לצד מספר עיתונאים מעולים, ברור שהתקשורת המסחרית כוללת גם ריקבון ציני, סילופים מובנים ונטייה בידורית על חשבון דיון רציני.

אני לא מדבר רק על המראיינת המצחקקת שאמורה הייתה להתכונן לעומק במחיצת חבריה למערכת ולשאול שאלות קשות בנושאים קיומיים של חיים ומוות, של כלכלה ופוליטיקה ושל עצם קיומה של הדמוקרטיה הגוססת. במקום זאת התמסרה ללא תנאי לנוכל הבלתי נסבל.

אני לא מדבר רק על המראיינת המצחקקת שאמורה הייתה להתכונן לעומק ולשאול שאלות קשות בנושאי חיים ומוות של כלכלה ופוליטיקה ושל עצם קיומה של הדמוקרטיה הגוססת. במקום זאת התמסרה ללא תנאי

אני גם לא מדבר רק על החובה להציג מיד, בזמן אמת ובכותרת גדולה את הפרכת השקרים המהממים של נתניהו (אני מודה שזה לא קל: הוא יורה אותם בצרורות, בחוסר עכבות שמדהים כל אדם בעל מצפון, ובזחיחות שמרתיעה כל אישה הגונה).

אני לא מדבר רק על כך שראיון תקשורתי שכל מהותו בדמוקרטיה היא לשאול שאלות רציניות בניסיון לדרוש תשובות אמיתיות למצוקות ענק של הציבור, הופך למופע תעמולה מבעית של איש מסוכן אחד.

אני מדבר גם על מיסגורו השקרי של הראיון בידי חברת החדשות של ערוץ 12: הכותרת באתר N12 הייתה "נתניהו שובר שתיקה ארוכה"!

תגידו לי, אתם מתכוונים לסילוף הנורא הזה ברצינות? האיש לא מפסיק לדבר ולברבר ולטרטר ולשקר ולערוך מופעי תעמולה ושיווק עצמי אינסופיים בכל פלטפורמה אפשרית: נאומים והצהרות שאמורים להיות ממלכתיים, הופכים לפריק שואו של התפארות עצמית והתקרבנות שקרית. סרטוני כזב בפייסבוק, ציוצי הסתה בטוויטר, שואו מביך בטיקטוק ופוזה אינסופית באינסטגרם. אה, וגם שיחות חנופה מבישות עם המעריצים והמעריצות מערוץ 20.

במידה רבה, זוהי מהות שלטונו של נתניהו: תעמולה בלתי פוסקת, שטיפת מוח נצחית, תרבות כזב שיטתית וטרטרת בעומק המוח.

שתיקה היא הדבר האחרון שהאיש הזה שובר. את מדינת הרווחה הוא שבר. את מושג האמת הוא שבר. את הגבולות המצפוניים שמאפיינים כל אדם הגון הוא שבר מזמן. את אמון הצבור במוסדות הדמוקרטיה הוא שבר. את הלגיטימיות של ציבור שלם הוא שבר. את הסולידריות ואמון הציבור בשיקולי ההנהגה הוא שבר. את כל גבולות הבושה הוא שבר.

אני מדבר גם על מיסגורו השקרי של הראיון בידי חברת החדשות של ערוץ 12 באתר N12:  "נתניהו שובר שתיקה ארוכה". אתם מתכוונים לסילוף הנורא הזה ברצינות? האיש לא מפסיק לברבר ולערוך מופעי תעמולה ושיווק עצמי

אבל שתיקה, גבירותיי ורבותיי, הוא מעולם לא שבר. פשוט כי הוא לא מפסיק לטרטר תעמולה שוטפת מוח כל הזמן ומכל עבר.

הוזמנתי לא אחת לאולפני החדשות של ערוץ 12 בת"א וליד ירושלים. מכיר שם מספר כתבים מעולים. יודע עד כמה המלאכה קשה והלחצים רבים. באופן אישי, בטח שאין תלונות. להפך: כיף להתארח שם.

אבל יש לכם אחריות, ליידיס וג'נטלמן. ולא אחת אתם מתעלמים ממנה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?

ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

העולם כמרקחה, כך קבע (על פי אגדה אורבנית) עורך עיתון "דבר" בכותרת הראשית, כשהעולם נקלע למצב קטסטרופלי בו נדמה היה שהעולם על סף תהום. זה קרה בדיוק השבוע לפני מאה שנים. וזה שב וקורה בימים אלה בעולם המיטלטל במאבקי כוח – רוסיה ואוקראינה, ארה"ב וסין, ואנחנו – כן, המדינה שמספקת יותר מעשר כותרת מדי יום במערך הטרלול שבו מתנהל הדרג המבצע – הממשלה.

ממשלה אשר בעיצומה של מלחמה וגם לפניה, קיבלה וממשיכה לקבל החלטות שיש בהן כדי לסכן את ביטחונה של המדינה. המלצות הביניים של ועדת החקירה בנושא הצוללות, למשל, קבעו שהעומד בראש המדינה נקט בצעדים שיש בהם כדי לפגוע בביטחון.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

יש הרבה מאוד סיבות מקצועיות טובות להדחה של בנימין נתניהו, היא היתה צריכה להתרחש כבר מזמן. אבל באיזו מדינה נורמלית צריך בכלל סיבה מיוחדת להדיח ראש ממשלה, שאחראי למחדל נורא שהביא לאסון הגדול בתולדות מדינת ישראל?

ישובים ומוצבים שלמים נכבשו, אלף ומאתיים איש נרצחו, נאנסו, נשחטו ונשרפו, מעל מאתיים וחמישים איש נחטפו, ומי שעמד בראש הממשלה שאמורה הייתה למנוע את האסון הזה נאחז בכיסא ביהירות ובזלזול, ועורך סיכולים ממוקדים לכל מי שעלול להצביע על אחריותו האישית.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.