לשמור על זכרון יעקב

את השורות הבאות אני כותבת מתוך היסוס ומתוך חרדה ומתוך פחד. גלים של שנאה ושל הסתה ושל כעס בחלל האויר. כולם כועסים על כולם. אקשן! אקשן של כעס ושל שנאה ושל כאב.

את השורות הבאות אני כותבת מתוך היסוס ומתוך חרדה ומתוך פחד. גלים של שנאה ושל הסתה ושל כעס בחלל האויר. כולם כועסים על כולם. אקשן! אקשן של כעס ושנאה וכאב

ואז אני מזכירה לעצמי שבעצם כולנו קרובי משפחה באיזשהו מקום. שדוד של אמא שלי, מנחם-מנפרד ז"ל, היה נשוי לדודה של אחד ממנהיגי מפלגת העבודה של היום, וקרוי היה על שמו של קרוב משפחה אחר שלנו, ר' מנחם מנדל מצל,  שהיה סוחר ועסקן מפורסם, שהתפרסם כצדיק ובעל מופת. ועליו, על קרוב המשפחה הזה שלנו, מסופר הסיפור הבא:

מידי שנה בשנה היה נוסע ר' מנדל פעמיים, שלש ויותר, לעיר הבירה הבווארית, מינכן, ושוהה בה כדי להיפגש עם שרים ומקורבים למלכות להשתדל לטובת היהודים. על אחת מפגישותיו עם המלך מקסמיליאן השני, מושל בוואריה, מובאת מסורת משפחתית: המועד הראשון שקבע לו מלך בוואריה היה ביום שבת, ובהיות שהדבר דחוף מאד, לא רצה רבי מנדל שידחו אותו לאחר השבת. אבל היות שבית המלון שהתאכסן בו היה רחוק כמהלך מיל מהיכל המלך, עשה דרכו ברגל. כשנכנס בפרוזדור הרגיש במנעליו שהיו מכוסים אבק, וניקה את האבק עם מטפחתו.

התחיל השר העומד על הפתח לצעוק עליו על עשותו מעשה כזה בבית המלך! לקול הצעקות יצא המלך מחדרו לראות בשל מי קמה הסערה. בראותו את הישיש כאילו היה משותק ממראהו, לקח אותו בידו, ושאל אותו למה הלך כל הדרך ברגל. אילו ידע זאת היה שולח לו את מרכבתו להביאו אליו.

הצטדק לפניו רבי מנדל, שהוא הוכרח ללכת ברגליו כדי שלא לחלל את השבת, והמלך הקשיב לבקשתו ברוב עניין ונתן צו למלאות מבוקשו. וכמזכרת, נתן לו המלך משענת מקושטת בכסף כדי שיעזר בה בשובו לביתו. וכאשר הסביר לו רבי מנדל שלא יוכל לקבל מתנתו מפני איסור משא בשבת, ציוה המלך על אחד ממשרתיו ללוות את רבי מנדל, ולשאת את המשענת אל ביתו, כדי שתהיה לו למזכרת אהבתו אליו.

רבי מנדל השתמש במשענת ההיא מהיום ההוא והלאה עד שנפטר מהעולם, והמקל השתמר אצל נכדו, הד"ר ווינטר, עד שנאבד בימי השואה (מקור הסיפור: בדרך לציון, א.ר. מלאכי, תלפיות, שנה ו', גיליון א-ב. הובא גם בספר 'ההר הטוב הזה').

ועוד סיפור קצר אספר: לבן זוגה של דודתו של עמר בר לב, מנפרד, גם אחות היתה, שרה זנטה ווטיץ הי"ד, אישה צדיקה, שהיא, בעלה, ותשעת ילדיה עלו בסערה השמימה, באושוויץ, בשואה הארורה. עוד הספיקה שרה זנטה לשלוח אל משפחתנו מברק מרגש, לפרט בו שמות ופרטים של כל בני משפחתה. אך אי אפשר היה להצילם: היא, בעלה, ותשעת ילדיה, כולם ניספו. גם קבר לא נשאר. גם לא מצבה. רק המכתב המרגש ההוא.

וכמה שנים אחר כך, נפטר דוד אמי, מנחם-מנפרד מהתקף לב. אולי עוצמת הטרגדיות הלמה בו. אולי הכאב האיום על בני משפחתו, על הוריו שניספו גם הם, על יהדות שלמה, מפוארת, שנספתה. רק שרידי חרב זכו לעלות הנה. אחד מעיר, שניים ממשפחה, שרדו והגיעו והמשיכו את מורשת עמנו המפוארת, וביססו וחיזקו את היישוב היהודי כאן, וזכרו מחדש את זכרון יעקב.

אז זהו. קרובי משפחה אנחנו, כולנו, משפחה גדולה, מפוארת, משפחת אברהם, יצחק ויעקב. עם מפואר אנחנו. עם של עבדים שיצא ממצרים, שצעד במדבר סיני, שקיבל את התורה מפי האלקים.  עם שזכה להתגלויות בעבר, ולהתגלויות בהווה, כי אין התגלות גדולה מזו של עם שכבר הספידו אותו כל עמי הארץ, והנה הוא קורם עור וגידים, חוזר אל ארצו, ומקים מחדש בתים ופרדסים ושדות וכרמים – והנה הוא חי, וחוזר אל התקווה בת שנות אלפיים, וחוזר אל איתנו.

קרובי משפחה אנחנו, כולנו, משפחה גדולה, מפוארת, משפחת אברהם, יצחק ויעקב. עם מפואר אנחנו. עם של עבדים שיצא ממצרים, שצעד במדבר סיני, שקיבל את התורה מפי האלקים. עם שזכה להתגלויות בעבר ובהווה

כמעט.

ועכשיו חזרתי אל עכשיו.

כי חלום של אלפיים שנה, חלום של עם גדול, קדוש, שקיבל תורת חיים, תורת אמת, תורה עם שבת מפוארת, עם קדושה בתפארתה, תורה עם קרבת אלקים, תורה עם אמונה על זמן של אחרית הימים, על יום שבו נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל העמים, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיהו ב ב) –

וקרוב כל כך ליעד, שוב פעם הוא נופל.

ושוב פעם שוכחים אנחנו את החזון הגדול, את הגדולה שלנו, את העוצמות שלנו האמיתיות.

כבר שכחנו את זה למרגלות הר סיני, קצת אחרי מתן תורה, כשקומץ "ערב רב", אוסף של אנשים מכל מיני עמים, החליטו "לעדכן" את התורה המופלאה שזה עתה קיבלו.

כבר שכחנו את זה, עשרה מתוך שנים עשר השבטים, כאשר ירבעם בן נבט, במסגרת "מאבקו הדמוקרטי" "נגד השחיתות" החליט "לזרוק" את המסורת ולהמציא "תורה חדשה" "רפורמה" עם פולחן חדש "כמנהגו" בדן ובבית א-ל.

כבר שכחנו את זה, אצל תלמידיו של ישו, שהחליטו להנהיג "הכנסת אורחים" לכל מי ש"רוצה להיות יהודי" גם בלי לקבל עליו את התורה המופלאה שלנו – ובסופו של התהליך הפכו לדת שגרמה לנו הרבה מאוד צרות, שכולנו זוכרים היטב.

ועכשיו?

עכשיו, אחרי אלפיים שנה, חזרנו אל ארצנו, חזרנו אל ארץ חמדת אבות, חזרנו אל המקום שה' הבטיח לאבותינו, ובזכות ההבטחה, ובזכות המסורת, ובזכות המורשת המופלאה, ובזכות התורה ששמרנו באדיקות, ובזכות אנשים כמו רבי מנדל מצל, שבגבורה ובכבוד שמר על מורשת אבותיו, והעביר אותה הלאה לדורות הבאים. ובזכות אנשים כמו פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, שגם בטקס קבלת הפרס זכר לבקש בגדים ללא שעטנז.

ובזכות הסבתות הגדולות שלנו שחלמו על בית המקדש, שחלמו על הגאולה השלמה, ובזכות כל הסבים שלנו, שכל אחד בדרכו, מי בתורתו ומי בעבודתו ומי בעסקיו ומי בשתדלנותו, ומי בכל אלו גם יחד, הביאו אותנו עד הלום.

ובזכות המשיחיות! של הברון אדמונד דה רוטשילד, שהקדיש למושבותיו האהובות בארץ ישראל ספר נדיר, קדוש, שמכיל איורים של המבנה האדריכלי החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית: בית המקדש.

ובזכות אהבת ישראל של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יוסף חיים זוננפלד,  ועוד רבנים נוספים שהצטרפו, ובמשך חודש ימים עברו מעיר לעיר וממושבה למושבה, מזכרון יעקב ועד מרחביה, והפיצו אור ויהדות ואהבת ישראל בקרב יהודי המושבות.

אבל אנחנו, איפה כולנו פה היום?

ואיך קרה שהפכנו אויבים?

ואיך קרה שהאמונה שלנו, אמונה בת שנות אלפיים, הפכה להיות משהו שצאצאי קוזקים גויים, מאלו שתקפו את כולנו ביחד באלפי השנים האחרונות, מלגלגים עליו וקוראים לו "משיחיות"? הרי אפילו הרצל חלם על בית המקדש, ואיך אתם לועגים לאמונה הקדושה הזו שלנו?

ואיך קרה שקרובי המשפחה שלי, מאותה משפחה מפוארת של עסקנים ופעילים ואנשי מדע ורוח, הפכו להיות שותפים עם מי שחולמים להשמיד את זכרון יעקב? עם מי שמבצעים בעצמם התבוללות? עם מי שרוצים להביא סוף לעם היהודי המפואר הזה, ששמר על עצמו כל כך הרבה שנים, ודווקא כאן, קרוב ליעד, פתאום הוא נופל?

אז נכון, יש מי שמדבר גבוהה גבוהה על "שחיתות" ועל "מונרכיה" ועל "דמוקרטיה אבודה" כאילו הם חזות הכל.

אבל שימו לב, אחים יקרים, עם אחד אנחנו, אחים אנחנו, בני דודים, קרובי משפחה. ביחד קיבלנו את התורה, ביחד קיבלנו מסורת מופלאה, ביחד קיבלנו שבת שהיא חיבור עוצמתי וקדוש עם האלקים. ביחד עברנו מסע מופלא של אלפיים שנה, מסע שבו תקפו אותנו אויבינו, שוב ושוב טבחו בנו, שוב ושוב השליחו אותנו אל תוך הכבשנים – ואנחנו שרדנו.  ואנחנו פה.  ואיך נקשור את גורלנו עם מי שרוצה לשים לכל זה סוף? עם מי שקידש את התוהו ואת ההעדר? עם מי שנלחם נגד זכרון יעקב, וזכרון משה, וזכרון כל מורשתנו וכל עמנו וכל מה שעברנו אלפי שנים?

כי יושר הוא קריטי, ואמת, ומוסר, וטוהר מידות, הם קריטיים, אבל בל נשכח שבפרק ט"ו בתהילים כתובים עוד כמה דברים בנוסף לחשיבות השמירה על היושר: כתוב שם גם על "את יראי ה' יכבד": את יראי ה' עלינו לכבד. לאהוב אותם, להתאחד איתם, לא ללעוג להם ולא לפגוע רק בגלל שהם יראים! להבין שאנחנו עם אחד, אחים לאותה משפחה מפוארת, שחזרנו אחרי מסע של אלפיים שנה: ובל נשכח את המסע המפואר שלנו, ובל נזרוק את כל המורשת המופלאה שלנו בעבור נזיד עדשים מעורב באנטישמיות ובשנאה תהומית לזכרון המפואר של עצמנו, ושל עמנו, ושל יעקב אבינו.

יושר ואמת, ומוסר, וטוהר מידות הם קריטיים, אבל בל נשכח שבפרק ט"ו בתהילים כתובים עוד כמה דברים. למשל: "את יראי ה' יכבד": את יראי ה' עלינו לכבד. לאהוב אותם, להתאחד איתם, לא ללעוג ולפגוע רק בגלל שהם יראים!

בואו נשמור על זכרון יעקב. בואו נתאחד כולנו סביב האמת הגדולה שלנו.

שחיתות היא דבר נורא! אבל היא דבר חולף: עם ישראל שרד הרבה הרבה מלכים ומנהיגים מושחתים – ויכול היה להם, אבל קהילות שסבלו מהתבוללות – לא שרדו, והדברים ידועים: חפשו בויקיפדיה על קורות הקהילה היהודית בעיר קאיפנג אשר בסין: קהילה עתיקה ומפוארת, עם בית כנסת מפואר מהמאה ה-11, שלא נמנעה מהתבוללות, ונטמעה לחלוטין בתוך הסינים והמוסלמים המקומיים. עצוב.

הבה נסמן לעצמנו את האויב האמיתי: הקרירות, הלעג, ה"עמלק" של הספק, הוא הוא האויב האמיתי. הלעג למאמינים באשר הם, הלעג למורשת אבות מפוארת, הלעג לאמונה בהתגברות על המידות ועל התאוות ועל היצרים – הם הם האויב האמיתי.

נתחבר, כל אחד מאיתנו, אל המורשת המפוארת שלנו, על התורה המופלאה שקיבלנו מסיני, אל האמונה בגאולה, במשיח, בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן, ואל המצוות המעשיות והמופלאות שממלאות את עולמנו באור גדול של קדושה.

נתחבר במחשבה. נתחבר בתקווה. נתחבר במעשה. נתחבר בלהבין שהנציגים האמיתיים שלנו הם לא אלו המונעים משנאה, ולא אלו המונעים מנקמה, ולא אלו המונעים מתאוות, ולא אלו המונעים מתאוות שלטון, אלא אלו שממשיכים את המורשת המפוארת של אלפי שנים, אלו שממשיכים דור אחר דור את מורשתם של רבי מנדל מצל, ושל הברון רוטשילד, ושל הרב קוק, ושל כל גדולי עמנו שפעלו, דרך תורתם ואהבתם ויראתם ומעשיהם וקדושתם, והמשיכו מסע של אלפי שנים, מסע שהתחיל באבות האומה, וממשיך עד היום.

בל ננתק את הקשר. בל נבחר בבורות נשברים שאין בהם עתיד ואין בהם תקווה ואין בהם אמת וגם באין בהם מרץ. בל נבחר בדרכים הנלחמות נגד האוצר המופלא, עולם התורה והרוח, אותו נתן לנו ה'. נגד קדושת השבת, נגד כשרות בפסח, נגד הקדושה, נגד ההתקדשות, נגד המקדש.

אלפי שנים אחרי מעמד הר סיני ואחרי חטא העגל, עדיין מהדהדים דבריו הקדושים של משה רבנו:

"מי לה' אלי":

כי לא על איש כזה או אחר התנהלו הבחירות האלו: כולנו ילדים, כולנו בני תמותה, כולנו נולדנו וכולנו עוד נלך, כך או אחרת, בדרך כל הארץ. אבל הבחירות האלו, בחירות של כל אחד ואחד מאיתנו הן: האם בדרך ה' הוא בוחר, האם בדבקות במורשת אבות, או חלילה בזיוף "ליברלי" סיני מתקלף.

כי לא על איש כזה או אחר התנהלו הבחירות האלו: כולנו ילדים, כולנו בני תמותה, אבל הבחירות האלו של כל אחד ואחד מאיתנו הן: האם בדרך ה' הוא בוחר, האם בדבקות במורשת אבות, או חלילה בזיוף "ליברלי" סיני מתקלף

ואנחנו בעזרת ה' נתרחק מן הזיופים, ונבחר בחיבור, ונבחר במורשת, ונבחר בדרך הישרה אליה נולדנו ובה גדלנו ואליה אנו שייכים. ונבחר להגן על הארץ שלנו מפני היצר הזה של עבודה זרה, של שנאה עצמית, ושל השמדה עצמית. ונזכור את זכרון יעקב. ונזכור את השבת שלנו ואת המורשת שלנו ואת התורה שלנו ואת העתיד הגדול שלנו. העתיד הקדוש, המפורט בחזון הנביאים.

עתיד גדול עוד מצפה לנו בעזרת ה' יתברך, ואם כולנו, כל אחד ואחד מאיתנו, נעשה עוד מאמץ קטן, ונחזיק את הראש מעל המים, ונסתכל קצת קדימה אל מעבר לאופק, אז נבין באמת  בפני מי אנחנו עומדים, אז נחבור כולנו ונבחר כולנו באמת הגדולה הזו, האמת של הדת האמיתית שלנו, כמו שקיבלו אותה מסיני, בלי זיופים ובלי עיוותים ובלי עבודה זרה של בני דת אחרת, "ליברלית-סינית", שמחקו את התקווה, שמחקו את הקדושה, שמחקו את העתיד.

כי אם נבחר כולנו ביחד, יוצאי כל הגלויות של זכרון יעקב, בדרך הזו, בדרך של הקדושה, בדרך של אהבת אלקים, בדרך של האור, אז בעזרת ה' נוכל לבנות כולנו ביחד לבנות כאן באמת ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם תקווה גדולה ועתיד בהיר ומואר ומושלם, של כולנו ביחד.

ואם נרצה – ואם נאמין – ואם נדבק באמת הגדולה הזו, ובחלום הגדול והמופלא הזה, אז בעזרת ה' גם נגיע אליו: באהבה, בתקווה, בשלום, ובהקיץ.

מרצה בכירה במדעי המחשב. מתעניינת ביהדות, משא ומתן, מכרזים, למידה, תקשורת, הגינות, אמונה ומדע. מאמינה בפתרון קונפליקטים מתוך אמונה וכנות והקשבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,830 מילים
כל הזמן // יום שישי, 9 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לא משבר, הזדמנות לפתרון

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בלגיטימציה שניתנה למפלגות הערביות, אך מנגד גם התחזק בזירה הציבורית מעמדן של מפלגות ימין רדיקליות ● שיעורי ההצבעה הנמוכים מלמדים על אובדן האמון בדמוקרטיה ● אסור לתת לאיומים במערכת בחירות נוספת להביא לכך שמי שלא זכו לרוב בבחירות ימשיכו לאחוז בהגה השלטון ● דעה

עוד 1,210 מילים

סבב בחירות חמישי? בשמחה

בארבע מערכות הבחירות האחרונות זכה גוש הימין (ובשמו העדכני, גוש רק-ביבי) בישראל ב-2.2, 2.05, 2.25 ו-1.8 (ללא ימינה ותקווה חדשה) מיליון קולות, לפי סדר כרונולוגי.

באותן מערכות בחירות ממש קיבל גוש השמאל-מרכז (ובשמו המתעדכן, גוש השינוי) 1.8, 2.33, 2.3 ו-1.65 מיליון קולות (ללא רע"מ). אלמלא ליברמן ואחוז החסימה שבלם את ימינה וזהות שבזבזו רבע מיליון קולות (כ-6 מנדטים) בסבב הראשון, היינו חיים כעת תחת ממשלת החלומות הימנית של נתניהו.

אלמלא חוסר בשלות והיעדר הנכונות ליזום מצד גנץ ושורה ארוכה של חברים במפלגתו (מהנדל עד אשכנזי) ובגוש (אורלי לוי אבקסיס, זוכרים?) היינו חיים בעידן ממשלת יהודים-ערבים שלא נראתה כאן מאז 1992.

יתרון של רבע מיליון קולות – בשני המקרים – "צונזר". וככלות כל זאת, בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית.

יתרון של רבע מיליון קולות לימין או לשמאל במערכות הבחירות האחרונות – "צונזר". בתום הסבב השלישי קיבלנו ממשלה פריטטית הזויה ומסוכסכת שאיימה לפרק את מה שעוד נותר מהסולידריות הישראלית

בהנחה הסבירה שמדינת ישראל לא תתעורר לשחר של יום חדש עם "ממשלת שינוי" מזה או "ממשלת ימין מלא-מלא" מזה בשבועות הקרובים, סבב הבחירות הרביעי יניב כנראה סבב בחירות חמישי. צירוף המילים המדובר יהפוך מדבר-מה שאיש לא העלה בדעתו כשקראנו בעיתונים על אי היציבות בבלגיה, למשל, למציאות נושכת במיוחד. אבל הנתונים שלעיל מלמדים שמי שצריך לחשוש מסבב כזה הוא דווקא הימין הביביסטי.

ראשית, כי כוחו האלקטורלי של הימין מוצה עד תום וסובל מתקרה ברורה. מ-2.25 מיליון מצביעים בשיאו (סבב ג'), כש-300 אלף איש יוצאים להצביע עבור הליכוד כדי לאפשר לנתניהו הכרעה חד משמעית – הוא ירד ל-1.8 בבחירות האחרונות. זאת כאשר 0.47 מיליון מצביעים בוחרים בימין אידאלוגי לא-ביביסטי ולפחות מחציתם עושים זאת, כשהם נותנים את קולם למפלגה שמנהיגה הבהיר באופן בלתי משתמע לשני פנים שלא יחבור לנתניהו בשום מצב (תקווה חדשה).

כלומר, גם אם נניח שכל מצביעי בנט – ולא היא בפועל, אבל ניחא – ציפו וקיוו שיחבור לממשלה עם הליכוד, החרדים והציונות הדתית, הרי שהימין איבד במערכת הבחירות הזו כרבע מיליון חברים טריים ב"גוש השינוי".

שנית, כי המגזר הערבי, מתוך שאננות וחוסר אמונה ביכולתו להשפיע, שיחזר בסיבוב הנוכחי את הישגו הגרוע ביותר ב-4 סבבים: 380 אלף מצביעים, שהניבו 10 מנדטים בלבד (עלייה קלה בכמות המצביעים ביחס למרץ 2019, יש לציין).

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה. אם אמנם יעשו כן ונראה חצי מיליון ויותר מצביעים במגזר, המשותפת עשויה להתעורר עם למעלה מ-10 מנדטים גם בלי רע"ם, שתעבור בתורה את אחוז החסימה גם לבד.

כעת, כשהערבים מבינים שהפכו לחלק לגיטימי בממשלות עתידיות – ממשלות שמאל-מרכז יותר מאשר ממשלות ימין, אם להאמין לסמוטריץ' – אין סיבה שלא ישובו אל הקלפיות, כשלנגד עיניהם השפעה ממשית על דרכה של המדינה

שלישית, כי הסיבוב הנוכחי התאפיין, בין היתר, בבלגן במרכז-שמאל, שלא יחזור על עצמו (יש לקוות). העבודה התעוררה ויכולה הייתה לקבל גם עשרה ויותר מנדטים, אם לא החשש שמא כחול לבן או מרצ לא תעבורנה את אחוז החסימה, החשש הניב תוצאות מוטות, שכנראה לא תחזורנה על עצמן.

ובתוך כך, "ימינה" ו"תקווה חדשה" לא תגענה למספר דומה של 13 מנדטים. ככל שתקווה חדשה יציבה עם קולות הליכודניקים נגמלי נתניהו – הרי ימינה פריכה לגמרי. בנט כבר הראה שהוא סובל מתקרה אלקטורלית בעת הנוכחית, אחרי שהביא 0,7,6 ושוב 7 מנדטים בכל מערכות הבחירות האחרונות, עם תוצאות שנעות בין 140 אלף ל-270 אלף קולות ביום פנטסטי.

וכמובן, הפעם לא נראה מפלגות כמו "הישראלים" או "תנופה" קמות, אבל כן נראה, אולי, דמויות כמו עפר שלח, סתיו שפיר, ציפי לבני או גדי אייזנקוט חוברות למערכה.

רביעית, החלוקה הפנימית בתוך הגושים מלמדת אותנו את שידענו עוד לפני שעם ישראל הלך לקלפיות לפני שבועיים: התפרקותה של הרשימה המאוחדת של כחול לבן, יש עתיד ותל"ם גרמה לכך שקולות רבים נטשו את המחנה כולו. את 1.1 מיליון הקולות שקיבלה הרשימה בסבב האחרון (1.2 מיליון בשיאה – בחירות ספטמבר 2019), החליפו 900 אלף הפעם.

אפשר לטעון במידה של צדק, שחלק מהקולות הללו הלכו לעבודה או מרצ. אולם בספטמבר שעבר ראינו את שלוש המפלגות מביאות יחד מעל 1.5 מיליון קולות, ואילו הפעם הן הסתפקו ב-1.35 מיליון, שהתפזרו על-פני ארבע רשימות. מה שמוכיח שוב, אגב, שמעל מאה אלף קולות של מצביעי לא-ביבי כאלה ואחרים, הלכו ימינה – ל"ימינה".

קשה לדמיין בשלב זה כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לקראת הבחירות הבאות. אולם המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין.

קשה לדמיין כיצד תיראה היערכות מחודשת של מה שמכונה "גוש השינוי" לבחירות הבאות. אך המספרים מלמדים שהוא נהנה מפוטנציאל גידול משמעותי ועתודה אלקטורלית רחבה ומגוונת יותר מזו של נתניהו והימין

המספרים, בצירוף הניסיון הפוליטי הפרקטי שצברו השחקנים הרלוונטיים בזמן הזה ביישום יתרון מספרי לכדי יתרון פוליטי, יכולים להביא לתוצאה דרמטית, שתוליד ממשלת שינוי אמיתית, בלי בנט ובלי ספיחים עודפים אחרים של נתניהו.

אם נדע להתגבר על המכשולים ולממש את היתרון התיאורטי של המחנה, זה יהיה שווה גם עוד כמה חודשי ממשלת מעבר, עוד כותרות על משפט נתניהו ואפילו קמפיין בחירות חמישי.

עידו דמבין כותב ומרצה על חברה ופוליטיקה בישראל ומתמחה בפוליטיקה של ארה"ב. בעשור האחרון גר בתל אביב, פריז וניו יורק - ולאחרונה שב לישראל עם זוגתו. עורך דין, בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בזכויות אדם מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. מאמין בכוחו של עט משונן לקדם שינוי, ונשען על הסופרים הגדולים של שנות ה-20 לקבלת השראה. מנהל המשרד הישראלי של itrek, המחבר את דור ההנהגה הבא של מיטב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב ואירופה עם ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 790 מילים

ארועי יום השואה הוכיחו: לנתניהו אין ממשלה

בחירות חמישיות הן הדבר שהכי מפחיד את חברי הכנסת של הליכוד - הם יצטרכו להתמודד בפריימריז ואולי ימצאו את עצמם בחוץ ● מתוך תקווה קלושה הם נאחזים ברמזים עלומים שמשגר נתניהו ● בישיבת הסיעה אמר כי הוא "מדבר עם שלושה גורמים" ושלח את חברי הליכוד למסע של ספקולציות ● בכיר בליכוד העריך כי לנתניהו יש ערוץ תקשורת עם גדעון סער - רק לא בטוח שזה יעזור לו ● פרשנות

עוד 446 מילים

נענה ללחץ של גנץ: נתניהו האריך את כהונת נדב ארגמן ב-4 חודשים

גלנט: "לא אתן שגולדרייך יעמוד על הבמה ביום העצמאות" ● פשע שנאה בכפר הבדואי כמאנה ● סמוטריץ' מעלה הילוך בעימות מול מנצור עבאס: מכנה את אנשי רע"מ "תומכי טרור ומחבלים" ומבטיח: "אני לוקח אחריות מלאה על מניעת הקמת ממשלה איתם" ● הפרשן אבישי בן חיים הושעה מחדשות 13 לאחר שהודה ליאיר נתניהו על ציוץ שבו פרגן לו-עצמו והשמיץ את הערוץ שבו הוא עובד

עוד 18 עדכונים

למקרה שפיספסת

לא כל הפשיטות הן אנטבה, אבל הן חשובות לרוח הלחימה

לא כל פשיטה היא עם שחר, בעורף האויב, ולא כל מבצע הוא גרנדיוזי כמו הפשיטה על סון־טאי או אנטבה, אבל פשיטות, שרובן "אפורות" והרבה פחות נועזות, וסיורים מעבר לגבול חיוניים לחיזוק רוח הלחימה ותחושת המסוגלות של כוחות היבשה.

פשיטה היא אולי הפעולה הצבאית שנתפסת כאחת הנועזות ביותר. כשחושבים על פשיטה, לרוב עולה בדמיון כוח מובחר שפושט עם שחר, בעורף האויב על יעד מבוצר, בלתי־חדיר, ושב לשטחו לאחר שביצע את המשימה.

פשיטה היא אולי הפעולה הצבאית שנתפסת כאחת הנועזות ביותר. כשחושבים על פשיטה, לרוב עולה בדמיון כוח מובחר שפושט עם שחר, בעורף האויב על יעד מבוצר, בלתי־חדיר, ושב לשטחו לאחר שביצע את המשימה

לא שאין פשיטות כאלה. בספרו "הפשיטה" (הוצאת מערכות, 1977) תיאר העיתונאי האמריקני בנג'מין פ. שמר את מבצע "עמוד תווך", הפשיטה הדרמטית לחילוץ כשישים שבויי מלחמה אמריקנים ממחנה סון־טאי שבקרבת האנוי, בירת צפון וייטנאם. במאי 1970 אותר מחנה השבויים והוחלט לחלצם.

מפקד שהולכים אחריו לגהינום ובחזרה

על הכוח הפושט פיקד קולונל ארתור "הפר" סימונס, מפקד נועז וייחודי. במלחמת העולם השנייה התגייס סימונס לצבא היבשה האמריקני ועם "הקמת גדוד הסיור המיוחד השישי" (עמוד 75), התנדב לשרת בו כקצין. גדוד הסיור השישי (ריינג׳רס), עליו פיקד הלוטננט־קולונל הנרי מיוסי, היה גדוד קומנדו שהתמחה בסיור, פשיטה ונחיתה מן הים.

"סימונס פיקד על פלוגה ב' של הגדוד בעת הפלישה לפיליפינים" (עמוד 75), והוטל עליו ל"הרים באוויר" תחנת מכ"מ שבראש מצוק באי במפרץ לייטה. סימונס הוביל חמישה־עשר מאנשיו בטיפוס קשה וחרישי במעלה הצוק. בעת שנערכו להתקפה, הופיע לפתע זקיף יפני רדום. "סימונס ירה בו, ואז יצא בראש אנשיו לפוצץ את תחנת המכ"מ" (עמוד 75). בהמשך המלחמה, ב־1945, השתתף סימונס בפשיטה המוצלחת שביצע כוח מהגדוד בפיקוד מיוסי, לשחרור 500 שבויי מלחמה ממחנה השבויים בקאבאנטואן.

לאחר מכן עבר סימונס לכוחות המיוחדים של הצבא, "הכומתות הירוקות", ולחם במלחמת ווייטנאם. אחד מפקודיו סיפר שהיה "הולך אחרי סימונס הפר לגהינום ובחזרה, רק כדי שיהיה לי העונג להמצא בחברתו בדרך" (עמוד 76).

"אנחנו אמריקנים, באנו להוציא אתכם"

סימונס גיבש נבחרת שמנתה כחמישים מלוחמי ה"כומתות הירוקות" ששירתו תחתיו. הכוח התאמן למלחמה כארבעה חודשים ובליל ה־21 בנובמבר בוצעה הפשיטה.

מטוסי קרב של חיל האוויר ביצעו הסחה, והפציצו יעדים ממזרח ומדרום למחנה, ואילו הכוח הפושט נחת בקרבת המתחם, כאשר אחד המסוקים, ובו כוח החוד שבפיקוד סרן דיק מדואוז, ביצע נחיתת סער (למעשה התרסק בכוונה) בלב המחנה כדי להבטיח את ההגעה המהירה לשבויים.

מדואוז פרץ מהמסוק וקרא בקול מהמגפון שבידו:

"אנחנו אמריקנים, לא להרים את הראשים. אנחנו אמריקנים. זהו חילוץ. באנו להוציא אתכם. לא להרים את הראשים. לשכב על הרצפה. נהיה בתוך התאים בעוד רגע" (עמוד 176).

אחד המסוקים, ובו כוח החוד שבפיקוד סרן מדואוז, ביצע נחיתת סער (התרסקות מכוונת בלב המחנה כדי להבטיח הגעה מהירה לשבויים. מדואוז פרץ מהמסוק וקרא בקול מהמגפון שבידו: "אנחנו אמריקנים, לא להרים את הראשים. זהו חילוץ"

אך איש מהשבויים לא ענה. מקורות המים של המחנה הזדהמו והפכו לא ראויים לשתייה, וצבא צפון וייטנאם העביר את השבויים למחנה בחודש יולי, ארבעה חודשים קודם לכן.

טייס המסוק ובו הכוח שבפיקוד סימונס, שגה ונחת סמוך ליעד, בלב בית־הספר התיכון המקומי, שבו שהה כוח מצבא צפון וייטנאם. אבל סימונס בטח בשני מפקדי המשנה שלו, "דיק מדואוז, והאחר – באד סיידנור. משום כך בחר בהם. סימונס היה סמוך ובטוח שיבצעו את הפשיטה כהלכה. בראש דאגותיו עמדה השאלה כיצד יגיע לאתר הנכון לפני שיגמר הענין" (עמוד 178).

במהלך הפשיטה הרגו סימונס וחייליו כשישים חיילים מצבא צפון וייטנאם ופצעו עוד כמאה. זולת פצוע קל אחד, איש מלוחמי הכוח הפושט לא נפגע. משהתברר שאין שבויים במתחם, פונו לוחמי "הכומתות הירוקות" במסוקים לשטח שבשליטת הצבא האמריקני.

המבצע נכשל בעיקר משום שהאמריקנים לא פעלו במהירות ולמעשה פספסו את "חלון ההזדמנות" לפשוט על המחנה כשהשבויים עוד כלואים בו. אבל הוא המחיש את מחויבות ארצות־הברית לחייליה שבשבי, והניע את הממשל הצפון וייטנאמי לשאת ולתת על שחרורם.

בהקדמה למהדורה העברית של הספר כתב הרמטכ"ל דאז, מרדכי גור:

"הקורא הישראלי לא יוכל להימנע מלהשוות את "הפשיטה" ל"מבצע יונתן" של צה"ל לשחרור חטופי אנטבה – ועיקר הנאתו מהספר תהיה בהסקת מסקנות אנושיות ומקצועיות" (עמוד 9).

אכן, היכולת של צה"ל להיחלץ מהר לפעולה באנטבה, מבלי שדבר ההכנות ידלוף, ולבצעה במהירות ובשלמות, מרשימה גם בזכות העובדה שצבאות מקצועיים כמו הצבא האמריקני נכשלו בהתמודדות עם אתגר דומה.

הפשיטות מחזקות את רוח הלחימה

לא, לא כל פשיטה היא אנטבה. אבל גם לאלו שאינן כאלו, ואלו רוב הפשיטות, יש ערך, הן ביצירת הרתעה בקרב האויב, והן בהקניית תחושת מסוגלות והעזה לכוחות המבצעים ולצבא כולו.

לא כל פשיטה היא אנטבה. אבל גם לאלו שאינן כאלו, ואלו רוב הפשיטות, יש ערך, הן ביצירת הרתעה בקרב האויב, והן בהקניית תחושת מסוגלות והעזה לכוחות המבצעים ולצבא כולו

בשבוע שעבר פרסם צה"ל כי ביולי האחרון, לפני כשמונה חודשים, ביצע כוח מגדוד 12 של גולני פשיטה בשטח סוריה, סמוך לגבול. יעד הפשיטה היה עמדה שהקים הצבא הסורי במרחב החיץ, שבו אסור לכוחות צבא להימצא. למבצע, שאושר בידי הרמטכ"ל אביב כוכבי ובידי שר הביטחון בני גנץ, קדם נוהל קרב ארוך, שנמשך כחודש, ובסופו עבר הכוח תחקיר של אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם.

