הופעתי בשבת האחרונה בירושלים (בהיתר סגר) על היערכות המזרח התיכון לעידן ביידן, ואמרתי כי יש משהו משותף לביידן וטראמפ – שניהם רוצים להוציא את ארצות הברית מן המזרח התיכון.

חילוקי הדעות ביניהם נעוצים בשאלה: מי ימלא את החלל הריק שתשאיר ארצות הברית מאחוריה. בעוד טראמפ הקים את הציר הישראלי-ערבי, מעין נאטו אזורי לעתיד לבוא כגוש שיגן על האינטרסים של ארצות הברית – ביידן, בעקבות אובמה, אמור להעדיף את איראן.

יש משהו משותף לביידן וטראמפ – שניהם רוצים להוציא את ארצות הברית מן המזרח התיכון. חילוקי הדעות ביניהם נעוצים בשאלה: מי ימלא את החלל הריק שתשאיר ארצות הברית מאחוריה

האסכולה המעדיפה את איראן נולדה בסי.איי.איי. בקרב הבכירים שניהלו את המלחמה החשאית נגד טליבאן. הם גילו שבמלחמה נגד טליבאן יש לארצות הברית בעל ברית מפתיע: איראן. מכאן התפתחה תפיסה שלמה שאיראן נמצאת בצומת האינטרסים האמריקניים: היא גובלת ברוסיה, בתורכיה, המפרץ הערבי (או הפרסי בפי איראן) אפגניסטן ופקיסטן וקרובה להודו.

הנשיא אובמה "'קנה" את האסכולה הזאת, ונתן לה מימד נוסף של "הושטת היד לאיסלאם". זה הוביל, הלָכה למעשה, להסכם הגרעין עם איראן ולהבנות "האיסלאם הפוליטי" עם האחים המוסלמים, שבתורם גרמו לקריסת המשטרים הערביים האזרחיים, ובראשם מצרים של מובארכ, ולמלחמת האזרחים הקטלנית בסוריה והופעת דאעש.

האם ביידן יחזור להעדפות של אובמה? קשה לדעת, אבל מדינות ערב כבר נערכות לאפשרות הזאת. על מנת לבצר את הברית הישראלית-ערבית חייבים לסגור כך או אחרת את "התיק הפלסטיני", והאופציה שהציג טראמפ של מדינה פלסטינית בשני שלישים של הגדה עם סיפוח גושי ההתנחלויות לישראל, מקובלת על מדינות ערב, אבל לא על אבו מאזן.

ביידן היה חלק מן היוזמה של אובמה וקרי לפתור את הבעיה הפלסטינית, והוא יודע היטב כי לא ישראל הכשילה את היוזמה אלא רמאללה. תובנה זאת תרחיק אותו מניסיון לחדש את יוזמותיו הכושלות של אובמה.

מה כן? בלי "פתרון" כלשהו לעניין הפלסטיני לא יהיה ניתן לבצר את הברית הישראלית ערבית. סעודיה חייבת את ההישג הזה כדי "לצאת מן הארון" ולכונן יחסים רשמיים עם ישראל. כל זאת, כדי להניא את ביידן מפזילה לאיראן.

מה כן? בלי "פתרון" כלשהו לעניין הפלסטיני לא יהיה ניתן לבצר את הברית הישראלית-ערבית. סעודיה חייבת את ההישג הזה כדי "לצאת מן הארון" ולכונן יחסים רשמיים עם ישראל. כל זאת, כדי להניא את ביידן מפזילה לאיראן

לדעתי ההתמקדות תהיה בירושלים, במציאת נוסחה חדשה של סטטוס קוו על הר הבית, שבה סעודיה תחליף הלכה למעשה את ירדן שלא מצליחה להפסיק את האיום היהודי על רחבת המסגדים. האם זה אפשרי? מוקדם לדעת—אבל הערכתי כי בשנתיים הבאות המאמץ הישראלי-ערבי יתמקד במאמץ על ביסוס הסטטוס קוו בהר הבית כדי לאפשר להציג חלופה קורצת לביידן בברית הישראלית-ערבית, במקום איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

התגובה החוזרת למראה הסתערות ההמון המוסת על גבעת הקפיטול הייתה אחת: טירוף. ואכן, אין הגדרה קולעת ממנה. צפינו באומה בעלת מסורת דמוקרטית מבוססת מושלכת אל סף אנרכיה ונותרת תלויה לרגע ממושך מעל התהום. לא במקרה הופצו בכל הרשתות תמונות הפורע שלראשו כובע פרווה וקרני ויקינג, פלג גופו העליון ערום ומקועקע למשעי ופניו צבועים בצבעי הדגל: התרחשות כה מטורפת מחייבת משוגע תורן, שעל דמותו ניתן להשליך את ייצוגה.

