לאור המצב המסובך והמאוים כל כך של מדינת ישראל, אפשר להגיד שיותר מכל עם אחר אנחנו זקוקים לממשלה חכמה, יעילה ואמינה. ברור גם שאין לנו ממשלה כזאת ולא היתה לנו הרבה שנים, גם בתקופת ממשלות השמאל וגם בתקופת ממשלות הימין.

זאת חרף העובדה שלרוב חברי הכנסת, לפני כניסתם לפוליטיקה, היו קריירות מוצלחות ומרשימות בתחומים שונים. חלקם אפילו נכנסו לפוליטיקה בכוונה מפורשת לתרום לחברה ולמדינה. כלומר, רבים מחברי הכנסת, ביסודם, הם אנשים איכפתיים ומוכשרים. אם כך, למה המצב בכנסת כל כך רחוק מלהיות בסדר?

ישנן כמה סיבות. בין היתר הדרך הבוטה והמתלהמת שבה מתנהלים רבים מהדיונים – תוך צעקות, גידופים, השמצות ולא מעט חצאי אמיתות והתעלמות מעובדות. כך קשה מאוד לנהל דיונים שקולים ולהגיע להחלטות נבונות.

יתר על כן, יש לנו שיטת בחירות שבכל פעם מובילה להקמת ממשלות שבנויות מאוסף רחב של מפלגות עם אינטרסים ואג'נדות שונים, חלקם אפילו מנוגדים זה לזה. ולכן ממשלות ישראל הן תמיד מאוד מפולגות עם מריבות בלי סוף ומשברים קואליציונים כל כמה שבועות.

ולמרות שבמשך השנים, מפעם לפעם דנים על פתרונות כיצד לתקן את המגרעות של שיטת הבחירות, כל הצעה סבירה נדחתה לאלתר על ידי חלק מחברי הכנסת. לא בגלל כוונה כנה להביא לתיקון ושיפור, אלא אך ורק בגלל חשש פן שינויים כלשהם יערערו את המעמד של מפלגותיהם או יפגעו בקריירות הפוליטיות שלהם. גישה צינית, מזלזלת ולא הוגנת, אשר כנראה מתעצמת אצל לא מעט מחברי הכנסת עם כניסתם לפוליטיקה.

המסקנה היא, שכדי שיהיה לנו שלטון ראוי ואמין, אנו צריכים להיות חברה בהתאם. הרי לו חברי הכנסת היו גדלים בתוך מציאות שבה ערכים כמו יושר, יושרה ודרך ארץ היו יותר מושרשים, סביר להניח שתופעות שליליות כמו שחיתות, למשל, היו נדירות, והדיונים היו פחות סוערים ויותר שקולים ולכן יותר מועילים.

סביר שמאמצי החכ"ים היו מכוונים בעיקר למען טובת החברה והמדינה והרבה פחות למען אינטרסים פוליטיים ואנוכיים צרים, כפי שקורה היום. אבל כדי שכך יהיה, עלינו להיות חברה כזאת שממנה יצאו נבחרי עם כאלה, שתמיד יפעלו מתוך גישה ערכית ובלי פשרות.

ובעצם "הכל מתחיל ממני!", זה מה שכל מי שאכפת לו מהמדינה צריך להגיד לעצמו. "הכל מתחיל ממני! כישראלי דווקא, יש לי מחויבות לחיות את חיי ביושר, יושרה ודרך ארץ!". ולמעשה יש אנשים רבים שכן מנהלים את חייהם לפי ערכים אלה.

כך הם משפיעים באופן חיובי בכל מקום שבו הם נמצאים. וככל שיותר ויותר אנשים יקפידו לנהל את חייהם לפי טוהר המידות, כך מגמה זו תתחזק ותתפשט הלאה ותשפיע גם על הנורמות במערכת הפוליטית. יש גם לפנות לגורמים ציבוריים, חינוכיים, ממלכתיים וגם לתקשורת כדי שיקחו חלק פעיל בקידום טוהר המידות בקרב החברה.

זיכרון לקוי

אבל יש עוד דבר מאד חשוב – התייחסותנו למדינה. אמנם כשרואים את השכיחות של חוסר ההגינות, הנבזות, ותופעות שליליות נוספות בכל סקטור בעם, נדמה שנשכחה העובדה, כי מדינת ישראל היא הגשמה של שאיפה עתיקה של עמנו, הכוללת את החזון להיות חברה מוסרית – חברה למופת.

הרי אלמלא הערפול הזה בזכרוננו, האם מישהו היה מרשה לעצמו לקלל או להכות אדם אחר, לשקר, לרמות או לגנוב? האם היינו מאפשרים את מימדי העוני והמצוקה כפי שקיימים היום, או את זיהום האוויר והסביבה? ולגבי חברי הכנסת, בנוסף לכל זה, לו היו מבינים את גודל הזכות והאחריות העצומה שקיבלו כנציגי העם בכנסת ישראל, האם הם לא היו נחושים מעומק ליבם לפעול למען הנחלת ממשל חכם, יעיל ואמין, ומבססים את כל מעשיהים על ערכים של טוהר המידות בלבד?

העובדה היא שזה לגמרי לא כך. ולאור הרקורד המפוקפק של המערכת הפוליטית – אין לצפות שהכנסת לבדה תיזום ותבצע את הרפורמות הנדרשות. אי לכך, רק לחץ מסיבי וממושך יזיז את הפוליטיקאים. ורק אנחנו האנשים מן השורה נוכל להטיל עליהם את הלחץ הזה.

צריך לגרום להם להבין באופן חד משמעי, שרוב העם מאוכזב וכועס על התנהלותם בכנסת במשך השנים. צריך לדרוש שינוי מקיף בנוהלים ובמסגרות רבות ובשיטת הבחירות. יש גם לדרוש לשים סוף למצב המביש, בו בעיות רבות במדינה, כולל הבעיות הקריטיות ביותר, לא מקבלות שום מענה הולם.

שאננות היא לא אופציה

יש להשתמש בכל דרך אפשרית, כולל באמצעי התקשורת, המדיה החברתית והפגנות בכל מקום ובכל היקף, ולא להרפות מהלחץ עד שיישמו את כל הרפורמות הדרושות. שסוף סוף לעם ישראל יהיה שלטון ראוי ואמין. ועוד דבר מאוד חשוב –לא לשכוח לרגע, תמיד לנהל את חיינו האישיים ביושר, יושרה ודרך ארץ.

רק אם נעשה את כל הדברים האלה, נוכל לזכות בשלטון תקין ואמין וגם בתקווה לעתיד טוב יותר. זה לא עניין של שמאל או ימין. זה עניין של שכל ישר והמשך קיומה של מדינת ישראל. ממש ככה!

התצטרפו למהפכה השקטה. ליצירת קשר: "אנשים שאכפת להם מהארץ"   https://rafi421209.wixsite.com/help-israel   rafi421209@gmail.com   

נולד בדרום אפריקה ב-1937. עלה ארצה בשנת 1957. היה בעל עסק להוצאה לאור של כתבי עת באנגלית. כעת פנסיונר. הקים קבוצה בשם "אנשים שאכפת לנו מהארץ", במטרה לקדם את טוהר המידות בקרב החברה ולנבחרי העם

יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".

עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.

צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?

חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת

חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.

עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.