כוח גולני, בפיקוד המ"מ אלדד ידגר, שאליו צורפו גם כוח כלבנים מיחידת עוקץ וכוח מיחידת ההנדסה המובחרת יהל"ם, נע רגלית לעבר העמדה ופוצץ אותה.

גם אם יש הסבורים כי מדובר בפשיטה לא מורכבת ובסמוך לגדר הגבול, הרי שהיא עשויה לטמון בחובה הרבה יותר מכך.

ברירת המחדל היתה להשמיד את העמדה מרחוק, באש תותחים או מן האוויר. עיקר הפעילות בחזית הסורית במסגרת המערכה בין המלחמות (מב"מ) התבצעה בצורה זו. לחלופין ניתן היה לפוצץ את העמדה בפשיטה שיבצעו יחידות העילית של צה"ל, שגם הן לוקחות חלק במב"מ.

אך בפיקוד הצפון, עליו מפקד ברעם, יוצא הצנחנים, בחרו לשלוח דווקא כוח קרקעי "רגיל", במקרה זה מחטיבת גולני, משום שצוותי־הקרב החטיבתיים והגדודיים של צבא היבשה יהיו מי שיתמרנו בחזית ובעומק במערכה הבאה, ופעולות אלו, לצד אימונים מדמי־מציאות, יכינו אותם לכך טוב יותר. לא בהכרח רק במובן של היכרות עם הקרקע בצד השני, אלא בכל האמור בביטחון עצמי ומסוגלות.

גם בהמשך נקטו באוגדת הבשן, בפיקוד תא"ל רומן גופמן, מפקד חטיבת השריון 7 לשעבר, במדיניות "אפס סובלנות" כלפי הפרות של הצבא הסורי את הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. כמה חודשים לאחר מכן ביצע כוח מחטיבת הנח"ל פשיטה דומה והשמיד שתי עמדות של הצבא הסורי, גם הן לא מאוישות, באזור החיץ.

צוותי־הקרב של צבא היבשה יהיו המתמרנים בחזית ובעומק במערכה הבאה, ופעולות אלו, לצד אימונים מדמי־מציאות, יכינו אותם לכך טוב יותר. לא רק בהיכרות עם הקרקע בצד השני, אלא גם בביטחון עצמי ומסוגלות

התפיסה הזו, כך נראה, מיושמת במובן מסוים גם בפיקוד הדרום. בראיון שפורסם לאחרונה באתר "וואלה!", סיפר מפקד אוגדת עזה, תא"ל נמרוד אלוני, כי עם כניסתו לתפקיד קיים שיחות עם מפקדי הפלוגות של חטיבת הצנחנים שהיו אז בתעסוקה מבצעית. "המ"פים של הצנחנים פתחו איתי הכול. הם לא היו מרוצים מהפעילות היזומה", אמר.

כתוצאה מהשיחות יזם אלוני, פקוד ותיק של ברעם בצנחנים, שינוי בפעילות, כך שחלקה יתבצע מעבר לגדר. "היום כל מ"מ מחויב ללכת לשטח אויב. ברגל. בלילה", קבע. המטרה היא לחזק את ביטחונם של המפקדים לפעול בשטח האויב.

בספרו החשוב "חיל רגלים תוקף" (הוצאת מערכות, מהדורת 1990), תיאר הגנרל הגרמני ארווין רומל את חוויותיו "כלויטננט חי"ר וכמפקד־מחלקה" (עמוד 57) ובהמשך כמפקד פלוגה וכמג"ד בפועל בגדוד חי"ר מובחר במלחמת העולם הראשונה. משימתו הראשונה היתה להוביל סיור לאיתור האויב בחזית הארגון.

"פנים אל פנים עם האויב, חש מפקד חולית־סיור באחריותו הכבדה. מחיר כל שגיאה הוא נפגעים, ואולי אף חיי אנשיו, משום כך יש לעשות כל צעד בכיוון האויב בזהירות רבה ובתכנון מדוקדק" (עמוד 62).

בקרב הראשון שבו לחם, בכפר בליד שבצרפת, נתקלו רומל והחפ"ק שלו בכוח אויב. "האם היה עלי להזעיק הנה את המחלקה? לא! ארבעתנו מסוגלים לטפל במצב. הודעתי מיד לאנשי על כונתי לפתוח באש. שחררנו בלאט את הנצרות, יצאנו בזינוק מאחורי הבית, ובעמידה זקופה פתחנו באש על האויב הסמוך. אחדים נהרגו או נפצעו במקום" (עמוד 64), כתב רומל. התפתח קרב קצר, ורומל ואנשיו גברו על הכוח הצרפתי.

אפשר להניח שהביטחון של רומל ביכולתו להתמודד עם האויב שבו נתקל, נבנה בין היתר באותם סיורים שביצע בשטח האויב קודם לכן.

