כשסדי בן שטרית, אחת הדמויות הבולטות במחאה נגד בנימין נתניהו, התבטא נגד נתניהו במילים: "בשנות ה-30 היה צורר שהתנהג בדיוק כמוך", האמירה, כצפוי, הביאה איתה שלל גינויים מכל הקשת הפוליטית.

אפשר להסכים או לא להסכים עם ההשוואה של בן שטרית, אך אין ספק שדבריו הקשים והלא קלים לעיכול משקפים סנטימנט שקיים בצד השמאלי של המפה הפוליטית, בדרך כזו או אחרת. סנטימנט זה מתקבל בכעס רב בקרב ימנים, ההשוואה לנאצים מקוממת אותם ויש לכך סיבה.

אפשר להסכים או לא להסכים עם ההשוואה של בן שטרית, אך אין ספק שדבריו הקשים לעיכול משקפים סנטימנט שקיים בצד השמאלי של המפה הפוליטית בדרך כזו או אחרת. סנטימנט זה מתקבל בכעס רב בקרב ימנים

היחס לזיכרון השואה הוא דבר שמשתנה מישראלי לישראלי. עם זאת, ניתן לעשות הבחנה די ברורה ביחס למשמעות המושג "נאצים" בשנת 2020, בין אלה שמשתייכים לצד השמאלי של המפה והפוליטית ובין אלו שבצד הימני.

אפשר לומר בבירור שראש הממשלה נתניהו, מאז החל את פעילותו הציבורית, טיפח באדיקות את הנרטיב לפיו יש קשר בין פשעי הנאצים בשואה לאופן שבו ארגוני הטרור הפלסטינים לשיטתו "רוצים להשמיד את מדינת ישראל".

מיד לאחר עליית חמאס לשלטון בעזה ב-2006 אמר נתניהו כי "קם צורר חדש". אותו נתניהו טען כי המופתי הפלסטיני הוא זה ששכנע את היטלר להשמיד את היהודים. בנוסף לכך, במהלך אחד מסבבי ההפגנות על הגדר בגבול עזה דאג נתניהו לפרסם ברשתות החברתיות תיעוד של דגל נאצי מורם בקרב המפגינים העזתים.

מהצד השמאלי של המפה הפוליטית הסיפור שונה לגמרי, אבל גם הוא מתקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני. שנים של איבה ופחד הביאו איתם תופעות קשות ואלימות שמתחילות בשולי החברה. השלטון הצבאי על שטחי הרשות הפלסטינית גרמו ללא מעט מקרים מצערים של מוות מיותר. רבים מהישראלים מרגישים כי ההקצנה הזאת מזכירה להם תופעות שהתרחשו בתקופות אפלות בהיסטוריה.

פרופ' ישעיהו לייבוביץ' טען שמאז מלחמת ששת הימים ישראל אינה דמוקרטיה ואף טבע את המושג "יודו-נאצים", שחדר כמטבע לשון לתרבות השמאל הישראלית.

יאיר גולן, בעודו סגן הרמטכ"ל, עורר סערה ציבורית לאחר שאמר כי הוא "מזהה תהליכים שהתרחשו בשואה" בישראל של ימינו. רבים ממנהיגי השמאל גם מביעים חשש מהידידות שנרקמה בין ההנהגה הישראלית למנהיגי מדינות שנויים במחלוקת כמו ויקטור אורבן ההונגרי וז'איר בולסונארו הברזילאי, שיש במשטריהם סממנים טוטליטריים ואלימות שלטונית.

לכן, בעוד שבימין הישראלי מרגישים כי הסכסוך עם הפלסטינים הוא המשך ישיר של הניסיון הנאצי להשמיד את העם היהודי, בשמאל ישנה דאגה כי מדינת ישראל עלולה לאבד את אחיזתה בדמוקרטיה ולהפוך בעצמה למשטר חשוך שמפלה ומדכא אזרחים על רקע גזעני.

בעוד שבימין הישראלי מרגישים שהסכסוך עם הפלסטינים הוא המשך ישיר של הניסיון הנאצי להשמיד את העם היהודי, בשמאל דואגים שהמדינה תאבד את אחיזתה בדמוקרטיה ותהפוך בעצמה למשטר חשוך שמפלה ומדכא אזרחים על רקע גזעני

יכול להיות שכדי להבין את הקרע בין ימין לשמאל בישראל, צריך להכיר בעובדה שיש פער באופן שבה השואה והמשטר הנאצי נתפסים בקרב האזרחים בשנת 2020. מקורו של הפער נמצא בנרטיב שהשמאל והימין דואגים לטפח בקרב המצביעים שלהם. האם אנחנו עדיין נלחמים בנאצים או שאנחנו בסכנה להפוך לנאצים בעצמנו?

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

ישראלים רבים התרגלו להתפעל מהמפלגה הרפובליקאית האמריקאית, מתוך הכרת תודה כלפי מה שנתפס כנדיבותו ותמיכתו של הנשיא טראמפ. חייבים לצאת מזה.

הדמוקרטים יהיו בשלטון לפחות ארבע שנים, ועשרות שנים של תוצאות בחירות מצביעות על כך שהם נהנים מהרוב הטבעי באמריקה. שחרור הכספים השבוע על ידי מינהל השירותים הכלליים לטובת מעבר לממשל חדש של ג'ו ביידן צריך להבהיר זאת.

ישראלים רבים התרגלו להתפעל מהמפלגה הרפובליקאית האמריקאית, מתוך הכרת תודה כלפי מה שנתפס כנדיבותו ותמיכתו של הנשיא טראמפ. חייבים לצאת מזה

גם אם הרפובליקאים ימשכו לאחוז בסנאט החזק (הכל תלוי בסיבוב שני על שני המושבים של ג'ורג'יה ב-5 בינואר), מדיניות החוץ באמריקה מכוונת על ידי הבית הלבן.

דונלד טראמפ אכן השתמש בכוח זה כדי להעניק לישראל כמה מתנות מוערכות. במיוחד הכרה בירושלים (המערבית) כבירתה (לאף מדינה אחרת לא אומרים מהי בירתה) ובסיפוח הגולן (שנלקח מדיקטטורה כושלת של מדינה בקריסה). מגיע לו גם קרדיט על שדחף להסכמי שלום עם נסיכויות המפרץ ומדינות ערב אחרות.

עם זאת, הוא גרם נזק נורא לישראל בכך שהוא אפשר לה להתפרע בגדה המערבית והתערב כל הזמן בפוליטיקה הפנימית שלה לטובת ממשלת ימין מושחתת והרסנית של בנימין נתניהו. ובעיקר, טראמפ הוא חבר של טראמפ בלבד: המוטיבציה שלו הייתה כמעט בוודאות לרצות את הבייס האוונגליסטי שלו התומך בימין הישראלי כחלק מתרחישים מטורפים של קץ הימים שאינם מיטיבים עם היהודים.

ברור כי החברה הישראלית הייתה בין המעטות על פני כדור הארץ – והיחידה בעולם המפותח – שהעדיפה את טראמפ על פני ביידן. הכרת תודה היא בדרך כלל סנטימנט חיובי, אך העסקה הפאוסטיאנית הזו לא תיזכר כרגע המוצלח ביותר בהסטוריה הציונית.

ראוי לזכור שכאשר עלה ג'ורג 'וו. בוש לשלטון לפני 20 שנה הישראלים חששו שהרפובליקאים נמצאים בכיסם של הערבים בגלל הנפט, וקיבלו את הנשיא הנכנס בחשדנות. רק ה-11 בספטמבר טרף קלפים אלה.

החברה הישראלית היתה בין המעטות – והיחידה בעולם המפותח – שהעדיפה את טראמפ על ביידן. הכרת תודה היא לרוב סנטימנט חיובי, אך העסקה הפאוסטיאנית הזו לא תיזכר כרגע המוצלח בהסטוריה הציונית

די משעשע לחזות בטראמפ מסרב להודות בהפסדו, כמו פעוט שלא נפרד מהצעצוע. אך הנזק למוניטין הבינלאומי ולחברה האמריקאית הנגרם בשל מאמציו לבטל את תוצאות בחירות 2020, מאמצים שמנהיגי הרפובליקאים של היום שותפים להם עד כאב, אינם מצחיקים כלל.

