"זה מגוחך, אל תצלם", אומרת מנהלת של בית קפה במרכז תל אביב בתשובה לשאלה אם אפשר לתעד את השולחנות. היא מתייסרת מעט, כי המקום שלה מגיש את השתייה והאוכל בכלים חד-פעמיים בלבד. בית הקפה עבר לחד"פ בגל הראשון של הגבלות הקורונה, כשמכר רק בטייק-אוואי ועד עכשיו לא הצליח לחזור לכלים רב-פעמיים.

על אחד הקירות במקום יש שלט שאומר שמי שרוצה, מוזמן להביא כוס רב-פעמית מהבית, אבל נדיר שזה קורה. קהל הלקוחות במקום, בעיקר צעירים מחו"ל, בטוח שמעו משהו על זה שהחד"פ על השולחן הוא זיהום סביבתי.

גם המנהלת במקום אומרת שהיא הכי מודעת לסביבה וממש לא אוהבת את כל הפלסטיק שיוצא מהמטבח, אבל פשוט אין ברירה כי קשה לגייס שוטפי כלים. היא מקווה שבקרוב הם יחזרו לעבוד עם כלים רב פעמיים.

כעיר שרואה את עצמה מתקדמת, תל אביב לכאורה היתה אמורה להיות חוד החנית של הפרקטיקה הירוקה. זה לא המצב, לפחות במה שנוגע להסעדה. כך למשל בכיכר דיזנגוף, היו בשישי האחרון בצהריים חמישה בתי אוכל שהגישו מזון ושתייה בכלים חד-פעמיים בלבד. שלושה מהם מגישים אך ורק בחד"פ גם במהלך ימי השבוע.

בכיכר דיזנגוף היו בשישי האחרון בצהריים חמישה בתי אוכל שהגישו מזון ושתייה בכלים חד-פעמיים בלבד. שלושה מהם מגישים אך ורק בחד"פ גם במהלך ימי השבוע

ככר דיזינגוף. בשישי האחרון 5 בתי אוכל הגישו בחד"פ בלבד בשישי האחרון (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

אחד הבעלים של בתי הקפה האלה אומר לזמן ישראל שהוא משתגע מזה בעצמו אבל הבעיה היא שקשה לו לגייס עובדים לשטיפת הכלים. הוא מצביע על הכיתוב על כוס הפלסטיק שבה מוגשת אצלו השתייה: compostable. ובעברית: ניתנת למיחזור כדשן שיחזור לאדמה.

אלא שבסוף היום הוא או הלקוחות שיקחו את הכוס וילכו לדרכם, זורקים את הכוסות וכלי החד"פ האלה לפחים הרגילים, כי אין פחים ייעודיים למיחזור.

"אני מוציא עשרות אלפי שקלים על הכלים המתכלים, אבל שוטפי הכלים יעלו לי הרבה יותר וכרגע פשוט אין עובדים", אמר אותו בעלים של הקפה בכיכר. הוא חושב שצריך מהלך שכולל את העירייה ואי אפשר להפיל הכל על העסקים. יש לו אפילו תו ירוק שניתן לכמה עשרות בתי אוכל בתל אביב עבור תפעול ידידותי לסביבה, שכולל צמצום בצריכת אנרגיה ומים, רכש מקומי והקטנת פסולת.

המצב הזה אופייני לעסקי הסעדה בכל הארץ. "הרבה עסקים עוברים להגשה בשירות עצמי וכלים חד-פעמיים בגלל חוסר היכולת לשטוף כלים. זה נובע רק ממצוקת כוח אדם: אין שוטפי כלים, חסרים 28 אלף עובדים גם במטבח וגם במערך השירות", אומר שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות.

"הרבה עסקים עוברים להגשה בשירות עצמי וכלים חד פעמיים בגלל חוסר היכולת לשטוף כלים. זה נובע רק ממצוקת כוח אדם: אין שוטפי כלים, חסרים 28 אלף עובדים"

הוא מוסיף כי "המודעות של בעלי עסקים לסביבה עולה והם רוצים להיות ידידותיים לכדור הארץ, אבל החלופה של חומרי הגשה מתכלים מאוד יקרה. זה מעמיד אותנו בסיטואציה שבה אין ברירות. מצד אחד כולנו רוצים להיות ירוקים ומצד שני לא יכולים לשלם על זה. זה נכון מבחינת העניין האקולוגי וגם בהיבט התדמיתי.

שי ברמן, מנכ"ל אגוד המסעדות (צילום: Flash90)

"החוסר בכוח אדם הוא מטורף וזה ברמה שעסקים מצמצמים שעות פעילות או את התפוסה במקום בגלל שלא יכולים לקבל את הקהל ולתת שירות. הם עברו להגשה בכלים חד-פעמיים בגלל המחסור בכוח אדם – חד-משמעית".

המחסור בעובדים מורגש בין היתר בעובדה שמקומות מאוד מצליחים סוגרים את שעריהם ביום הכי רווחי של השבוע, שישי בצהריים, בגלל חוסר היכולת לשרת את הלקוחות. הקורונה והמחסור בעובדים אולי מהווים תרוץ טוב להגשה בחד"פ, אבל הנוהג הזה התחיל לפני כן, כפי שמודה בגילוי לב מנהלת בית קפה אחר בכיכר דיזנגוף.

"אצלנו זה היה ככה גם לפני הקורונה. יש ציפייה שבעלי העסקים יישאו בכל האחריות הסביבתית. זה אומר כלים רב-פעמיים ואז צריך להביא שוטף כלים, והמחיר עולה ואת זה אף אחד לא רוצה. האפשרות האחרת היא להביא כלים שמתכלים רק בקומפוסט, אבל איפה באמת שמים את זה בקומפוסט? העירייה אפילו לא הציבה כאן פחים להפרדת פסולת כשביקשנו את זה.

"תראה איך נראים הפחים מאחורי המקום בסוף היום, מפוצצים בכוסות נייר ופלסטיק. אנשים לא רוצים לשלם יותר אפילו לא שקל אחד. אז תציע להם להביא כוס מהבית, ותשמע 'קשה לי להביא מהבית ולא בא לי לסחוב'. אז הכול נופל על בעלי העסקים בעוד שהאחריות על הסביבה צריכה להיות של כולם – העירייה, הלקוחות, ספקי המוצרים".

"בסוף היום הפחים מפוצצים בכוסות פלסטיק. אנשים לא רוצים לשלם יותר אפילו לא שקל אחד. אז תציע להם להביא כוס מהבית, ותשמע 'קשה לי להביא מהבית ולא בא לי לסחוב'"

בית קפה בתל אביב. מכורים לחד"פ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

כמו סיגריות ואלכהול

הכלים החד-פעמיים עלו לכותרות באמצע החודש שעבר כשמשרדי האוצר והגנת הסביבה הודיעו שיוטל מס קנייה על יבוא וייצור מקומי של כוסות, צלחות, קערות, סכו"ם וקשיות. בהודעה צוין שהמס דומה לזה שמוטל על סיגריות ומשקאות אלכוהוליים. זו הקונטוציה. כלי ההגשה החד-פעמיים יהפכו לפסולת שתישאר אלפי שנים אחרי ששתינו את ההפוך, האמריקנו או הקאווה והכריך שבצדם.

המטמנות לא יכילו את הפסולת לאורך זמן, הים והשטחים הפתוחים מזדהמים. הישראלים מקבעים את התלות בנפט, שממנו מייצרים את הפלסטיקים החד-פעמיים שצריכתם הוכפלה בעשור האחרון. זו הסיבה למהלך האגרסיבי של שני משרדי הממשלה. הם ציינו בהודעתם שאם המס יכפיל את המחיר לצרכנים הביתיים, השימוש יפחת ב-40%.

המטמנות לא יכילו את הפסולת לאורך זמן, הים והשטחים הפתוחים מזדהמים. הישראלים מקבעים תלות בנפט שממנו מייצרים כלי פלסטיק חד-פעמיים שצריכתם הוכפלה בעשור

השרים אביגדור ליברמן ותמר זנדברג מיקדו את ההצהרות שלהם בכך שהבעיה היא בצרכנים "המכורים" לחד פעמי, (בהיקף צריכה של פי 5 מאשר באירופה). אלא שבפועל מסעדות וארגונים גדולים צורכים הרבה יותר פלסטיק בכלים חד-פעמיים מאשר אנשים שיוצאים לפיקניק. גם השוק המוסדי ישלם את המס על החד"פ אבל לפי שעה לא ברור אם זה מה שיגרום להם לחשב מסלול מחדש.

תמר זנדברג. מס על החד"פ (צילום: פלאש90)

כמה ימים אחרי ההודעה על מס החד"פ, המשרד להגנת הסביבה ועמותת אקו-אושן השיקו קמפיין הסברה שקורא לציבור להימנע משימוש בכלים חד-פעמיים וכלי פלסטיק בחופים כדי לשמור על הסביבה הימית נקייה.

הים הוא מקום רגיש יותר מהסביבה הרגילה. קשה לנקות את שאריות הכוסות והסיגריות מהחול ועוד יותר מכך מהים, שבו הפלסטיק מתפרק לחלקים קטנים או נבלע על ידי יצורים ימיים.

רוב הפסולת בים היא פלסטיק ולפי הערכות, החומר המופלא הזה ימלא את הימים בתוך שנים מעטות, על חשבון שאר היצורים שאמורים לשגשג בו.

נכון להיום, המשרד להגנת הסביבה שולח את הפקחים שלו לסייע לרשויות מקומיות לנקות את החופים והים ולבצע פעולות אכיפה על השלכת פסולת. אלא שהקריאה לציבור לבוא לים בלי הפלסטיק החד-פעמי מפספסת את המזהמים הכבדים יותר בהקשר הזה: מסעדות חוף.

במקרה הכי טוב, המזנונים ומסעדות החוף באילת, בכנרת ובים התיכון מגישות רק חלק מהשתייה והאוכל שלהם בכוסות פלסטיק וכלים חד-פעמיים. בתל אביב, למשל, יש מסעדות כאלה שמנסות להגיש בחד"פ רק שתייה קלה וחמה, ואת השאר בכלי זכוכית או צלחות רב-פעמיות, וגם זה רק כשיש מספיק כלים שעברו שטיפה.

כוס פלסטיק במסעדת חוף בטיילת תל אביב. חלק גדול מהאוכל והשתייה מוגשים בכלים חד פעמיים

שלוש עיריות לפחות כבר הלכו צעד אחד קדימה, בהעברת חוקי עזר עירוניים של איסור על מכירת כלים מפלסטיק בחופים. בהרצליה ובתל אביב אמרו בתגובה (מצורפות בסוף הכתבה), כי החוקים האלה אושרו במועצות שלהם וכעת מחכות לאישורן ברשומות על ידי שר הפנים.

הכוונה היא שהאיסור יהיה תקף גם למסעדות החוף, אך כרגע לא בטוח שהן ערוכות לכך, וככל הנראה יהיה צורך בתקופת הסתגלות. גם בעיריית אילת אושר חוק עזר שאוסר על מכירת פלסטיק בחופים ושם אומרים שכרגע הם "עדיין בשלב ההסברה. האכיפה תתחיל אחרי הקיץ וזה כולל את כל מה שיוצא לחוף". כלומר, גם מסעדות החוף באילת יצטרכו להיגמל מחד"פ מתישהו אחרי החגים.

לתת ערך לפסולת

"פלסטיק כשלעצמו הוא חומר מדהים והמצאת המאה, אבל בחד-פעמי כל היתרונות שלו הופכים לחסרונות ההרסניים ביותר עלי אדמות", אומרת לימור גורליק, שמרכזת את תחום הזיהום פלסטיק וחד-פעמי בעמותת צלול.

היא מציינת שהפלסטיק מזהם את הרחובות או הולך למטמנה וממשיך לזהם משם בפליטת מתאן ופחמן דו-חמצני. האפשרות השנייה היא שהחומר הזה יגיע לים, יפגע בבעלי החיים ובחוויה של מי שנכנס למים, עד "שאתה מרגיש שאתה שוחה במרק של גועל נפש ובעומק הים זה עוד יותר גרוע".

הפלסטיק מסכן גם את הבריאות, למשל כשלוקחים שישיית מים שהשתזפו בשמש או באוכל חם שנארז לטייק-אוויי. התוצאה היא שאנחנו אוכלים ושותים גם פלסטיק ולמעשה נפט. היא חושבת שאין טעם לנסות לעקוף את הבעיה בחד"פ ידידותי לסביבה.

"הכלים המתכלים זה גרין ווש, הונאה, כי כדי שהם יתכלו צריך למחזר וגם זה לא פתרון כי יש יותר מדי כלים שצריך למחזר. בארה"ב ובמקומות אחרים יש מתקנים ייעודיים שיודעים לקחת כלים מתכלים ולהכניס אותם בתהליך מאוד ארוך ומבוקר, ולגרום לזה שמתישהו החומר הזה יתכלה. בישראל אין מתקנים כאלה ואין כוונה לרשת את המדינה בהם.

לימור גורליק. "כלים מתכלים זה גרין ווש"

"מי שקונה מתכלים זורק פי ארבע כסף ועושה יותר נזק כי בזרמי פסולת רגילים אפשר להפריד. אין מנוס מכלים רב-פעמיים עם שטיפה היגיינית או שימוש חוזר.

"אף אחד כבר לא חייב לתת חד-פעמי, זה היה ככה בהיסטריה של הגל הראשון ודי מהר משרד הבריאות הודיע שכלים שנשטפים הורגים את כל החיידקים.

"טועים האנשים שחושבים שלפתוח ניילון שבתוכו שרוול כוסות שנארזו בסין זה יותר היגייני מצלחת רב-פעמית. אי אפשר להמשיך בתרבות השתה וזרוק כי אין מקום להטמין את הכול. השטחים נגמרו".

השיחה איתה מתקיימת לאחר שסיימה פגישה עם חברה גדולה שאותה היא מלווה במעבר להגשת קייטרינג בכלים רב-פעמיים, כחלק ממהלך רחב יותר של תפעול ירוק יותר באנרגיה, מים, תחבורה ועוד. במקרה אחר היא ליוותה את עיריית הרצליה בפרוייקט "עיר ללא פלסטיק" ששאף להפחית את השימוש בחד"פ בכל העיר.

אחד הפתרונות למסעדות ומטבחים קטנים של ארגונים וחברות הוא מדיחים מהירים. "אתה מניח את הכוס, עושה לה וויש כמו בשטיפת מכוניות והיא יוצאת בצד השני מבריקה. המדיח יחזיר את ההשקעה בשנה-שנתיים, אז למה לזרוק כסף לפח? המסעדות צריכות לצאת מההרגל והנוחות כדי לעשות טוב לבריאות הלקוחות והסביבה ולמתג את עצמם ולחסוך כסף בלונג ראן".

"המדיח יחזיר את ההשקעה בשנה-שנתיים אז למה לזרוק כסף לפח? המסעדות צריכות לצאת מההרגל והנוחות כדי לעשות טוב לבריאות הלקוחות ולסביבה ולחסוך כסף בלונג ראן"

עבור הלקוחות שיושבים בבתי האוכל לא צריך להמציא את הגלגל, רק לחזור להגשה בכלים ומגשים רב-פעמיים. הבעיה העיקרית היא הטייק אוויי, וגם לזה יש פתרון, לפחות עבור מי שיוצא עם האוכל והשתייה לרחוב או לפארק. גורליק מציינת שבעבר ניסתה לקדם יוזמה של כוסות רב-פעמיות למיחזור.

הכוונה היא שלקוח יכול להיכנס למתחם מסויים, לקחת כוס משקה במקום אחד ולהחזיר אותה במקום אחר כדי להזדכות על כמה שקלים של דמי פיקדון. אותו מודל יכול לעבוד גם עם כלים חד-פעמיים במתחמי אוכל של אזורי תעשייה, קניונים ובנייני משרדים.

כלים רב פעמיים במסעדת גזיבו בחוף הים בהרצליה

"מי שלא מחזיר את הכלים, משלם. צריך לשים עלות על הכלים, לתת ערך לפסולת שלנו, אין לנו פריבילגיה להשתמש ולזרוק. אין".

את ההצעה להגיש כלים רב-פעמיים עם פקדון שאפשר להזדכות עליו הצגתי לאחת ממנהלות בתי הקפה בככר דיזינגוף. היא לא התלהבה.

"במהלך הקורונה נתתי הרבה פעמים שמפניירות, שמיכות וכוסות זכוכית ללקוחות שהלכו לשבת בכיכר. בחודש קניתי כוסות ומוצרים כאלה באלפי שקלים וזה המון. המוצרים האלה פשוט לא חזרו אלינו. שלא לדבר על סכו"ם מתכלה שעולה פי 2.5 מסכו"ם רגיל.

"בקורונה נתתי הרבה פעמים שמפניירות, שמיכות וכוסות זכוכית ללקוחות שהלכו לשבת בככר. בחודש קניתי כוסות ומוצרים באלפי שקלים וזה המון. המוצרים לא חזרו אלינו"

"כמה פעמים ביקשנו מעיריית תל אביב שישימו פה מאחורה את הפחים הכתומים והכחולים, שלא לדבר מיחזור הזכוכית – אין לי פחים מיוחדים לזה, אז זורקים לפח הרגיל. להיכנס לעולם הזה שיבואו לקחת ממך את הבקבוקים למיחזור? זה שוק אפור, אתה ממש לא רוצה להיות שם".

בתי קפה בתל אביב. לא מתלהבים מההצעה למכור כוסות עם פיקדון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

תגובות

שאלנו את עיריית הרצליה, עיריית תל אביב ועיריית אילת מתי נכנס לתוקף איסור מכירת פלסטיק בים והאם זה כולל מסעדות חוף.

מעיריית הרצליה נמסר בתגובה: "חוק העזר אוסר הכנסה ומכירה של כלים חד פעמיים בחוף הים. החוק עבר אישור במועצה אך טרם קיבל אישור ממשרדי הממשלה השונים (הפנים והגנת הסביבה). כאשר יעבור החוק תהיה תקופת הכשרה ועבודה מול בעלי העסקים שעל חוף הים".

מעיריית אילת נמסר בתגובה: "אנחנו עדיין בשלב ההסברה. אכיפה תתחיל לאחר הקיץ. זה כולל את כל מה שיוצא לחוף".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו שמה דגש מיוחד לפעולות לצמצום השימוש בכלים חד פעמיים בחופי הים כולל התקנת חוק עזר עירוני בנושא, הסברה לציבור הרחב ולמשתמשי החוף והקפדה על ניקיון החופים. חוק העזר טרם נכנס לתוקף, אך הוא מצוי ב'ישורת האחרונה' של הליכי אישור במשרד הפנים, ואנו מעריכים, כי הוא יפורסם למתן תוקף בשבועות הקרובים".