השרה מרב מיכאלי הקשיבה לשאלתו של ח"כ חיים ביטון מש"ס, שתהה האם חזרתה מחו"ל הייתה חייבת להתרחש דווקא בשבת. היא השיבה שאילו הייתה סמל שלטון או שהיה מדובר בנסיעה רשמית היה אולי מקום לשאלה הזאת, וכי פורמלית שרות ושרים אינם סמלי שלטון.

אך אפילו לסמל שלטון כמו יו"ר הכנסת או נשיא המדינה נותרים חיים פרטיים, העדפות אישיות וחירות לממש את האינדיבידואליות שלהם. איש לא ילין נגד סמל שלטון – שרה או ח"כ, על כך שאינו אוהב פלאפל, או על כך שאינו חובב סגנון מוזיקה כלשהו או זרם מסוים באומנות או תרבות מסוימת. באותה מידה אין לפנות אליו בשאלות בנוגע לאמונה דתית או שמירת מצוות.

אפילו לסמל שלטון כיו"ר הכנסת או נשיא המדינה נותרים חיים פרטיים, העדפות אישיות וחירות לממש את האינדיבידואליות שלו. איש לא ילין נגדו על שאינו אוהב פלאפל. כך גם אין לפנות אליו בשאלות בנוגע לאמונתו הדתית

הרפובליקה הצרפתית ערה לכך ואסרה מזמן אפילו את הבירור מצד המדינה לגבי דתו של אדם. זו הכוונה בהפרטה של הדת: שמירה על הדת כעניין פרטי. נכון, בישראל עדיין יש חיבור בין הדת למדינה, בדומה למדינות מוסלמיות ובשונה מהמערב שאנחנו כה אוהבים להתהדר בו ולראות עצמנו כמשתייכים אליו. אך גם איננו מדינת הלכה כפי שמבקשים סמוטריץ' וביטון.

האירוניה הכואבת היא שבמדינת הלכה מושלמת, מיכאלי לא הייתה נשאלת את השאלה הזו, שהרי נשים פסולות להנהגה בכאלו מדינות, והיא אפילו לא הייתה יכולה לשמש בתפקידה. יש להזכיר שאגודת ישראל פרשה מהממשלה כשגולדה נבחרה, רק מכיוון שהיא אישה.

ביטון מבקש שמיכאלי תבחר שלא לטוס בשבת, אך בסתר ליבו מייחל למדינת הלכה בה השבת תיראה בדיוק כמו יום כיפור – סגורה ומסוגרת. הסלחנות והתמימות החילונית מאפשרות ומעודדות שאיפות אורתודוקסיות שכאלה, ומעניקות לביטון לגיטימציה לקום ולהציג שאלה כה בלתי ראויה.

החזרתיות של ניסיונות ההחזרה בתשובה וקירוב חילונים לדת, הופכת פעולות אלה ללא פחות מהטרדה. הטרדה דתית. מה היה קורה אילו מיכאלי הייתה חווה הטרדה דתית מגדרית? נניח שהייתה נשאלת אם יאה לדעתה לשרה להסתובב בעולם עם מרפק חשוף. ‏הו הו, או אז חושיה הפמיניסטיים המחודדים היו קופצים באחת. ‏חבר הכנסת לבטח היה מוחזר על ידה לכיסאו בבושת פנים, ובצדק. ‏כך היה ראוי להשיב לו גם במקרה זה של הטרדה דתית קלאסית אודות שמירת שבת.

חזרתיות ניסיונות ההחזרה בתשובה וקירוב חילונים לדת הופכת אותם ללא פחות מהטרדה דתית. מה היה קורה אילו חוותה הטרדה דתית מגדרית? נניח שהייתה נשאלת אם יאה לשרה להסתובב עם מרפק חשוף

ביטון ביקש שלא לפגוע בציפור הנפש של השבת, וגייס גם את הנוסח המוכר: האם אי אפשר להתעכב עוד יום? רק יום אחד. קצת התחשבות ברגשי דת. והרי התחשבות באחר היא דבר נאה. מי לא יכיר בצורך להתחשב באוכלוסיות מוחלשות, בנכים, בקשישים או בניצולי שואה?

אבל לא כל בקשת התחשבות מתקבלת על הדעת. האם ראוי שאוהדי בית"ר ירושלים יבקשו התחשבות והימנעות מלבישת חולצה אדומה ברחובות העיר? האם ראוי שקרחים יבקשו את התחשבות בעלי השיער הגולש? או שאוכלי בשר יבקשו התחשבות מטבעונים שיימנעו מהזמנת מנות מן הצומח בנוכחותם?

בקשת ההתחשבות בדת נועדה לשמר את עיניי המאמינים, שמא ייראו ויישמעו על מעשי החירות הטבעית החילונית, אותה הם מכנים חילול שבת. חשוב מכך, בקשת ההתחשבות נועדה לקושש עוד איזו שמירת מצווה.

היא חודרת לחיינו הפרטיים ומבקשת מאיתנו לשנותם, להעניק, לוותר, להתגמש. לא מדובר בהתחשבות בנזקקים וכד', אלא רק בשל אמונה דתית. זה לא אותו דבר. איש לא נפגע פיזית, או שחייו בסכנה רק בגלל חירות החילונים לחיות את חייהם. שמירת מקום חנייה לנכה זה ברור והכרחי. איך הייתם מגיבים אילו מישהו היה מבקש מכם לוותר לו על מקום חנייה, פשוט כי הוא מאמין שאלוהי החנייה ישמח על כך עד מאוד?

כמה מחוצפת ומיתממת השאלה מדוע קשה לנו לוותר ולהתחשב רק ליום אחד? רק יום אחד, רק שבוע אחד בשנה, ועוד שבוע. כל כך הרבה "רק" מתבקש החילוני לספוג: שבתות, חגים, כשרות, תקציבי עתק, הדרת נשים; והיעדר שוויון בנטל, השתתפות בשוק העבודה, חופש נישואין וגירושין, תחבורה ציבורית בשבת, ועוד.

עבור חילוני אמיתי אלה הן בקשות התחשבות שרירותיות הרומסות את חירותו. אילו אדם דתי היה מתבקש רק ליום אחד להימנע ממשהו בחייו באופן שרירותי, היה אולי מבין כמה הבקשה הזו מקוממת.

עבור חילוני אמיתי אלה הן בקשות התחשבות שרירותיות הרומסות את חירותו. אילו אדם דתי היה מתבקש רק ליום אחד להימנע ממשהו בחייו באופן שרירותי, היה אולי מבין כמה הבקשה הזו מקוממת

התגובה של מיכאלי לא ייצגה את רעיון החירות והליברליזם החילוני. היא התמקדה בשאלה פורמליסטית מיהו סמל שלטון, ואף הכשירה את השאלה של ביטון כאשר מדובר בסמל שכזה.

ככל הנראה, בן זוגה של מיכאלי היה מחדד את חרצובות לשונו החילונית במהירות רבה יותר. אילו "גב האומה" הייתה משודרת, שליין היה לבטח תוקף את ביטון ומזכיר לנו החילונים מאין באנו ולאן אנו הולכים.

ייתכן שמיכאלי כבר פוליטיקאית כזו מחוננת, הרואה את עתידה בין סמלי השלטון ושוגה לחשוב שייטב לה להימנע מקונפליקט הדת והמדינה. אך ייתכן גם שהתגובה שלה פשוט הושפעה מאלמנט ההפתעה, ולכן התקשתה לשלוף תשובה המשמרת את האתוס החילוני. אילו זה המקרה, טוב תעשה השרה אם תחזור אל ביטון עם תשובה חדשה המייצגת חופש חילוני מדת ומההטרדה הדתית בה נקט.

למשמע השיח ביניהם, אי אפשר היה להתעלם מהנועם ומנופת הצופים של ביטון. בפנותו אל מיכאלי, ביקש מן הסתם את האוזן החילונית הקשבת של כולנו. דומה שגייס את מלוא הרגש והחוכמה השיווקית בביטוי, שבמיוחד במקרה של מיכאלי נכון יותר לתארו כ"חנוך לנערה על פי דרכה".

תגובת מיכאלי לא ייצגה את רעיון החירות והליברליזם החילוני. היא התמקדה בשאלה פורמליסטית מיהו סמל שלטון, והכשירה את השאלה של ביטון כאשר מדובר בסמל שכזה

כמעט הצלחנו להתבלבל מהרטוריקה הנאה של חבר הכנסת ביטון, אך הפער בין האינטונציה המקרבת והמחברת שלו לבין תוכן הפנייה הוא עצום. השאלה של ביטון חדרה לא רק לפרטיות של השרה, לחייה האמוניים ולחירות האישית שלה; שאלתו המטרידה פלשה לחירות הפרט של כל חילוני אחר במדינה.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)

"הדבר הזה גרוע יותר מבחינתנו מהשואה – גדול המחטיאו מהורגו" (הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה הליטאית בפגישה עם שר התקשורת יועז הנדל)

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית.

החרדים התחננו בפני שר התקשורת: מנע ניוד מספרים כשרים, זה גרוע מהשואה https://t.co/xbwhaXapWw

— Haaretz הארץ (@Haaretz) December 3, 2021

אילו היו לומדים, ולא רק את פסיקות הרבנים שלהם המנסים לעצור את הזמן ולשמר את היהדות במתכונתה מלפני 600 שנים, היו אולי קוראים את ניטשה:

"זאת הפילוסופיה אשר מעניקה לי את האיזון הנפשי הנחוץ להמשך חיי, כאשר אני חי במודעות מלאה לעובדה שלאחר לידתם, התינוקות היפים עם הפנים המחייכות והעיניים הגדולות והתמימות נזרקים לתוך התנור הבוער של החיים".

השנה היא 1879.

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית

ניטשה, כפילוסוף של התנועה הנצחית, קבע ש"לא היינו יכולים להתקיים מבלי לקבל את הפיקציה שקיימים דברים בלתי משתנים, שלמעשה אינם קיימים".

ואם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם פשוט לא מבינים היכן הם חיים.

טלפונים סלולריים והחופש לבחור ידע ומידע דרכם, הם תהליך בלתי ניתן לעצירה של תנועה מתמדת.

כדי להסביר את העימות הזה בין הדת הקפואה, הסטגנטית והקשוחה, הקיצונית והאובססיבית לחוקי התורה הקדומים, צריך להרוג פעם (שוב) את אלוהים. ניטשה עשה זאת בספרו "המדע העליז".

להלן ציטוט :

"האם לא שמעתם על המטורף ההוא שרץ ביום עם לפיד אש בידיו דרך כל המקומות הציבוריים וצועק ללא הפסק: אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים! במקומות אלה רבים חיו ללא כל אמונה באלוהים, צעקתו עוררה צחוק. אחד אמר עליו שהוא הלך לאיבוד כפי שילד אובד לאמו, אחר אמר עליו שהוא אחוז פחד מהזולת ומחפש להסתתר, כולם לעגו לו.
המטורף קפץ בפתאומיות מולם ובהביטו עליהם בכעס, זעק לעומתם: אני אומר לכם לאן נעלם אלוהים! אנחנו רצחנו אותו! אתם ואני! אנחנו כולנו הרוצחים שלו. אנחנו עשינו זאת. גדולתו של המעשה היא מעל יכולתנו. האם בכך הפכנו בעצמנו לאלים הראויים למעשינו? מעולם לא בוצע מעשה כזה ואלה אשר ייוולדו אחרינו, ייוולדו הודות למעשנו הנעלה ביותר מכל מעשה אחר שקרה עד כה בהיסטוריה".

אם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם לא מבינים היכן הם חיים

הנוירולוג פרופ' ז'אן אשכנזי כותב על כך בספרו החדש "העולם הקסום של המוח":

"כוונת הפילוסוף המודיע במילות טירוף על מותו של אלוהים, אותו אלוהים שנחשב עד כה לאל מוות, היא לבשר לעולם שכל הערכים המסורתיים חדלו להתקיים.

בספרו 'כה אמר זרתוסטרה' מתוארים אנשים, שעקב מות האלוהים חיים בחשיכה מתמדת. כדי להתגבר על מצב זה, הם מתו וקמו לתחייה כיצורים אנושיים עליונים, סופרמנים.

בספרו 'הרצון לעוצמה', כרך 2 עמוד 582, ניטשה טוען שלאורך מאות שנים הפילוסופים העריכו שההשתוקקות הטהורה לדעת את האמת והמניע לדעת, הם ביטוי של תשוקה לעוצמה, לרצון להשתלט על הכול.

טענת הפילוסוף, גם אם היא מוצגת כלא ודאית, מעמידה את השלמות האובייקטיבית בספק. כדי שהידע יהיה אפשרי, צריך להיוולד לעולם לא מציאותי ושגוי, המאמין בדברים בלתי משתנים, עולם דמיוני המנוגד לתנועה המתמדת. בימינו, בשנות ה-2000, ה'תנועה המתמדת', 'רצח אל' ו'על אדם' הם שלושת עמודי התווך של הפילוסופיה הניטשאית".

עכשיו באים הרבנים החרדים ומאמתים את התיאוריה של ניטשה במאבקם על השליטה בטלפונים הכשרים של צאן מרעיתם.

לצערנו, מלבד השליטה בציבור החרדי ובעיקר בכלים שעשויים לחבר אותו לחיים המודרניים, הם עדין שולטים במגוון אורחות חיי החילונים – ברכבות ואוטובוסים בשבתות, במאות אלפי מטבחים ומסעדות הנידונים למלא את פסקי הכשרות שלהם, בנישואין וגירושים, בבתי הדין הרבניים, ובאיום המתמיד על ממשלות ישראל מפני זעמה של "היהדות" – היא היהדות החרדית כמובן.

היהדות החרדית שתמיד תזכיר לדתיים המסורתיים ולחילונים שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית", לעולם לא "יהודית ודמוקרטית", כשכוונתם שהיא מדינה חרדית יהודית.

לכן גם השואה אינה אירוע הנתפס בעיניהם כפי שהוא נתפס בידי כלל אזרחי ישראל בעלי עמדות ודעות והשקפות שונות. "שואה" היא כל דבר המאיים על מסורת חיי החרדים. לא על חייהם. לא מדובר על משרפות של אנשים חיים בגלל יהדותם, אלא על איום על מסורת היהדות החרדית בלבד. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" ואין להם בעיה לכנות את הגיוס לצה"ל "שמד".
הביטויים הללו מתייחסים להשמדת המסורת החרדית ולא להשמדת העם היהודי על גווניו השונים בבורות ירי וקרמטוריום.

"שואה" מבחינתם היא כל דבר המאיים על המסורת החרדית. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" או את הגיוס "שמד". מדובר בהשמדת המסורת החרדית ולא בהשמדת העם היהודי בבורות ירי וקרמטוריום

עכשיו, כשרבנים חרדים משווים בין החופש לנייד מספרים סלולריים לבין השואה, צריך להתקשר אליהם ולומר להם שרצחנו את אלוהים. כולנו. אפשר גם לכתוב להם סמס או פוסט – רצחנו את אלוהים ואולי כדאי שגם אתם תשתתפו במעשה "הנורא". כי ליהודי שמשווה בין השואה שעבר העם היהודי מידי הנאצים לבין "שואת" הטלפונים הסלולריים, אין בעצם אלוהים. הוא עצמו הרג את אלוהים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

נסיכות איחוד האמירויות מתנהגת מוזר בחודשים האחרונים. בת הברית הצמודה של סעודיה, שרק לפני שנה חתמה על נורמליזציה עם ישראל, מהדקת את הקשרים עם סוריה ומנהלת מגעים עם איראן. כיצד ניתן להסביר את הכפילות המוזרה ביחסים הדיפלומטיים? מהי המשמעות מבחינת ישראל?

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון. בן זאיד הגיע לפגישה עם בכירי המשטר הסורי, כולל הנשיא בשאר אל-אסד.

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון, לפגישה עם בכירי המשטר הסורי והנשיא אסד

לפני כשבוע אמר סגן שר החוץ של איראן עלי באקרי, אחרי פגישתו עם יועץ נשיא האמירויות אנור קרקאש, כי איראן והאמירויות פותחות דף חדש ביחסיהן. לפי הפרסומים האחרונים, המועצה לביטחון לאומי האיראנית הזמינה את טחון בן זאיד, יועץ הביטחון של האמירויות, לבקר באיראן.

קרקאש התבטא בתקשורת לפני כמה ימים ואמר כי מטרתו לחזק את יחסי השכנות הטובה עם איראן ולבנות עמה יחסי אמון, והוסיף כי "עימות עם איראן אינו הדרך הטובה ביותר להתקדם".

התבטאויות מסוג זה הביאו לקטיעת היחסים בין סעודיה לקטר ב-2015. אך מה שאסור לקטר מותר לאמירויות. מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח ההתבטאויות הפייסניות של האמירויות כלפי איראן. מדוע שומרת האמירויות על קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם איראן?

האמירויות משתתפת בקואליציה הסעודית נגד החות'ים בתימן – מיליציה הנתמכת ע"י איראן. אולם כדי לא לפגוע בעסקים הענפים של הנסיכות עם איראן, מתייחסת האמירויות לחות'ים כאל ארגון טרור עצמאי ומתעלמת בפומבי מהתמיכה האיראנית.

בתמורה למשחק הנייטרלי של האמירויות מול איראן, נראה כי איראן מנחה את החות'ים להפנות את אש הטילים והמל"טים אל הממלכה הסעודית בלבד. כך מצליחה האמירויות להישאר ביחסים קרובים עם סעודיה ולהיראות כשותפה מלאה במלחמה בתימן, וגם להימנע מפגיעה בגן העדן הכלכלי של דובאי ואבו דאבי. הנפט הסעודי של ארמק"ו חשוף והנפט האמירתי מוגן לעת עתה.

Iran's top nuclear negotiator holds talks in the UAE – state news agency https://t.co/KGGn7KZhrn

— Reuters Iran (@ReutersIran) November 24, 2021

בפועל, האמירויות אינה פעילה במלחמה בתימן כבר שנתיים. התמיכה הכלכלית בכוחות התימנים בקרקע ממשיכה אך המטוסים של הנסיכות כבר אינם שותפים להפצצות הסעודיות.

מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח התבטאויותיה הפייסניות כלפי איראן

המודל הקטרי

מלבד המניע האסטרטגי, רואה האמירויות כמודל להצלחה את נסיכות קטר. קטר בתקופת האמיר חמד בן חליפה (אביו של אמיר קטר הנוכחי השיח' תמים) התאפיינה בשנות ה-90 במדיניות כפולה מוזרה, הדומה להתנהגות האמירויות כעת. קטר ניהלה יחסים דיפלומטים עם סעודיה ואיראן, ובאותו הזמן גם פתחה משרד אינטרסים כלכליים בבירה דוחא בתקופת הסכמי אוסלו. מדיניות זו, ספק נייטרלית ספק אופורטוניסטית, הביאה להתעשרות עצומה של קטר. עוצמתה הכלכלית של הנסיכות אפשרה לה אפילו לשרוד את שנות המצור הסעודי בין 2015-2020 עם המשך צמיחה כלכלית נאה.

יש להניח כי המודל הקטרי עומד לעיני האמירויות. קטר "צפצפה" על העמדה הסעודית וביקשה להתקרב לאיראן ולא איבדה מאומה. בסופו של דבר הייתה זו הממלכה הסעודית שביקשה להתפייס עם קטר ולהשלים עם עמדתה הכפולה. יש להניח שסעודיה מתייחסת בהסתייגות לנורמליזציה עם ישראל, הסותרת את הצעת השלום שהניחה הממלכה על שולחן הליגה הערבית ב-2002 (שלום מלא עם ארצות ערב תמורת נסיגה מלאה של ישראל מהשטחים). אך היא סולדת הרבה יותר מהחיזורים ההדדיים של האמירויות ואיראן. אלא שהאמירויות בעלת ברית חשובה מדי לסעודיה מכדי להפנות לה את הגב.

קשרים כלכליים עם איראן

ידוע כי האמירויות ואיראן מקיימות יחסים כלכליים ענפים עוד מאז עצמאות הנסיכות ב-1971, ומעגל העסקים המסחריים ביניהן נאמד במיליארדי דולרים (לפי הערכות מ-2018 כ-18 מיליארד בשנה סחר שאינו נפט). היחסים הטובים בין המדינות מקלים על מעבר ספינות השייט האיראניות במפרץ הפרסי קרוב לאמירויות. לפי נתונים איראניים, כחצי מיליון אזרחים איראנים חיים בקביעות באמירויות, רבים מהם אנשי עסקים. בנוסף, מקיימת איראן ארבע אוניברסיטאות באמירויות, אליהן נהרו לפני משבר הקורונה (עד 2019) בכל שנה כ-30 אלף סטודנטים איראנים. בכל שבוע נחתו באמירויות, לפני פרוץ משבר הקורונה, כמאתיים מטוסים איראניים בממוצע.

מה עומד בבסיס ההתקרבות האמירתית לסוריה ואיראן? האם האמירויות תהיה הפתרון לשיקומה של לבנון, מעין פשרה בין החסות האיראנית להצעה הסעודית-צרפתית? אולי התקרבות האמירויות לסוריה נועדה להשיב את הנשיא בשאר אל-אסד לחיק הליגה הערבית על מנת להרחיקו מאיראן? האם ההתקרבות האמירתית לאיראן היא בעלת אופי כלכלי גרידא? אין ספק כי התקרבות זו אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

אין ספק שהתקרבות האמירויות לסוריה ואיראן אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

מצד אחד ניתן להבין את האינטרסים הכלכליים של האמירויות לבנות יחסי כלכלה עם איראן וישראל בו זמנית. בקיום הברית עם ישראל, מאותתת האמירויות לאיראן, כי למרות שהיא נסיכות קטנה, יש לה בעלות ברית חזקות. מצד שני, היחסים של האמירויות עם איראן נועדו להזכיר לישראל כי לנסיכות אין כל כוונה לבטל את קשריה שכנתה ממזרח וגם עם מדינות אויב כגון סוריה ולבנון. מחמד בן זאיד מנהל משחק דיפלומטי כפול, הוא מודע עד כמה יקרים הקשרים עם ארצו לישראל, לאיראן וגם לסעודיה. האופטימים יגידו כי האמירויות מעוניינת להיות מדינת מפתח בכל תיווך עתידי בין ארה"ב לאיראן.

למרבה הצער, ישראל קרובה יותר לעמדה הסעודית בהתייחסותה לאיראן, אך לסעודיה חסמים מסורתיים ודתיים המונעים קשרים עמה. למרות שהיחסים של ישראל והאמירויות נראים כעת כירח דבש שרק הולך ומתפתח, על ישראל לקחת בחשבון את הקשרים עם איראן שמתחממים כעת בכל שיתוף פעולה ביטחוני-אסטרטגי בעתיד.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q