אם מפלגה כלשהי רוצה להפסיד בבחירות, אין שילוש יעיל יותר מאשר לתת לצד השני להכתיב את סדר היום, לשקר בבירור, ולבאס את התומכים. אי לכך, מדהים לשמוע את מנהיגי כחול לבן מכחישים שהם מרוצים מהבחירות החוזרות.

הטענה החוזרת ונשנית כי הבחירות מיותרות ומהוות בזבוז של שני מיליארד שקל מתיישרת שלא בכוונה עם הקו של הליכוד, שרומז שכולם היו צריכים פשוט לקבל את גזירת הגורל ולאפשר לבנימין נתניהו להקים ממשלה, כאילו התפקיד רשום על שמו בטאבו.

הם כנראה עושים את זה כי הסקרים מראים שהציבור לא מרוצה מבחירות חדשות. אבל הציבור נתן לימין רוב באפריל. והציבור יכול היטב גם להריח שקר. הניחו לציבור, ולכו עם הלב. הציבור יעריך אתכם יותר.

אין מפלגה שששה אלי ארבע שנים באופוזיציה, ושלא שמחה לקבל מועד ב' אחרי שהפסידה במאבק הגושי בפער של עשרה מנדטים (וניצלה ממפלה גרועה עוד יותר בזכות פייגלין ובנט, וערבים שהצביעו למרצ). אין מפלגה שלא תשמח לתקן את המצב – זה פשוט אבסורדי.

זה גם לא נכון שהבחירות הן בזבוז. כן, זה עולה הרבה. אבל ארבע שנות שלטון ימין יעלו יותר. הרבה, הרבה יותר. כמה שווה הצלה לאומית? שני מיליארד שקל זה עסקת המאה. גם הבייס רוצה את זה.

שלישית, הטענה שהבחירות הן בזבוז מתכתבת עם מסר עמוק יותר שדמוקרטיה היא בעצמה סוג של בזבוז – ומעניקה לגיטימיות לאמירות ציניות ומזיקות נוסח "כולם משקרים" ו"הכל אינטרסים". זהו פרי הבאושים של קיצוניות משני צדדי המפה הפוליטית – אבל מהימין קצת יותר.

לא מאמינים שזה מהימין קצת יותר? אציע ניסוי מחשבתי. בתרחיש שלפנינו ראש ממשלה כלשהו עומד בפני תפוגת הקדנציה ומציע חוק חדש שיאריך את כהונתו לשמונה שנים כי הסקרים ממילא מחמיאים וזה יחסוך מיליארדים. האם יותר סביר שהמוסוליני הישראלי הזה הוא מהימין או מה"מרכז שמאל"? נראה לי שרוב האנשים יודעים.

זה אמנם נכון שבכחול לבן היו מעדיפים, במקום בחירות חוזרות, לקבל מהנשיא את המנדט להרכיב את הממשלה, ושהדבר המתבקש הזה נמנע בשל תחמנות מרהיבה של נתניהו. אפשר היה, אבל,  לומר משהו כזה: 'נתניהו הפך את ישראל ללעג בעולם כולו, וגרם לבזבוז עצום, כשהעדיף לפזר את הכנסת אחרי חודשיים רק כדי שבני גנץ לא יהיה ראש ממשלה. רק בשל תרגיל מביש וחסר תקדים שכזה מגיע לו להפסיד את הבחירות הבאות, ואנו שמחים שלבוחרים תהיה הזדמנות לגרום לכך'.

במקום זאת, הם נראים כאילו הם מסיתים נגד בחירות.

מיותר גם להאשים את נתניהו בשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות שתמכו בהצבעה לפיזור הכנסת. הרמז הוא ששת"פ שכזה הוא ממש דבר נורא – ושכחול לבן לא היו עושים זאת.

זו טעות בכמה רמות.

זה מתיישר עם סדר היום הליכודי של דה-לגיטימציה לאזרחים הערבים שהם חמישית מהמדינה.

זה גם מתעלם שוב מהעובדה שהמפלגות הערביות קריטיות לאפשרות של בלוק חוסם של 61 מנדטים. אולי גנץ באמת מקווה להביא לקואליציה חרדים במקומם, אבל כדי להגיע לשם הוא חייב את הערבים.

זה אומר שהוא צריך שהם יאהבו אותו קצת, או לפחות יסבלו אותו, כמו אצל יצחק רבין. וזה לא יקרה אם ימשיך לעלוב בהם. הדיבורים על שיתוף פעולה עם הערבים מזכירים את מערכת הבחירות האחרונה, כשגנץ סירב להודות שהערבים הם חלק מהגוש שלו, כינה אותם "לא יהודים", ואמר שיישב עם "מה שיהודי".

כחול לבן העבירה בין מנדט אחד לשני מנדטים מהימין למרכז בבחירות האחרונות. נניח שכל זה היה בגלל גזענים ששמחו על הגישה הזו. אבל הגוש איבד יותר מזה כיוון שהמון ערבים הביעו מחאה על ידי הימנעות מהשתתפות.

מסר טוב יותר אולי: 'הצבענו נגד פיזור הכנסת כי רצינו הזדמנות להקים קואליציה, ועצוב שהערבים לא הצטרפו אלינו ובמקום זאת תמכו בצעד הציני של הליכוד. אבל טוב שהימין שיתף פעולה סוף סוף עם המפלגות הערביות. עכשיו בואו כולנו, יהודים וערבים בישראל: נשתף פעולה ביחד למען משהו טוב'.

אני מציע לפוליטיקאים את מה שאני גם מציע לבנותי כמתכון לחיים משופרים: אלא אם כן הנזק הוא עצום, דברו אמת.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.