עבור ישראלים רבים, ציון יום העצמאות נע בין זכר השכול לבין המנגל; זה טבעי. עבורי, זוהי הזדמנות גם לתהות כיצד מתממשות בימינו הזכויות המובטחות על ידי מגילת העצמאות.
כאשר אני מעיין במסמך המכונן הזה, עיניי מתעכבות במיוחד בהבטחות לפיהן ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אני גם מתמקד בקביעה כי המדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
אל תבינו אותי לא נכון: עוד לפני שנכנסים לאווירת החג אני מקפיד, מזה שנים, להשתתף בתפילת "הבדלה" המציינת את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. כביטוי אישי של כמיהה לאחדות בעם, אני עושה זאת פעם אצל אורתודוקסים ופעם אצל ליברלים. כולנו יהודים.
כשאני מעיין במסמך המכונן של מגילת העצמאות, עיניי מתעכבות בהבטחות שישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", וכי המדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"
לצד אותה הודיה על נס הקמת המדינה לו זכינו, חייבים לשאול את עצמנו: האם אנחנו מממשים בשנת 2026 את אשר ציוו לנו חותמי המגילה, שהשתייכו לכל קצוות הקשת הפוליטית? בעוד אנו מבררים את הסוגייה, חשוב גם לשכפל ברחבי הארץ את מודל האירוע השנתי שנערך בחסות ההסתדרות הציונית העולמית של הקראת מגילת העצמאות בכותל המשפחות (השוויוני).
למי שלא מכיר: זהו אותו חלק אליו מכוון התיקון לחוק הכותל, שבסוף פברואר – ימים ספורים בלבד לפני פתיחת "שאגת הארי" – עבר בקריאה טרומית ולפיו תפילה מעורבת (נשים וגברים יחד) תגרור אחריה עד שבע שנות מאסר. כלומר, חזרה על מעשה חוקי שביצעתי שם בעבר עלולה להפוך אותי לעבריין.
אשאיר לקורא להרהר בסטטוס ההבטחה לחופש הדת ואעבור לנושא לא פחות מורכב, שגם מופיע בחבילת הזכויות של מגילת העצמאות: חופש החינוך.
בגדול, המטרה היא להבטיח חופש בחירה ואיסור כפייה בתחום החינוכי, כמו גם ההכרה בזכותן של קהילות שונות לשמור על זהותן. אולם, ניתן להבחין גם בכוונה מהותית יותר: הזכות לחינוך איכותי. כך הייתי רוצה לקוות, לפחות.
נפל לי האסימון בנושא כאשר שמעתי את הכרזת ראש העיר של קריית שמונה, בעיצומה של הלחימה האחרונה, כי 28 אחוזים מתלמידי כיתות א'-ח' אצלו אינם יודעים קרוא וכתוב. זהו נתון מזעזע שלכאורה מצביע על קושי מתמשך במערכת החינוך בצפון על רקע תקופה ארוכה של חוסר יציבות.
ימים ספורים לפני "שאגת הארי" עבר בקריאה טרומית תיקון לחוק הכותל, ולפיו תפילה מעורבת (נשים וגברים יחד) תגרור עד 7 שנות מאסר. כלומר, חזרה על מעשה חוקי שביצעתי שם בעבר עלולה להפוך אותי לעבריין
כפי שכתבתי בפוסט הקודם: מוצדקת ככל שתהיה נוכח המציאות הביטחונית, פגיעה בתחומי הליבה של קידום שוויון בחברה – בריאות, חינוך ורווחה – נושאת עימה משמעות מעשית. אולם, בהחלט יתכן שמימוש ההבטחה לחופש החינוך מקרטעת במישור הארצי מזה שנים בלי קשר להוצאות הביטחון.
זוהי מסקנה סבירה העולה מנתוני ה-OECD, שבסוף 2024 דירג את ישראל במקום ה-27 ברמת הקריאה (מתוך 31 מדינות). לפי נתונים שהארגון פרסם בספטמבר 2025, 28 אחוזים מבעלי השכלה על-תיכונית אצלנו נמצאים ברמה נמוכה ביותר של יכולת קריאה (לעומת הממוצע של 13 אחוזים). ובטרם נתלה זאת בנזקי תקופת הקורונה, שימו נא לב: הארגון גם טוען כי 38 אחוזים מהמבוגרים במדינה סובלים מאוריינות קריאה ברמה של ילד בן 10 (!)