לא במקרה הופצו ברשתות תמונות הפורע שלראשו כובע פרווה וקרני ויקינג, פלג גופו העליון ערום ומקועקע ופניו צבועים בצבעי הדגל: התרחשות כה מטורפת מחייבת משוגע תורן, שעל דמותו ניתן להשליך את ייצוגה

האפשרות של אנרכיה מעוררת אצל רובנו אימה, ובצדק. משמעותה התערערות וקריסה של המבנים שיוצרים ומקיימים את הסדר המוכר – העוגן שלנו למציאות. תוהו ובוהו כזה הוא אפוא המקבילה הקולקטיבית של טירוף הדעת הפרטי. מכיוון שכך, הצפייה במחזה ההסתערות חשפה אותנו – באופן ישיר ובלתי אמצעי – לשיגעון.

אין להתפלא שתוך זמן קצר החלו ההשוואות בין הפריצה האלימה לקונגרס לבין ההפגנות המתמשכות בבלפור נגד המשך שלטון נתניהו. חלקן הגיעו כמובן ישירות מדף המסרים בבלפור, בניסיון שקוף להסיט את האש מההשוואה המתבקשת בין חסידי הטראמפיזם והביביזם. אולם ההשוואות מצאו להן קהל גם בקרב אזרחים שלא נמנים על תומכי נתניהו – ואפילו הבהילו חלק מהמפגינים.

בניכוי התעמולה, ההשוואות הללו מייצגות צורך קולקטיבי של חברה להתארגן נגד מי שמזוהים על-ידה כסוכני אנרכיה. הן דומות במהותן לקריאות שנשמעו בסגר הקודם, שלא לצאת להפגין מתוך סולידריות, או לקריאה שנשמעת כל אימת שהתקוממות כלשהי ׳חוטאת׳ בהפרת סדר – ״כאן המחאה איבדה אותי״. בעת הזו אנחנו פוגשים את הצורך הזה בקריאות להימנע מהפגנות פרועות מדי, כמו גם בתגובות העוינות שבהן נתקלים מי שחוששים עדיין להתחסן נגד קורונה, או מי שקוראים שלא לציית להנחיות הסגר.

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט טען שהפחד משיגעון יכול להופיע במקרים שבהם אדם כבר נחשף לשיגעון בעבר, אבל מרוב אימה קבר את ההכרה בכך במעמקי נפשו, כאילו לא התרחשה מעולם. מאותו הרגע, מבחינתו לא היה שיגעון, אבל הוא נותר דרוך לקראת האפשרות שיפרוץ. מנגנוני ההגנה של הנפש מגויסים כדי לשמור עליה מפני המפגש העתידי עם שיגעון – אשר כאמור, כבר נחווה.

כשם שהאינדיבידואל מארגן את ההגנות שלו נגד אימת השיגעון, כך גם קבוצות עוינות את כל מי שנחשד בעיניהן כאיום על הסדר התקין, כלומר כמחולל פוטנציאלי של אנרכיה. אבל במקרים רבים מנגנוני ההגנה הללו שוגים בזיהוי האיום האמיתי, שכן בשעה שהם מבקשים להגן מפני סכנת אנרכיה עתידית, האנרכיה שיראים מפניה כבר נחוותה.

כשם שהאינדיבידואל מארגן את הגנותיו נגד אימת השיגעון, כך גם קבוצות עוינות את מי שנחשד בעיניהן כאיום על הסדר התקין, כמחולל אנרכיה פוטנציאלי. אבל במקרים רבים מנגנוני ההגנה שוגים בזיהוי האיום האמיתי

בשנה החולפת נחשפנו למלוא האנרכיה שמשתוללת מתחת לכסות דקה ושברירית של סדר. על רקע משבר הקורונה, צורת החיים המוכרת לנו התערערה עד היסוד; על רקע המשבר הפוליטי, חזינו בטירוף מערכות כללי; ובשילוב בין השניים, הופקרנו לגורלנו בתוך כאוס טוטאלי.

המדינה לא ידעה לשמור עלינו ואנשים רבים איבדו את עולמם. אנחנו נכנסים ויוצאים מסגרים כעניין שבשגרה, כפופים לתקנות קפריזיות ונטולות היגיון שמשתנות חדשות לבקרים – פועל יוצא של ניהול משבר רשלני ומופקר. המדינה מתנהלת ללא תקציב, ללא שקיפות וללא אפשרות לביקורת. אמצעי אכיפה דרקוניים חודרים לתוך המרחב הפרטי. שורה ארוכה של תפקידים קריטיים בשירות הציבורי לא מאוישים. אין שום יציבות שלטונית והאמון שנחוץ לקיום מוסדות הדמוקרטיה – קרס.

כמו בארצות הברית, מחולל הכאוס הראשי נמצא בשלטון. האנרכיה היא המצע שבו הוא פורח ולכן היא משרתת אותו. אין לו דבר נורמלי להציע זולת הנורמליזציה שלה, ותמונת הניצחון שאליה הוא חותר – רמות תחלואה נמוכות ושיעורי התחסנות גבוהים – נועדה להסתיר את האנרכיה שנחשפה, ובכך להנציחה.

הדעת מתקשה לשאת את רמת הטירוף שנגלה לנגד עינינו. ניתן אולי להכיר בו באופן שכלתני, כעובדה יבשה, אבל קשה עד בלתי אפשרי להיות במגע רציף עם האימה שהוא מעוררת. רבים מדי מעדיפים לבלוע את הגלולה הכחולה ולשקוע מחדש במראית עין של סדר, שאותה מציעה החזרה לשגרה – או בלשון הקמפיין של נתניהו, ״לחזור לחיים״.

בשנה החולפת נחשפנו למלוא האנרכיה שמשתוללת מתחת לכסות דקה ושברירית של סדר. על רקע משבר הקורונה, צורת החיים המוכרת התערערה עד היסוד. על רקע המשבר הפוליטי, חזינו בטירוף מערכות כללי

לשם כך, הם עומדים על המשמר וקוראים להימנע כל פעולה שעלולה להצטייר כהפרת סדר, אפילו אם תכליתה הפוכה – להגן על הסדר, לשמור על החוק ולמגר את האנרכיה, כפי שמבקשים לעשות המפגינים בבלפור.

שלט בהפגנת בלפור. צילום: באדיבות מפגין

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ארז חרודי)

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

כמו הדחת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, גם הצורך הדחוף בהדחתו של נתניהו יהיה ברור למוסדות הדמוקרטיה הישראלית רק אחרי התפרצות אלימה כלפי מוסדותיה. איש לא יודע, גם לא כותב שורות אלה, האם זה יקרה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, או במשרד המשפטים בסלאח א-דין, או בביתו של אחד השופטים, או בבניין הכנסת. אבל אין כיום ספק שההתפרצות האלימה תתרחש.

כמו הדחת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, גם הצורך הדחוף בהדחתו של נתניהו יהיה ברור למוסדות הדמוקרטיה הישראלית רק אחרי התפרצות אלימה כלפי מוסדותיה

הסיבה היא אותה סיבה – שטיפת מוח תודעתית שמנהל האיש הנמצא בתפקיד הרם ביותר בדמוקרטיה. התעלמות מנורמות, חוקים, משומרי סף וממסורת דמוקרטית, כדי להישאר בשלטון ולעשות בו ככל העולה על רוחו. שטיפת מוח המתבצעת בהופעות פומביות בטלוויזיה, ברשתות החברתיות במספר אפליקציות, בכלי תקשורת הכפופים להשפעתו ומרותו ובפרסומים רשמיים של משרד רה"מ בכל יום ובכל עניין.

שופטי בג"צ שאישרו את כהונת נתניהו נצמדו לחיפוש סעיף בחוק המונע זאת. הם ביקשו את חוות דעתו של היועמ"ש, שכמובן טען שניתן לנהל משפט פלילי ולנהל במקביל גם את ממשלת ישראל – קרי את מדינת ישראל, עד לפסק דין חלוט. השופטים הסכימו בכפוף למסמך ניגוד עניינים שעליו יחתום הנאשם, שהוא יהיה מועמד לראשות הממשלה וכיום הוא כבר הפך ראש הממשלה בעקבות אותה פסיקה. המסמך לא נחתם ונתניהו מונה ומכהן למרות זאת. לכאורה בניגוד מוחלט לפסיקת בג"צ.

אבל הבעיה הקשה ביותר שעמה לא התמודד בג"צ ולא היועמ"ש, לא טמונה בכלל בניגוד העניינים ולא בבעיית הזמן של רה"מ נאשם, כלומר שעות שהותו של הנאשם בבית המשפט כאשר הוא צריך לנהל מדינה. שתי אלה הן בעיות קשות, חמורות ואקוטיות, אלא שיש חמורה מהן.

תפקיד ראש הממשלה הוא בהכרח תפקיד של מהנדס תודעה ומידע. מידע ותודעה.

ראש הממשלה היושב בראש צומת מקבלי ההחלטות בכל התחומים שבהם מדינה מתנהלת, יכול למעשה לסובב את המידע המתקבל ממערכות השלטון כרצונו ולדאוג כך להנדס את תודעת ההמונים כרצונו.

נתניהו כבר הוכיח שהוא עבריין לכאורה חסר עכבות ובושה בתחום הזה. הוא אישר את הצוללות המתקדמות למצרים ללא ידיעת שר הביטחון והרמטכ"ל. הוא העלים את מכירת החמקנים לאמירויות משר החוץ, שר הביטחון והרמטכ"ל. הוא אפילו לא גילה לשרים המופקדים על התחומים המרכזיים הללו את ההסכם לנורמליזציה עם האמירויות, עם בחריין ומרוקו.

ראש הממשלה היושב בראש צומת מקבלי ההחלטות בכל התחומים שבהם מדינה מתנהלת, יכול למעשה לסובב את המידע המתקבל ממערכות השלטון כרצונו ולדאוג כך להנדס את תודעת ההמונים כרצונו

אין לדעת אילו עוד דברים עשה נתניהו על דעת עצמו כשהוא מהנדס את תודעת הכפופים לו, כשהוא יודע לבדו שבכך הוא מכין את הנדסת תודעת ההמונים ליום ולשעה שיהיו נוחים אך ורק לו.

כיום מנהל נתניהו את המאבק במגפת הקורונה כרצונו. קבינט הקורונה כפוף אליו. שותפו הפוליטי גנץ חלש מידי – אישית ופוליטית. אנשי המקצוע והפקידים כפופים למרותו של הנאשם הרה"מ וממלאים אחר הוראותיו. כך נאלצים אזרחי ישראל כולם, להיכנס לסגר הפוגע בגופם, בנפשם ובעסקיהם, גם אם רבים מאנשי המקצוע טוענים שאין בו צורך וכי יש דרכים אחרות להילחם במגפה. נתניהו לבדו מכריע. לבדו מהנדס באותו ערב של הכרעה את תודעת ההמונים. לבדו הוא מוסר מידע בהצהרות לטלוויזיה, לרוב מידע שקרי. כרצונו ובאמצעות המידע שהוא מחליט למסור הוא שולט בתודעת ההמונים.

גרוע מכך. הציבור הרחב – קשישים באוכלוסיות הסיכון, נכים, חולים, והציבור הרחב בכללו, אינם יכולים לבדוק מידע על נגיף הקורונה והחיסונים שפותחו נגדו. כל אזרח נדרש כיום להחליט אם להתחסן או לא, להתלבט אם זה למען בריאותו או למען ניסוי רפואי של חברת פייזר שקיבלה אישור מראש הממשלה לבדו לחסן את כל אוכלוסיית ישראל. זהו מצב מטורף. חסר אחריות. אין מילים בעברית להגדיר את חומרתו – כל אזרח ואזרח תלוי במידע שמספק ראש הממשלה הנאשם בפלילים. כל אחד ואחת מאיתנו תלוי בהנדסת התודעה שהוא מפרסם, מפמפם, מבשל וטוחן למוחם של מיליוני אזרחים חסרי אונים.

הכל למען ענייניו האישיים. משפטו. גורלו. בחירתו באופן אישי בבחירות הקרובות.

ההקלטה של שיחתו עם השולמנים, כפי שפורסמה בחדשות 12, מצביעה על דפוס התנהגות כזה בגלוי. בקולו. נתניהו פשוט אומר שככל שהקורונה עולה, המנדטים שלו יורדים ולהיפך. אומר בקולו שפוליטיקאים מסוימים עושים בדיוק כרצונו (ובכך הם לא עושים את מה שציבור בוחריהם מצפה מהם). נתניהו פשוט מאשר שהוא מהנדס המידע והתודעה.

נתניהו אמש בשיחה עם השולמנים מבטיח שאחרי הבחירות יוכל לקדם מהלכים דרמטיים כמו פירוק ועדי העובדים כי אנשים כמו כחלון כבר לא יעמדו בדרכו. לדבריו החרדים וסמוטריץ׳ עושים כל מה שהוא אומר להם. pic.twitter.com/1BZLYi8DDt

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) January 14, 2021

נתניהו בחר בימים אלה לשנות את יחסו לאזרחים הערבים והחל מיד בהנדסת תודעה ושקרים שנועדו לטעת בקרב שומעיו הערבים כי הוא בעצם תומך בהם, אוהב אותם, ייענה לצרכיהם וכי כל עברו כמי שהסית נגדם וכינה אותם "תומכי טרור" המבקשים להשמיד את ישראל, אינה נכונה. נתניהו מבצע מהלך של שטיפת מוח תודעתית כדי לזכות בקולות של ערביי ישראל או לגרום להם לפחות שלא להצביע למפלגות המייצגות אותם.

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם האם ההפצצות של חיל האוויר בסוריה, העלולות לגרור את ישראל למלחמה עם איראן או סוריה, אושרו על דעת שר הביטחון והרמטכ"ל או שנתניהו לבדו נותן את ההוראה ואת האישור כמעט מדי שבוע?

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם, האם ההפצצות של חיל האוויר בסוריה, העלולות לגרור את ישראל למלחמה עם איראן או סוריה, אושרו על דעת שר הביטחון והרמטכ"ל, או שנתניהו לבדו נותן את ההוראה ואת האישור כמעט מדי שבוע?

שופטי בג"צ צריכים לשאול את עצמם האם האישור לחברת פייזר לשלוח מליוני מנות חיסון תמורת מידע על כל אזרחי ישראל בתרופה שהיא למעשה תרופה ניסיונית, ניתנו על דעת מערכת מקצועית, רפואית ומשפטית, או על דעתו של הנאשם נתניהו בעת שהוא ממתין לפתיחת משפטו ושוקל את ההשלכות של עליית התחלואה על מספר המנדטים שיקבל בבחירות.

שופטי בג"צ והיועמ"ש חייבים לציבור את הנימוק על החלטתם לאפשר לאדם כזה לנהל את ההחלטות הקריטיות ביותר לגורלה של מדינה שלמה, בעת שהוא עצמו עומד לפני סכנת הרשעה וכלא, ואלו משפיעים על החלטותיו ביחס לניהול המדינה.

כשנתניהו בחר לעמוד בבית המשפט המחוזי ולתקוף את כל מערכות המשפט, הפרקליטות והמשטרה, שופטי בג"צ והיועמ"ש היו חייבים להורות לו באותו יום לפנות את משרד רה"מ.

זו הייתה התפרצות ראשונה נגד הדמוקרטיה הישראלית. ההתפרצות הבאה כבר תהיה בידי המון מוסת שלא יקבל את הכרעת בית המשפט או את הכרעת הבחירות או את הכרעת היועמ"ש – אם מי מהם יחליט, למשל, כי נתניהו חייב לצאת לנבצרות.

המילים הקשות כבר נאמרו והוטמעו במוחם של אוהדיו. הכתובת כבר מרוחה על קירות בית המשפט, הכנסת ומשרד רה"מ.

כמו אירועי תקיפת בניין הקפיטול והשבתת הקונגרס האמריקאי באלימות, גם בישראל צריכים פקידי הממשלה, חברי הכנסת, השופטים והשוטרים המאבטחים את המוסדות הללו, להבין כבר עכשיו שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת כיום תחת מתקפה של מהנדס התודעה והמידע. הוא שנמצא בתפקיד הבכיר ביותר, הוא גם הסכנה הגדולה ביותר למשטר הדמוקרטי בישראל, ועליהם להגן על הדמוקרטיה מולו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.