הבריטים היו פעם מהעמים המפוכחים יותר, גם אם לא במובן המילולי. אבל התנהלותם בימינו ממש פרועה.
ראשית, בשנת 2016 הצביעו על חודו של אחוז לעזוב את האיחוד האירופי בגין הנחות שווא, בניגוד לרצון הצעירים, ותוך הסתכנות בפיצוץ איחוד אנגליה עם סקוטלנד.
לאחר מכן, צצה ההתנגדות המוזרה למשאל עם חוזר – גם לאחר שאופי העסקה הלא אטרקטיבית עם האיחוד התגלה לעיני כל, וגם בקרב רבים מתומכי ההשארות באיחוד. "ברקזיט פרושו ברקזיט," התעקשה תרזה מיי. זו היתה קנאות תמוהה למילה שהומצאה לפני אך שנים כסוג של בדיחה על משקל ה"גרקזיט" הנשכח (כשחשבו שיוון היא זו שתפרוש מהאיחוד).
הכניעה של תומכי ההשארות לא הביאה פיוס לאומי. מצאתי כאן תיעוב הדדי בין הצדדים (תומכי העזיבה ותומכי ההשארות) שמזכיר את המצב ישראל ובארה"ב לאחרונה. חיפשתי מכנה משותף ומצאתי ששלושתן דמוקרטיות המקוות שמצביעים הנתונים לזומביפיקציה של מדיה חברתית וטלוויזיית ריאליטי יבחרו בצורה נבונה בסוגיה מורכבת.
כעת, כאשר השמרנים ככל הנראה עומדים להכתיר את בוריס ג'ונסון כראש ממשלה החודש, המדינה תגיע לרמה חסרת תקדים של הפקרות.
אני לא מתייחס רק לג'ונסון עצמו, למרות שהוא אכן פרובוקטור קרקסי שאומר דברים כמו "המדיניות שלי בנוגע לעוגה היא בעד לאכול וגם בעד לשמור". אני גם לא מתכוון לעובדה המוזרה שמנהיגה של ציבור מגוון ייבחר בהצבעה בדואר בקרב 160 אלף שמרנים, רובם גברים לבנים לא צעירים שנראה שיתמכו בג'ונסון ויהי מה (המשטרה זומנה לאחרונה לביתו לאחר קטטה שלו עם חברתו).
לא – הדבר המדהים באמת הוא שבריטניה עומדת לחרוג מחוק טבע של דמוקרטיות: קיומו של אל-כשל מובנה העונה לשם "האפשרות הפחות גרועה". זהו דבר שבמדינה זו, כמו בישראל ובארה"ב, תמיד בנו עליו.
הבוחרים נאלצו פעמים רבות לבחור בין ליצנים מכל הסוגים, אך תמיד אחד היה גרוע יותר. לא תמיד ניצח הפחות גרוע, אבל לאנשים ששמו לב (לא תמיד הרוב) היה ברור מה זהותו.
כדי שהכתרתו של ג'ונסון תשיג אבן דרך זו, צריך בצד השני את מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין.
ברחובות לונדון החודש לא מצאתי נפש חיה שיכלה להכריז בגאווה על תמיכה באחד מהשניים. רבים אמרו שלראשונה לא יצביעו (כמעשה סטלנים תל אביבים מבולבלים).
ישנן אלטרנטיבות ללייבור ולשמרנים, כמובן, ויש להניח שיתחזקו בבחירות הכלליות הבאות. בבחירות האחרונות, ב-2017, שתי המפלגות הגדולות גרפו ביחד 82.4% מהקולות; זה יירד, אבל אף אחד לא חושב שהדמוקרטים הליברליים, הירוקים, מפלגת הברקזיט או כל אחת אחרת תזכה. זה יהיה בוריס או קורבין.
בדרך כלל במצבים כאלה אני מפציר באנשים לבחור את האפשרות הפחות גרועה, כי מתמטית אי-הצבעה מסתכמת בחצי הצבעה עבור האפשרות הגרועה. אבל הזוג שלפנינו עשוי באמת להיות גרוע באותה מידה! הבה נבחן כיצד הגיעה בריטניה לאי-סבירות סטטיסטית שכזו.
למרות היותו בעל השכלה גבוהה מאד, ג'ונסון עשה קריירה מלהעמיד פנים שהוא סוג של מלח הארץ. הוא הפך לעיתונאי משפיע בזכות מאמרים שלעגו לאיחוד האירופי, אך גם הסתבך בגסויות, גזענות ואי-דיוקים – ואף ופוטר מהטיימס בשל כך. עם המוניטין שכזה זכה בנקל במושב פרלמנט מטעם השמרנים לפני כעשרים שנה. בכל הנוגע ליחסים מעורערים עם האמת, הוא הקדים מאד את דונאלד טראמפ.
תומכי ההשארות מתעבים את ג'ונסון בתור הדובר הרהוט ביותר של הקמפיין השקרי בעד עזיבה (מי שמעוניין בפרטים המבישים מוזמן לעיין בהם כאן). אחרי המשאל הוא נעלם לתקופה אבל בכל זאת נעשה מזכיר חוץ בממשלת מיי. בתפקיד זה, כמו כשכיהן כראש העיר של לונדון, הוא הצטיין בעיקר בהאצלת סמכויות. עכשיו הוא תומך ביציאה מהאיחוד גם ללא עסקה באוקטובר (אלא אם כן האיחוד האירופי ישפר בצורה בלתי סבירה את תנאי ההסכם שנחתם על-ידי מיי ונדחה על-ידי הפרלמנט). "מומחים" חוזים מחסור במזון ובתרופות, וקטסטרופה בסחר ובמכס. אבל השמרנים לא מתרשמים.
אם זה יקרה, הלאומנים הסקוטיים ירצו לפרוש מהממלכה המאוחדת כדי לחזור לאיחוד האירופי בעצמם. זה לא יהיה קל, אבל זה יכול לקרות. כל מחוזי בסקוטלנד (שלה עשירית אוכלוסיית אנגליה) הצביעו בעד השארות, ומתעבים שם את ג'ונסון, שבסגנונו הוא קריקטורה אנגלית של ממש.
ג'ונסון נראה כלא נרתע מהימור פרוע של עזיבה ללא הסכם, בעוד שהסקרים מראים תמיכה גוברת במשאל עם חדש. בכלל, סקרים לאורך השנים הראו תמיד תמיכה חזקה בהשארות באיחוד; תוצאת משאל עם 2016 היתה אנומליה והצבעת מחאה כללית, ורוב מצביעי הלייבור שונאים אותה. אי לכך, היה נראה שזה הזמן של הלייבור לפרוח.
אבל לא כך הדבר, מכמה סיבות. ראשית, מיעוט מתומכי הלייבור הצביע בעצם בעד עזיבה, וזה מסבך את העניין. ויש גרעין בלייבור שזוכר שבאופן משונה, בשנות השבעים הייתה זו דווקא מפלגת הלייבור שהתנגדה להצטרפות לאיחוד, כאשר השמרנים היו בעד. קורבין הוא שריד למנהיגי המפלגה דאז שתיעבו את האיחוד האירופי כ"מבנה קפיטליסטי ". כמו אנשים רבים בשמאל קשה קורבין הוא שקרן גרוע ופשרן לא מיומן. הלהט המשיחי לחזון הסוציאליסטי לא מאפשר דברים כאלה.
בניגוד לברני סנדרס האמריקאי (שאת משנתו הסבירה בארץ לא מבינים בכלל), קורבין הוא סוציאליסט אמיתי שרוצה (לא ברור אם יוכל) להלאים תעשיות ולהטיל מיסוי רצחני על "עשירים" (כשהכוונה לבני המעמד הבינוני-גבוה שמבזבזים כל פרוטה ובזאת תורמים לצמיחת הכלכלה). קורבין מצליח להבהיל את הסקטור הפיננסי בלונדון (שהוא קריטי למדינה וגם דומיננטי בתחומו, עדיין, באירופה) אפילו יותר מאשר הברקזיט. וזה מדהים, כי הם מתעבים את הברקזיט.
קורבין לא יכול לשקר, וזה חבל. כי כאשר הוא דובר אמת מרדנותו האינפנטילית משהו גורמת לו להישבע אמונים לטיפוסים מפוקפקים מהוגו צ'אבז ועד חזבאללה. מנהיגי המפלגה נחרדים מהאסון אך מנועים מפעולה: תקנון המפלגה איפשר לחצי מיליון רדיקליים (שכועסים על המשבר הפיננסי מ-2008) להצטרף למפלגה ולהפוך את קורבין לחסין.
ישבתילארוחת ערב עם טיפוסים פיננסיים בלונדון שלא יודעים במי לתמוך. הנושא היה נראה אבוד עד שאחד מהם הכריז פתאום: "אני אעשה פאקינג בחירה. קורבין הוא היותר גרוע כי קורבין הוא פאקינג אנטישמי."
אנטישמיות היא האשמה קשה, אבל אני לא אחד שבאופן אוטומטי מאמין למאשים. לקורבין יש סיבולת מוזרה לאנטישמים והדבר פגע בצדק במפלגתו, אבל אני לא משוכנע שהוא עצמו כזה. לא שמעתי אמירות שיוכיחו זאת. הוא כנראה לא ציוני גדול, אבל כאשר הכלכלה מספר חמש בעולם עומדת לירות לעצמה בברך, נראה לי מגוחך להתרכז דווקא בזה.
חבר אחר בקבוצה צץ עם רעיון משלו כיצד לפתור את ה"פאקינג כשל הטוטאלי של הדמוקרטיה שנוצר כאן, כמו בישראל" (כך הם מדברים): להצביע בעד הדמוקרטים הליברלים, מפלגה קטנה שרוצה משאל עם שני כדי לבטל את הראשון, מתוך תקווה שהם יהיו לשון מאזניים ויסחטו את זה מאחת המפלגות הגדולות תמורת שלטון.
זה לא רעיון רע. אבל מדובר באדם עם אגו מנופח דיו (אני אישית ראיתי אותו פעם מרצה באריכות על רומניה בפני ראש ממשלת רומניה ההמום). לא תמכתי ברעיון רשמית, ואמשיך להרהר בעניין.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan
האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.
אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.
האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה
רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.
ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW
— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022
מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.
אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.
וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.
אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו
ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!
אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.
אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי
למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.
הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.
במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.
ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.
אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).
אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות
וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.
אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.
זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.
נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.
מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.
כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)
נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות
סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.
אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.
זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.
העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.
תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.
העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות
בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan
עוד עיוות קטן שיימשך בחסות הטרלול הפוליטי הגדול
האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם