגה שווה לכל הישראלים, אלא לייצג עדה במדינת הלאום היהודית.

למען האמת, היו בחירות טובות מאוד – מתחומי הרפואה והמדע, וכמובן הגיבורה אורה חתן, שלא נטשה את שתולה תחת ההפצצות וטרחה להאכיל את חיילי צה"ל בתבשיליה הכורדיים המשובחים. אבל, כפי שניתן היה להתרשם, כל הבחירות הטובות לא נעשו למען עצמן, אלא כדי להעניק לגיטימציה למסרים ה"יהודיים" החדשים שהממשלה יצקה לתוך הטקס.

ובעיקר – כדי לסייע במסעו הנואש של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למחוק את זכר טבח העוטף ולהחליף את נרטיב השואה בנרטיב התקומה. לשם כך שבר נתניהו את המסורת הממלכתית, שלפיה יושב ראש הכנסת – ולא ראש הממשלה – הוא מוקד הטקס, כדי שמעמדו יהיה ממלכתי ומאחד, ולא פוליטי ומצמצם.

כדי למקד את הטקס בנרטיב החדש של נתניהו, פינו את כל הכיסאות לידו: רק הוא, אשתו שרה ושרת הטקס מירי רגב ישבו לבד, כדי שהמצלמה תתמקד בו בלבד. הדבר גרם לכעס רב בליכוד, ואיתמר בן גביר, שרצה לשבת לצידם, לא הסתיר את זעמו כאשר סולק.

כדי לסייע במסעו הנואש של נתניהו למחוק את זכר טבח העוטף ולהחליף את נרטיב השואה בנרטיב התקומה, שבר נתניהו את המסורת הממלכתית, לפיה יו"ר הכנסת ולא רה"מ במוקד הטקס, כדי שיהיה ממלכתי ומאחד

כמובן, לא היה שום זכר בדברי נתניהו לכך שקרה לישראל אסון בממדי שואה בעוטף עזה. דיברתם על שואה? הוא, נתניהו, הציל את עם ישראל משואה מידי "הנאצים האיראנים". כך ניטרל – לשיטתו – את ההאשמה שהוא זה שגרם לשואה ב-7 באוקטובר.

מוטיב הזנחת החטופים היה דומיננטי במאמץ ההכחשה. הזכרת נפילתו של יוני נתניהו באנטבה נועדה להזכיר שגם נתניהו אח שכול, ושהשם "נתניהו" קשור בחילוץ חטופים. העובדה שמי שניהלו ולקחו אחריות על המבצע המסובך והמסוכן היו יצחק רבין ושמעון פרס אינה רלוונטית לנאומיו של נתניהו. 

והשקר הגדול ביותר שאמרו דובריו של נתניהובטקס – שהוא שחרר את כל החטופים – הוא שוב חלק מרכזי בניסיון לנטרל את הנרטיב: לא רק שאיננו אשם "בשואה", אלא שהוא, ברמז חבוי לאחיו יוני, "שחרר את כל החטופים".

האם יצליח נתניהו לשנות את הנרטיב ולקדם את חוק הלאום על חשבון מגילת העצמאות? הטקס בתל אביב הראה שגם הצד שכנגד מגלה סימנים של מלחמה על הנרטיב שלו.

ביקורו המתוכנן של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ היה אמור לקבע את פורמט "התקומה" ואת דמותו של נתניהו כ"מציל מִשׁוֹאה", ולהמחיש כי הוא שווה-ערך לנשיא ארצות הברית "בהצלת העולם החופשי"; כלומר, למחוק את הנרטיב שלפיו הוא נתון בבידוד בינלאומי.

ביקורו המתוכנן של טראמפ היה אמור לקבע את פורמט "התקומה" ואת דמות נתניהו כ"מציל מִשׁוֹאה" וכשווה-ערך לנשיא ארה"ב "בהצלת העולם החופשי"; כלומר, למחוק את הנרטיב שלפיו הוא נתון בבידוד בינלאומי

נשיא ארגנטינה החביב, חאבייר מיליי, נקרא למלא את מקומו של טראמפ, כדי להראות שיש לנתניהו חברים בעולם ואין עליו בידוד בינלאומי. אבל בכל זאת, ביטול ביקורו של טראמפ הנחית על נתניהו מכה קשה במיצוב הנרטיב שלו, בשחרורו מן המשפט, וכעת אין לו בעצם על מה ללכת לבחירות.

החלטתו של טראמפ – ממש בעת שהתנהלו שני הטקסים – להאריך את הפסקת האש עם איראן ללא תאריך תפוגה, מכבה לנתניהו את אפשרות חידוש המלחמה באיראן; ושיחות השלום בלבנון מקשות על מצבו עוד יותר.

גם בחזית עזה מגיעות ידיעות לא משמחות. מתחת לרדאר נמשכים המגעים לחידוש פעילותה של מועצת השלום של טראמפ. ח'ליל אל-חיה, ראש חמאס בעזה, היה בקהיר, אך לא סיפק את הסחורה. 

כאות של מורת רוח מהתנהגותו של אל-חיה, קטאר לא אפשרה לו, בניגוד לעבר, לחזור לבירתה דוחה. אם עד עכשיו טרפדה קטאר את התיווך המצרי בעזה, הרי שכעת היא דווקא מסייעת לו. לא שקטאר הפכה פתאום לפרו-מצרית, אלא שהיא משתוקקת להכניס לעזה את טורקיה, וכעת איראן מחבלת לקטאר במדיניותה. זה ראוי לרשומה נפרדת.

בטקס "חוק הלאום" הידק נתניהו את הבייס שלו, אך מתנגדיו התארגנו לטקס נגדי ברוח "מגילת העצמאות".

החלטת טראמפ – ממש בעת הטקסים – להאריך את הפסקת האש עם איראן ללא תאריך תפוגה, מכבה לנתניהו את אפשרות חידוש המלחמה שם. שיחות השלום בלבנון מקשות על מצבו, וגם חזית עזה בעייתית

במצב הזה נתניהו אינו יכול להקדים את הבחירות; אבל ככל שירחיק אותן, כך יתקרב שוב לנרטיב של 7 באוקטובר, ועמו ישוב ויתייצב נרטיב השואה שחולל, בעוד נרטיב "השואה שמנע באיראן" ילך וייטשטש.

זו הבעיה מבחינתו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.