עד כאן בנושא החינוך. לא ניתן לסיים את התייחסותי לזכויות המובטחות במגילת העצמאות בלי להזכיר גם את המציאות בקרב חברת המיעוטים אצלנו, עיין ערך "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה".
כולם מודעים לטרגדיה המתרחשת בחברה הערבית, שטופת גל הפשיעה הגואה. הנשיא יצחק בוז'י הרצוג הטיב להבליט זאת במהלך ביקורו בסכנין בסוף ינואר, כאשר כינה את המתרחש "כתם" על החברה הישראלית שמחיקתו מהווה "חובה מוסרית".
אבל קיימים גם סיפורי הצלחה שאסור להתעלם מהם. למשל, שתי ערביות אזרחיות המדינה שכיום מכהנות בתפקידים בכירים באוניברסיטאות העברית וחיפה. זאת ועוד: לצד קשיי הטמעה בפועל בתעסוקה, שיעור הערבים מקרב בוגרי מקצועות טכנולוגיים עלה משמעותית בעשור האחרון. אלו רק דגימה.
לפי נתוני ה-OECD מ-2025, 28% מבעלי השכלה על-תיכונית אצלנו נמצאים ברמה נמוכה ביותר של יכולת קריאה. הארגון גם טוען כי 38 אחוזים מהמבוגרים במדינה סובלים מאוריינות קריאה ברמה של ילד בן 10 (!)
ויש את סוגיית ההזדהות במקביל להשתלבות – הן לאו דווקא היינו הך. אני רק הדיוט בתחום, אך לא קשה להבחין בכך כי הדבק החברתי בין יהודים לערבים, שברירי ככל שיהיה – כן נשמר, למרות המלחמות מאז אוקטובר 2023. לא דבר של מה בכך.
גם אם קשה לכמת את העניין, אולי כן אפשר להבין משהו מהשטח. הגרסה הערבית (מכאן 33) הפופולרית של תוכנית הריאליטי "בואו לאכול איתי" ("תפַדלוּ עלא עַשַא"), לה נחשפתי הודות לרעייתי חובבת הז'אנר ודוברת השפה (יש כתוביות בעברית לצופים כמוני), אולי מהווה מקרה בוחן מסוים.
בעונה הנוכחית, הפרקים על הגליל משכו את תשומת ליבי במיוחד. ניתן לחוש ממרבית המשתתפים, כמו השחקנית רבאקה תלחמי המככבת בסדרה "כל האימהות משקרות" (כאן 11), רמת שביעות רצון סבירה (לפחות) מזהותם המורכבת וממידת השתלבותם בחברה הכללית. התרשמתי גם כי לא מעט מהם מדברים בערבוביה לשונית; לפחות אחת, שבן זוגה יהודי, בכלל מעדיפה עברית.
אפרופו קהילת המיעוטים אצלנו: כאן המקום לברך את אזרחינו הדרוזים – שממשיכים לשאת את כאבם על רקע "חוק הלאום" במקביל לתרומתם למדינה – לרגל חג הנביא שועייב (25-28 באפריל): زيارة مقبولة / זיארה מקבולה (שיתקבל ביקורכם ברצון).
ישנה סוגיית ההזדהות של המיעוטים במקביל להשתלבות – הן לאו דווקא היינו הך. לא קשה להבחין כי הדבק החברתי בין יהודים לערבים, שברירי ככל שיהיה – כן נשמר, למרות המלחמות מאז אוקטובר 2023
בשורה התחתונה: חותמי מגילת העצמאות ערכו את השולחן להבטחת זכויות יסוד במגוון תחומים מרכזיים. הם עשו את שלהם – עלינו מוטלת האחריות לוודא שהן יתממשו בפועל. אם לא נעשה זאת, ביום העצמאות ובכלל, אין לנו אלא להאשים את עצמנו.
יהודה יעקב כיהן כדיפלומט מקצועי בין 1989-2025. במהלך הקריירה שירת כראש הנציגות הדיפלומטית בבוסטון, יצר שלוש יחידות חדשות – האחרונה למדיניות אימפקט חברתי – וזכה בפרס למצוינות מטעם משרד החוץ על מעורבותו במאבק נגד האיום האיראני. כמו-כן כיהן כחבר בוועד המנהל של שתי עמותות ישראליות העוסקות בקידום שוויון חברתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו