ביום חמישי האחרון קרה לשי מיניס משהו חריג: הוא לא היה מסוגל להיכנס לים. חורף או קיץ, מלחמה או שגרה, מיניס, שחיין מים פתוחים, מגיע לחוף פלמחים חמש–שש פעמים בשבוע כדי לשחות כמה קילומטרים. ביום חמישי הוא נאלץ להישאר על החוף.

"איך שהתקרבתי לים היה ריח חזק מאוד של ביוב. היה ביוב במים ברמה שאי אפשר היה להיכנס. עכשיו מתחילה העונה הכי טובה, המים אמורים להתנקות, הים נרגע והחיים מתחילים להיחשף, כל הטריגוניים והבטאים (חתולי ים, א"ל) חוזרים, בדיוק כשאמורה להתחיל החגיגה אנחנו בחוץ".

ההבנה שמשהו מסריח בממלכת פלמחים החלה לחלחל אצל מיניס וחבריו השחיינים כבר לפני מספר שבועות: "לפחות שבוע לפני ליל הסדר התחיל להיות מסריח. כל פעם שנכנסנו לים היה ריח של ביוב. היינו נכנסים ובורחים דרומה כי שם היה פחות ריח.

"המים היו ממש מסריחים, היו ימים שחזרתי הביתה כשבגד הים וחולצת השחייה שלי מסריחים מביוב. זה הלך והחמיר, ובימים האחרונים כבר הייתה במים עכירות מאוד גבוהה עם מלא ירוקת"

"אנחנו רגילים שפעם בכמה זמן מגיעים דברים לא טובים עם הזרם של נחל שורק שנשפך לים מצפון לפלמחים. זה מביא אלינו לפעמים ארומה של ביוב. אבל הפעם זה היה משהו אחר. המים היו ממש מסריחים, היו ימים שחזרתי הביתה כשבגד הים וחולצת השחייה שלי מסריחים מביוב. זה הלך והחמיר, ובימים האחרונים כבר הייתה במים עכירות מאוד גבוהה עם מלא ירוקת".

אורי ארז, גם הוא שוחה בים הפתוח, נעדר מהחוף במהלך המלחמה אבל חזר מייד עם פרוץ ההפוגה: "הגעתי לפלמחים יום אחרי הפסקת האש, המים היו מאוד עכורים עם ריח ביוב מאוד חריף. מיום ליום זה הלך והתגבר. באזורים מסוימים במים אפשר היה לראות כתמים חומים והריח היה נוראי".

כתם חום בחוף פלמחים בתיעוד של יונתן כוכבי, אפריל 2026

ביום חמישי השחיינים החליטו להפסיק, ובכן, למלא פיהם מים. המלחמה יצאה להפסקה וכבר לא מספקת תירוץ, עונת הרחצה יצאה רשמית לדרך, והגיע הזמן שמישהו יעשה משהו בעניין הביוב שממלא את הים. הם משכו בדש מעילו של כל גורם אפשרי, העלו פוסטים, פנו למומחים בניסיון להבין מה יכול להיות המקור לזיהום, כאילו שזה תפקידו של אזרח מהשורה לפתור את התעלומה.

"פניתי באופן לא רשמי לכל הגורמים הרלוונטיים", אומר מיניס, "כולם אמרו 'אצלנו הכל בסדר, זה לא אנחנו'. שלחו אותי לחפש את מקור הזיהום אולי באזור יבנה".

התפנית נרשמה ביום שישי בבוקר: יונתן כוכבי, שמפעיל מועדון סאפ בחוף פלמחים, יצא לים ונתקל בכתם חום גדול מעל צינור של השפד"ן (או בשמו המעודכן "איגודן" – איגוד ערים דן לתשתיות איכות הסביבה). הוא צילם סרטון קצר שבו הוא נשמע אומר "וואי איזה סירחון".

הצוללנים לא נזקקו לווייז כדי להגיע למקום הנכון. "אפשר היה לראות כתם של 20 מטר", אומר דודו מחלב, מנכ"ל איגודן, "הצוללנים התחילו לרדת ולחפש את מקור הדליפה. העבודה היתה מאוד מורכבת"

הסרטון עשה את דרכו במהירות לאנשי היחידה הימית של המשרד להגנת הסביבה. אלה פנו בשעה 10:47 לפני הצוהריים למהנדסת האיגודן והודיעו שיש נזק בצינור שמחייב תיקון מיידי.

מכאן והלאה הכל קרה מהר. ההזרמה בצינור הופסקה, צוות צוללנים של איגודן נשלח למקום. "הייתי בשוק מהמהירות של התגובה", אומר פעיל סביבה מקיבוץ פלמחים שעקב אחרי האירועים, "בתוך שעה כבר היתה שם סירה וצוללנים מתחת למים".

הספינה שליוותה את הצוללנים בתיקון הצינור בחוף פלמחים, אפריל 2026 (צילום: באדיבות איגודן)

הצוללנים לא נזקקו לווייז כדי להגיע למקום הנכון. "אפשר היה לראות כתם של 20 מטר", אומר דודו מחלב, מנכ"ל איגודן, "הצוללנים התחילו לרדת ולחפש את מקור הדליפה. העבודה היתה מאוד מורכבת, הים התחיל לעלות עם גלים חזקים והיינו צריכים להתארגן על 'דבורה' ולהביא מנוף וציוד ייעודי.

"ספינה יצאה מאשדוד ובשבת בבוקר נכנסנו לעבודה עצמה. הצוללנים עשו עבודת חציבה בבטון שסביב הצינור, פינו חול ומצאו מספר ברגים שנקרעו. הם החליפו אותם, והדליפה נפסקה. בשבת בצוהריים כבר סיימנו את העבודה והתחלנו לחזור לשגרה".    

לצינור המדובר היה תפקיד נכבד בהיסטוריה של המפגעים הסביבתיים בישראל. עד 2017 היו מזרימים בו את הבוצה מהשפד"ן לעומק הים. השפד"ן הוא מכון הטיהור הגדול בישראל שמטפל בביוב שמייצרים מיליוני תושבי גוש דן.

השאלה הגדולה היא איך ייתכן שדליפה כזו מתרחשת, ואחד החופים החשובים והיפים בארץ מתמלא ביוב ותמלחות במשך שבועות, ושום גורם לא נמצא שם כדי לעצור את המפגע

בתום הטיפול, השפכים המטוהרים (קולחין) מוזרמים לשימוש החקלאים בנגב. בתהליך הזה נותרים מוצקים, שמכונים "בוצה" ואתם יכולים רק לנחש ממה הם עשויים. בעבר לא היה פתרון לבוצה, והיא היתה מוזרמת בצינור לעומק חמישה קילומטרים בים מול חוף פלמחים.

הצינור מונח על קרקעית הים עד עומק של כ־300 מטר ואז הוא נכנס מתחת לאדמה ומגיח שוב כעבור כחמישה קילומטרים. בתצלומי אוויר מהשנים ההן נראה היטב המדבר הימי שנוצר סביב פתח הצינור שפלט זיהום מרוכז.

מבט על מכון טיהור השפכים של אזור גוש דן (השפד"ן) בראשון לציון, 22 בנובמבר 2018 (צילום: יצחק הררי/פלאש90)

עם השנים נמצא פתרון לבוצה – מעכלים אנאירוביים גדולים שנכנסו לפעולה באיגודן והופכים את הבוצה לביוגז ולדשן לטובת החקלאות. הבוצה אומנם כבר לא זורמת לים, אבל הצינור לא נותר מיותם. כיום זורמים בו שלושה רכיבים: תמלחות – תמיסות מימיות עם ריכוז מלח גבוה שמגיעות לאיגודן מדי יום בעשרות משאיות ממפעלים ברחבי גוש דן, למשל בתי מטבחיים.

במשרד להגנת הסביבה מעדיפים להזרים אותן למעמקי הים בהנחה, כנראה לא מופרכת, ששם הן יגרמו פחות נזק מאשר אם יישפכו וימליחו את הקרקע או את מי התהום. המרכיב השני שזורם בצינור היא כמות לא גדולה של שפכים מטוהרים שתפקידם למנוע היווצרות משקעים של המלח בקרקעיתו.

ויש גם מרכיב שלישי, שהוא כנראה זה שהעניק לשחיינים את חוויית הביוב המלבבת: קוראים לזה "מי תסנין" – נוזלים שמופרדים מהבוצה תוך כדי תהליך הסחיטה שלה. בעוד כמה חודשים ייכנסו לפעולה באיגודן מתקנים שייתרו את הצורך להזרים את מי התסנין לים, אבל בינתיים הם שם.

השאלה היא מדוע המידע כל כך התעכב: השחיינים ניסו להסב את תשומת לב הגורמים השונים, וכולם התעקשו לומר להם שהכול בסדר. אבל הכול לא היה בסדר

חשוב לציין שכל ההזרמות האלה נעשות בהיתר של המשרד להגנת הסביבה וככל הנראה מהוות את הרע במיעוטו – בתנאי שהצינור אכן מוביל אותן לעומק חמישה קילומטרים. אבל כשהצינור דולף בקרבת החוף, זה כבר ממש לא הרע במיעוטו.

השאלה הגדולה היא איך ייתכן שדליפה כזו מתרחשת, ואחד החופים החשובים והיפים בארץ מתמלא ביוב ותמלחות במשך שבועות, ושום גורם לא נמצא שם כדי לעצור את המפגע. באיגודן ינסו לתחקר את הסיבות לפגיעה בצינור (אחת האפשרויות, לא בהכרח בעלת ההסתברות המובילה – נפילה של פצצה או שבר יירוט בקרבתו), אבל כאמור מרגע שהמידע על הנזק הגיע הטיפול היה מהיר.

אילוסטרציה: גולש בחוף פלמחים (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

השאלה היא מדוע המידע כל כך התעכב: השחיינים ניסו להסב את תשומת לב הגורמים השונים, וכולם התעקשו לומר להם שהכול בסדר. אבל הכול לא היה בסדר. "פניתי למשרד של רשות הטבע והגנים בחוף והם אמרו שהם לא מכירים שום דבר כזה", משחזר ארז, "הם אמרו שלוקחים דגימה מהמים פעם בשבוע והדגימה האחרונה יצאה תקינה. היה לי קשה להאמין".

התירוץ המתבקש, או הנסיבות המקילות – היא המלחמה: פתיחת עונת הרחצה נדחתה, הרחצה בים הייתה אסורה, וחוץ מהשחיינים העיקשים איש לא נכנס למים (בדיעבד – מזל גדול).

משרד הבריאות, שבעונת הרחצה דוגם את המים בחופים אחת לשבוע, מבצע מחוץ לעונה דגימות רק אחת לכמה שבועות, ובמלחמה הקצב הואט עוד יותר. גם באיגודן מבצעים בימי שגרה דיגומים בסביבת הצינור אבל לא עשו זאת במהלך המלחמה. גם המשרד להגנת הסביבה לא היה בסביבה.

בשורה התחתונה, מי ששמרו על הים והיו ערניים לכל אורך הדרך הם קומץ שחיינים וקיבוצניק שגולש על סאפ

בשורה התחתונה, מי ששמרו על הים והיו ערניים לכל אורך הדרך הם קומץ שחיינים וקיבוצניק שגולש על סאפ.

סימן שאלה מטריד עולה לגבי מתקן ההתפלה הסמוך, ששואב את מי הים שכאמור היו הכול חוץ מנקיים בתקופה האחרונה ומתרגם אותם למי שתייה בברזים הביתיים שלנו. ברשות המים אומרים שאין כל מידע על הפרעה להתפלה שחייבה הקטנת כמויות בגלל זיהום.

רוחצים בחוף פלמחים, אוגוסט 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ברשות הטבע והגנים אומרים שבעקבות פניות של השחיינים הם ביצעו דגימות במים שנמצאו תקינות, וכי מוקד הזיהום שהתגלה נמצא למעשה בחוף שסמוך לקיבוץ ולא בחוף המוכרז של רשות הטבע והגנים.

מהמשרד להגנת הסביבה לא נמסרה תגובה.