הפשיטות בצפון והסיורים מעבר לגדר בדרום משמשים, לצד הרווח המבצעי שגלום בהם, גם לבניין הכוח, להכשרת המפקדים ולהחדרת תחושת המסוגלות והתעוזה בלוחמים, ולחיזוק אמון הדרג הפיקודי הצבאי והמדיני הבכיר בכוחות הלוחמים, שנבנה אט אט על בסיס הצלחות קטנות. שכן אלו אינם נוצרים יש מאין ביום פקודה, במערכה הבאה, ויש לבנות ולטפח אותם בזמן שקדם למלחמה.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,275 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

המאבק על מיקום שדה התעופה השני של ישראל מעלה הילוך ● דוח של האגף לתכנון ופיתוח הכפר במשרד החקלאות קובע נחרצות: מיקום שדה התעופה בעמק יזרעאל יחסל את החקלאות דווקא בשטחים החקלאיים החשובים בארץ ● הפיתוח שם יפגע בביטחון המזון של המדינה ● גידולים כמו חיטה, אפונה ותירס ייאסרו כליל ● ומשקי הלולים והרפתות יספגו מכה קשה ● המאבק של הצפון והדרום נמשך

עוד 715 מילים

אתה חי רק פעמיים

הוא הרג שומר נאצי, ברח מהגטו בזהות בדויה, תפס טרמפ על רכבת של הצבא הגרמני והסתובב בברלין במדים של הנוער ההיטלראי ● לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, הוא עוד הספיק להילחם לצד הכוחות הפולנים ולהצטרף לצבא הבריטי ● ואחרי הכול, הוא הוטבל, נישא לקתולית ושמר שנים את יהדותו בסוד ● סיפורו יוצא הדופן של חיים הירשמן הפך כעת לספר שכתב בנו, ג'ון קאר

עוד 1,797 מילים

התופרת האחרונה של אושוויץ הלכה לעולמה

נשות הנאצים חיכו לשמלות הערב הנפלאות שלהן, ודרשו עוד ועוד ● התור היה ארוך, והגיע לפעמים לחצי שנת המתנה ● הן קיבלו תנאים משופרים במחנה המוות כדי שיוכלו להמשיך ולתפור, וכך שרדו את השואה ● חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-100, נפטרה מסיבוכי קורונה ברטה קוהוט, אחרונת השורדות ממעגל התפירה של אושוויץ

עוד 1,020 מילים

בנט: "אעשה הכל כדי לחלץ את ישראל מהכאוס"

סמוטריץ' פגש את נתניהו וממשיך לפסול את רע"ם ● היועמ"ש לנתניהו וגנץ: "למנות בדחיפות שר משפטים" ● עודה נגד ממשלה בראשות בנט ● הליכוד התלונן במשטרה נגד סדי בן שטרית ● ישראל לבית הדין בהאג: אין לכם סמכות לחקור ● ועדת פרס ישראל הודיעה שפרופ' גולדרייך ראוי לקבל פרס ישראל ביום העצמאות ● בג"ץ מאפשר לשר גלנט להדיר אותו מהפרס למשך חודש

עוד 51 עדכונים

"הנשיא רשאי להביא בחשבון את העובדה שכנגד מועמד הוגש כתב אישום", כתב השופט מלצר בהחלטת בג"ץ המפורסמת שאיפשרה לנתניהו להרכיב ממשלה ● "לפיכך ככל שיש ח"כ אחר, שאף לו יש סיכוי להרכיב ממשלה ואין לו בעיה דומה - הנשיא יכול להעדיף אותו" ● בג"ץ הגיש לריבלין גושפנקא לשקול את שיקוליו המוסריים ● אך ריבלין במקום זאת בחר במבע-פנים מיוסר ובהיעדר שיקול דעת ● פרשנות

עוד 1,133 מילים ו-2 תגובות

ב"יד ושם" הושק קמפיין בחירות 5 לכנסת ה-25

מירי רגב ניסתה לשכנע את בורלא להדליק משואה ● בלה פרוינד התפרסמה כמי שהצילה מחבל ● ופאדי הפרמדיק? הוא בכלל ממזרח ירושלים, שם התושבים נטולי זכות הצבעה ● שלוש הערות על נאומו של ראש הממשלה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 602 מילים ו-3 תגובות

החוק הנורווגי נועד לאפשר לשרים וסגני שרים להתמקד בעבודתם מבלי לפגוע בתפקוד הכנסת כרשות מחוקקת ומפקחת ● העובדה שדרעי, ליצמן ומקלב התפטרו אתמול מהכנסת רגע אחרי שהושבעו, בעוד שהם בכלל מכהנים בממשלת מעבר, ממחישה במה באמת עסוקים הח"כים ביום השבעתם: סידורים פוליטיים עבור חברי מפלגתם ● בשנה בלי תקציב, זה יעלה למשלם המסים עוד כ-5 מיליון שקל ● פרשנות

עוד 648 מילים ו-2 תגובות

המדינה לתושבי תל עראד: תתפנו מהבתים, ומייד

היישוב הבדואי תל עראד נוסד ב-1952 ומתגוררים בו 2,500 איש, אבל המדינה מסרבת להכיר בו ● אין שם אפילו תשתיות בסיסיות, כמו מים וחשמל ● השבוע הוצאו לתושבים צווי פינוי, וברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים אומרים כי הוצעו להם אותם הפתרונות שניתנו למפוני גוש קטיף: "הם יעברו בסך הכול 2 ק"מ ויפוצו" ● אבל הבדואים מוחים: "למה לפנות? למה לא לפתח יישוב שקיים כבר 80 שנה?"

עוד 902 מילים ו-1 תגובות

מזה שנה וחצי מחכה ליית' אבו זיאד בגדה המערבית שישראל תאפשר לו להגר ללונדון ולהתחיל שם חיים חדשים ● אבו זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות שתוצב בפניו ובלבד שיניחו לעזוב ● אבל המדינה ממשיכה להתעקש שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", מבלי להציג ולו בדל ראיה ומבלי שנחקר אי פעם ● אתמול דחה שופט מחוזי את בקשתו, שוב מבלי לפרט במה הוא בכלל מואשם ● אמיר בן-דוד היה שם וניסה לרדת לעומק הסיפור המקומם הזה

עוד 2,530 מילים ו-1 תגובות

משרד החוץ: "אונר"א מנציח את הסכסוך"

ביהדות התורה מכחישים שאמרו לנתניהו שלא ילכו לבחירות ● מפגינים התעמתו עם שוטרים בסמוך ל"יד ושם" ● נדחתה הצבעת הקבינט על הקלות בחינוך והתקהלות בשטח פתוח ● סמוטריץ' לטיבי: "ערבים כמוך לא יהיו כאן״ ● טיבי בתגובה: "העובדה שלא תהיה שר אלא בהישענות על ערבים עושה לי נחת"

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה