מבצע החיסונים המפואר תופס את מקומו במצעד הגאווה הלאומי לצד הצלחות אחרות החל מההיי-טק, דרך הייצוא הטלוויזיוני ועד לקולינריה המשובחת ללא ספק.

רק חבל שההצלחה מדגישה גם את חוסר המוסריות וקוצר הראייה של המדינה כלפי הפלסטינים.

מבצע החיסונים תופס את מקומו במצעד הגאווה הלאומי לצד הצלחות כמו ההיי-טק, הייצוא הטלוויזיוני והקולינריה. רק חבל שההצלחה מדגישה גם את חוסר המוסריות וקוצר הראייה של המדינה כלפי הפלסטינים

על פי נתונים רשמיים ואמינים, ישראל נתנה לפחות את החיסון הראשון ל-28% מאוכלוסייתה והשאירה הרחק מאחור את איחוד האמירויות במקום שני – וממש עושה בית ספר וארה"ב ואירופה (שם הקצב נע בין שליש לרבע לשלנו).

להצלחה אבות רבים. יש אשר מעניקים קרדיט לביצועיזם הישראלי המיטיב לנפץ מחסומים ולדאוג לפרטים בהמשך. איפה זה, ואיפה העיכובים הרגולטוריים והחשש להפצה שוויונית שמעכבים את אירופאים.

אחרים מציינים את מערכת הבריאות היעילה והדיגיטלית של ישראל שנוצרה על ידי ממשלות בעבר. זהו מודל מופתי המושתת עך רגולציה נכונה, חקיקה חכמה ומימון ציבורי המשולב עם אופציות פרטיות – תמהיל שאמריקה, עם כישלונותיה המרהיבים בתחום, יכולה ללמוד ממנו.

העובדה שכ-10 מיליון הישראלים מרוכזים באזור גיאוגרפי די קטן עוזרת. ונראה שגם ישראל הסכימה לשתף נתונים אנונימיים עם פייזר במעין ניסוי.

לא חסרים פתאים שמקלסים את ראש הממשלה בכל אשר יצעד. ואכן, למרות הגועל מברברת ה"אני אני אני" של האיש,  סביר לחשוב שעם בחירות מתקרבות, חסינות מתמהמהת ומשפט שוחד מתנהל, בנימין נתניהו ניסה בכל כוחו להבטיח שזה יעבוד לא רע.

אז נגיד שאפו על זה שלהבדיל מהסגרים הדיפרנציאליים, הרמזור, התקנים, ההשקעה הלא קיימת בבריאות, והפיצויים האפסיים לעצמאים ולנפגעי האבטלה ההמונית, את זה הוא לא שיבש ואפילו אולי קידם.

סביר לחשוב שעם בחירות מתקרבות, חסינות מתמהמהת ומשפט שוחד מתנהל, נתניהו ניסה בכל כוחו להבטיח שזה יעבוד. אז שאפו על זה שלהבדיל מיתר הדברים, את זה הוא לא שיבש ואפילו קידם

אך לנתניהו אין מצביעים בגדה המערבית או בעזה (פרט למתנחלים) וקופות חולים אינן פועלות באזורים הפלסטיניים. כך שלמרות שדאג להצטלם עם אזרחים ערבים המקבלים חיסונים, הוא לא הרים אצבע כדי לעזור לפלסטינים.

כמו רוב הדברים הלא נכונים שישראל עושה, מדיניות זו אינה לחלוטין בלתי ניתנת להגנה. ישראלים עדיין רואים את הפלסטינים כאויבים במידה ניכרת, ובמקרה של עזה אין עוררין כי שלטון החמאס שם הוא אכן כזה. וישראלים גם מאמינים שהמדינה נפטרה מהפלסטינים בכך שהסכימה להקמת הרשות הפלסטינית בשנות התשעים ונסוגה מעזה בשנת 2005. מדינות אינן חייבות בדרך כלל לספק חיסונים לשכנותיהן.

הבעיה עם השקפה זו היא שהיא פשוט שגויה, במיוחד בגדה המערבית.

הרשות הפלסטינית שולטת באיי שטח לא רציפים וישראל שולטת במעברים ביניהם ובזכויות בנייה ובמשאבי הטבע באזורים שביניהם. שום דבר לא נכנס או יוצא – כולל סחורות ואנשים – מבלי שישראל אישרה. אזורי האוטונומיה הפלסטינים דומים לדירות בבניין בו ישראל שולטת במדרגות, בכניסה, בגג, בחצר ובכביש הגישה.

גדר הביטחון יוצרת תחושה של גבול בין שתי ישויות, המבלבל  ישראלים אך לא פלסטינים: לרובם אסור לעבור לישראל (למעט באמצעות מערכת היתרים מסויטת) בעוד המתנחלים וישראלים אחרים נכסים ויוצאים כאוות נפשם.

יתר על כן, בעוד שכולם מעמידים פנים שמחמוד עבאס הוא "נשיא", מרבית סמכויותיו דומות למישור המוניציפלי. יש פרלמנט פלסטיני שמעביר חוקים פלסטינים ויש בתי משפט פלסטיניים – אבל כאשר ישראל רוצה לעצור מישהו בלב אזורי האוטונומיה, שירותי הביטחון שלה שולפים אותו משם באין מפריע. אז הממשלה השלטת באמת שם היא של ישראל, זו שהפלסטינים לא בוחרים. כך מאז 1967, מצב לא דמוקרטי בעליל שלא עומד להשתנות.

לא המפה ולא עין המצלמה תומכות ברעיון של הפרדות שכבר הושגה. בגדה המערבית יש התנחלויות יהודיות שמתגוררים בהן כמעט חצי מיליון אנשים, שרבים מהם חיים בטווח ראייה ובמרחק זריקת אבן משכניהם המקומיים. המתנחלים מקבלים חיסונים; שכניהם ב"מדינה האחרת" לא.

אין לנתניהו מצביעים בגדה המערבית או בעזה (פרט למתנחלים) וקופות חולים אינן פועלות באזורים הפלסטיניים. כך שלמרות שדאג להצטלם עם אזרחים ערבים מתחסנים, הוא לא נקף אצבע בעזרה לפלסטינים

נתניהו אוהב להקרין אמריקאיות עם אמירות סטייל "אם זה מגעגע כמו ברווז, זה ברווז". כל הסיטואציה הזו, אם כן, מגעגעת כמו עבודה בעיניים.

לכן אין זה מפתיע שישראל מתמודדת עם קריאות לעשות משהו בקשר לחיסונים למען הפלסטינים.

מה בדיוק – זו שאלה פתוחה. האם חייבים לפלסטינים סבסוד מלא, כפי שקבלו אזרחי ישראל? מי יודע; יתכן שלא. אולי רק לדאוג שיקבלו את החיסונים כחלק מאותה עסקה, וישלם מי שישלם? אולי מימון חלקי? מה עם עזה? באמת עם החמאס יש בעיה. אבל אולי לעזור אפילו קצת, למישהו? במשהו?

הרשות הפלסטינית אמרה כי על ישראל מוטלת "חובה" לחסן פלסטינים, בהצהרה לפני שבועיים. היא האשימה את ישראל ב:

"אפליה גזעית נגד העם הפלסטיני ושלילת זכותם לבריאות".

מומחים בלתי תלויים באו"ם אמרו שזה:

"לא מקובל מבחינה מוסרית ומשפטית"

לא לעשות דבר. HUMAN RIGHTS WATCH דרש את זה גם, וארגון האו"ם לזכויות אדם אף הצהיר כי זאת חובתינו תחת אמנת ג'נבה המתייחסת לשטח כבוש.

לך תסביר לגויים האלה שבהתאם לישראבלוף בואכה נחלת אבות אין בכלל כיבוש.

אינני טוען שחלה על ישראל ממש ח ו ב ה משפטית או אפילו מוסרית להעניק לכל הפלסטינים חיסונים; המצב מורכב מכך. אני כן קובע שהאדישות הטוטלית לא תואמת אף היא את המציאות הייחודית והקשה. היא לא הוגנת, היא לא חכמה והיא בוודאי לא נראית טוב.

בניצחון מרשים לצביעות, הישראלים שנלחמו הכי חזק למנוע את הקמת הרשות הם בדיוק אלה הנאחזים היות בקיומה כדי לפטור את ישראל מכל אחריות. זה היה הימין הישראלי, תחת נתניהו עצמו, שהקים מהומה נגד אוסלו. מהומה שקרעה את החברה הישראלית לגזרים והסתיימה ברצח רבין. הם רצו לשמור על הכיבוש הצבאי הישיר וצווחו

"לא לתת להם רובים"

– אותם רובים שהיום משמשים ל:

"שיתוף הפעולה הביטחוני".

מצאתי את עצמי, כיו"ר התאחדות העיתונאים הזרים, מול לשכת העיתונות הממשלתית, שלפני 19 שנה ביטלה את תעודות העיתונאי של פלסטינים העובדים בתקשורת הזרה. מנהל לע"מ דני סימן אמר:

"אתם חושבים שיהודה ושומרון לא חלק מישראל, אז למה שאנו ניתן להם תעודות?".

התשובה הייתה כי חיילים ישראלים כן שם, והם עוצרים אותם אם אין תעודות. כזהו, הרי, המוח שהמציא פטנטים.

מומחים באו"ם אמרו שזה: "לא מקובל מבחינה מוסרית ומשפטית" לא לעשות דבר. נטען כי זו חובתנו תחת אמנת ג'נבה בנוגע לשטח כבוש. לך תסביר לגויים שבהתאם לישראבלוף בואכה נחלת אבות אין בכלל כיבוש

כבר חצי מאה ישראל מנסה לתפוס מרובה בעניין הפלסטינים. אבל יש עכשיו מגפה בינלאומית וזה לא הזמן לשטויות. ישראל נדיבה ביותר כאשר מדובר בשבטים רחוקים שאסון היכה בהם – או אז היא שולחת רופאים ובתי חולים שדה לרחבי תבל ממש, מהאיטי ועד לליבריה. לא כך עם הפלסטינים – אבל דווקא שם אנחנו זקוקים נואשות לתמורה.

שערו לעצמכם את הקרמה הטובה, את מימדי ההפתעה ואת התזוזה האפשרים בדעת הקהל אם פעם אחת לא היינו  קטנוניים איתם. תחשבו על זה כמעין ניסוי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

לא ברור כמה התקדמנו מאז מלכות אחשורוש בפרס. אחשורוש מתייחס לוושתי, אשתו המלכה, כחלק מרכושו. הוא רוצה להראות את יופיה לכל שריו, והיא מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג.

ושתי מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה, להראות את יופיה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג

אסתר, הנערה היתומה והצנועה, נבחרה אולי בשל הרושם העדין שעשתה. היא לא פמיניסטית לוחמנית. ושתי היתה מעידה חד פעמית והנזק יתוקן באמצעות מלכה מז'אנר אחר. לא ממורמרת, לא כועסת, לא דעתנית ולא לוחמנית. יפה ושותקת. חכמי התלמוד תארו את אסתר כפסיבית ושתוקה:

"אסתר קרקע העולם היתה" (מסכת סנהדרין, עד).

וכוונתם שהיא היתה שקטה ופסיבית כמו אדמה חרושה. זהו דימוי קשה מאד. עורכת הדין אושרת שוהם נדרשה לביטוי הזה וכתבה סביבו מדרש חדש. המדרש שלה מופיע בספר דרשוני (חלק 2), ספר המאגד בתוכו מדרשי נשים שנכתבו בעשורים האחרונים.

זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים רבים אותם מילאו חכמים בדרשות. הם זכו ביכולת לספר את הסיפור, לכתוב את ההיסטוריה ואת הנרטיב. הבעיה היא שעם כל הגיוון וריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק חמישים אחוז של החברה.

התנועה הפמיניסטית הדתית החזירה את הקול הנשי לכותלי בית המדרש, השיבה לנשים את היכולת לכתוב מדרשים ואת היכולת לכתוב את הסיפור מנקודת המבט הנשית. גילוי נאות: מדרש שכתבתי מופיע גם הוא בספר.

"אמרו להם חכמים 'אסתר קרקע העולם היתה' שאינה עושה מעשה אלא הוא (אחשורוש) עושה בה".

משעמד מרדכי ואמר לה לאסתר 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו' (מגילת אסתר פרק ד, יד)

זעקה נגדו: אני החרשתי כל ימיי ואתה אומר לי אם החרש תחרישי?! אני בכיתי וכאבתי במסתרים, ואתה, שרק טעמת טעם כאב, מייד זעקת בקול, שנאמר 'ויזעק זעקה גדולה ומרה'. אף אני לא אשתוק עוד, אף אני לא אסתיר ולא אסתר.

עוד מרדכי הולך ומוסיף 'ואת ובית אביך תאבדו', אמרה לו אסתר: 'אתה לקחתני כבת, אתה הוא בית אבי! תולה אתה גורלך בגורלי?' מייד עמדה ונטלה כח דיבור שנאמר 'ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי' נטלה כח בקשה ודרישה שנאמר 'שאלתי ובקשתי'.

לסוף שלחה להם לחכמים, חייכם, אתם אמרתם 'אסתר קרקע העולם היא' שאינה עושה מעשה, ולסוף נאמר 'ומאמר אסתר קיים'". (אסתר ט, לב)

זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים אותם מילאו חכמים בדרשות וזכו לכתוב את ההיסטוריה והנרטיב. הבעיה היא שעם כל ריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק 50 אחוז של החברה

המדרש של שוהם מצביע על נקודת המפנה בסיפור, על התפנית בעלילת חייה של אסתר. אחרי שמרדכי כפה עליה שתיקה בבית המלך, לפתע הוא כופה עליה לזעוק יחד עמו, לפרוע את כל הכללים בבית המלוכה ולסכן את עצמה למוות.

אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה מאד לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו קשות על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה אסתר כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים. תם עידן השתיקה. תם עידן הצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות, כביכול יודע איך העולם מתנהל אבל בעצם מטיל עליה את כל כובד האחריות. היא נחלצת מהעמדה השתוקה ומתחילה לפעול ולספר את הסיפור בעצמה.

היכולת לספר את הסיפור של חייך בעצמך, מרפאת. היכולת לעשות מעשה עצמאי, מרפאת. היכולת להפסיק לעבוד במסירות במפעל החיים שמישהו אחר מנהל זו החלמה. כדי להחלים מיתמות, מבדידות, מפוגענות, ומשליטה צריך קהילה תומכת וצריך מקום.

אדמת מרפא נשית היא מקום המיועד להחלמה עבור נשים שמתמודדות עם משבר נפשי בעקבות אלימות מינית. מדובר במענה ראשון מסוגו בעולם שמאפשר לקבל טיפול מותאם טראומה מינית, טיפול גופני, נפשי ורוחני.

במרכז הטיפול נמצאת האישה והיא זו שיודעת כיצד לרפא את עצמה. הטיפול מיועד לנשים שפעמים רבות עמדו על סף תהום רגשי ופיסי וכמעט אבדו את חייהן.

אמ"ן שוכנת בטבע ירוק ומספקת לנשים השוהות בו מרחב של תקוה והחלמה. שערי אמ"ן נפתחו בתקופת הקורונה, כשנשים רבות התדפקו על הדלתות משום שלא יכלו להישאר לבד. בימים אלה מתקיים קמפיין שיאפשר את המשך קיומה.

אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה היא כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים, השתיקה והצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות

כדי לקחת חלק היכנסו ותרמו. כדי לראות ולהתרשם היכנסו לכתבה המצורפת ששודרה בכאן 11:

אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. מלמדת מדיטציה ופרשת השבוע ב"מתן". חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". נשואה, אם וסבתא.

מי שטועה פעם אחת, בסדר – כולנו טועים. מי שטועה פעם שנייה, חבר טוב צריך להעיר לו, אבל מי שטועה פעם אחר פעם, גם אחרי שהטעות הכרונית גורמת נזק כבד לאיש ולסביבתו, הרי זאת בעיה מסדר גודל אחר.

במה הדברים אמורים? באובססיה של מערב אירופה וחוגים רחבים בארצות הברית לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות.

אי אפשר לכפות דמוקרטיה. או שאתה דמוקרטי או שאתה לא. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה.

מערב אירופה וחוגים רחבים בארה"ב אובססיבים לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות. אבל אי אפשר לכפות דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה

גם למערב אירופה ולארה"ב לקח דורות עד שהתפתחויות היסטוריות, שהתחילו במגנה קרטה באנגליה במסעי הצלב, עבור דרך המהפכה הצרפתית, אביב העמים באירופה במאה ה-19 והמהפכה האמריקאית – עד שהתגבשו הדמוקרטיות המערביות המוכרות לנו היום.

דמוקרטיה מתקיימת בחברות שרוצות אותה. בחברות שלא רוצות אותה – היא לא תתקיים. אי אפשר לכפות דמוקרטיה מבחוץ – חוץ מהיוצא מן הכלל של יפן אחרי הטראומה הגדולה של מלחמת העולם השנייה.

אם מערב אירופה לוחצת על אבו מאזן לערוך בחירות, היא חייבת לדעת שהיציבות היחסית שהושגה במשולש ישראל, אשף וחמאס עלולה להתערער.

ולא צריך לנחש – אחרי שקונדוליסה רייס האמריקנית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות אשר נתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרשות הפלסטינית שהעלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות שמדובר בהם עכשיו לרשות הפלסטינית לא יסתיימו אחרת.

משבר לוב הגדול גרם לאירופה נזק בלתי הפיך. כאשר פרץ הסער הערבי הדיקטטור הגדול של לוב, מועמר קדאפי, היה משרת נאמן של מדינות מערב אירופה. הוא חיסל את תוכנית הגרעין הסודית שלו, עצר את ההגירה מאפריקה ליבשת הנוצרית, לחם באל-קאעידה, היה מקור יציב של אנרגיה והשקיע סכומי עתק בכלכלה האירופית.

כאשר ביקש לדכא את המרד נגדו וכמעט הצליח, אומנם בשיטות דיכוי האופייניות לדיקטטורים מסוגו, אירופה התערבה מפאת "זכויות האדם" והתלהבות מ"האביב הערבי" שלא היה ולא נברא.

אחרי שקונדוליסה רייס האמריקאית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות, שנתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרש"פ העלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות עכשיו לרש"פ לא יסתיימו אחרת

ומי החליף את קדאפי? אנרכיה, שבה האיסלאם הרדיקלי משתתף בחגיגה הגדולה. את אירופה שטף, ועדיין, זרם פליטים מאפריקה, אספקת האנרגיה השתבשה לחלוטין, ולחלל הריק חדרה תורכיה תוך עימות עם ציי המלחמה של איטליה וצרפת.

האם מישהו במערב למד לקח? לא נראה. הרשות הפלסטינית זכתה לשנות יציבות ארוכות. אבל המערב חושב שהרשות היא בלגיה – והיא לא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.