בשלב זה אנשים סבירים היו אמורים להיפרד מכל הציפיות לפיהן אדם לא ראוי זה עשוי לכבד נורמות, לנהוג בהגינות או בתבונה, לחוש בושה על שקרים או לשים את ארצו בראש סדר העדיפויות. יתרה מזאת: הוא כל כך מאותגר לוגית שהוא בהחלט עשוי היה לשכנע את עצמו שאינו יכול להפסיד בלי הונאה, ולכן הוא ניצח.

לא כך ההנהגה הרפובליקאית. מיטש מקונל, לינדזי גרהאם, טד קרוז ושאר הסנאטורים שתומכים בו יודעים את האמת, כמו גם שרים בכירים כמו מייק פומפאו. הם יודעים שתמיד יש אי סדרים, אך לעתים רחוקות אלה אחראים לתוצאה, ושלטעון שהבחירות נגנבו זה דבר שמערער את היציבות עד כדי בגידה.

אנו שומעים השוואות לקרב בוש-גור משנת 2000, אבל שם היתה דרמה אמיתית שהוכרעה על כמה מאות קולות במדינה אחת. לשם השוואה רלווטית יותר, נצחונו של ביידן על טראמפ גדול יותר בהפרש הקולות (מעל 6 מיליון), אחוזי ההצבעה (מעל 3%) ומניין אלקטורים (306) מאשר של ג'ורג 'וו. בוש על ג'ון קרי. בוודאי היו אי סדרים ב-2004, אך האם מישהו יכול לדמיין את קרי נוהג ככזה תינוק?

צוות טראמפ טוען כי ה"שוד" קשור למספר הגבוה של הצבעות בדואר שנגרמו על ידי המגיפה. ה"ראיה" העיקרית היא שהצבעות הדואר נטו חזק מאוד לג'ו ביידן וכי טראמפ הוביל בליל הבחירות בהמון מדינות שבסוף הפסיד. למעשה אין שום תעלומה: טראמפ עודד תומכים להצביע בקלפיות בעוד הדמוקרטים התייחסו לקוביד ברצינות רבה יותר. מדינות רבות סופרות את הצבעות הדואר אחרי השאר ולכן ההובלה התהפכה.

משעשע לחזות בטראמפ מסרב להודות בהפסדו, כפעוט שלא נפרד מהצעצוע. אך הנזק לחברה האמריקאית ממאמציו לבטל את תוצאות הבחירות, שמנהיגי הרפובליקאים של היום שותפים להם, אינם מצחיקים כלל

מנהיגי הרפובליקאים רואים איך בתי משפט דוחים בסיטונות את ערעורי טראמפ, ודאי מבחינים בדלות הראיות ויכולים לחשב את מיעוט הסיכויים שהפוטש המביך של טראמפ יצלח.

אם מנהיגי הרפובליקאים היו כנים עם הציבור הם היו עומדים יחד ומכריזים שאין שום עדות להונאה נרחבת והבחירות לא נגנבו. הייתה לכך השפעה משמעותית – אם לא על טראמפ, בוודאי על דעת הקהל הימנית.

בכסילותם, מנהיגי הרפובליקאים מעניקים רוח גבית ואף כנפיים לנרטיב הבחירות הגנובות. סקרים מראים שבין 70% ל-90% ממצביעי טראמפ מאמינים כעת בשקרים ויתייחסו לביידן כלא לגיטימי.

בינתיים הם יושבים בלא מעש, תוך כדי שטראמפ מסרב להיפגש עם ביידן או להורות לצוותו להתחיל את המעבר המסודר הנדרש על פי החוק והדרוש שבעתיים בגין המגפה. השבוע סוף סוף מינהלת השירותים הכלליים דחתה את עמדת טראמפ ושחררה את הכספים הדרושים לביידן, בלי שום אינדיקציה לכך שפקידי מפתח של טראמפ ישתפו פעולה.

ייקח זמן עד שהעולם יסמוך שוב על אמריקה להנהיג. למעט כמה יוצאים מן הכלל (במזרח התיכון בעיקר), טראמפ משאיר אחריו אדמה חרוכה. ההנהגה הרפובליקאית משדרת רפובליקת בננות, והמפלגה בכל זאת עשויה לחזור לשלטון ב-2024, אפילו בהנהגת טראמפ.

מצב עגום זה צריך לגרום לנו להיות צנועים יותר בבואנו לשפוט לחומרה חברות אחרות אשר לאורך ההיסטוריה נפלו טרף לאוטוריטריסטים פופוליסטיים שזרעו פלגנות וגם ניזונו ממנה, כפי שטראמפ עשה.

ייקח זמן עד שהעולם יסמוך שוב על אמריקה להנהיג. למעט כמה יוצאים מן הכלל (במזרח התיכון בעיקר), טראמפ משאיר אחריו אדמה חרוכה. ההנהגה הרפובליקאית משדרת רפובליקת בננות

הודות לשני הצדדים, אך בעיקר לימין, השנאה הפוליטית באמריקה נמצאת בנקודה בה רוב הרפובליקאים וחלק ניכר מהדמוקרטים רואים את הצד השני כבלתי מוסרי (לפי סקר פיו). קיטוב רעיל שכזה הוא מתכון לאסון, ונרטיב הבחירות הגנובה עשוי להיות הקש המכריע. ראיתי את זה ככתב זר, מאפריקה ועד העולם הקומוניסטי לשעבר, מהמזרח התיכון ועד מרכז אסיה. זה גורם למלחמות אזרחים.

מנהיגי הרפובליקאים משחקים באש. למה הם עושים את זה?

למרבה הצער, עבור אנשים רבים המפלגה הרפובליקאית הפכה לשם נרדף לרמאות. הם זכו ברוב קולות רק פעם אחת מאז 1988, וכדי לשמר כח כלשהו הם מסתמכים על שרטוטי מחוזות מגמתיים ברגע שזוכים איכשהו לרוב במדינה כלשהי, בדיכוי השתתפות בקרב מיעוטים בכל מיני מזימות שפלות, ובשלל טריקים ושטיקים כמאמר בנימין נתניהו. הכל חוקי וגם מסריח עד השמיים.

יש להניח שהם מאפשרים את נזקי טראמפ בגלל חישובים ערמומיים.

ראשית, נראה כי הבייס של טראמפ כולל את רוב מצביעי הימין. פירוש הדבר שאם ירצה (והוא ירצה) הוא עשוי להמשיך להתסיס חמומי מח ולהמליך מלכים – וגם עשוי לזכות בפריימריז לנשיאות ל-2024. לכן מסוכן לעצבנו.

שנית, הנרטיב הכוזב עשוי לסייע להוציא לקלפיות את שמרני, דתיי וגזעני ג'ורג'יה – ובזאת לשמר את השליטה בסנאט. אם ההנהגה תנטוש את טראמפ, הבסיס שלו עשוי לנטוש אותם. אוי לאותה קטסטרופה!

הפחד מטראמפיזם הוא סביר מספיק, אבל הציניות הזו עשוי לנקום בציניקן: זה עשוי לדרבן את כל האחרים להצביע לדמוקרטים.

למרות שאמריקה היא מעצמה בירידה, היא עדיין מדינה חשובה ביותר, במיוחד לישראל. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לעושרה ולעוצמתה המרשימה של ישראל, היא עדיין זקוקה לארצות הברית. ביידן לא יתמוך בכל מהלך של נתניהו אבל הוא חבר, רק בלי החלק הקרקסי.

אם ההנהגה תנטוש את טראמפ, הבייס שלו עשוי לנטוש אותם. אוי לאותה קטסטרופה! הפחד מטראמפיזם הוא סביר, אבל הציניות עשוי לנקום בציניקן: זה עשוי לדרבן את האחרים להצביע לדמוקרטים

כל ישראלי צריך לחגוג את סיומו של פרק אפל בתולדות אמריקה, ולקוות שהרפובליקאים יספגו מהלומה בג'ורג'יה. אולי כך יפסיקו לחבל במדינתם השסועה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan