לצד מספר עיתונאים מעולים, ברור שהתקשורת המסחרית כוללת גם ריקבון ציני, סילופים מובנים ונטייה בידורית על חשבון דיון רציני.

אני לא מדבר רק על המראיינת המצחקקת שאמורה הייתה להתכונן לעומק במחיצת חבריה למערכת ולשאול שאלות קשות בנושאים קיומיים של חיים ומוות, של כלכלה ופוליטיקה ושל עצם קיומה של הדמוקרטיה הגוססת. במקום זאת התמסרה ללא תנאי לנוכל הבלתי נסבל.

אני לא מדבר רק על המראיינת המצחקקת שאמורה הייתה להתכונן לעומק ולשאול שאלות קשות בנושאי חיים ומוות של כלכלה ופוליטיקה ושל עצם קיומה של הדמוקרטיה הגוססת. במקום זאת התמסרה ללא תנאי

אני גם לא מדבר רק על החובה להציג מיד, בזמן אמת ובכותרת גדולה את הפרכת השקרים המהממים של נתניהו (אני מודה שזה לא קל: הוא יורה אותם בצרורות, בחוסר עכבות שמדהים כל אדם בעל מצפון, ובזחיחות שמרתיעה כל אישה הגונה).

אני לא מדבר רק על כך שראיון תקשורתי שכל מהותו בדמוקרטיה היא לשאול שאלות רציניות בניסיון לדרוש תשובות אמיתיות למצוקות ענק של הציבור, הופך למופע תעמולה מבעית של איש מסוכן אחד.

אני מדבר גם על מיסגורו השקרי של הראיון בידי חברת החדשות של ערוץ 12: הכותרת באתר N12 הייתה "נתניהו שובר שתיקה ארוכה"!

תגידו לי, אתם מתכוונים לסילוף הנורא הזה ברצינות? האיש לא מפסיק לדבר ולברבר ולטרטר ולשקר ולערוך מופעי תעמולה ושיווק עצמי אינסופיים בכל פלטפורמה אפשרית: נאומים והצהרות שאמורים להיות ממלכתיים, הופכים לפריק שואו של התפארות עצמית והתקרבנות שקרית. סרטוני כזב בפייסבוק, ציוצי הסתה בטוויטר, שואו מביך בטיקטוק ופוזה אינסופית באינסטגרם. אה, וגם שיחות חנופה מבישות עם המעריצים והמעריצות מערוץ 20.

במידה רבה, זוהי מהות שלטונו של נתניהו: תעמולה בלתי פוסקת, שטיפת מוח נצחית, תרבות כזב שיטתית וטרטרת בעומק המוח.

שתיקה היא הדבר האחרון שהאיש הזה שובר. את מדינת הרווחה הוא שבר. את מושג האמת הוא שבר. את הגבולות המצפוניים שמאפיינים כל אדם הגון הוא שבר מזמן. את אמון הצבור במוסדות הדמוקרטיה הוא שבר. את הלגיטימיות של ציבור שלם הוא שבר. את הסולידריות ואמון הציבור בשיקולי ההנהגה הוא שבר. את כל גבולות הבושה הוא שבר.

אני מדבר גם על מיסגורו השקרי של הראיון בידי חברת החדשות של ערוץ 12 באתר N12:  "נתניהו שובר שתיקה ארוכה". אתם מתכוונים לסילוף הנורא הזה ברצינות? האיש לא מפסיק לברבר ולערוך מופעי תעמולה ושיווק עצמי

אבל שתיקה, גבירותיי ורבותיי, הוא מעולם לא שבר. פשוט כי הוא לא מפסיק לטרטר תעמולה שוטפת מוח כל הזמן ומכל עבר.

הוזמנתי לא אחת לאולפני החדשות של ערוץ 12 בת"א וליד ירושלים. מכיר שם מספר כתבים מעולים. יודע עד כמה המלאכה קשה והלחצים רבים. באופן אישי, בטח שאין תלונות. להפך: כיף להתארח שם.

אבל יש לכם אחריות, ליידיס וג'נטלמן. ולא אחת אתם מתעלמים ממנה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

ביום האישה הבינלאומי השנתי התייחסות לנשים שמנהיגות מדינות היא כבר מזמן בגדר אטריות קרות. לא מדובר בהיסטוריה רחוקה של מלכות ונסיכות שזכו במעמדן על בסיס תורשתי, אלא בהיסטוריה קרובה בה הנשים עמדו במאבקים פוליטיים כדי להתמנות ולנצח בבחירות כלליות בזכות עצמן.

ביום האישה הבינלאומי השנתי התייחסות לנשים שמנהיגות מדינות לא מחדשת. זו לא היסטוריה רחוקה של מעמד על בסיס ירושה, אלא היסטוריה קרובה בה נשים עמדו במאבקים פוליטיים וניצחו בזכות עצמן

מאז אמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת הפך התחום למעשה של שגרה כשמדינות רבות בחרו בהן לעמוד בראשן או בראשות הממשלה. ישראל הייתה בין החלוצות כאשר בחרה בגולדה מאיר ב-1969, שאולצה לפרוש בעקבות מחדלי מלחמת יום הכיפורים.

לעומת גורלה הפוליטי, גורלן של אינדירה גנדי בהודו ובנזיר בהוטו בפקיסטן המוסלמית היה טראגי יותר, כאשר הן נרצחו על רקע פוליטי. אלן ג'ונסון סרליף הייתה האישה הראשונה באפריקה שנבחרה לנשיאה בליבריה, ובזכות פעילותה זכתה גם בפרס נובל לשלום.

בעולם המערבי של בחירות חופשיות נודע מקום מיוחד למרגרט תאצ'ר, שבהיסטוריה הבריטית עד היום נודעה כראש הממשלה הראשונה וגם היחידה שנבחרה שלוש פעמים רצופות לאורך 11 שנים, התקופה הארוכה ביותר מאז ראשית המאה ה-19.

במהלך כהונתה היא הנהיגה מדיניות שמרנית קיצונית שהביאו למהפכים גדולים בכלכלה והחברה הבריטית. בשל כך זכתה למושג שהתקבע בעולם הפוליטי, תאצ'ריזם, המבטא לא רק את מדיניותה אלא גם את סגנון מנהיגותה הריכוזי, לאומיותה הקיצונית וגישתה הלא מתפשרת להשיג מטרות פוליטיות. מסיבה זו היא החליטה לפרוש ב-1999, כאשר הגיעה למסקנה כי איננה נהנית יותר מתמיכה מוחלטת של חברי מפלגתה השמרנית.

לעומת השמות הללו, שונה מעמדה וגורלה הפוליטי של המנהיגה שכיכבה בזירה העולמית בשני העשורים האחרונים, ודמותה הפוליטית הפכה לסמל במובנים רבים, אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. ראשיתה וסיומה של הקריירה הפוליטית שלה מהווים ביטוי לאישיותה הצנועה, ששנות כהונתה הרבות לא הותירו בה רישומן והיא נותרה חפה מכל הגינונים המאפיינים מנהיגים רבים, בעיקר מהמגדר השני. מרקל קיבלה את מושכות מפלגתה לאחר שהמנטור הפוליטי שלה, הלמוט קוהל, הקנצלר שהנהיג את איחודה של גרמניה, הסתבך בשערוריית שחיתות ב-1999 והיא, יוצאת מזרח גרמניה הקומוניסטית, גינתה אותו פומבית וקראה לו ללכת למרות שהייתה במשך שנים בת חסותו.

דמותה הפוליטית של מרקל, קנצלרית גרמניה, הפכה לסמל. ראשית וסיום הקריירה הפוליטית שלה מבטאים את אישיותה הצנועה, שנותרה חפה מגינונים המאפיינים מנהיגים רבים, בעיקר מהמגדר השני

לאחר 18 שנות הנהגת מפלגתה הנוצרית דמוקרטית, מתוכן למעלה מ-15 שנים בראשות הממשלה, היא נפרדת בדרך לא שגרתית בעולם המודרני. כבר לפני כשנתיים היא הודיעה כי לא תתמודד על כהונת קנצלר חמישית ב-2021 ועל כוונתה לפרוש גם מהנהגת המפלגה.

"עכשיו הזמן לפתוח פרק חדש. היום בשעה זו, ברגע זה אני מוצפת בהרגשה אחת, תודה".

חברי המפלגה באולם קמו על רגליהם ובמשך כעשר דקות מחאו כפיים ללא הפסק בעוד היא נראתה נרגשת ונבוכה. נופפה לקהל, התיישבה, קמה שוב על רגליה, ניסתה לומר מספר מלים, התיישבה שוב וקמה שוב. הרגעים הללו, גם אם לא במכוון, הדגישו את אישיותה ואופייה.

לפני מספר ימים הגיע רגע הפרישה מהנהגת המפלגה לאחר שנבחר יורשה, בעוד הבחירות הכלליות מתוכננות לסתיו. כפי שקרה בימים הראשונים של מגפת הקורונה במדינות שונות, הגרמנים ברחבי המדינה יצאו למרפסות ובמשך כשש דקות מחאו כפיים באופן ספונטני לאות הערכה ותודה על מנהיגותה ושירותה למענם.  

לאורך כל שנותיה בשלטון ראה הציבור במרקל אישה עם יושרה אישית, שלא רדפה אחרי כל מצלמה ומיקרופון אלא אם כן היה לה דבר מה בעל ערך לומר. גינוני השררה לא דבקו בה. היא לא התפתתה לאופנות מתחלפות ואורות זרקורים, לא ניצלה את משרתה כדי לצבור נכסים אישיים או להקיף עצמה בעוזרים ומשרתים. היא ובעלה ממשיכים להתגורר באותה דירה שלפני היבחרותה ולא במשכן הרשמי של הקנצלר. בהתנהגותה היומיומית שידרה אמפתיה, אמינות ויציבות – מצרכים בסיסיים למנהיגות ראויה.

80 מיליוני גרמנים העריכו את ידענותה, מסירותה ויכולותיה להתנהל גם בזירה הבינלאומית. היא שיתפה פעולה והתעמתה עם חמישה ראשי ממשלה בריטיים, ארבעה נשיאי צרפת, שמונה ראשי ממשלה איטלקיים, ארבעה נשיאים אמריקאים, כולל ג'ו ביידן, ואחד, ולדימיר פוטין.

באחת ממסיבות העיתונאים מרקל נשאלה על ידי עיתונאית על לבושה. מסתבר שהבחינו שמלתחתה אינה מתחדשת, ועלתה השאלה אם אין לה חליפה אחרת מחליפה מסוימת שנדמה כי היא לובשת כל הזמן. היא השיבה כי היא עובדת מדינה ולא מודל אופנה.

בהזדמנות אחרת כששאלו אותה האם יש בביתה עובדי משק בית ומי מנקה שם, מכין ארוחות וכדומה, היא השיבה בשלילה, כי אין לה עוזרות כי איננה זקוקה להן שכן היא ובעלה מבצעים מדי יום את משימות הבית. כששאלות מסוג זה חזרו על עצמן מרקל הגיבה כי היא מצפה מהעיתונאים לשאול אותה על ההישגים והכישלונות בעבודתה בממשלה במקום פרטים על חייה האישיים.

מרקל לא ניצלה את משרתה לצבירת נכסים אישיים או להקיף עצמה בעוזרים ומשרתים. היא ובעלה ממשיכים להתגורר באותה דירה מלפני היבחרה ולא במשכן הקנצלר הרשמי. על שאלה לגבי מלתחתה הגיבה כי היא עובדת מדינה ולא מודל אופנה

אנגלה מרקל היא הדגם של המנהיג שהזמן לא מקלקל, הנותר נאמן לערכיו ומבין כי תפקידו לשרת ולקדם את האינטרסים של אזרחיו. לכן, למרות קומתה הלא גבוהה היא מותירה אחריה נעליים גדולות מאד שיורשיה יצטרכו למלא בעמל רב.

בצלאל לביא הוא גמלאי משירות המדינה. בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש בעובדות ואירועים היסטוריים כדי לדון באירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם. היה עורך של עיתון אזורי בשרון ופרסם ספר היסטורי על חיפושי הנפט בא"י ומאמרים אקדמיים בכתבי עת בארץ ובחו"ל בנושאי ארץ ומדינה ותולדות היהודים באירופה.

לפני כמה שנים השתתפתי בפגישה ארוכה, שהייתי צריכה להציג רק 10 דקות מתוכה. במשך כל הפגישה ישבתי ועבדתי וחיכיתי לתורי. אחד המהנדסים שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי לו שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא מצידו ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות.

במשך הפגישה עבדתי וחיכיתי לתורי. מהנדס שישב לידי שאל מה אני עושה. עניתי שכדי להספיק להגיע למקלחות של הילדים אני צריכה לעבוד בכל דקה פנויה. הוא ענה שההעדפה שלו היא להגיע אחרי המקלחות

עוד משחר ילדותי היה ברור שתהיה לי קריירה. לאחרונה חבר הזכיר לי, שכשהתחתנתי הצהרתי שהילדים שיהיו לי לא יפריעו לי בדרך. אני עובדת שעות ארוכות ותובעניות עוד מימיי כסטודנטית. את משרת הניהול שלי קיבלתי בהיותי בהריון, ואף מצאתי את עצמי עובדת מדי פעם במהלך חופשת הלידה. גם בן זוגי מפתח קריירה משלו ושנינו לא נמצאים הרבה בבית. כמי שגרה בישוב קהילתי, בשנים שהילדים היו קטנים הייתי שומעת משפטים בנוסח: "המטפלת מגדלת לה את הילדים". נוצר פה פרדוקס, מצד אחד יש ציפייה שתצליחי, ומהצד השני מצפים שתהיי אמא במשרה מלאה.

תחילת שנת 2021, ועדיין נשים יזמיות רבות מוצאות את עצמן בלחץ מתמיד של הרצון לאזן בין הקריירה והמשפחה. לאורך זמן המתח הזה שוחק ולא מתגמל. כשעבדתי בחברת הייטק גדולה נוכחתי לדעת, שיש הרבה נשים שמגיעות לדרגות ניהול בכירות, לא עומדות בלחץ ועוזבות.

החדשות הטובות הן שהנשים שהתמידו לאורך השנים ולא פרשו הפכו להיות מנהלות בכירות, או אפילו מנהיגות. הן אימנו את עצמן לפרוץ גבולות באופן מתמיד, להפוך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמן, לפתור בעיות בצורה יצירתית, לעמוד בלחצים מבלי להישבר ולהאמין בעצמן וביכולות שלהן בכל רגע נתון.

זוהי מיומנות נרכשת בצורה הדרגתית ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן. או כשאנשים תוהים איך יכול להיות שאת גם עושה קריירה, וגם הילדים יוצאים מוצלחים?

אז איך בכל זאת הצלחתי להתמיד? הקפתי את עצמי בנשים חזקות ומדהימות שעשו זאת לפני, והרבה חריצות. אפשר לומר שבמובן מסוים הן סללו עבורי את הדרך והפכו אותה לקלה יותר עבורי. כי האמביוולנטיות לא מגיעה רק מהחברה, אלא נכנסת לתוך הבית. כשהילדים קטנים הם רוצים את אמא לידם, אבל כשהם גדלים, הקריירה של אמא הופכת עבורם למקור גאווה והשראה.

החדשות הטובות הן שהנשים שלא פרשו לאורך השנים הפכו למנהלות בכירות ואף למנהיגות. זו מיומנות נרכשת ונדרשת שלמות פנימית עם התהליך. למשל, כשהילדה שלך מציירת את המטפלת בציור המשפחתי של יום המשפחה בגן

הבת שלי, לדוגמה, רצתה לעשות בגרות 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה ומחול, והמורה אמרה לה שזה יותר מדיי ושהיא לא תצליח. היא אמרה למורה:

"עזבי, אני כבר אדבר על זה עם אמא שלי".

הדרך היחידה לצלוח את זה היא לדעת להבדיל עיקר לתפל. ידעתי שחשוב לי להקריא סיפור כל לילה לפני השינה, לשחק משחקי קופסה ולהקשיב. בשביל להצליח לעשות את זה עם מלוא הסבלנות, עשיתי מיקור חוץ לכל שאר מטלות הבית. גם אם הייתה לכך הוצאה כספית משמעותית. זו הייתה לגמרי השקעה ארוכת טווח; במשפחה שלי, בקריירה ובעצמי.

המסר שלי לאימהות, זה קחו עזרה ותהפכו  את הילדים למעורבים. שידעו מה אתן עושות ומה התרומה שאתן מביאות. בסופו של דבר זה מעצים אותם. עבורי ילדים וחיי משפחה הם לא גורם מעכב אלא מנוע צמיחה!

אפרת שגיא-אופיר, מנהלת ראשית ואחת ממייסדות חברת Air Doctor ,חברת סטארט-אפ בתחום הבריאות הדיגיטלית המקשרת בין מטיילים לרופאים מקומיים ברחבי העולם. Air Doctor הוא הסטארט-אפ השני של אפרת, בעבר הקימה את Sun Effect, חברה בתחום האנרגיה הסולארית. היא החלה את הקריירה שלה בהנדסת תעשייה באינטל, בהמשך הובילה את ניהול שרשרת האספקה ​​בחברת BetterPlace בשנת 2020 נבחרה לאחת מחמש המועמדות הסופיות ומקום ראשון בחירת הקהל בתחרות עולמית Quesnay למייסדות בתחום InsurTech כהוקרה על עבודתה ב .Air Doctor. צילום: נתי כהן