אני רופא משפחה שעובד בשני בתי אבות קטנים בגליל. תקופת הקורונה הציבה אתגרים ייחודיים בהתנהלות ובטיפול בקשישים בבתי אבות.

הדאגה הגדולה ביותר היא חדירת הנגיף לתוך הבית. איום זה תמיד מרחף באוויר. מנתונים מארצות הברית, עולה שכ-10% ממקרי הדבקה ומעל 40% ממקרי המוות מקורונה הם דיירי בתי אבות. גם אם הנתונים הללו שונים ממקום למקום, המסקנה הכללית נשארת איתנה ובעינה: דיירי בתי אבות ביחס לאוכלוסייה הכללית נמצאים הן בסכנה גבוהה יותר לחלות בקורונה, והן בסכנה גבוהה יותר למות ממנה. ואם אדם אחד נדבק בתוך בית האבות, קרוב לוודאי שתהיה הידבקות לאחרים, לפעמים באופן מסיבי.

דוגמה מוחשית לכך היא אירוע בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland שבמדינת וושינגטון, שהתרחש בחודש מרץ. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו! הידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון.

דוגמה מוחשית לכך שהידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון היא אירוע שהתרחש במרץ בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland במדינת וושינגטון. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו

מכורח מציאות קטלנית זו נגזרו נהלים דרקוניים, שכללו בהתחלה איסור כניסה לבני המשפחות ולצוות הלא חיוני, שימוש באמצעי מיגון – עטיית מסכות, כפפות ולעיתים חלוקים, ושימוש רב של תרכיבי סבון ואלכוהול למיניהם ועוד.

אם עד פרוץ המגיפה משרד הבריאות פעל כמבצע בקרה-ביקורת, במהלך המגפה גישתם עברה לבקרה-תמיכה. כתופעה חדשה, היה מורגש שהמשרד לא היה ערוך מראש להתמודד עמה, במיוחד בהתחלה. כמעט בכל יום יצאה הנחייה אחרת, כאשר לפעמים ההנחיה החדשה סתרה הנחייה קודמת, לא היתה ניתנת ליישום ולא תמיד התעכבה על השלכותיה בשטח. יחד עם זאת, לדעתי, בד"כ עקרונות ההנחיות היו סבירים.

לפני הקורונה, הפרוטוקולים בבתי אבות היו יציבים ורק מדי פעם נכנס נוהל חדש, שגם אז לא ערער את שגרת העבודה. לעומת זאת, עם כניסת עידן הקורונה היה צורך לבצע שינויים מרחיקי לכת ובאופן מיידי. דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מבית החולים או מהבית עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. מחד, לא תמיד הייתה אפשרות טכנית ליצור בידוד כפי שנדרש ומאידך היה לחץ מצד בתי החולים לשחרור קשישים לקהילה שאינם זקוקים לאשפוז או להעביר קשישים שלא הסתדרו בביתם.

כל אחד משני בתי אבות שבהם אני עובד פעלו בצורה אחרת. בבית האבות בקיבוץ, הצוות המוביל – מנהלת הבית, האחות האחראית ואני ישבנו באופן קבוע, עשינו הערכת מצב כולל לעבור על ההנחיות החדשות וגיבשנו דרכי פעולה המניחות את הדעת שהשתנו מיום ליום בהתאם לחוזרים המתעדכנים. היה חשוב ביותר לעבוד בצוותא.

כמנהל רפואי תפקידי היה להתוות מדיניות ולאשר דרכי פעולה נכונות מבחינה רפואית ואשר ניתנים ליישום. דוגמה של חשיבות מעורבותה של מנהלת המוסד הייתה הבנתה המיידית בחיוניות אספקת מלאי של אמצעי הגנה כגון מסכות, כפפות, חלוקים וחומרי ניקיון מיוחדים למרות שהפריטים הללו לא תוקצבו. זה אינו עניין של מה בכך. בשונה מגישתה, היו מקרים אומללים בחו"ל שבהן הנהלות לא שעו לאזהרות וסירבו לרכוש ציוד מגן. התוצאה הייתה התפשטות קטלנית של הנגיף.

ובאשר לאחות האחראית – אחד מתפקידיה החשובים היה לגייס את שיתוף הפעולה מתוך רצון והבנה של האחיות האחרות ושאר העובדים. אצלנו אף איש צוות לא סירב להגיע לעבודה למרות הסכנה והסרבול. כולם שיתפו פעולה גם אחרי סיום עבודה כאשר נזהרו לא לבוא במגע עם אנשים שעלולים לשאת את הנגיף. היום, שמונה חודשים אחרי פרוץ המגפה, אף עובד (בד"כ עובדת) לא נדבקה בינתיים מקורונה. צעדים אלו נראים סבירים אך בתחילת המשבר הם נראו שרירותיים והזויים.

דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מביה"ח או מהבית, עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו, עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. לא תמיד התאפשר טכנית ליצור בידוד כנדרש, אך היה לחץ מצד בתיה"ח לשחרור קשישים

בבית אבות השני בתקופה הראשונה נקטו בגישה קיצונית יותר. מדובר בבית אליעזר, בית אבות שמיועד רק לניצולי שואה. כמעט כל הדיירים נמצאים במצב רפואי ונפשי גבולי ביותר ונדרשת סביבה מיוחדת ובטוחה על מנת לשמור אותם בחיים. אילו הנגיף היה חודר, קשה להאמין שמישהו מהדיירים היה שורד. היות שיש למוסד מערך מתנדבים שחי במעון ליד בית האבות, הוחלט לא לתת לאף אחד מבפנים לצאת מחוץ לכותלי המבנים ובמקביל – מלבד רופא אחד, חל איסור גורף מבחוץ להיכנס למוסד. בכך, בתחילת המגיפה, המוסד צמצם את סכנת חדירת הנגיף לכמעט אפס.

היה קטע, שעלול היה להיות מביך, שבו צוות משרד הבריאות ביצע בקרת פתע – מה שמקובל כמדיניות המשרד. במקרה זה, הנהלת הבית נשארו דבקים לעמדותיהם ואסרו גם על נציגי משרד הבריאות להיכנס, כך שהבקרה נעשתה בחוץ בגינה ורק על פי דיווח. למזלנו, הבקרים ראו עין בעין את ההיגיון שמדיניות המוסד גם יחול עליהם. מאז כאשר הם עצמם אישרו חזרה לשגרה חלקית, המצור נפתח ובוצעה בקרה חדשה, הפעם מבפנים.

הדרישות הנחוצות למען מיגור נגיף הקורונה סותרות את העקרונות הבסיסיים שהיו נר לרגליי שנים רבות בטיפול מקצועי ועבודה (professional compassionate care) רגישה בקשישים. שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה במיוחד כאשר מדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. במיוחד איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם.

בעקבות כך, וגם לאור ניסיון שנלמד ממקרים בחו"ל, שבהם המשפחות היו מנותקות גם כאשר הנגיף השתולל בבית האבות, הוחלט בבית אבות בקיבוץ לתגבר את התקשורת היזומה של הבית ע"י טלפונים יזומים שלי, פתיחת קו טלפון נוסף למשפחות, יוזמת טלפונים עם וידיאו דרך וואטסאפ' וטאבלטים, שליחת עדכונים לכלל המשפחות וסרטונים של הפעילות שכן נעשתה.

שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה, במיוחד כשמדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם

העבודה עם נהלי קורונה לדוגמה – עטיית מסכות שעות רבות, שימוש רב בכפפות, חלוקים ושמירת מרחק הביאה לפעמים לסרבול מתיש בעבודה. למרות זאת, עם הזמן למדנו לשלב את הנהלים לתוך שגרת העבודה. כמה שקשה ומסורבל, אני מקבל פרספקטיבה כאשר אני מביט בהערכה בעמיתים שלי שעובדים במחלקות עם חולי קורונה כאשר עליהם להתמודד עם ביגוד מסורבל יותר, סכנת הידבקות והתמודדות עם חולים שמסתבכים ואף נפטרים.

הטיפול הרפואי עצמו גם שונה:  גם אם בימים כתיקונם אני מסתייג מלהפנות דיירים החוצה למרפאות בקהילה או לבית החולים למעט מקרים בודדים, כעת נדרשו עוד פחות הפניות, במיוחד בתקופה הראשונה. היו מחלקות לא זמינות בבית החולים מפני שהוסבו לקורונה, ומרפאות מומחים בקהילה שלא עבדו כך שלא תמיד בכלל היה לאן להפנות דייר. מגבלות אלו בשילוב עם פחד מהנגיף ואיסור ליווי המשפחות הביאו ללחץ אדיר לא להפנות, ובכך היה עלי לקבל אחריות מקצועית באופן בלעדי, במקום להיעזר ברופאים אחרים.

בתחילת המשבר היה לנו מקרה של דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת – לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, היה נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד. החלטנו להגמיש את הכללים לגביה.

ניצלנו דלת צדדית בבית האבות שהיתה בסמוך לחדרה, כדי לאפשר למשפחה להיכנס ביממות האחרונות ולשבת עמה ככל שרצו בתנאי שהיו להם מסכות ושמרו על מרחק. רק אחרי פטירתה, כאשר השכלנו להבין שתהיה לוויה ושבעה בהרכבים מצומצמים, הבנו שהשפעת הקורנה נמשכת גם לאחר פטירה החולה. במקרה זה, לפחות היא יכולה היתה למות בכבוד, מוקפת משפחה אוהבת.

בתחילת המשבר היתהה לנו דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת, לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד

בתקופת הקורונה דיירי בתי האבות סובלים מהשלכות הקורונה – גם בבתי אבות שבו הנגיף לא נמצא. מטרות הטיפול הן למנוע חדירה של נגיף, לצמצם את הקשיים המיוחדים ככל שניתן, גם אם נדרש לעשות זאת באמצעים טכנולוגיים מרוחקים, ובמקביל לתת תחושת בטחון, תחושה ביתית והמשך טיפול מסור רב מקצועי וגם פליאטיבי (תומך) בדיירינו. לעמוד בהצלחה מהווה אתגר אישי, צוותי וניהולי.

ד"ר ג'ים שלום הוא מומחה לרפואית המשפחה בעל עניין מיוחד בטיפול בסוף החיים.

המראות המחרידים מבית הנבחרים האמריקאי ממשיכים להדהד ברחבי העולם, ואת אדוות הגלים עוד ימשיכו להרגיש לאורך שנים בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. אבל בישראל כמו בישראל, הכול מועבר דרך הפריזמה המקומית הצרה, וכל מחנה מנסה להראות את דמיוננו לאמריקה לפי פרשנות המתאימה לו ולפי הפוזיציה הרלוונטית.

בבלפור מיהרו לפברק ספין נלעג, כאילו דיירי המעון היו אלה הנתונים למתקפת המון אלים, ואילו מצד מחנה 'רק לא ביבי' התפרסמו עשרות פרשנויות על איך זה יכול לקרות גם כאן, או שכבר בעצם כבר קרה כאן, וכיוצא באלה השוואות.

אלא שביבי איננו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו מהמאורעות בוושינגטון, אבל כל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים אותם בהשוואותיהם הבעייתיות.

אלא שביבי אינו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי ללמוד מהמאורעות בוושינגטון, אבל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים

הקרבה היתרה בין ביבי לטראמפ מבחינה פוליטית-מדינית ואישית, והעובדה שמדובר בשני מנהיגים פופוליסטיים, גרמו לפרשנים רבים להתריע על קווי הדמיון שעלולים להוביל – לדעת אותם פרשנים, באופן כמעט וודאי – למראות דומים ברחובות ירושלים. גם פסיכולוגים ושאר מומחים לנפש התגייסו לנתח את תכונות האישיות הדומות בין המנהיגים. אלו ניתוחים שגויים.

למרות מאפייני המנהיגות הפופוליסטית המשותפים לשניהם – הכריזמה, הדמגוגיה והשימוש בחלוקת העולם ל"אנחנו" מול "הם" ובעיקר בהסתה – השוני בין טראמפ לביבי רב על הדמיון. טראמפ הוא בור, מגלומן, אנטי-פוליטיקאי הן בתדמיתו הציבורית והן בפועל, ואין לו כל עניין בעשייה פוליטית ממשית. נתניהו הוא ההיפך המוחלט בכל התכונות הללו, למעט – אולי – שגעון הגדלות (וגם זה נובע אצלו ממקורות אחרים). יתרה מכך, נתניהו מתוחכם עשרות מונים מטראמפ, שממשיך גם ממושב נשיאותו לנהוג ככוכב ריאליטי, ולחלופין כבריון שכונתי, כפי שהוכיחו שיחות הטלפון המוקלטות שלו (עם מזכיר מדינת ג'ורג'יה, למשל. אך גם זו עם נתניהו, לאחר חתימת ההסכם עם סודן, שבה ניסה טראמפ בגסות מביכה לגרום לנתניהו להטיל דופי בביידן. נתניהו לא נפל בפח). כך נהג הנשיא גם בנאומו מול קהל תומכיו בעצרת בשבוע שעבר.

תומכי הנשיא טראמפ אף הם שונים עד מאוד מקהל הביביסטים, וגם כאן ההשוואה הנפוצה ביניהם חוטאת למציאות. בגרעין הקשה של המכונים טראמפיסטים ישנה תנועה עממית בעלת שורשים עמוקים ויכולות ארגון מוכחות. תנועה זו, המאכלסת את הימין הקיצוני האמריקאי, הקדימה את טראמפ, ובמידה רבה היא זו שבראה אותו. אף שבתקשורת מצטייר תדיר כאילו טראמפ הוא הגורם שסחף את ההמון, נכון יותר לומר שהוא רכב על הגל הפופוליסטי אל הבית הלבן.

אותם גורמי ימין קיצוני וסהרורי הם בעלי מסורת של ארגון ושימוש באלימות פוליטית. מהשנים האחרונות אפשר להזכיר את המצעד בשארלוטסוויל ואת תוכניות החטיפה של מושלת מדינת מישיגן. מבחינה זו, הגורם המקביל בישראל הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים.

גורמי הימין הסהרורי בארה"ב בעלי מסורת ארגון ושימוש באלימות פוליטית. כמו במצעד בשארלוטסוויל ותוכניות חטיפת מושלת מישיגן. הגורם המקביל כאן הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים

אלה האחרונים מושפעים ואולי אף סרים למרותו ופקודתו של המנהיג הפופוליסטי, אבל הגרעין הקשה שלהם מונה ככל הנראה מאות ספורות של אנשים אם לא פחות, לא עשרות אלפים. ואפילו אם אלה בגרעין הקשה לא יבחלו בנקיטת אלימות בתגובה לשיסוי – למשל, נגד ערבים או (עיתונאים) שמאלנים – זו כנראה לא תופנה כלפי סמלי שלטון או כוחות הביטחון.

מעורבותם של כוחות הביטחון בהתקוממות היא הנקודה האחרונה להבחנה בין ישראל לארצות הברית. המחדל האבטחתי בגבעת הקפיטול עדיין נחקר, וימים יגידו אם הייתה זו רשלנות נפשעת בלבד שגרמה לכך שקהל המתקוממים פרץ בקלות יחסית למתחמים המאובטחים של בית הנבחרים, או שהיה שיתוף-פעולה של ממש מבפנים. כך או כך, אין ספק שברקע להצלחת ההתקוממות עומדת ההטייה הימנית המוכחת של המשטרה האמריקאית. גם כאן, הקשר בין כוחות השיטור לבין תנועת העליונות הלבנה הוא קשר היסטורי, ובשנים האחרונות גורמי ימין קיצוני אמריקאי עושים מאמצים מכוונים להשתלב בכוחות הביטחון.

בישראל, גם אם ישנה הטייה ימנית ואפילו ביביסטית בקרב שוטרים – ואולי גם בקרב מפקדיהם, בעקבות הפוליטיזציה שהכנס נתניהו למשרד לביטחון פנים – עדיין אין מדובר במגמה רווחת ומסוכנת כמו בארצות הברית. נוסף על כך, ישנו שוני בין ישראל לארה"ב גם בשרשרות ההיררכיה בקרב כוחות הביטחון השונים.  בארצות-הברית, כוחות המשמר הלאומי של וושינגטון הבירה כפופים ישירות לנשיא – וגם משום כך, פחותים הסיכויים לחזות בירושלים בתמונות כגון אלה שנראו בוושינגטון.

לפיכך, כל הפרשנויות השונות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה הרווחת והבעייתית בישראל לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. עם זאת, ישנו לקח אחד חשוב שהאירועים בארצות הברית מלמדים, והוא הדבר המרכזי עליו יש לחזור באוזני הפוליטיקאים שלנו, ובפרט פוליטיקאי מסויים: כאשר משלהבים את ההמונים בהסתה ובליבוי יצרים, קשה לשלוט בגובה הלהבות.

הפרשנויות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. אבל יש לקח חשוב: כשמשלהבים את ההמונים קשה לשלוט בגובה הלהבות

גם אם תמונות דומות של פריצה למוסד שלטון ישראלי אינן תרחיש סביר, אי-אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של התפרעות של המון משולהב או של בודדים בעלי כוונות הרס. זהו לקח שמלווה את ישראל ואת נתניהו ספציפית כבר 25 שנים. עם זאת, דומה שהוא עדיין לא נלמד.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

אם ברקו "סטייק", אז מה נתניהו? לקושש קולות מהמגזר הערבי ישראלי – סעיף מס' 1 ברשימת הזיגזוגים. אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו.

אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו

מסע הזיגזוגים של נתניהו החל בראיון ל"ידיעות אחרונות", ב-3 לספטמבר 1995 שם קבע:

"מי בעולם מאמין לערפאת? רק יצחק רבין ושמעון פרס מאמינים לו ונותנים לו להקים בסיס 15 דקות מירושלים. הוא הרי הארכי שקרן של דורנו".

לאחר מכן הכריז בתכנית המעגל של דן שילון שלא ייפגש עם ערפאת. כידוע, לא רק שנפגש עמו לאחר מכן, אלא אף חתם איתו על הסכמי וואי וחברון.

בהסכם וואי הבטיח כי במסגרת הפעימה הראשונה והשנייה של הסכם אוסלו (שהבטיח שלא יישם), לא ימסור לפלסטינים שטח מעל ל-10%. לבסוף, בשל לחץ אמריקאי העביר 13% משטח C ביהודה ושומרון השטח לפלסטינים, וקבע כי מתוכם 3% יהוו שמורת טבע. כך נתניהו נסוג משטחים לאחר שהאשים ומאשים עד היום את "השמאל" בכך שהוא יודע לעשות שלום רק תמורת שטחים.

• נתניהו הצהיר – לא מדינה פלסטינית, לאחר מכן הצהיר כן למדינה פלסטינית.
• כן למע"מ על פירות וירקות, ולאחר מכן לא.
• כן בנייה בהתנחלויות, לא בנייה.
• כן מגנומטרים, לא מגנומטרים.
• כן הסכם עם אריתריאה על מבקשי המקלט ואז לא.
• אותה התנהלות חוזרת על עצמה גם במשבר הקורונה, בו הוא מתגאה באופן ניהולו ומבקש "תשמרו על ההנחיות", לא שומר עליהן בעצמו, ואז מנחה "תעשו חיים", ומאשים את העם בתוצאות אותה עשיית חיים. שלא נדבר על הסתירות בהגבלות ובאכיפה.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו

הרי במשך כל מערכת הבחירות האחרונה נתניהו האשים את גנץ וכחול לבן שוב ושוב בהאשמה הנוראה, לפיה אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה בתמיכת הערבים, בתמיכת הרשימה המשותפת, בטענה שמדובר בתומכי טרור.

ומה עשה נתניהו מאז? שיתף פעולה עם ח"כ מנסור עבאס מהמשותפת, ועוד מהפלג האיסלמי הקיצוני בתוכה. עתה אין גבול לציניות, ליכולת הזיגזוג ובעיקר לבושה.

לאחר שפלרטט עם ח"כ עבאס, נתניהו מחזר אחרי הציבור הערבי כדי לקושש את הקולות שיפצו על אלו שהלכו ליריביו מימין סער ובנט, כשהוא מבין כי השניים עלולים לגזול ממנו מנדטים שיעשו את ההבדל ויאפשרו לו להימנע או לדחות את המשפט.

השרה מירי רגב האשימה את ברקוביץ' שהוא מתהפך בדעותיו כמו סטייק. מדוע השרה רגב לא פונה לנתניהו ומאשימה גם אותו על כך שהוא מתהפך כסטייק, כשהוא מנסה להתחבר למי שעד לא מזמן עשה הכל כדי להסית נגדו ולהדיר מהציבוריות הישראלית.

אוהו. חתיכת עימות בין השרה מירי רגב לאיל ברקוביץ׳ בתוכנית היום: ״כל עוד לא תתנצל בפני הליכודניקים לעולם לא תהיה מאמן נבחרת. יא חתיכת סטייק. איפה גנץ המשיח שלך?״ pic.twitter.com/taKfES82OC

— Raz Shechnik (@RazShechnik) October 9, 2020

אם נתניהו מחליט לשנות את יחסו למגזר זה, לאחר שהסית נגדם כה רבות, מדוע שלא ישנה את יחסו לשמאל, לאחר שהסית נגדם פעמים רבות אפילו יותר?

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו? מה, מה פתאום? אילו לא היינו מכירים את רשימת תופעות הלוואי של החיסון, היינו חושבים שמדובר באחת מהן.

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו?

בימים אלה התקיימה הפגנת ענק בנצרת של תושבי האזור מהמגזר הערבי.
נתניהו מוביל לתסיסה בציבור, שעלולה להוביל למקרי אלימות בקרב הציבור שגם כך סובל מאלימות.

הסטייקים של נתניהו עלולים לשרוף את המדינה ופלא שאינם שורפים אותו כמועמד אמין בקרב תומכיו.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת