לרגל החגים האחרונים כתב יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, מאמר בשם "ימים של חשבון נפש" וטען כי "אפילו נגיף הקורונה לא יוכל לשנות את הרוח החזקה של העם היהודי".
הסוכנות היהודית, מבהיר ההיסטוריון יגאל עילם (בספרו המקיף – הסוכנות היהודית, שנים ראשונות, 1919-1931) הוקמה לכאורה על פי הוראת סעיף 4 של כתב המנדט. הסעיף קובע כי:
"סוכנות יהודית מתאימה תוכר כמוסד ציבורי, שתכליתו לייעץ לממשלת ארץ ישראל ולשתף פעולה אתה בכל עניינים כלכליים, חברתיים ואחרים, הנוגעים להקמת בית הלאומי היהודי ולעניינה של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל, וכן, בכפוף תמיד לפיקוח הממשלה, לסייע ולהשתתף בפיתוח הארץ".
למעשה, גורס עילם, לידתה של הסוכנות היהודית היתה בדיונים שנערכו בנובמבר 1918 במסגרת "ועדה מייעצת" בראשות הרברט סמואל, שעליה הוטל לעצב את טיוטת ה"הצעות" הציוניות בדבר הממשל הרצוי בארץ ישראל, לקראת ועידת השלום בפריס".
כך או אחרת מדובר בגוף פוליטי סמי-ממשלתי במסגרת המנדט הבריטי. אולם כשקמה המדינה המשיך גוף זה בפעילותו, כאילו לא הוקמה מדינה שיש לה ממשלה ומשרדי ממשלה. ולא רק זאת, אלא שבמקום לעסוק ביצירתה, ביצורה ובהגדרת אזרחיה של רפובליקה ישראלית כלל אזרחית, עסקה המערכת הפוליטית בסוגיה הדתית-תרבותית-אתנית: מיהו יהודי, ולא בשאלה: מיהו ישראלי.
כשקמה המדינה המשיכה הסוכנות היהודית בפעילותה, כאילו לא הוקמה מדינה עם ממשלה ומשרדי ממשלה. במקום לעסוק ביצירת רפובליקה ישראלית כלל אזרחית, עסקה המערכת הפוליטית בסוגיה 'מיהו יהודי'
בשנת 1967 הצליח צבאה של מדינת ישראל לנצח את צבאות ערב בשישה ימים, תוך שינוי גאו-אסטרטגי של ישראל. מבלי להיכנס לדיון על עתיד הטריטוריות החדשות, המשיכו הגופים האקסטריטוריאלים בפעילותם.
כך למשל ב-19 ביוני 1968 קיבלה ההסתדרות הציונית את "תכנית ירושלים" שהתקבלה בקונגרס הציוני הכ"ז שקבעה כי:
"אחדותו של העם היהודי ומרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם. .. כינוסו של העם היהודי במולדתו ההיסטורית ארץ ישראל, על ידי עלייה מכל הארצות…הגנה על זכויות היהודים בכל מקומות מושבם".
"העם היהודי" אינו ישות פוליטית, באשר היהודים חיים בארצות שונות ומשולבים בהן כבני ובנות המולדת שלהן. בני פלד העיר והאיר בנקודה זו כשציין שאין ברצונו להיות המשמר הקולוניאלי הקדמי של העם היהודי.
למרות הקמת המדינה ממשיכים להתכנס קונגרסים ציונים ולפעול, ומחלקותיהן השונות של הסוכנות היהודית והסתדרות הציונית פועלות עד עצם היום הזה.
הממסד הפוליטי והקונצנזוס רואים בישראל מדינה "יהודית דמוקרטית", שזה בגדר אוקסימורון. לכך נוספת הטענה שישראל היא מדינת העם היהודי, מה שמהווה פגיעה ביכולת לכינונה כרפובליקה.
יצחק (בוז'י) הרצוג, שעמד בראש מפלגת העבודה בניסיון אלקטורלי לערער על כהונתו של רה"מ נתניהו, מצא לעצמו סידור עבודה בדמות יו"ר הסוכנות היהודית. במאמר לפני החג הוא חזר על הקלישאות הציוניות כמו למשל:
"נגיף הקורונה לא יוכל לשנות את הרוח החזקה של העם היהודי, את הרוח הפנימית של כל אחת ואחד מאתנו, את היכולת שלנו כקהילה וכעם לשנות את המציאות אם רק נחבר בערבות הדדית "ואהבת לרעך כמוך".
על האחדות היהודית, שהיא כאמור חותרת תחת היכולת לכונן את ישראל כרפובליקה של אזרחיה, הוא ממשיך וכותב:
"כולנו בסוכנות היהודית נרתמנו מיד, כאיש אחד, לסייע לקהילות היהודיות ברחבי העולם…אנחנו בסוכנות היהודית ממשיכים ופועלים כל העת למען כל שבטי וקהילות ישראל בארץ ובעולם ומיישמים את הערך היהודי הלאומי של קיבוץ הגלויות מארבע כנפות הארץ למדינתנו..".
אין זה מתפקידה של הסוכנות לעסוק בעלייה או התיישבות. לצורך זה יש ממשלה. הסוכנות גם לא צריכה "לעלות עולים", היכולים כיום לקבל את כל המידע על ישראל ולהחליט היכן הם רוצים לחיות.
הגיע הזמן להקים רפובליקה שתעסוק אך ורק באזרחיה הישראלים.
יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.
עד רגע זה, ככל הידוע, שום שר בממשלה לא התקשר לעמית סוסנה וביקש סליחה, הודה לה על עמידתה בזוועות השבי והביע את הוקרת ממשלת ישראל לאזרחית שהמחדל נחרט בגופה. בוודאי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
צריך להדגיש. ישראל למודת מלחמות ושבי של לוחמים, אבל מעט מאוד נשים נפלו בשבי במהלך מלחמות ישראל. האירוע הידוע מתש"ח הוא נפילת גוש עציון. כ-160 איש נטבחו בידי הלגיון הערבי, ועשרות אזרחים ובהם נשים רבות נפלו בשבי הלגיון. עשרות נשים חששו מאונס כאשר ההמון ניסה לחטוף אותן מידי הלגיון, אך לפי עדויות הלגיון קיבל הוראה מהמלך הירדני לנהוג לפי אמנת ז'נבה ולא לגעת בנשים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
בזמן שמספר האזרחים הישראלים החיים שנחטפו על ידי חמאס לעזה הולך ופוחת, נחטפה גם מדינת ישראל על ידי ממשלת יהודה. זה לא רק העימות הבלתי נתפס עם האמריקאים של ראש הממשלה שמקריב את הנכס המדיני החשוב ביותר שלנו כדי להחזיק בשלטונו, או המסמוס המכוון של עסקאות החטופים, זו גם הנכונות למלא כל גחמה של שותפיו הקיצוניים ולהחדיר את המשיחיות באופן עמוק אל תוך משרדי הממשלה.
* * *
ביולי האחרון הוצגו לראשונה באתר הארכאולוגי תל שילה שבגדה המערבית, הפרות האדומות שהוטסו לארץ מטקסס. תחקיר של "עיר עמים" דגל אדום חשף אז את מעורבות רשויות המדינה בהבאתן של הפרות האדומות לארץ.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם